סטרוגריו נ. א.ש.אליעד תעשיות


 

   

בתי המשפט

א  213644/02

בית משפט השלום תל אביב-יפו

 

16/04/2009

 

כבוד השופטת דורית קוברסקי

לפני:

 

 



 

סטרוגריו אלכסנדרו

 

התובע

 

סלומון

ע"י עו"ד

 


 

-   נ  ג  ד   -

 


 

1 . א.ש.אליעד תעשיות רהיטים בע"מ

2 . בנו אמיר

3 . קרול חנן

 

הנתבעים

חנינוביץ

ע"י עו"ד

 

פסק??דין

 

א.         רקע

התובע, יליד 1967, עובד זר מרומניה, עבד לטענתו כפועל בנגריה השייכת לנתבעת 1. הנתבע 2 בעל מניות ומנהל הנתבעת 1. הנתבע 3 תיווך בין הנתבעים לתובע.

על פי האמור בתביעה, ביום 13.5.2001, עת עבד התובע בנגריה התבקש לנסר עצים במסור חשמלי, במהלך הניסור החליק סכין המנסרה אחורה וכתוצאה מכך נפגעה קשות ידו השמאלית ושתי אצבעותיו נקטעו (להלן: "הארוע"). התובע הובהל לבית חולים אסף הרופא, שם בוצעה הטרייה ותפירת הגדמים והפציעות הנוספות (נספח א' לתביעה).


 

בתמיכה לתביעה צורפה חוות דעתו של ד"ר פלדברין, מומחה בתחום האורטופדי, אשר קבע כי כתוצאה מהארוע נקטעו אצבעות 2 ו-3 של כף יד שמאל, נפגעה ציפורן ובקרונה של אצבע 4, יש שפשוף שטחי של אצבע 5. בשל הקטיעה  של האינדקס (האצבע השניה) קבע ד"ר פלדברין 10% נכות לפי סעיף 43  (2)(ג), בשל הקטיעה של האצבע השלישית 10% - לפי סעיף 43(3)(ג), בשל הפציעה באצבע 4, העיוות של הציפורן, העיוות של העצם והצלקות באצבע 3, 5% במתואם לסעיף 75(ב), או במתואם לסעיף 43(ד). סך הכל הנכות הרפואית המשוקללת בגין הפגיעה ביד השמאלית – 24% ומאחר והפגיעה היא בידו של פועל שפגוע גם בידו הימנית, יש מקום להפעיל את תקנה 15 ולקבוע כי הנכות התיפקודית גבוהה יותר.

לטענת התובע הנתבעים התרשלו כלפיו בכך שלא דאגו לספק לו אמצעי בטיחות, לא הזהירו אותו מפני סכנות העלולות לנבוע מהשימוש במנסרה ולא דאגו להדריך אותו בעבודתו.

 

הנתבעים 1 ו-2 הגישו כתב הגנה מטעמם (להלן: "הנתבעים"), וטענו כי התובע הועסק על ידם כעובד ניקיון ובתור שכזה, נאסר עליו לגעת במכונת הניסור ואם עשה כן, עשה זאת על דעת עצמו. בכל מקרה, לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בינם לבין התובע, אלא בין התובע לבין הנתבע 3 (להלן: "קרול"), קבלן כח אדם.

בתמיכה לכתב ההגנה הוגשה חוות דעתה של ד"ר הגר פטיש אשר קבעה כי נכותו של התובע היא בשיעור 10% בגין  קטיעת  גליל  וחצי  מאצבע  שניה  לפי  תקנה 43(2)(ג) ו-10% בגין קטיעת גליל וחצי מאצבע שלישית, לפי תקנה 43(3)(ג). נכותו הצמיתה הכוללת של התובע היא בשיעור 19% ואין מקום להפעלת תקנה 15.

 

הצדדים הסתפקו בהגשת חוות הדעת ללא חקירת המומחים. 

קרול לא הגיש כתב הגנה ולא הופיע לדיון.

 

ב.         נסיבות ארוע התאונה

על פי עדותו של התובע (ת/1) הגיע לישראל כחודשיים וחצי לפני תחילת עבודתו אצל הנתבעים, אליהם הגיע באמצעות קרול, דובר השפה הרומנית. 

ביום הראשון לעבודה קיבל הוראה מהנתבע 2 (להלן: "אמיר") וממנהל עבודה בשם אריה לעבוד על מכונת הניסור. כל שניתן הוא הסבר קצר על העבודה הנדרשת אך ללא כל הדרכה.

 

בחקירתו הנגדית פרט באמצעות תמונה שצרף (במ/1) איך התרחשה התאונה:

"יד ימין דוחפת את הקרש לצד ימין של הסכין, ביד שמאל צריך לדאוג שהקרש לא יזוז לצדדים. הסכין מסתובבת במקום ולא זזה לצדדים... בסכין היה משהו לא טוב והוא זז שמאלה וימינה, הסכין לא עבדה טוב, הסכין זזה שמאלה וימינה וזרקה את הקרש אחורה כל הזמן" (פרוט' מיום 20.3.05 עמ' 5 ש' 20-14). 

 

הנתבע 2 (להלן: "אמיר"), הגיש תצהיר מטעם הנתבעים (נ/1) לפיו מי שניהל בפועל את הנגריה הוא אריה בן זאב (להלן: "אריה"), התובע הועסק בביצוע עבודות ניקיון ונאסר עליו באופן מפורש לגעת במכונה כלשהי ובאם דחף את כף ידו למסור, פעל בניגוד להוראות ועל דעת עצמו.

מחקירתו הנגדית למדנו כי לא ראה את הארוע. התובע, כמו פועלים אחרים, עבד בחדר היצור עליו היה אחראי אריה. 

 

אני מאמינה לתובע כי לא בדה את הארוע מליבו. למרות קושי השפה התרשמתי ממהימנותו, עדותו היתה עקבית ואמינה ולא נסתרה בחקירתו הנגדית. אמיר העיד כי לא ראה את הארוע, אריה וקרול, אשר עדותם היתה חיונית, לא העידו מטעם הנתבעים ועובדה זו צריכה להיזקף לחובתם (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח', מה(4) 651, ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מד(4) 595, 602-603, ע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג, מז(2) 605, 614-615).

עוד אוסיף שסביר יותר שהתובע, נגר במקצועו, גוייס לעבוד בנגריה כנגר ולא כעובד ניקיון דווקא בנגריה. 

נוכח האמור לעיל, אני מקבלת את גירסת התובע לגבי אופן התרחשות הארוע.

 

ג.         יחסי עובד מעביד

אני דוחה את טענת הנתבעים כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בינם לבין התובע. על פי סעיף 2 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח-1968:

"מעביד – מי שיש לו ביחסיו עם אדם אחר שליטה גמורה על הדרך שבו אדם אחר מבצע עבודה בשבילו, ואילו הוא עצמו אין עליו מרות דומה לגבי אותה עבודה, ו'עובד' מי שעבודתו נתונה לשליטה כאמור".

המבחן הקובע בדיני נזיקין הוא מבחן השליטה הגמורה, מבחן המרות והפיקוח (ע"א 502/78 מדינת ישראל נ' ירוחם ניסים ואח', לה(4) 748, אזרחי חיפה 368/01 ברקוביץ אלכסנדר נ' קורנית משאבי אנוש ופרויקטים ואח') ומבחן "האשם המוסרי" (ע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה, מב(1) עמ' 415, 424 ורע"א 228/06 צמנטכל הנדסה והיזון צפון בע"מ נ' אריה שירותי כח אדם ואח' (פורסם במאגר נבו), וזאת להבדיל ממבחן מעורב שהמרכיב הדומיננטי בו הוא מבחן ההשתלבות החל בתחום יחסי העבודה (דיון נוסף 4601/95 סרוסי נ' בית הדין הארצי לעבודה נב(4) 817, בג"צ 6194/97 שלמה נקש נ' בית הדין הארצי לעבודה נג(5) 433).

 

במקרה דנן, הוראות העבודה, שיטת העבודה, כלי העבודה, הפיקוח, כרטיס הנוכחות שסופק לתובע, כל אלה מצביעים על קיומם של יחסי עובד-מעביד בין התובע לנתבעים.

בפסיקה נקבע כי חברות כח אדם נחשבות כמעסיק ואף עליהן חלה חובת זהירות מושגית לדאוג כי העובד יישלח למקום עבודה אשר יש בו תנאי בטיחות מינימליים (ראה ת.א. 4616/95 עמאשה אמל תאופיק נ' אנוש שירותי בניה בע"מ, דינים שלום, ט"ז 545 ת.א. (י-ם) 445/91 לאה שרון ואח' נ' או.אר.אס – כח אדם בע"מ ואח', דינים מחוזי לב(1) 93) ויש לבחון כל מקרה לגופו. בענייננו, לא מדובר בחברת כח אדם אלא במתווך בלבד. קרול אמנם לא הגיש כתב הגנה, אך מתצהירו של התובע ומחקירתו הנגדית (פרוט' מיום 20.3.05, עמ' 6 ש' 14-11) לא עולה כי התובע עצמו טוען ובוודאי שלא הוכיח כי קרול התרשל כלפיו באופן כלשהו.

 

ד.         שאלת האחריות

הנתבעת, כמעבידתו של התובע חבה חובת זהירות מושגית למנוע "סכנות צפויות לעובד" אשר מעביד סביר יכול וחייב היה לצפותן מראש (ע"א 663/88 שריזיאן נ' לבידי אשקלון, מז(3) 225; ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, לז(1)113, 126). חובת הזהירות המושגית כוללת חובות משנה כמו לספק "סביבת עבודה בטוחה", לנקוט בשיטות עבודה בטוחות, להדריך את העובדים ולפקח על עבודתם באופן שלא תרבץ סכנה לפיתחם. זאת ועוד; המעסיק אינו יוצא ידי חובתו רק ע"י אספקת ציוד מתאים במקום העבודה, אלא עליו גם לפקח באופן יעיל על ביצוע כראוי של כל ההנחיות ע"י העובדים (ע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה ואח' מב(1) 415, 420; ע"א 655/80 מפעלי קירור בצפון נ' אסתר מרציאנו,לו(2) 592; ת.א. 556/93 מורלי ואח' נ' שלמה רבן ואח' תק-מח 99 (1)6535). ככל שאמצעי הזהירות פשוטים יותר אין מניעה מלהכיר בחובת הזהירות לגביהם גם מההיבט הנורמטיבי של המדיניות המשפטית.

בענייננו, מתקיימת גם חובת הזהירות הקונקרטית, שכן על הנתבעים כמעביד סביר היה לצפות את אפשרות פציעתו של התובע כתוצאה מהשימוש במסור. הנתבעים לא סיפקו כל אמצעי בטיחות לצורך ביצוע העבודה, לא ננקטו אמצעי זהירות נאותים, לא ניתנו אזהרות מפני הסיכונים האפשריים ולא היה פיקוח, ובכל אלה יש כדי לקבוע כי הנתבעים התרשלו כלפי התובע.

 

ה.        אשם תורם

מגמה שהשתרשה בהלכות בית המשפט כי במקרה שמדובר בתאונת עבודה, אשר בה נפגע העובד, יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע לאחריות לתאונה, ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו שגרמה או תרמה לתאונה (ע"א 655/80 מפעלי קירור בצפון נ' מרציאנו, לו(2) 592, 603-604; ע"א 435/85 מחמור בע"מ נ' אטדגי (פרחן) מא(4) 524, 527). טעם נוסף שלא להחמיר עם העובד מוסבר בכך שבלהט העבודה עלול העובד להיכשל באי מתן תשומת לב מלאה לכל הסכנות מסביב כאשר לא אחת העובד נחפז בעבודה ומבצע קיצורי דרך הכל תוך ראיה סוביקטיבית של הרצון להטיב עם המעביד במקום העבודה כמקור פרנסה (ע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה מב(1) 415, 425).

רק במקרה שהתנהגותו של העובד מגלה רשלנות ברורה ובולטת יהיה נכון להטיל עליו אשם תורם (ע"א 971/90 חרושת ברזל פ"ת בע"מ נ' צמרי מו(4) 421, 427).

 

לא הוכח כי התובע התרשל בביצוע עבודתו ועל כן, ונוכח מגמת הפסיקה, לא מצאתי להשית עליו רשלנות תורמת.

 

ו.          הטלת אחריות אישית על נושא משרה

אני דוחה את טענת הנתבעים כי אין להטיל אחריות אישית על אמיר וזאת מכוח עקרון האישיות המשפטית הנפרדת. ניתן לבסס את חובתו האישית של אמיר מכוח הטלת אחריות של נושא בכיר בחברה אשר מהווה אורגן של התאגיד (על ההבדל בין הטלת אחריות אישית על אורגן של חברה על פי תורת האורגנים לבין השימוש בדוקטירנה של הרמת מסך, ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ מח (5) 661, 669). האחריות האישית אפוא על נושא משרה בחברה מוטלת על האורגן על פי קנה המידה הרגילים להטלת אחריות אישית במשפט אזרחי והאורגן ישא באותו נזק אשר הוא גרם אישית לפי דיני האחריות, הסיבתיות והפיצויים. פעולת האורגן מחייבת ומזכה את החברה וכאשר מדובר בחברת מעטים או חברה משפחתית, כאשר האורגן הוא בעל המניות העיקרי (כמו במקרה שלפנינו, כעדות אמיר בפרוט' מיום 9.11.08 עמ' 16, ש' 17-16), הרי הניזוק יכול לדרוש להיפרע ממנו (ע"א 4114/90 אברהם בן שושן נ' כריכייה קואופרטיבית בע"מ, מח(1) 415, ת.א. 1642/97 ס.א.י. ירק בניה והשקעות בע"מ נ' הרדופים יוזמה ובניה בע"מ, דינים מחוזי לה(5) 288). 

על כן יש לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד.

 

            מכאן לשאלת גובה הנזק.

 

ז.         גובה הנזק

1.         הפסד שכר מיום הארוע ועד ספטמבר 2002

התובע העיד כי השתכר אצל הנתבעים 1,250 דולר לחודש. עובדה זו לא הופרכה או נסתרה באופן כלשהו ע"י הנתבעים. לאחר הארוע לא שב לעבוד אצל  הנתבעת  או  במקום אחר, וזאת עד לעזיבתו את הארץ בספטמבר 2002. על  כן  אני  מחייבת  את  הנתבעים  לשלם  לתובע  סך  של 97,360 ¤ (1,250 דולר X שער יציג בחודש הארוע כשהסכום משוערך – 6,085 ¤ X 16 חודש).

על הסכום הנ"ל יש להוסיף ריבית כדין מאמצע התקופה.

 

2.         הפסד שכר מספטמבר 2002 ועד היום

בהעדר ראיות לגבי פוטנציאל השתכרותו של התובע ברומניה, אני מחייבת את הנתבעים לשלם עבור תקופה זו סך גלובלי של 14,000 ¤ (החישוב מתבסס על ההנחה שבסיס השכר הוא כ-150 יורו לחודש). 

 

3.         הפסד שכר לעתיד

בהתאם לנתוני תיק זה, וכאמור בהעדר ראיות לגבי בסיס השכר ברומניה, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע סכום גלובלי בסך של 40,000 ¤.

 

4.         עזרת זולת לעבר ולעתיד

בתצהירו פרט התובע את קשייו היומיומיים כתוצאה מפציעתו. סביר בעיני כי זמן מה לאחר הארוע, נזקק לעזרת קרובים ואף יתכן ויזדקק לעזרה מסוימת ברומניה. בהעדר ראיות אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע סכום גלובלי בסך 7,500 ¤ בגין פריט נזק זה. 

 

5.         הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד

התובע לא הוכיח כי יזדקק להוצאות רפואיות ועל כן אני דוחה את דרישתו לפיצוי בראש נזק זה.

 

6.         הוצאות נסיעה לעתיד

התובע לא הוכיח כי יזדקק להוצאות בגין נסיעה. פגיעתו, כאמור, היא ביד שמאל ועל כן אני דוחה את דרישתו לפיצוי בראש נזק זה.

 

7.         כאב וסבל

בהתאם לנכותו של התובע, גילו ועובדות תיק זה, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע סך 130,000 ¤ בגין הנזק הלא ממוני.

 

ח.         סוף דבר

אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכומים המפורטים לעיל, בניכוי מענק נכות כשהוא משוערך ליום מתן פסק הדין בסך 16,463 ¤. על היתרה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 20%, מע"מ והוצאות משפט.

 

אני דוחה את התביעה כלפי קרול, ללא צו להוצאות.

 

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

 

ניתן היום, כ"ב בניסן, תשס"ט (16 באפריל 2009), בהעדר ב"כ הצדדים.

          

                                                                    

דורית קוברסקי, שופטת

 

 

 

קלדנית: איילה ש.

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/F2B9387964C645994225759A00566AB2/$FILE/D9BB88C9D399CD944225758F002FDEAC.html
תאריך: 
16/04/09
Case ID: 
213644_2
Case type: 
א
סיווגים
עורכי דין : - נ ג ד -
- נ ג ד -
שופטים : דורית קוברסקי
דורית קוברסקי
Powered by Drupal, an open source content management system