בתי המשפט

פסק דין חלקי

1.      ביום 17.8.04 נפצע התובע.

2.      בין הצדדים קיימת מחלוקת האם האירוע אשר במהלכו הוא נפצע מהווה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה  - 1975.

3.      העובדות אינן שנויות במחלוקת. המחלוקת היא משפטית בעיקרה.

4.      בתצהיר העדות הראשית הצהיר התובע:

"בשעה 07:30 נפגעתי כשניסיתי לפרוק אל מחוץ למשאית את משטח הסחורה שהיה עקום וגלי, באמצעות עגלת ג'ק" (סעיף 5 לתצהיר).

"התאונה ארעה כתוצאה מכך שאחד מגלגלי העגלה "נתקע" במרווח שבין המשאית לרמפה כשניסיתי למשכה, נפלתי לאחור, תוך כדי חילוץ העגלות ופריקת העגלה כשהסחורה והעגלה נפלו עלי" (סעיף 6 לתצהיר; ההדגשה במקור, ע.כ.).

בסעיף 9 לתצהיר מבהיר התובע:

"ארוע התאונה קרה בשעה שניסיתי לפרוק סחורה מהמשאית, בזמן שאחד מגלגלי העגלה "נתקע" במרווח שבין המשאית לרמפה ואני שניסיתי למשוך את העגלה, נפלתי לאחור (על הרצפה מחוץ למשאית), פריקת העגלה מהמשאית, כשהסחורה והעגלה נפלו עלי."

5.      לשאלה האם אחרי שהוא היה מביא את המשטח אל הרמפה, הוא היה מוריד את העגלה, השיב התובע: "הייתי צריך לרדת לצד כדי ללחוץ על כפתור" (התובע, עמוד 7 לפרוטוקול).

לשאלת ביהמ"ש הוא הבהיר כי העגלה נשארת על הרמפה, והוא קופץ למטה, על מנת ללחוץ על הכפתור שיוריד את הרמפה (התובע, עמוד 7 לפרוטוקול).

מחקירת התובע עולה כי הוא נפל מהמשאית יחד עם הג'ק והמשטח והארגזים (עמוד 11 לפרוטוקול).

6.      לטענת הנתבעות 1 ו- 2, התובע נפצע לאחר שהחלה הירידה מהרכב.

7.      לטענת התובע והנתבעת 3 הירידה מהרכב עדיין לא החלה.

8.      אין מחלוקת כי על פי ההלכה שנפסקה בפרשת אוסם (רע"א 418/03 אוסם תעשיות מזון בע"מ נגד סמג'ה יעקב, פ"ד נט(3) 541 (2004)) אם החלה הירידה מהרכב, אזי גם אם מדובר בפעולת לוואי הקשורה בזיקה הדוקה לטעינה או לפריקה, לא תשלל תחולת החוק.

9.      השאלה המתעוררות בתיק היא האם החלה הירידה של התובע מהרכב.

10.  ברע"א 5738/97 תעבורה ואח' נ' קרנית ו-5 אח' פ"ד נג(4) 145 (1999) נפסק כי:

"השאלה שלפנינו היא שאלה של תיחום גבולות והדרך להבחין בין פעולה שהיא הכנה או הקדמה לשימוש (כגון: הליכה לרכב) לבין השימוש עצמו (בהתאמה: הכניסה לרכב) היא מה שמכונה מבחן "השלב האחרון". כלומר, המבחן הוא אם אותה פעולה היא חלק אינטגרלי וישיר מהשימוש או שמא מדובר רק בפעולת הכנה טרם השימוש עצמו".

בפסק הדין שניתן בפרשת תעבורה נפסק כי: "מטרת החוק היא שרק אותן פעולות אחרונות או רק אותו "שלב אחרון" שיש לו קשר ישיר לעצם השימוש האמור יכנסו בגדרו".

בע"א (חיפה) 1713/05 עידן שמאילוב נ' קרן כרפיס דוד ואח' (פורסם במאגרים, 25.4.07) התייחס השופט עמית לגרסת התובע לפיה הוא ביקש לרדת מהמשאית והיה בדרכו על המשאית, כדי לרדת ממנה וקבע:

"משעה שלא נטען בערכאה הראשונה ובהודעת הערעור כי התאונה אירעה תוך כדי ירידת התובע מן המשאית, אלא רק לקראת אותה ירידה, אין להחיל על המקרה דנן את הלכת אוסם הנ"ל, ויש לדחות את טענת המערער לגבי סיווג התאונה על-פי המונח "ירידה ממנו" שבהגדרת "שימוש ברכב מנועי" שבסעיף 1 לחוק הפיצויים."

השופט עמית הוסיף וקבע: "אני מסופק אם ניתן לראות, במקרה דנן, בהנחת הרגל על כנף המשאית, בטרם הגיע המערער ליד תא הנהג כדי להניח את רגלו על המדרגה המיועדת לכך, את תחילתה של ירידה מן הרכב. מכל מקום, לאור פסק הדין, לא הצליח המערער להוכיח כי נפל בעת הירידה עצמה".

11.  בפרשת דימיטרי גפן (רע"א 10262/04 דימיטרי גפן נגד אליהו חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים, 3.2.05)), אשר אליו הפנו הנתבעות 1 ו- 2 אירעה הנפילה במהלך הירידה מהרכב וביהמ"ש העליון פסק כי: "החלקה מן הרכב בשעת ניסיון לרדת ממנו, לאחר סיום איסוף הסחורה, היא בבחינת "ירידה" מן הרכב" ביהמ"ש העליון מוסיף כי אין נפקא מינה שהירידה הייתה מגלגל הרכב ולא ממדרגה המותקנת בו, כפי שהיה בפרשת אוסם.

12.  בע"א 1040/05 (מחוזי חיפה) עוף טנא תעשיות (1991) בע"מ נגד זייד נאיף (פורסם במאגרים, 18.1.06) נפסק כי התובע נפל מהרכב בטרם השלים את סידור הסחורה ולא ירד מהמשאית ביוזמתו, אלא החליק מהארגז החוצה, ולכן אין לראותו כמי שירד מהרכב.

בעניין בן סולימאן (ת"א (שלום חיפה) 26854/01 שעבי חסן בן סולימאן נ' עופר נוח צבעות תעשייתית ב.ה.ק. בע"מ ואח' (פורסם במאגרים, 22.5.06) נפסק כי אין מדובר בירידה מרכב מאחר והתובע לא התכוון עדיין לרדת כאשר החליק ונפל מהרכב.

בעניין מורדכי יוגב (ת"א (שלום נצרת) 6467/02 מורדכי יוגב נ' קלאב מרקט רשתות שווק בע"מ ואח' (פורסם במאגרים, 3.8.06)) נפסק כי נפילה בזמן פעולת פריקה, איננה מהווה "ירידה" מרכב.

ביהמ"ש מדגיש באותו מקרה כי: "התובע החליק ונפל תוך כדי פעולה הקשורה אך ורק בפריקה ובתיאור נסיבות המקרה אין ולו זכר לפעולה של ירידה מהרכב, לא לתחילה של פעולה כזו ואף לא לכוונה של התובע לעשות כן".

בפרשת נדאף סאמר (ת"א (שלום חדרה) 4380/04 נדאף סאמר נ' תנובת השרון   (1995) ושות', "שווק תוצרת חקלאות" ואח' (פורסם במאגרים, 17.9.06)) נפסק כי החלקת התובע לא הייתה מיד לאחר שעלה לרכב, ולכן אין היא נכנסת לגדר "כניסה" לרכב.

13.  דעה אחרת הובעה בת"א 44891/05 בן יקר אברהם נגד אף.סי. תובלה יבשתית בע"מ (פורסם במאגרים, 1.4.08) שם נפסק כי ירידה מרכב אינה חייבת להיות רצונית, וגם ירידה לא רצונית, כגון נפילה או החלקה, הנה בגדר ירידה לצורך החזקה המרבה.

14.  ברע"א 4696/92 בהירה בן שחר נגד שולה אייזנבך, בן דוד גבריאל ואריה חברה לביטוח בע"מ (צלטנר 1498), אשר התייחס לכניסה לרכב, נפסק מפי הנשיא שמגר כי:

"מקובלת עלי המסקנה של שתי הערכאות שקדמו לנו, לפיה נפילתה של המבקשת בעת שאצה בדרכה למכונית שהמתינה לה, איננה בגדר תאונת דרכים, על אף שנפגעה ממכה שספגה כאשר נפלה בסוף ריצתה על המכונית החונה, לא נגרם במקרה דנן נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי, אלא עקב שימוש מצער שלא צלח בשביל אשר עליו אצה המבקשת, הא ותו לא."

בבר"ע (י-ם) 824/03 יצחק סננס ואח' נגד ברוך נתן דניאל ואח' (פורסם במאגרים, 11.5.04) נפסק כי תאונה אשר אירעה בעת צמצום המרחק לרכב, בכוונה להיכנס אליו, אינה בגדר תאונת דרכים. באותו מקרה נפל התובע בזמן שביקש לעלות לרכב אשר חנה במרחק של 50 ס"מ עד 1 מ' משפת המדרכה, כאשר בין שפת המדרכה לרכב הייתה שלולית, והוא נפל במהלך ניסיונו לעבור מעל השלולית לצורך הכניסה לרכב.

בת"א (שלום חיפה) 9319/02 נובק גלינה נגד עלמו אנדיפראו ואח' (פורסם במאגרים, 23.10.03) נפסק כי לא די בכוונה לעלות לרכב כדי לקבוע כי נעשה "שימוש".

בע"א (חיפה) 1351/00 ציון עזרא ואח' נ' רחל דרור ואח' (פורסם במאגרים, 17.12.01) נדון מקרה בו התובעת נפלה עת צעדה לכיוון האוטובוס אשר עמד בתחנה להסעת נוסעים ונפסק כי יש לראות בצעדיה הראשונים של התובעת לכיוון האוטובוס, שעמד בתחנה להסעת נוסעים, תחילה העליה והכניסה לאוטובוס. ביהמ"ש נסמך על כך ש"תנופת הכניסה לאוטובוס היא שגרמה לתאונה ואין נפקא מינא כי היה גורם זר מתערב".

15.  מעדות התובע עולה כי הוא עסק בפריקת סחורה מהמשאית וכי כחלק מפעולת הפריקה הוא התכוון להוביל את המטען אל קצה המשאית ולהעלותו על הרמפה. העלאת המטען על הרמפה הייתה חלק מהפריקה של המטען ושלב בהורדת המטען מהמשאית. לא היה זה שלב בירידה של התובע מהמשאית, שכן התובע לא התכוון לרדת יחד עם המטען באמצעות הרמפה.

מעדות התובע עולה כי לאחר העלאת המטען על הרמפה, הוא התכוון לרדת מהמשאית, בקפיצה, על מנת לפעול להורדת הרמפה, אולם שלב זה טרם הגיע כאשר קרתה התאונה.

המסקנה היא כי בעת אירוע התאונה התובע לא היה בשלב של ירידה מהרכב ואף לא בשלבי הכנה של הירידה שלו עצמו מהרכב, אלא בשלבים הקשורים לפריקה של המטען.

16.  אני דוחה, אפוא, את התביעה נגד הנתבעת 3.

17.  התובע ישלם לנתבעת 3 הוצאות בסכום כולל של 7,000 ¤.

18.  הנתבעות 1 ו- 2 אשר העלו את הטענה לפיה מדובר בתאונת דרכים והיו הגורם לבירור שאלה זו, יחזירו לתובע את ההוצאות בהן חויב התובע.

19.  החלטה בעניין המשך ההליכים בין התובע ובין הנתבעים 1 ו- 2 תשלח אל ב"כ הצדדים.

ניתן היום כ"ו בניסן, תשס"ט (20 באפריל 2009) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.