בתי המשפט

ת"א 8486/06

בבית המשפט המחוזי בירושלים

 

21/04/2009

 

כב' השופט משה רביד

לפני:

 

 

 





 

פאדיה מנצור עוויס

בעניין:

התובעת

עו"ד דהוד איימן

ע"י ב"כ

 


 

 

נ  ג  ד

 

 

 

1. קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

2. סאיד עלוי

3. החברה הלאומית לביטוח - נמחקה

 

הנתבעים

1. עו"ד בלגה אלון

3. עו"ד מוחמד דחלה

ע"י ב"כ

 


 

פסק דין

 

העובדות

1.         התובעת בת 35, תושבת כפר טייבה ליד רמאללה, יועצת וחוקרת רפואית במקצועה, בעלת תואר שני באוניברסיטה העברית בירושלים. ביום 24.4.00 נפגעה התובעת בתאונת דרכים קשה בכביש עוקף עופרה ליד רמאללה (להלן - "התאונה"). התובעת פונתה בדחיפות למחלקת טיפול נמרץ בבית החולים מקאסד בירושלים, שם קיבלה טיפול דחוף וראשוני להצלת חייה. התובעת אושפזה במשך 38 ימים בבית החולים, עברה מספר ניתוחים, בדיקות וצילומים, במסגרתם אובחן כי התובעת נפגעה קשה בכל חלקי גופה. מאז התאונה מקבלת התובעת טיפולים רפואיים שונים והיא תחת השגחה של הרופאים, אשר טיפלו בה מאז התאונה. התובעת גם נותחה בחלקים שונים של גופה.

 

2.         התובעת הגישה תביעה כספית לתשלום פיצויים בגין נזקיה בשל התאונה נגד מספר נתבעים: הנתבעת 1, קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן - "קרנית"), הנתבע 2, הנהג שהסיע אותה, והנתבעת 3, החברה הלאומית לביטוח שמקום מושבה ברמאללה. ביום 2.4.08 נדחתה התביעה נגד הנתבעת 3. הנתבע 2 לא הגיש כתב ההגנה מטעמו.

 

3.         בכתב ההגנה של קרנית נטען, כי דין התביעה נגדה להדחות על הסף, בין היתר מהטעמים הבאים:

התאונה לא ארעה בשטח מדינת ישראל ולכן אין תחולה לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן - "חוק הפיצויים");

התובעת לא הייתה מעולם תושבת או אזרחית ישראל והיא תושבת הרשות הפלסטינית;

התביעה התיישנה, שכן על פי הדין החל באזור, תקופת ההתיישנות היא שנתיים. התאונה ארעה ביום 24.4.00 וכתב התביעה המקורי הוגש ביום 8.11.06;

ככל שאין לנתבע מספר 2 ביטוח תקף, היה על התובעת להגיש תביעה נגד "הקרן הפלסטינית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים";

על פי הוראות הסכם הביניים, תחום ביטוח רכב מנועי ופיצויים לנפגעי תאונות דרכים הועבר לאחריות הרשות הפלסטינית על כל המשתמע מכך;

לבית משפט זה אין סמכות מקומית לדון בתביעה מכיוון שאין לנתבעת 1 משרד או מקום עסקים בירושלים וכתב התביעה אינו מפרט עובדות המקנות לבית משפט זה סמכות מקומית להידרש לתביעה.

 

4.         בין הצדדים התנהל משא ומתן במטרה להגיע לפשרה, אשר תייתר את הצורך לדון בתיק אך הצדדים לא הגיעו לעמק השווה. לפיכך, החלטתי ביום 26.2.09 כי הצדדים יסכמו בשאלות המקדמיות שעוררה קרנית בכתב הגנתה.

 

טענות התובעת

5.         בא-כוח התובעת, עו"ד דהוד איימן, טען כי קרנית שילמה בפשרה פיצויים לארבעת הנפגעים האחרים בתביעה שהגישו נגדה מבלי שעוררה נגדם טענה של חוסר סמכות או חוסר חבות. בנוסף, התובעת קיבלה התחייבויות לכיסוי טיפולים רפואיים מקרנית מבלי שטענה לחוסר חבות מצידה. עד שנת 2005 לא חוקקה הרשות הפלסטינית חוק בדבר ביטוח כלי רכב ולכן צו פיצויים נפגעי תאונות דרכים (יהודה והשומרון) (מס' 677), התשל"ו-1976 (להלן - "הצו") נותר בתוקף. יתרה מזו, החוק שחוקקה הרשות הפלסטינית אינו יכול לבטל את הצו האמור משום שכל צו הנוגד צו של המושל מתבטל (סעיף XVIII 4(א) להסכם הביניים). בא-כוח התובעת הוסיף וטען, כי הסמכות של הרשות הפלסטינית אינה משתרעת על שטחי התיישבות ולא על אתר צבאי. לבית המשפט אין ידיעה שיפוטית מהו שטח התיישבות ומהו אתר צבאי. עובדה זו יש להוכיח באמצעות תעודה של מפקד כוחות צה"ל.

לפיכך, טען בא-כוח התובעת, כי בנסיבות המקרה דנן יש להחיל את הוראות חוק הפיצויים גם בהתחשב במצגים של קרנית שהחתימה את התובעת על מסמכים הנושאים את הסמליל (לוגו) שלה ושבגינם קיבלה התובעת תשלומים תכופים וקרנית התחייבה לשלם עבור הבדיקות והטיפולים של התובעת. בסמליל של המסמכים הללו מופיעה קרנית ישראל ולא קרנית שטחים.

 

טענות קרנית

6.         בא-כוחה של קרנית, עו"ד אלון בלגה, טען כי מדובר בתאונה שארעה מחוץ לשטח ישראל שבה כל המעורבים הם תושבי הרשות הפלסטינית וגם הרכב שבו הוסעה התובעת והנוסעים האחרים רשום ברשות הפלסטינית ונהגו, הנתבע 2, מתגורר בסמוך לרמאללה. על-פי פסיקה של בית המשפט העליון, אין סמכות לבית משפט בישראל לדון בתביעות אלה והסמכות לדון בתביעות אלה, החל מיום 10.9.95, הועברה לרשות הפלסטינית.

בא-כוחה של קרנית הוסיף וטען, כי אין מקום לטענה לפיה בהקדמת כספים ובמתן התחייבויות של טיפולים לתובעת הודתה קרנית בחבותה כלפי התובעת, כאמור בסעיף 9 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958. כמו כן, אין במתן תשלומים תכופים הודיה בחבות של קרנית. יתרה מזו, בסעיף 4 לכתבי קבלות על מתן תשלומים תכופים נאמר במפורש כי אין בתשלום הכספים לתובעת משום הודאה מצד קרנית בזכאותה של התובעת ובחבותה של קרנית. בנוסף, בחלק מההתחייבויות, החל מחודש נובמבר 2003, נרשם בסמליל שמה של קרנית שטחים, הקרן שהוקמה מכוח הצו. ולבסוף, טען בא-כוחה של קרנית, כי אין להקיש מהתביעה שהוגשה על ידי ארבעת הנפגעים האחרים בתאונה והפיצויים שקיבלו, משום שתביעתם הוגשה בתוך שנתיים ממועד התאונה, בעוד שתביעתה של התובעת התיישנה.

 

דיון

7.         חוק הפיצויים הוא חוק טריטוריאלי. כך נקבע בע"א (ירושלים) 6299/99 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' אוחנונה, פ"מ תש"ס (1) 351 (2001). הטעם לדבר הוא שמדובר בחוק סוציאלי שמטרתו למנוע מצב שבו ייפגעו אנשים בגופם בתאונת דרכים ולא יפוצו. לכן, אין לומר כי יש להחיל על חוק הפיצויים את כללי ברירת דין בנזיקין. חוק הפיצויים אינו חל אם אין חובת ביטוח לפי הדין הישראלי. בהיעדר חובת ביטוח אין בסיס להטלת אחריות מוחלטת לפי חוק הפיצויים (ת"א (חיפה) 1633/83 לוי נ' "צים" חברת השיט הישראלית, לא פורסם; מצוי בצלטנר עמ' 149(א)).

בנוסף, מכוחו של חוק הפיצויים הוקמה קרנית ישראל כקרן סטטוטורית (סעיף 10 לחוק הפיצויים). מימונה של הקרן מוסדר בצו פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מימון הקרן), תשס"ג-2002, שהחליף את צו פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מימון הקרן), התשל"ז-1977. חברות הביטוח ב"אזור" אינן משתתפות במימון הקרן (ראו ת"א 1633/83, הנ"ל; ראו גם סעיף 12(א)(2) לחוק הפיצויים שהוסף בסעיף 10 לחוק יישום ההסכם בדבר העברה מכינה של סמכויות לרשות הפלסטינית (תיקוני חקיקה והוראות שונות), התשנ"ה-1995 (להלן - "חוק היישום")).

חוק היישום פוטר את קרנית מתשלום פיצויים כאשר נפגע שאינו ישראלי נהג ברכב המכוסה בכרטיס ביטוח רכב בין לאומי. כך גם נאמר בהצעת החוק: "...לאור העובדה שמבוטחים באמצעות כרטיס רכב בינלאומי אינם משתתפים  במסגרת הפרמיה שהם משלמים במימון פעילותה של הקרן, אין כל הצדקה כי הקרן תפצה במקרים כאמור." (הצעת חוק יישום ההסכם בדבר העברה מכינה של סמכויות לרשות הפלסטינית (תיקוני חקיקה והוראות שונות), התשנ"ה-1995, ה"ח 2393 מיום 3.4.1995, תשנ"ה, עמ' 433; ראו גם יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מהדורה שלישית), עמ' 8, 20-16, (תשס"ה); אליעזר ריבלין תאונות הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה חדשה ומעודכנת עמ' 309, 321-320 (תש"ס-1999)).

            הוראה נוספת, סעיף 12(ד1) שהוספה בעקבות הסכם וושינגטון בחוק ביטוח רכב ופיצוי נפגעי תאונות דרכים (מבטח משטחי האחריות האזרחית הפלסטינית) (תיקוני חקיקה), התשנ"ח-1998, קובעת לאמור:

"(1) הגיש נפגע, שהוא ישראלי, לבית משפט בישראל תביעה או בקשה לתשלום תכוף (להלן - התביעה) נגד מבטח משטחי האחריות האזרחית הפלסטינית, נגד הקרן הפלסטינית כמשמעותה בהסכם, או נגד המועצה הפלסטינית (להלן - הנתבע), בשל תאונת דרכים שאירעה בישראל, באזור או בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית והנתבע לא הגיש כתב הגנה לאחר שנמסר לו כתב התביעה כדין, או חדל מלהתגונן, יורה בית המשפט על המצאת כתב התביעה לקרן והיא תודיע על כך למועצה הפלסטינית או למי שהיא הסמיכה לענין זה; לא הגיש הנתבע כתב הגנה או לא הודיע על חידוש הגנתו, לפי הענין, בתוך שלושים ימים מיום שנמסרה הודעה כאמור, תנהל הקרן את ההגנה בתביעה ותפצה את הנפגע בהתאם לפסק הדין שיינתן בה; הפיצוי יהיה בהתאם לדין החל במקום התאונה ובשיעור שחל שם;

(2) המדינה תשפה את הקרן בשל הוצאות ותשלומים ששילמה הקרן בשל התביעה, והיא רשאית לקזזם מן הסכומים המועברים כמשמעותם בסעיף 12 לחוק יישום ההסכם בדבר רצועת עזה ואזור יריחו (הסדרים כלכליים והוראות שונות) (תיקוני חקיקה), תשנ"ה-1994, ויראו אותם לכל ענין, לרבות לענין ערבות המועצה לפי ההסכם, כתשלום בשל פסק דין נגד הנתבע, שאין עליו עוד ערעור". נ

           

על מטרתו של התיקון ניתן ללמוד מדברי ההסבר בהצעת החוק ליישום הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה (הסדרים כלכליים והוראות שונות) (תיקוני חקיקה), התשנ"ז-1977, שם נאמר:

"מוצע להסמיך את קרנית לשלם לנפגע ישראלי כאמור [שנפגע בתאונת דרכים באזור או בשטחים של האחריות האזרחית הפלסטינית] גם את סכום הפיצויים שמבטח או הקרן בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית חבים בו, וזאת רק בתנאי שהנפגע הישראלי הגיש תביעה או בקשה לתשלום תכוף כנגד המבטח או הקרן הנ"ל, והנתבע לא הגיש כתב הגנה או חדל מלהתגונן ולאחר שניתנה הודעה לקרנית... הפיצויים יהיו בהתאם לדין החל במקום התאונה ובשיעור שחל שם" (עמ' 311-310).ב

 

            כעולה מן התיקון, במקרה זה תשפה המדינה את קרנית על התשלום ששילמה לנפגע בתאונת הדרכים (ראו גם, ע"א 9242/02, שם, עמ' 244-243).

 

8.         בעקבות הסכם בדבר רצועת עזה ואזור יריחו בין ממשלת ישראל לבין הארגון השחרור הפלסטיני (להלן - "הסכם קהיר"), הוכנה הצעת חוק יישום הסכם בדבר רצועת עזה ואזור יריחו (תיקוני חקיקה), התשנ"ד-1994 (ראו סעיף 1 להצעה). בהצעת החוק (סעיפים 64-63) התבקשה הכנסת לתקן את פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן - "פקודת הביטוח") וחוק הפיצויים. בהצעת החוק ובחוק היישום קיימת הבחנה בין שטחים שהועברו לידי הרשות הפלסטינית ביהודה והשומרון לבין עזה ויריחו שהועברו לשליטה פלסטינית בהתאם להסכם קהיר משנת 1994: "'האזור - יהודה והשומרון וחבל, למעט שטחי עזה ויריחו".

            לפי ההצעה תתוקן פקודת הביטוח ויתווספו הוראות (ראו במיוחד סעיף 3(ג) ו-(ד) לפקודת הביטוח) שיבטיחו כי פוליסת ביטוח רכב חובה אשר הוצאה בישראל תבטח גם תאונות דרכים שאירעו בשטחי יהודה ושומרון או בשטחי עזה ויריחו, ופוליסה שהוצאה בשטחי יהודה ושומרון או בשטחי עזה ויריחו המכסה תאונה בישראל תיחשב כפוליסה לפי דרישות פקודת הביטוח, על אף שהפוליסה הוצאה בידי מבטח שהורשה בשטחים האמורים ולא בידי מבטח שקיבל רישיון בישראל (ריבלין, שם, עמ' 314-313, 318).

בעקבות כך הוצע לתקן גם את סעיף 12(ד) ו-(ה) לחוק הפיצויים. על פי המוצע בסעיף 12(ד) לחוק הפיצויים, תפצה קרנית מי שאינו ישראלי אשר נפגע בתאונת דרכים בשטחי יהודה ושומרון ובשטחי עזה ויריחו. נפגע כזה זכאי לפיצוי על-פי הדין המקומי שם. החבות תוטל על הקרן הסטטוטורית הפלסטינית שתבוא תחת קרנית שטחים. אם פוליסת הביטוח הוצאה על ידי מבטח מורשה בישראל, קרנית תפצה את הנפגע המקומי אם המבטח חדל פירעון או בפירוק. את סעיף 12(ה) לחוק הפיצויים הוצע לתקן כך שקרנית תשלם לנפגע ישראלי, אשר נפגע בתאונת דרכים בשטחי יהודה ושומרון ובשטחי עזה ויריחו, אם תהיה הפחתה בזכאותו לפי הדין החל בשטחי יהודה ושומרון ובשטחי עזה ויריחו בהשוואה לדין הישראלי, שאז תשלם קרנית את ההפרש, לו ארעה התאונה בישראל (אנגלרד, שם, עמ' 27-26).

             כמו כן הוצע להוסיף הוראה בחוק הפיצויים (סעיף 2(א1)), לפיה הנוהג הרכב ישראלי אחראי לפצות נפגע ישראלי לפי חוק הפיצויים, אף אם התאונה ארעה בשטחי יהודה ושומרון או בשטחי עזה ויריחו, כאילו אירעה התאונה בישראל (אנגלרד, שם, עמ' 26; ע"א 9242/02 עזה אלאהלייה חב' לביטוח נ' כבאבו, פ"ד נח(6) 241, 244 (2004).

            ולבסוף, בהצעה יש הוראה שלפיה תקבל קרנית מן הקרן הפלסטינית סכומי כסף להשתתפות במימון הקרן, בהתאם להסכם (סעיף 15(ב) לחוק הפיצויים). בהסכם מיום 4.5.94 נקבע, כי הקרן הפלסטינית תעביר לקרן הישראלית, בעד כל רכב מבוטח, סכום השווה ל-30% מהסכום שמשלם מבטח מורשה בישראל לקרן, כדי לכסות חלק מהחבויות העלולות לנבוע מתאונות דרכים שיגרמו בישראל על ידי כלי רכב לא מבוטחים הרשומים ברשות הפלסטינית (רבלין, שם, עמ' 316).

            ההצעה אושרה בחוק יישום הסכם בדבר רצועת עזה ואזור יריחו (הסדרים כלכליים והוראות שונות) (תיקוני חקיקה), תשנ"ה-1994 (להלן - "חוק ההסדרים"). חוק ההסדרים שינה מהוראות ההצעה בכל הנוגע לסעיף 2(א1) לחוק הפיצויים. לפי התיקון, חל חוק הפיצויים גם על תייר ולא רק אזרח ישראלי גם אם התאונה ארעה בשטחי יהודה ושומרון או בשטחי עזה ויריחו (ריבלין, שם, עמ' 318-317).

            מהצעת החוק ומחוק היישום עולה, כי קיים חריג אחד לחבותה של קרנית לשלם פיצויים לתושבים בשטחי יהודה ושומרון או בשטחי עזה ויריחו, בכל הנוגע לתאונה שאירעה בשטחי יהודה ושומרון או בשטחי עזה ויריחו, כאשר פוליסת הביטוח הוצאה על ידי מבטח ישראלי, אם המבטח הישראלי חדל פירעון או בפרוק. זהו, כפי שמציין אנגלרד (שם, עמ' 27), החריג היחידי שבו זכאי תושב בשטחי יהודה והשומרון או בשטחי עזה ויריחו לפיצוי מקרנית (סעיף 12(ה) לחוק הפיצויים; ראו גם ריבלין, שם, עמ' 317-316). שמע מינה, כי במקרים אחרים אין תושב האזור זכאי לפיצוי מקרנית אם התאונה ארעה בשטחי יהודה ושומרון או בשטחי עזה ויריחו.

לאחר הסכם וושינגטון - הסכם הביניים הישראלי-פלסטיני בדבר הגדה המערבית אשר שנחתם בספטמבר 1995 בין מדינת ישראל לבין ארגון השחרור הפלסטיני - נחקק חוק ביטוח רכב ופיצוי נפגעי תאונות דרכים (מבטח משטחי האחריות האזרחית הפלסטינאית) (תיקוני חקיקה), התשנ"ח-1998, במסגרתו בוטלה הגדרת "אזור", ותחתיה נאמר: "האזור' - הישובים והאתרים הצבאיים כמשמעותם בהסכם". במקום ההגדרה "שטחי עזה ויריחו" יבוא "שטחי האחריות האזרחית הפלסטינית, יהודה והשומרון וחבל עזה, למעט הישובים והאתרים הצבאיים כמשמעותם בהסכם". תיקונים ברוח זו הוכנסו לפקודת הביטוח ולחוק הפיצויים. כך נעשה גם בחוק יישום הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה (סמכויות שיפוט והוראות אחרות) (תיקוני חקיקה), תשנ"ו–1996, אשר בא ליישם את הסכם וושינגטון ואשר שינה את הגדרת "אזור" בסעיף 2 לחוק.

 

9.         נסכם את האמור לעיל כדלקמן:

            (א) חבותה של קרנית לפצות נפגע בתאונת דרכים מותנית בכך שהנפגע "זכאי לפיצויים לפי חוק זה", לאמור שהיא נוצרה מחוץ לסעיף 12 לחוק הפיצויים אלא שמחוסר ביטוח, החבות לפצות לא באה על סיפוקה (סעיף 12(א) לחוק הפיצויים; ע"א 422/78 סלומון נ' תאגיד לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, פ"ד לג(2) 701, 703 (1979); ריבלין, שם, עמ' 10).

            (ב) נהג ישראלי המעורב בתאונת דרכים בשטחי הרשות הפלסטינית ויש לו פוליסת ביטוח רכב חובה, הוא עצמו מכוסה בביטוח אישי על-ידי פוליסה זו. הפוליסה גם מכסה מפני כל אחריות בשל נזק גוף המוטלת במסגרת הדין בשטחי המועצה הפלסטינית. אם המבטח הישראלי חדל פירעון או בפירוק תפצה קרנית ישראל את הנפגע המקומי (סעיף 12(ד) לחוק הפיצויים).

            (ג) אם נפגע ישראלי בתאונת דרכים בשטחי המועצה הפלסטינית, כאשר החבות אינה מכוסה בפוליסה שהוציא המבטח, עליו לקבל פיצוי מהקרן הפלסטינית. אם קיים פער בין תוכן הזכאות של נפגע בשטחי המועצה הפלסטינית לבין התוכן של זכאותו של נפגע בישראל, קרנית תשלם לנפגע את ההפרש שבין הפיצויים שהיה הנפגע זכאי לקבל אילו אירעה התאונה בישראל לבין הפיצוי שהנפגע זכאי לקבל לפי דין המקום בו נפגע. מדובר בחבות ראשונית של קרנית (סעיף 12(ה) לחוק הפיצויים).

            (ד) לפי סעיף 2(א1) לחוק הפיצויים אחראי נוהג רכב ישראלי לפצות נפגע ישראלי לפי חוק הפיצויים, אף אם התאונה ארעה באזור או בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית.

            (ה) מקרה נוסף שבו קמה חבותה של קרנית הוא כאשר נפגע ישראלי מגיש בקשה לתשלום תכוף נגד מבטח משטחי האחריות האזרחית הפלסטינית או נגד הקרן הפלסטינית או נגד המועצה הפלסטינית בשל תאונת דרכים שאירעה בישראל או בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית או הישובים והאתרים הצבאיים ואף אחד מהגופים הללו לא הגיש כתב הגנה. אז, יש להמציא את כתב התביעה לקרנית ישראל שתודיע על כך למועצה הפלסטינית. לא הגיש מי מהנזכרים לעיל כתב הגנה בתוך שלושים יום מיום שנמסרה ההודעה, תנהל קרנית ישראל את ההגנה ותפצה את הנפגע בהתאם לפסק הדין, בהתאם לדין החל במקום התאונה ובשיעור שחל. חבותה של קרנית במקרה זה היא חבות ראשונית, אך היא תשופה על ידי המדינה.

(ו) כדי שלקרנית יהיו מקורות מימון לשלם פיצויים במקרים החריגים שלעיל, היא תקבל כספים מהקרן הפלסטינית כמשמעותה בהסכם קהיר, סכומים הנקובים בהסכם מיום 4.5.94 (סעיף 15(ב) לחוק הפיצויים). בהסכם נקבע כי הקרן הפלסטינית תעביר לקרן הישראלית, בעד כל רכב מבוטח, סכום השווה ל-30% מהסכום שמשלם מבטח מורשה בישראל לקרן, כדי לכסות חלק מהחבויות העלולות לנבוע מתאונות דרכים שיגרמו בישראל על ידי כלי רכב לא מבוטחים הרשומים ברשות הפלסטינית (רבלין, שם, עמ' 316).

 

10.       כפי שראינו חוקק מפקד יהודה ושומרון את הצו, אשר הוראותיו דומות להוראות חוק הפיצויים בכפוף למספר שינויים כמו אורך התקופה שבה מתיישנת תביעה (סעיף 4 לצו; ריבלין, שם, עמ' 310). בעקבות הצו הוקמה קרנית שטחים אשר תפקידה דומה לתפקידה של קרנית בישראל.

בפרוטוקול קהיר אשר נחתם ביום 27.8.1995 הועברו סמכויות לרשות הפלסטינית ובין היתר הסמכויות בתחום הביטוח (נספח III, סעיף 19; סעיף XI לנספח V; יואל זינגר "הסכם הביניים הישראלי-פלשתינאי בדבר הסדרי ממשל עצמי בגדה המערבית וברצועת עזה - כמה היבטים משפטיים" משפטים כ"ז 605, 607). בעקבות הסכם קהיר חתם מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון, האלוף יצחק איתן, ביום 25.10.00 על מנשר בדבר יישום הסכם הביניים (יהודה ושומרון) (מס' 7), תשנ"ו-1995 (בג"ץ 2717/96 וופא נ' שר הביטחון (2) 848, 852-853 (1996)). בצו הועברו כוחות ותחומי אחריות, כלהלן:

"בתוקף סמכותי מכח סעיף 6 (ב) מנשר בדבר יישום הסכם הביניים (יהודה והשומרון (מס' 7), התשנ"ו-1995, אני קובע בזאת, למען הסר ספק כי כוחות ותחומי אחריות בתחום הביטוח, לרבות האחריות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, באזור, למעט בישובים ובאתרים צבאיים, הועברו לידי המועצה הפלסטינית ורשויותיה ביום 10.9.95".

 

            על-פי הסכם קהיר, תוקם קרנית שטחים שתקבל על עצמה את החבויות המקבילות לאלה שחבה בהם קרנית לגבי תאונות דרכים שאירעו בשטחים שהועברו ויועברו לידי הרשות הפלסטינית ואשר אינם שטח של התיישבות ישראלית או אתר צבאי.

כתוצאה של יישום הוראות אלו, לפיהן הועברו סמכויות מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון בתחום הביטוח לידי הרשות הפלסטינית והוראות חוק הפיצויים ופקודת הביטוח בישראל, נקבע בע"א 4195/01 ברג'ית נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, לא פורסם (2001), כי לאור הוראות החוק משנת תשנ"ו-1996, אין למערער עילה נגד קרנית. גם הטענה כי הסמכות להסדיר את ענייני ביטוחם של כלי רכב למתן פיצויים לנפגעי תאונות דרכים לא הועברה לרשות הפלסטינית נדחתה בפסק הדין נוכח הקביעה בהסכם קהיר כי סעיף 19 לתוספת I לנספח III להסכם הביניים; סעיף XI לנספחV להסכם הביניים הקובעות שקרן פלסטינית, שתפקידה מקביל לזה של קרנית, תקבל על עצמה את החבויות המקבילות לאלו שחבה בהן קרנית לגבי תאונות דרכים שאירעו בשטחים, שהועברו ויועברו לאחריות אזרחית של הרשות הפלסטינית, ושאינם שטח של התיישבות ישראלית או אתר צבאי. באותן הוראות שבהסכם הביניים נקבע גם, כי תאריך העברת הסמכויות לגבי שטחי הגדה המערבית הוא 10.9.95. אומנם הקרן הפלסטינית הוקמה רק בשנת 2005, אך יש להניח כי לא היה ואקום וכי עד להקמת הקרן פעלה בשטחי הרשות הפלסטינית קרנית שטחים. שימור הדין הקיים עד לשינויו מונע יצירת וואקום משפטי (ע"א 1432/03 ינון יצור ושיווק מוצרי מזון בע"מ נ' קרעאן, טרם פורסם (2004); אנגלרד, שם, עמ' 27).

 

11.       בנסיבות המקרה דנן, התאונה אירעה לתובעת בשטח האחריות האזרחית של הרשות הפלסטינית. אבאר מסקנתי:

לטענת התובעת, היה על קרנית להוכיח כי התאונה לא אירעה "בישובים ובאתרים הצבאיים" וכן שהתביעה התיישנה. עיון בכתב התביעה העלה, כי אין במסגרתו טענות לפיהן התאונה אירעה בתחום שחל עליו המשפט הישראלי או כי התביעה לא התיישנה וכך היה צריך לנהוג בא-כוח התובעת. אלא, משהעלתה קרנית את הטענות העובדתיות, לפיהן התאונה אירעה בשטחי האחריות האזרחית של הרשות הפלסטינית וכי התביעה התיישנה, היתה התובעת צריכה להגיש כתב תשובה (תקנה 61 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). כאשר התובע מעוניין להשיב בעובדה חדשה על העובדה שנטענה בכתב ההגנה, עליו להגיש כתב תשובה כדי להעלות את העובדה הנוספת על המדוכה. כתב התשובה מוגש כדי להגיב על טענות בלתי צפויות שהועלו בכתב ההגנה או עובדות שמטעמים טקטיים בחר התובע שלא להעלות בכתב התביעה, כגון שהתביעה לא התיישנה. בכתב התשובה יעלה התובע עובדות חדשות הנותנות מענה להגנת הנתבע. בכך ייטול התובע את העוקץ מטענות הנתבע וינטרל תוצאה משפטית העלולה לנבוע מכתב ההגנה, אם יישארו דברי הנתבע ללא תגובה (ע"א 7261/97 שרבני נ' חברת אחים שבירו, פ"ד נד(4) 464, 475-474  (2000); ע"א 2167/94 בנק למסחר בע"מ נ' שטרן, פ"ד נ(5) 216, 219-218 (1997); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 280-281 (1997); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, עמ' 95  (תשס"ז-2007)).

            התובעת לא השיבה בכתב תשובה ולא העלתה על המדוכה עובדות חדשות שיש בהן ליטול את העוקץ משתי הטענות האמורות שהועלו בכתב ההגנה.

 

12.       העולה מהאמור הוא, כי המקרה של התובעת אינו במסגרת אחד החריגים שבהם אפשר לתבוע את קרנית ישראל בגין התאונה, אשר כאמור אירעה לתובעת בשטח האחריות האזרחית של הרשות הפלסטינית. היה עליה להגיש את תביעתה נגד הקרן הפלסטינית או נגד קרנית שטחים.

 

13.       למעלה מן הצורך אוסיף, כי גם בהנחה שהתובעת יכולה היתה להגיש את התביעה דנן בישראל, בבחינת הפורום הנאות, הרי שהדין החל הינו דין האזור. הצו שהוציא מפקד יהודה ושומרון מפנה לעניין ההתיישנות לסעיף 68 בפקודת הנזיקין האזרחיים, 1944, שהיא הפקודה המנדטורית שחלה בשטחי ארץ ישראל. לפי סעיף 68 האמור נקבעה תקופת התיישנות של שנתיים בלבד (ע"א 6860/01 חמאדה נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב, טרם פורסם (2003); רע"א 10514/04 אבו רגילה נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב "הפול", טרם פורסם (2005)). משהוגשה התביעה דנן בחלוף למעלה משנתיים מיום קרות התאונה, יש לדחותה מחמת התיישנות.

 

14.       ולבסוף, בהתייחס לטענת התובעת בדבר הודאת קרנית בחבותה בשל תשלומים תכופים ששולמו לתובעת, הרי שבע"א 7934/99 רייזנר נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, לא פורסם (2001), נדחתה הטענה כי תשלומים תכופים ששולמו למערערת הם בבחינת הודאה, כמשמעותה בסעיף 9 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, בהיותם מעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות. הטענה נדחתה בנימוק, כי: "התשלום התכוף הוא מעין צעד זמני המתבסס על הוכחה לכאורה בלבד, והחלטת בית המשפט בבקשה לתשלום תכוף לא תהווה מעשה בית דין לגבי התביעה העיקרית (סעיפים 5ב(א) ו-5ג לחוק פיצויים לנפגעי תאונות אזרחיים, תשל"ה-1975). בנסיבות אלה, אין לראות בעצם התשלום משום הודאה בזכות התשלום". כך הדין גם לגבי התחייבויות שניתנו על-ידי קרנית ישראל או קרנית שטחים לצורכי ריפוייה של התובעת (סעיף 5(ב) לחוק הפיצויים).

אומנם קרנית שילמה במסגרת הסדר פשרה לארבעת הנפגעים האחרים בתאונה, אך הדבר נעשה במסגרת הסדר פשרה מבלי שהיתה הודאה בחבותה והתביעה הוגשה בטרם התיישנה.

 

 

סוף דבר

15.       לאור האמור לעיל, התביעה נדחית. התובעת תשלם לקרנית את הוצאותיה וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 20,000 ¤ בצירוף מע"מ.

 

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ז בניסן, תשס"ט (21 באפריל 2009), בהעדר הצדדים.

                                                                               

משה רביד, שופט

 

 

 

 


 

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/C887D0BBF935296F4225759F00561FD9/$FILE/F12274DFD519C5B24225759E0044DEEE.html
תאריך: 
21/04/09
Case ID: 
8486_6
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : משה רביד
משה רביד
עורכי דין : בלגה אלון דהוד איימן מוחמד דחלה
בלגה אלון
דהוד איימן
מוחמד דחלה
Powered by Drupal, an open source content management system