ציון שרעברי נ' אליה זולית ואח'


 

 

בתי-המשפט

א  056192/04

בית משפט השלום תל אביב-יפו

22.4.09

 תאריך:

כב' השופטת חנה ינון

לפני:

 

 





 

זולית אליה

בעניין:

ה ת ו ב ע

עו"ד א. ששו

ע"י ב"כ

 


 

נ  ג  ד

 


 

1. ציון שרעבי

2. שושנה שרעבי

3. עו"ד ניקולא סאבא

 

ה נ ת ב ע י ם

 

עו"ד צביקה שטוירמן

עו"ד יצחק סימנטוב

עו"ד נפתלי קפשוק

 

ב"כ נתבע 1

ב"כ נתבעת 2

ב"כ נתבע 3

 


 
פסק דין

 

 

1.      זוהי תובענה על סך של 160,587 ¤, שעניינה דרישה לפיצויים ממוכרי דירה וכן מעורך דין שטיפל בחוזה המכר לרכישתה בגין טענה כי התובעת נשאה בתשלומי משכנתא, אשר המוכרים לא פרעו.

 

רקע עובדתי

 

2.      התובעת רכשה בשנת 1994 דירה ברחוב יוספטל מס' 152 ברמלה, הידועה כחלק מחלקה 152 בגוש 4349, בסכום של 58,000 דולר מאת הנתבעים מס' 1 ו-2.

 

(להלן: ה"דירה").

3.      חוזה בין התובעת לנתבעים מס' 1 ו-2 נערך ביום 13.04.94 כשהנתבע מס' 3, עורך דין במקצועו, הכין החוזה עבור הצדדים.

(להלן: "עו"ד סאבא").

 

4.      התובעת שילמה, לטענתה, מלוא דמי רכישת הדירה באמצעות עורך הדין סאבא, אולם בשנת 2001 קיבלה מכתב מבנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ על פיו משכנתא אשר רבצה על הדירה לא סולקה ויש לשלמה טרם פינוי הדירה.

5.      התובעת סילקה המשכנתא לאחר ששילמה סך של 78,827 ¤ ביום 11.01.01, שכן הנתבעים ועו"ד סאבא לא נענו לדרישותיה לסילוק המשכנתא מתוך הכספים שמסרה, על אף שבידי האחרון היו המחאות לתשלומים אלה.

 

6.      הנתבע מס' 1 גורס כי התובעת לא פרעה חלק מן התשלומים עבור הדירה שנועדו לפירעון המשכנתא ושנמסרו לעו"ד סאבא, אשר שימש כעורך דינה, ולפיכך נותרה המשכנתא רשומה עד פירעונה.

7.      עו"ד סאבא גורס כי היתרה בצדדים שהמשכנתא לא סולקה וכי דבר זה עמד לרועץ להשלמת רישום הדירה על שם התובעת, אך הצדדים לא פעלו בעניין, ועל כן רשלנות זו רובצת לפתחם של אלה.

 

 

ראיות התובעת

 

8.      התובעת העידה בתצהיר עדותה הראשית ת/1 כי ביום 13.04.94 חתמה בפני עורך דינה, מר סאבא, על חוזה לרכישת הדירה מהנתבעים בסכום של 58,000 דולר וכן חתמה על מסמכים נלווים.

 

(להלן: ה"חוזה").

9.      ברכישה זו עזר לה בנה, מר אליהו ציון, אשר דאג להסדרת תשלומי הרכישה, וכן ידעה כי קיימת משכנתא על הדירה אשר המוכרים התחייבו לסלקה.

 

10.   בתחילת שנת 2001 קיבלה מכתב מבנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ על פיו  המשכנתא לא סולקה, ובעקבות זאת פנתה לנתבעים ולעו"ד סאבא בעניין, ומשאלה לא שילמו דמי המשכנתא – פרעה היא עצמה חוב זה.

 

      (להלן: ה"בנק").

 

11.   כמו כן, הדירה לא הועברה במשרדי רשם המקרקעין על שמה, לטענתה, אלא לאחר תשלום דמי המשכנתא.

12.   מטעם התובעת העיד בנה, מר אליהו ציון בתצהירו ת/2 כי ניהל עבור אימו המשא ומתן עם הנתבעים בני הזוג שרעבי, אשר בינתיים התגרשו, וכי סייע לאימו ברכישה באשר היתה אשה מבוגרת והחזיק אף ביפוי כח לחתום בשמה בפני גורמים שונים.

13.   כל כספי הרכישה של הדירה היו בידיו, לאחר שאימו מכרה דירה קודמת, והוא זה אשר הסדיר התשלומים בעת הרכישה, לרבות התשלומים עבור שכר טרחת עו"ד סאבא מטעמם.

 

14.   עו"ד סאבא הבטיח שעד ליום 30.06.94 יסיר כל החובות על הדירה, ועל כן השאיר בידיו שלוש המחאות בגין יתרת התשלומים שיידרש.

15.   במשך השנים, פנה לעו"ד סאבא לברר מה קורה וזה ענה כי הכל כשורה וכי אין לו סיבה לדאוג.

 

16.   בתחילת שנת 2001 הגיע מכתב מן הבנק בדבר חוב המשכנתא, ומיד פנה לעו"ד סאבא אשר הבטיח לנסות ולאתר את מר שרעבי כדי שישלם החוב.

17.   על מנת למנוע חשש לפינוי אימו מן הדירה שולם החוב לבנק על ידו -  וכן הושלמה העברת הדירה על שם אימו ביום 10.02.03 באמצעות עו"ד יוסף זילכה.

 

18.   לאור סירוב הנתבעים ומר סאבא לשלם כספי המשכנתא, הגישה אימו, באמצעותו, התביעה דנא, על סך של 95,587 ¤ בגין דמי המשכנתא ששילמה, כערכם ביום הגשת התביעה, וכן בגין 10,000 דולר דמי פיצוי מוסכם על פי החוזה עקב הפרה זו וסך נוסף של 20,000 ¤ בגין טענה לעוגמת נפש.

 

 

 

ראיות הנתבעים

 

19.   הנתבע מס' 1, מר ציון שרעבי, העיד בתצהירו נ/2, כי הדירה נרכשה בסכום של 58,000 דולר, מתוכו שילמה התובעת בעת החתימה סכום של 33,378 דולר בלבד, ואולם לא שילמה סך של 19,622 דולר וכן סך של 5,000 דולר, אשר היו התשלומים הנותרים, קרי, השני והשלישי על פי החוזה.

20.   סכום התשלום השני על פי החוזה עמד על סך של 19,622 דולר משום שזו היתה יתרת המשכנתא אשר לא סולקה בעת מכירת הדירה.

 

21.   גרושתו, הנתבעת מס' 2, והוא, ציפו כי התובעת תוכל לגייס את יתרת התמורה בתוך כשלושה חודשים מיום חתימת החוזה.

22.   מסיבה זו הציע עו"ד סאבא שבנה של התובעת ימסור שתי המחאות על סך כולל של 73,866 ¤ וכן המחאה שלישית ערוכה על החלק, בלא ציון סכום, להבטחת פירעון המשכנתא, והמחאות אלה נמסרו לעו"ד סאבא כנאמן כשהן ערוכות לפירעון ליום 01.07.94.

23.   המחאות אלו לא נפדו ועל כן לא התקבלה מן התובעת יתרת התמורה עבור רכישת הדירה בסך של 24,622 דולר.

24.   כמו כן, בשל התנהלות התובעת נאלץ להמשיך ולשלם המשכנתא במשך שנתיים נוספות ולא קיבל סכום נוסף של 5,000 דולר, התשלום השלישי שנועד לתשלום הוצאותיו.

25.   הדירה נמסרה טרם ששולמו כל התשלומים וניתנה לתובעת חזקה בה, ולמעשה, ידעה זו כי המשכנתא לא נפרעה.

26.   בשנת 1998 התגרש מרעייתו ובמסגרת הליכי הגירושין ביקש מבן התובעת לפרוע יתרת דמי התמורה, אך זה לא עשה כן.

27.   לדידו, מר סאבא התרשל בכך שלא מסר לידיו את ההמחאות ועל כן נותרה התובעת חייבת לו סך של 24,622 דולר וכן דורש הוא פיצוי חוזי בסך של 10,000 דולר בגין הפרת ההסכם על פי הנקוב בו.

28.   הנתבע מס' 3, עו"ד ניקולא סאבא, העיד בתצהירו נ/4 כי שימש כעורך דינה של התובעת וכי ערך לבקשת בנה את ההסכם עם הנתבעים.

29.   לדבריו, התובעת "ידעה היטב כי ההלוואה אשר הובטחה במשכנתא – לא סולקה, וכי היה עליה לסלק את ההלוואה מתוך הכספים אשר היה עליה לשלם לתובעים, אך היא לא עשתה כן." (ראה: סעיף 13 לתצהיר נ/4).

 

עוד העיד כי :

 

"יצויין כי בין הצדדים שררו יחסי אמון מלאים, ותנאי התשלום נקבעו לבקשתם מתוך הסכמה והבנה מלאה. כמו כן השיקים אשר הופקדו אצלי נועדו לפקדון בלבד ולא נועדו לתשלום וזאת על פי סיכום שהיה ביניהם".

 

(ראה: סעיף 14 לנ/4).

30.   כיוון שהמשכנתא לא סולקה, פנה פעמים מספר לצדדים כבר בסמוך לאחר חתימת החוזה והודיע להם כי עליהם לדאוג לסילוק המשכנתא ולמתן אפשרות לרשום הדירה על שם הרוכשת.

 

31.   כן פנה במכתבים בדואר רשום שנשלחו לנתבעים עם העתק לתובעת ולבנה, אולם עניין המשכנתא לא סודר.

32.   סכום ההלוואה שבגינה נרשמה המשכנתא תפח ולבסוף כלל ריבית והוצאות שניתן היה, לטעמו, לחסוך.

 

33.   כמו כן, הדירה לא נרשמה על שם התובעת כיוון שזו לא שילמה לנתבעים את יתרת התמורה עבור הדירה.

34.   הנתבעים התחייבו לגרום לסילוק המשכנתא עד ליום 10.06.94, אולם לא עשו כן, ובכך פעלו, לדידו, בהעדר תום לב.

ה כ ר ע ה

האם שולמו כל תשלומי המכר

 

35.   על פי חוזה הצדדים, אלו הם התשלומים אשר היה על התובעת לשלם למוכרים :

"...

7.             תמורת הדירה ומילוי כל התחייבויות המוכר לפי הסכם זה, מתחייב הקונה לשלם למוכר סך -.58,000 $ בשווה ¤ (חמישים ושמונה אלף דולר בש"ח) אשר ישולמו לפי שער יציג של דולר ארה"ב בעת התשלום וזאת באופן הבא :

 

א.     סך -.33,378 $ בש"ח (שלושים ושלושה אלף שלוש מאות שבעים ושמונה דולר בש"ח ) שילם הקונה למוכר ביום 13/4/94.

 

ב.          סך -.19,622 $ בש"ח ( תשעה עשר אלף שש מאות עשרים ושניים דולר  בש"ח) ישולם עד ולא יאוחר מיום 30/5/94.

ג.           היתרה בסך -.5,000 $ (חמש אלף דולר בש"ח) תשולם במעמד קבלת ומסירת הדירה עד ולא יאוחר מיום 30/6/94."

(ראה: נספח א' לת/4).

 

36.   התובעת שילמה במעמד חתימת החוזה הסך של 33,378 דולר בלבד, על פי אישור שהציגה, הוא נספח ב' לת/1, ברם, לא הציגה כל אישור לגבי שני התשלומים הנותרים.

37.   מצב זה מתיישב עם גרסת מר שרעבי, כי התובעת לא טרחה לשלם שני התשלומים הנותרים, ועל כן המחדל לאי פירעון המשכנתא רובץ על כתפיה ועל כתפי בנה, אשר ניהל המשא ומתן לרכישת הדירה ואשר טיפל בתשלומים לנתבעים במקום אימו ובשמה, מתוך כספים שקיבל מן האם כדמי מכר דירה קודמת שהיתה בבעלותה.

 

38.   עו"ד סאבא שיגר מכתבים מספר בדואר רשום לתובעת ולבנה וכן לנתבעים והתריע כי דמי המשכנתא לא סולקו.

להלן מכתבו לבני הזוג שרעבי מיום 21.03.97:

 

"למרות פניות טלפוניות רבות ולמרות התחייבויותיכם על פי החוזה מיום 13/4/94 (סעיף 12) טרם המצאתם לח"מ אישור סילוק משכתנא ואישור עירייה.

 

נא להמציא לח"מ אישור סילוק משכנתא ללא כל דיחוי נוסף."

 

            העתק מכתב זה נשלח לתובעת ולבנה.

 

39.   כמו כן כתב ביום 03.04.98 לבני הזוג שרעבי ולמר אליהו ציון כדלקמן:

"1.       בהמשך למכתבי אליכם מיום 11/3/97 הינכם מתבקשים להמציא למשרדי אישור סילוק משכנתא ו/או אישור גרירת משכנתא בקשר לדירה אשר ברחוב יוספטל 152/2 ברמלה וכן אישור עירייה.

 

 2.        ללא האישורים הנ"ל אין באפשרותי להעביר את הזכויות בדירה ע"ש גב' זולית אליה.

 

3.         נא להמציא לח"מ את האישורים הנ"ל ללא כל דיחוי נוסף.

 

4.         במידה ולא תשתפו פעולה אאלץ להפסיק את הטיפול ואתם תשאו בכל האחריות הנובעת מכך."

 

(ראה: נספחים א' ו-ב' לת/4; ההדגשה אינה במקור – ח.י.).

 

40.   כן ערך רשימת פעולות בעניין, פרי עטו, בה פירט פגישותיו ושיחותיו עם הצדדים, לאמור, בני הזוג שרעבי ומר אליהו ציון, אודות הצורך בפרעון המשכנתא.

 

(ראה: נספח ה' לתצהיר נ/4).

 

41.   משכך, ידוע היה לבן התובעת היטב כי שני תשלומים לא שולמו עבור הדירה וכפועל יוצא בני הזוג שרעבי לא שילמו בעצמם את דמי המשכנתא בגין הלוואה שנטלו בעבר, שכן המתינו לתשלום זה מתוך יתרת התשלומים אשר בן התובעת לא שילם לידיהם.

 

42.   ייתכן שהיה על בני הזוג שרעבי לשלם מלוא סכום דמי המשכנתא שכן הם הלווים של ההלוואה בגינה נרשמה בעבר המשכנתא, ואולם אז מוצאים היו כי לא זו אף זו שהתובעת לא סילקה שני התשלומים האחרונים, אלא שעליהם לשלם בעצמם דמי המשכנתא שהיו חלק מדמי המכר, אשר אף הלכו ותפחו עקב כך שהתובעת לא שילמה אותם כמוסכם בחוזה עד ליום 10.06.94, בו התחייבו המוכרים להמציא אישור על סילוק המשכנתא.

43.   בנה של התובעת ידע כי לא שולמו כספים מכספיו, שכן הוא ששמר עבור אימו כספים ממכר דירה קודמת שלה, שכן לא שילמם ממקורותיו, והמשיך במחדל זה אף לאחר קבלת מכתבי עו"ד סאבא דנן, המתריעים על מחדלו.

44.   לו היה עושה כן, היה מועבר הסך של 19.622 דולר, דמי התשלום השני, בגובה יתרת דמי המשכנתא לידי הבנק המשעבד, והתקלה של האיחור בסילוק המשכנתא נמנעת היתה מתחילתה.

45.   על התנהגות זו, הגובלת, לטעמי, בהעדר תום לב, העיד בנה של התובעת בחקירתו הנגדית כדלקמן:

"ש:     היה לך חשבון בבנק לאומי ששם היה הכסף של אמא שלך? מה קרה עם הכסף הזה? למה לא שילמת את המשכנתא?

ת:        כי זה נהייה כפול ולא הספיק הכסף. אחרי 10 שנים המשכנתא כפולה.

ש:       למה לא שילמת חלק?

ת:        עברו 8 שנים. מה אני אשלם בחלקים? משנה איך שילמתי?

 

...

 

ש:       כשקיבלתם את המכתב מבנק דיסקונט ב-2001, אמא שלך לא שאלה אותך מה קרה עם הכסף שהיית אמור לשלם?

ת:        כן, היא צעקה והשתוללה ואמרתי לה שהכל אצל העו"ד ושאני ילך טוב. הלכתי לעו"ד הנתבע 3, דיברנו על מה שהיה והוא השתדל. יש לה עוד נכדים שקוראים לה מכתבים ולא רק אני.

ש:       היא שאלה אם שילמת את הכסף למוכרים?

ת:        אמרתי לה כן והלכתי לנתבע 3.

ש:       אז שיקרת לאמא שלך?

ת:        לא, חס ושלום, אני יודע שהנתבע 3 שילם אבל אח"כ באתי לעו"ד הנתבע 3 וראינו את כל הסרט שהשיקים לא נפרעו. הנתבע 3 השתדל כתב מכתבים לשרעבי, ראינו שההשתדלות לא עוברת ושאנו בהוצל"פ בבעיה קשה, דיברנו עם ציון ופה ושם וגם אבא שלו שהוא אדם צדיק, זה לא עזר כי אני יודע שלא היה לו ומפה ושם התגלגלו העניינים ושילמתי את המשכנתא. למה כל השאלות?

 

...

 

ש:       הייתה הסכמה לעניין התשלום השני והשלישי וההסכמה היתה שבינתיים הוא לא יסיר את המשכנתא ושאמא שלך תכנס לדירה כבר לאחר התשלום הראשון ושהדברים ירוצו ?

ת:        אם השיקים היו חוזרים ללא כיסוי יכולת להגיד כל דבר אבל מה שהיה זה שכל הכסף היה אצל הנתבע 3. השיקים היו אצל הנתבע 3 חתומים בידי והוא היה צריך להפקידם בבנק שהיה נותן לו את כל הכסף. השיקים האלה היו עבור התשלומים לדירה".

46.   עולה מאלה, כי מר ציון אליהו ידע שלא שולמו תשלומי המכר ולא נמשכו מחשבונו כל כספים שהם באמצעות השיקים הללו, והוא אשר גרם לסחבת בפירעון המשכנתא, לעיכוב ברישום הדירה על שם אימו ולעיכוב מתן יתרת הכספים בסך של 5,000 דולר, שנועדה לבני הזוג שרעבי כתשלום שלישי ואחרון.

 

השיקים שנמסרו  לעו"ד סאבא

47.   מר אליהו ציון משך מחשבונו שלושה שיקים, שזמן פירעונם כולם היה ליום 01.07.94, האחד על סך של 72,000 ¤, השני על סך של 1,866 ¤ - והשלישי נמסר על החלק, בלא לציין סכום כלשהו.

48.   על כל אחד מן השיקים נרשם באותיות בולטות בחלקם העליון "לפקדון".

49.   בשיק על סך 72,000 ¤ אף הוספה  הערה בצידו השמאלי העליון "למוטב בלבד" מעל למילה "לפקדון".

50.   גורס מר סאבא כי נוכח יחסי ידידות והבנה ששררו בין הצדדים, חפצו הללו לסיים העסקה בו במקום, בעת חתימת ההסכם, ואף אפשרו לתובעת לגור בדירה אף טרם שנתקבל אישור מן הבנק על סילוק המשכנתא.

51.   אכן, גרסתו זו מתיישבת עם העובדות שתוארו בפני שכן התובעת נכנסה לגור בדירה טרם פירעון התשלומים השני והשלישי, ואין מחלוקת כי לא שילמה למוכרים כלל הסך הנותר מדמי המכר בסכום של 24,622 דולר.

52.   עו"ד סאבא פנה למר אליהו במכתבים שהתריעו על אי–פירעון המשכנתא, אולם על אף אלו לא פעל מר אליהו לשלמם, והטענה כי היה על מר סאבא לשלמם מתוך השיקים דנן, מיתממת היא, שכן השיקים נמשכו מפנקסו של מר אליהו עצמו, אשר אף לו היה מר סאבא מציגם לבנק במקום הצדדים, הרי שמן הסתם לא היו מכובדים באשר היו "לפקדון" בלבד, ואף לו היו מוצגים לבנק ומכובדים - היו אלה משולמים על ידי מר אליהו עצמו, ולא ע"י כל גורם אחר מלבדו.

53.   אף מר שרעבי העיד כי נענה לבקשת מר אליהו למתן ארכה לפירעון התשלומים עקב קשיים בגיוס הכסף ולהלן דבריו בעדותו בחקירתו הנגדית, בעניין זה:

 

" ש.    אז אתה הסכמת שהתשלום הזה יתבצע יותר מאוחר, שהתשלום יהיה דחוי?

               ת.     כן, הוא ביקש אורכה ואני הסכמתי. הסכמתי לכל העסקה.

               ש.     אם התשלום היה מתבצע ביום 1.7 לא היו לך טענות?

               ת.     נכון, הייתי ביתרת זכות. ברור."

 

(ראה: פרטיכל בעמוד 44 שורות 33-29).

 

54.   עולה מאלה, כי מר שרעבי בהסכמתו לאיחור בתשלומים ובמסרו הדירה פיסית לחזקת הקונה מיד עם חתימת החוזה, תרם לכך כי התובעת ובנה לא השלימו כלל דמי התשלומים הנותרים, אלא נותרו לישב בדירה עד להודעת הבנק הממשכן.

 

55.   לא ראיתי דופי בפעולותיו של עו"ד סאבא בעריכת החוזה, שכן זה נערך לבקשת הצדדים ועל פי הסכמתם באשר לפרטיו ולגובה התשלומים, ובוודאי שאין לראות בו גורם אשר הכשיל השלמת שני התשלומים הנותרים, כפי שהתחייבה רוכשת הדירה, היא התובעת.

56.   נהפוך הוא, מר סאבא התריע בפני בני הזוג שרעבי ובפני התובעת ובנה כי תשלומי המשכנתא לא נפרעו וכי הבנק עלול לנקוט צעדים משפטיים בנדון, כפי שאכן אירע.

57.   בכך נקט מר סאבא צעדים סבירים למניעת מצב בו תמומש המשכנתא וזאת עד לגבול יכולתו הסבירה כעורך דין החב חובת זהירות כלפי לקוחותיו.

 

לעניין זה קובעת ההלכה בע"א 2625/02 עו"ד נחום נ' דורנבאום, פ"ד נח(3) 385, 399-400 , כדלקמן: 

 

   

"כיום אין חולק על כך שעורכי דין חבים בחובת זהירות כלפי לקוחותיהם ... מקורותיה של חובת הזהירות זו של נותני שירותים, גם בגין מעשים לא זהירים, באחריות המוטלת בשל מצג השווא הרשלני, הלא הוא היזק הדיבור. בית המשפט מצא כי מצבים אלה עומדים בתנאים שנקבעו להטלת האחריות בגין היזק הדיבור בהמ' 106/54 וינשטיין נ' קדימה, פ"ד ח(2) 1317;  בין עורך הדין ללקוחו מתקיימים יחסים חוזיים, עורך הדין נוטל כלפי לקוחו אחריות, ואין זה אלא טבעי וסביר שהלקוח יסתמך על כך שעורך דינו יפעל תוך הקפדה על שמירת חובת זהירות, והדברים נאמרו בפרשת שרמן, בעמ' 463:

 

"עורך דין, המקבל על עצמו טיפול בענייניו של לקוח... רואים אותו כמי שמציג לפניו מצג מכללא 'לפיו הוא בעל הכישורים המתאימים, הידע והיכולת להבין ולנהל את הבעיה המוצגת בפניו וכי הוא מתעתד להפעיל מידה של אחריות סבירה שבה היה נוהג עורך דין רגיל בנסיבות דומות."

 

עוד ראה: ע"א 6645/00 שלמה ערד, עו"ד  נ' אבן זאק, פ"ד נו(5) 365, כדלקמן:

 

"היחס שבין עורך-דין ללקוחו מיוסד על אמון בלי מצרים. הלקוח הוא לרוב הדיוט בעניני המקצוע, והוא סומך על עורך-הדין כי יילחם לו באמונה וכי יגן על זכויותיו במיטב כשרונו ויכלתו... נאמנות זו היא רוח א?פיו של המקצוע, היסוד עליו הוא בנוי. טול את מידת הנאמנות אשר הלקוח רוחש לפרקליטו ונטלת את נשמתו של המקצוע".

 

כן ראה: ת"א (י-ם) 5112/03 טי.גי.סי הנדסה בע"מ נ' י. צדקה ניהול ואחזקות בע"מ, (לא פורסם- נבו), כדלקמן:

 

"היקפה ומידתה של חבות עורך הדין כלפי הצד שכנגד תלויה בנסיבות העובדתיות של כל מקרה ומקרה. ככלל, ניתן לומר, שכאשר מדובר בעסקה מורכבת וסבוכה מבחינה משפטית בה עורך דין מייצג צד אחד לעסקה, בעוד הצד שכנגד איננו מיוצג, על עורך הדין מוטלת חובה להפנות את תשומת ליבו של הצד השני באופן ברור לכך שייטיב לעשות אם יהיה גם הוא מיוצג על ידי עורך דין מטעמו".

וכן ראה: ת"א (תל-אביב-יפו) 2221/00 ג.ש.ק. (1983) בע"מ נ' עו"ד נעמי לביא, תק-מח 2006(1), 398 ,בעמ' 401, כדלקמן:

 

"את אמות המידה הראויות ואת הקריטריונים הנדרשים לעיצוב סטנדרט המיומנות והזהירות האמורים, ניתן לשאוב משני מקורות עיקריים; ראשית, הדין כפי שהתגבש בהלכה באשר לרמת המיומנות והזהירות הנדרשת מבעל מקצוע כלפי מי שהוא חב חובה כלפיו. שנית, מהדין הספציפי הקובע את נורמות ההתנהגות הראויות לעורך דין בתור שכזה. הכוונה היא לכללים המוצאים מקומם וביטוים בחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 ובתקנות והכללים המסתעפים ממנו.

חובותיו של עורך הדין, כבעל מקצוע סביר, פורשו ועוגנו בפסיקה מגוונת. כך למשל, נפסק, כי מעורך הדין, העושה מלאכתו למען לקוחו, נדרשת רמה מסוימת בכל הקשור לידיעת החוק. מוטלת עליו החובה להכין כתבי טענות כראוי ולעמוד בסדרי הדין. כמו כן, נדרש עורך הדין להסביר ללקוחו משמעותו של כל מסמך עליו הוא חותם, ולהסביר לו את מצב הדברים לאשורו בכל הקשור להוראות החוק והפסיקה החלות על עניינו (לסקירה מפורטת ראה "עניין שרמן").

ניתן לסכם ולומר, כי על עורך הדין חלה החובה להפעיל כושר סביר... כב' השופטת פלפל היטיבה להגדיר את אותו "כושר סביר", כדלהלן:

"כושר מקצועי של עו"ד סביר, לעשות שימוש בשיקול דעתו בהתחשב במאטריה המשפטית הנדונה ולאורה לכוון את צעדיו."

עוד ראה ע"א 37/86 משה לוי ואח' נ' יחזקאל שרמן, פ"ד מד(4) 446, בעמוד 465, כדלקמן:

 

"אמור מעתה - עורך דין חב חובת זהירות והפעלת מיומנות סבירה בטפלו בעניני לקוחו ביעוץ, בייצוג ובכל דרך שהיא. כמובן שמידתם של אלה רבה, אם לא החלטית, אך עם זאת לא כל כשלון של עורך דין יתפס כהפרת החובה, שכן למרות הטלת חובות אלה, שהם רחבים למדי, מכירים עדיין בכך שלא ניתנה תורת עריכת הדין למלאכי השרת; גם הם עלולים לטעות בשיקול דעת. טעות כזו אין בה כדי לחייב עו"ד ברשלנות".

 

משמע, עו"ד סאבא עשה כל המוטל עליו בעצם משלוח מכתבי התראה לצדדים לעניין אי פרעון המשכנתא והמשמעות הנודעת לה, וכן בקיימו פגישות עימם ושיחות טלפוניות, ברם,  התובעת ובנה לא שיתפו פעולה עימו מכל וכל והכשילו השלמת תשלומי המכר.

 

58.    אשר על כן, אין ממש בטענה כי היה על מר סאבא לשלם התשלומים לבנק   "באמצעות השיקים" שנמסרו לו, שכן הכיסוי להם אמור היה לבוא, בכל מקרה, ממקורות מר אליהו ומחשבונו שלו.

59.    מטעמים אלה, נדחית התביעה.

התובעת תישא בהוצאות הנתבעים מס' 1 ו-2, כל אחד בנפרד, בסך של 5,000 ¤, וכן בשכר הנתבע מס' 3 בסך של 10,000 ¤.

 

לסכומים אלה יתווספו דמי מע"מ כחוק וכן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

 

המזכירות תשלח העתק פסה"ד לב"כ הצדדים בדואר רשום.

 

 

ניתן היום כ"ח בניסן, תשס"ט (22 באפריל 2009), בהעדר הצדדים.

 

                                                                               

חנה ינון, שופטת


 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/05D976E839BC5A78422575A000564477/$FILE/E7C65DF47A8C77474225759E0029D239.html
תאריך: 
22/04/09
Case ID: 
56192_4
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : חנה ינון
חנה ינון
עורכי דין : א. ששו יצחק סימנטוב ניקולא סאבא נפתלי קפשוק צביקה שטוירמן
א. ששו
יצחק סימנטוב
ניקולא סאבא
נפתלי קפשוק
צביקה שטוירמן
Powered by Drupal, an open source content management system