פרהוד נויסר נ. מועצה מ. ריינה


 

   

בתי המשפט


 

עא 001298/07

בית משפט מחוזי נצרת

 

22/04/2009

תאריך:

כב' השופט האשם ח'טיב - אב"ד

כב' השופט זיאד הווארי

כב' השופט בנימין ארבל

בפני:

 

 







פרהוד נויסר

בעניין:

המערער

עו"ד סלמן פרג

ע"י ב"כ עו"ד


 

נ  ג  ד


 

1 . מועצה מ. ריינה

2 . כרם עתאמלה בע"מ

3 . כרם עתאמלה

4. מנורה - חב' לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד א. אסולין

5 . קודסי רוחי

ע"י ב"כ עו"ד מג'די עאבד

המשיבים

 


 

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט סוהיל יוסף), שניתן ביום 21/10/07 בת.א. 9210/97 ואשר דחה את תביעת המערער.

 

פסק דין

 

כב' השופט האשם ח'טיב - אב"ד

ההליכים ופסק דינו של בית משפט השלום

 

1.         המערער, נויסר פרהוד, (להלן: "המערער"), הגיש נגד המשיבה מס' 1, המועצה המקומית ריינה (להלן: "המועצה המקומית"), ונגד המשיבה 2, חב' כרם עתאמלה בע"מ (להלן: "החברה"), תביעה לתשלום פיצוי עבור נזקי הגוף אשר נגרמו לו, לטענתו, כתוצאה ובעקבות תאונה שאירעה ביום 30/3/94, בה הוא נפל לתוך חפירה בעומק של יותר מ- 2.5 מ' והמפרידה בין מגרשו של המערער והכביש, ואשר לטענת המערער נוצרה כתוצאה מעבודות הרחבת הכביש במקום ע"י החברה שבוצעו ע"פ הזמנת המועצה המקומית.

 

2.         עפ"י הנטען בתביעה, שמע המערער ביום 30/3/04 בשעות הלילה המאוחרות צעקות מבית שכנו, והוא - המערער, יצא בריצה למגרש ביתו ואז נפל, כאמור, לתוך תעלה בעומק של יותר מ- 2.5 מ', תעלה אשר נוצרה בעקבות עבודות הפיתוח והרחבת הכביש שבוצעו במקום ע"י הקבלן עפ"י הזמנת המועצה המקומית.

 

3.         המועצה שלחה הודעת צד ג' (אשר תוקנה מספר פעמים כאשר התיקון האחרון בוצע ביום 22/12/02) כנגד החברה, כנגד כרם עתאמלה הבעלים והמנהל של החברה (להלן: "הקבלן"), אשר עסקו בתאריך התאונה בחפירת תעלות לצורך הרחבת תשתית הכבישים סמוך לביתו של המערער, כנגד מנורה – חברה לביטוח שביטחה בעת הרלוונטית את אחריותם המקצועית של החברה והקבלן (להלן: "המבטחת") וכנגד רוחי קודסי (להלן: "קודסי"), מהנדס ובעל משרד למדידות, תכנון כבישים ופיקוח הנדסי שהמועצה שכרה את שירותיו כמנהל פרויקט הרחבת הכבישים הנ"ל.  

 

4.         המועצה הכחישה את עצם אירוע התאונה ואת נסיבותיה וטענה, בין היתר, כי התאונה אירעה באשמו הבלעדי של המערער ולחילופין באשמו התורם.

 

5.         גם המשיבים 2 ו-3, הכחישו את נסיבות התאונה כפי שתוארו ע"י המערער וטענו כי בעת האירוע הם לא ביצעו עבודות בשטח, וכי אם המערער נפל הרי הוא נפל בחצריו הוא או במקום אחר שאין להם – לחברה ולקבלן - שליטה עליו.

 

6.         קודסי טען כי אין יריבות בינו לבין המועצה וכי הוא עבד אצלה עד חודש 9/93 והעבודה עליה הוא פיקח נמסרה למועצה ביום 28/9/93. לטענתו, כבר ביום 23/10/93 לא היה כל בור או מכשול בכביש.

 

7.         במהלך ניהול המשפט עלתה לאורך כל הדרך טענה מצד הנתבעים והצדדים השלישיים לפיה, המערער הוא אותו פורץ שניסה לפרוץ לבית שכניו וכי הוא נפל כאשר ברח, מהמקום.

 

8.         בפני ביהמ"ש קמא העידו מטעם המערער, המערער עצמו, ח'אלד בדר זערורה (להלן: "חאלד"), שכנו של המערער ומי שבביתו התרחש ניסיון הפריצה וסאלח בדר זערורה (להלן: "סאלח"), אחיו של ח'אלד, אשר מתגורר קומה מעל ביתו של ח'אלד.

 

מטעם משיבה 1 – המועצה – נשמעה עדותו של טאטור מוחמד אברהים שהיה בעת הרלוונטית אחראי מחלקת המים במועצה ומר טוביה חסן – חוקר אשר חקר את נסיבות האירוע, נויסרי מילאד שכנו ובן דודו של המערער, מרוות נויסרי אשתו של מילאד ושכנתו של המערער, החוקר איתן אבגיל אשר חקר את מילאד ומרוות, נאדיה זערורה אשתו של ח'אלד זערורה.

מטעם משיבים 2 - 4 העיד הקבלן כרם עתאמלה, המנהל והבעלים של החברה.

מטעם משיב 5 העידו מלבדו המודד סוהיל זידאן שהכין עוד ביום 4/5/93 מפה מצבית עפ"י הזמנת המערער לחלקה בה מצוי ביתו ומגרשו של המערער וכן אוסאמה אליאס מודד מוסמך.

 

9.         לאחר שבחן את חומר הראיות שהונח לפתחו, דחה ביהמ"ש קמא את התביעה זאת לאור המסקנה אליה הגיע, לפיה לא הצליח המערער להניח תשתית עובדתית בהסתברות כנדרש במשפט האזרחי ולהוכיח את טענותיו אודות נסיבות התאונה.

משדחה בית המשפט קמא את התביעה, ממילא דחה גם את הודעת צד ג'.

 

10.       ביהמ"ש קמא ציין בפסק דינו כי אינו יכול לקבוע באם המערער הוא אותו פורץ שרדפו אחריו, כפי טענת ההגנה.

 

11.       ביהמ"ש קמא לא נתן כל אימון בעדותו של המערער, שבה התגלו סתירות רבות והיתה חסרת היגיון.

 

12.       ביהמ"ש קמא זקף לחובת המערער את העובדה כי הוא נמנע מלהביא לעדות את אחותו ואימו - אשר יכלו לסייע לו בהוכחת טענותיו ואשר לטענתו שהו איתו בבית עת שמע, ע"פ טענתו, את צעקות השכנים ויצא בריצה מהבית. המערער גם נמנע מלהביא לעדות אנשים שראו אותו לאחר שנפל אף שטען כי היו אנשים כאלה, וגם דבר זה זקף בית המשפט לחובת המערער.

 

13.       ביהמ"ש קמא קבע כי טענת המערער לפיה, לא היה מדרון כלשהו בתוך אדמתו לפני תחילת העבודות ע"י הקבלן בהרחבת הכביש, נסתרה ע"י עדות המודד זידאן שהכין עוד לפני התאונה ולפי בקשת המערער מפה מצבית לחלקתו ממנה עולה כי קיים מדרון בגובה של יותר משני מטר.

 

14.       גם עד התביעה – שכנו של המערער – ח'אלד זערורה, לא זכה לאימונו של בית המשפט קמא שקבע כי עדותו היתה מתחמקת.

 

15.       באשר לעדותו של סאלח זערורה, שעפ"י הנטען היה עד ראיה,  ציין ביהמ"ש קמא כי לכאורה עדותו של זה תומכת בגרסת המערער באשר למקום התאונה, אלא שסאלח לא היה עד ראיה לנפילה עצמה והוא הגיע מאוחר יותר כאשר אחותו של המערער הגיעה וביקשה ממנו שיסיע את המערער לבי"ח.

 

16.       בית המשפט קמא הגיע למסקנה כי, בתום שמיעת הראיות לא ניתנה תשובה לשאלה באם המערער נפל במדרון העליון שבתוך האדמה שלו או במדרון התחתון שגובל עם הכביש.

 

נימוקי הערעור

 

להלן עיקר טענות המערער;

17.       עפ"י הראיות שנפרשו בפני ביהמ"ש קמא היה צודק יותר לקבל את התביעה וזאת אף שביהמ"ש קמא לא האמין לעדות המערער, שכן אף אחד לא הכחיש את עצם הנפילה של המערער ואת עצם הינזקו וגם ביהמ"ש קמא לא שלל עובדה זו. עדויות רבות שנשמעו אישרו את עובדות המרדף אחרי  הגנב או הפורץ, נפילתו של המערער , הצעקות כי המערער נפל בתוך התעלה שנחפרה ע"י המועצה וקבלניה, ועדותו של העד סאלח, שאף אינו ביחסי ידידות עם המערער, אשר העיד כי ראה את המערער בתעלה שעל הכביש וכי הסיע אותו לאחר מכן לבי"ח.

 

18.       בחומר הראיות שהונח בפני ביהמ"ש קמא אין שמץ של ראיה לכך כי גרסת המערער אינה אמת וההפך הוא הנכון. הסתירות עליהן הצביע ביהמ"ש הינן זניחות.

 

19.       הוכח כי המערער נפל בחפירות שהושארו פתוחות ע"י המועצה.

 

20.       אין כל קשר בין הימצאות מדרון או אי הימצאותו בחלקת המערער, בטרם החלו העבודות בכביש. העיקר הוא שהוכח כי המערער נפל בחפירות שחפרה המועצה.

 

21.       ביהמ"ש קמא הניח הנחה שלא נטענה ע"י אף צד במשפט ולא הוכחה לפיה ייתכן כי אנשים עזרו למערער להגיע לצד הכביש מתחת למדרון התחתון כדי לאפשר הסעתו ברכב לביה"ח. הנחה זו היא אשר הביאה לדחיית התביעה.

 

22.       טעה ביהמ"ש קמא כאשר לא ראה בעדותו של סאלח כתמיכה מלאה לעדות המערער ולא רק תמיכה "לכאורה". ביהמ"ש ביטל עדות זו על סמך ההנחה חסרת הבסיס הנ"ל, שבית המשפט עצמו הניח.

 

23.       בפני ביהמ"ש קמא היה חומר שיש בו די והותר כדי לקבל את התביעה, וכי ביהמ"ש קמא התעלם מחומר זה בצורה מוחלטת כאשר הוברר מעל לכל ספק כי דברי משיבים 2 ו-3 אודות גמר העבודה לפני התאונה אינם אמת כלל וכלל והוכח כי הכביש היה פרוץ, התעלות היו פתוחות, ולא היתה גדר והסכנה ארבה לכל מי שהשתמש בכביש זה.

 

24.       מהעדויות עולה כי המערער נפל בתעלה איפה שעבדה העירייה בכביש ולא במדרון.

 

25.       אימו ואחותו של המערער לא היו עדות ראיה לנפילה לפיכך אין לזקף לחובתו עובדת אי הבאתן לעדות.

 

26.       באשר לאי הבאת אחיו של המערער לעדות, טען המערער כי בין השניים פרץ סכסוך והעד לא הגיע לעדות על אף שהוא הוזמן ע"י ביהמ"ש. המערער לא ביקש צו הבאה כדי לא להחריף את היחסים בינו לבין אחיו.

  

טענות המשיבה 1 – המועצה

 

27.    מדובר בערעור מופרך ויש לדחותו.

 

פסה"ד מפורט ומנומק ומתבסס על קביעות עובדתיות שקבעה הערכאה הדיונית על סמך התרשמות מעדים שרק לעתים נדירות ערכאת הערעור מתערבת בהן.

במקרה דנן לא מתקיימות נסיבות חריגות כלשהן המצדיקות התערבות ערכאת הערעור בממצאי עובדה.

 

28.       ביהמ"ש קמא לא נתן אימון בעדות המערער והאחים זערורה;

עדותו של סאלח בביהמ"ש היתה עדות שקר שסתרה לחלוטין את  גרסתו בפני החוקר מטעם המועצה שם הוא טען כי אינו יודע דבר או חצי דבר לגבי פגיעתו של המערער.

 

טענות המשיבים 2-4

 

29.       חזרו על נימוקי פסה"ד וטענו כי הערעור מכוון כנגד קביעות עובדתיות שנסמכו על מהימנות עדים על כל המשתמע מכך. פסה"ד מנומק ומפורט היטב.

עדותו של המערער היתה מופרכת ואינה מתיישבת עם שאר הראיות בתיק.

 

טענות המשיב 5 – רוחי קודסי

 

30.       אין בערעור כל טענה המצדיקה התערבות ערכאת הערעור בקביעות העובדתיות. חוסר מהימנות עדי התביעה הוא אשר הביא לדחיית התביעה, וכי אין מקום להתערב בקביעות אלה.

מעדותה של הגב' נאדיה זערורה עולה כי מקום נפילתו של המערער היה בגינה ולאחר שהוא ניסה לפרוץ לביתם ומשם נפל.

 

דיון והכרעה

 

31.       לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית משפט השלום, ולאחר שבחנתי את הראיות שעמדו בפניו, ולאחר ששקלתי את טענותיהם של כל הצדדים, לא מצאתי כל ממש בערעור ובטענות שהמערער מעלה נגד פסק דינה של הערכאה הדיונית, על כן דעתי הינה כי דינו של הערעור דחיה.

 

ביהמ"ש קמא דחה את התביעה לאחר שהגיע למסקנה כי המערער לא הצליח להוכיח במידה הדרושה במשפט האזרחי, את נסיבות התרחשות התאונה כפי שאלה נטענו ע"י, זאת לאחר שלא רחש אמון למערער ולעדיו, ולאחר שזקף לחובתו אי הבאתם של עדים רלבנטיים שהיו ידועים לו ויכל לזמנם למתן עדות.

 

המערער מבקש מאיתנו להתערב בממצאים ובקביעות עובדתיות שבין היתר נסמכו על ממצאי מהימנות.

בכגון דא הכלל הוא כי ערכאת הערעור לא תתערב בנקל בממצאים עובדתיים שהערכאה הדיונית קבעה ורק במקרים חריגים בהם נפלה טעות יסודית בקביעת העובדות, כגון העדר כל בסיס בחומר הראיות לקביעות העובדתיות, תתערב ערכאת הערעור.

 

ראה בעניין זה ע"א ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון בראשי, פ"ד נב(2) 582, שם נקבע בעמ' 594:

"לא בנקל תבטל ערכאת הערעור קביעות עובדתיות של הערכאה הראשונה, אשר בידיה הופקדה הערכת מהימנותם של העדים וקביעת המימצאים העובדתיים. התערבות במימצאי עובדה תיעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים, כגון במקרים שנפל בהכרעתה של הערכאה הראשונה פגם היורד לשורשו של עניין, או כשהדברים אינם מבוססים על פניהם"

 

(ראו בעניין זה גם ע"א 78/84 סווילם נ' אלג'ילאני, פ"ד מב(2) 142, 145.)

 

בית המשפט קמא, בחן את חומר הראיות שהונח לפתחו, שכלל בעיקר עדויות בע"פ, התרשם מהעדים שהעידו בפניו, בחן את שלל הטענות שהעלה המערער והוציא מתחת ידיו פסק דין מנומק המבוסס על ממצאים עובדתיים, המעוגנים בחומר הראיות. כאמור, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית, שהיא האמונה על שמיעת העדים, בחינת הראיות וקביעת הממצאים העובדתיים; ואשר לה היתרון שבהתרשמות בלתי אמצעית מעדים (ע"א 10225/02 יפה פרץ ואח' נ' פרץ בוני הנגב אחים פרץ בע"מ ואח', תק-על 2004(1) 288 (2004); ע"א 9163/04 אילן גרטלר נ' מנחם מנדל רובינשטיין, תק-על 2007(2) 524 (2007)).

 

כאמור, ערכאת הערעור תתערב בממצאים עובדתיים רק במקרים חריגים וקיצוניים, דוגמת מקרה בו נפל בהכרעת הערכאה הדיונית פגם היורד לשרשו של עניין או שממצאיה העובדתיים אינם מבוססים על פניהם, ולא כך המקרה דנא.

 

ראוי לציין בהקשר זה כי "הליך הערעור האזרחי נועד לאפשר לבעל דין להשיג על פסק דינה של הערכאה הדיונית ככל שנפלו בו טעויות המצדיקות התערבות. הליך הערעור לא נועד לשמש במה לדיון מבראשית בכל הטענות שנדונו ונדחו בערכאה הדיונית.  בייחוד כך הוא ככל שהדבר נוגע לקביעות עובדתיות ולממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית." (כב' השופטת חיות בע"א 9070/04 עומר חסן נ' חוסין שאכר חסן ואח', תק-על 2007(1) 3030 (2007) )

 

במקרה שבפנינו, לא מצאתי כי בית המשפט קמא שגה במסקנותיו ולא מצאתי כי נפל בפסק דינו פגם המצדיק את התערבותנו כערכאת ערעור.

 

המקרה דנא אינו בא בגדר החריגים, ואין מקום להתערבות בקביעות העובדתיות של בית המשפט קמא. הקביעות העובדתיות שבפסק הדין, נגדם מפנה המערער את טענתו, מבוססות היטב על חומר הראיות שהיה לפני הערכאה הדיונית ומעוגנות בו כדבעי, ונסמכות בעיקר על התרשמות השופט קמא  ממהימנות העדים שהעידו לפניו. בנסיבות אלה, בהן הקביעות העובדתיות מבוססת בעיקר על התרשמות מעדויות של העדים, הכלל לפיו אין להתערב בממצאי עובדה שקבעה הערכאה הדיונית, מקבל משנה תוקף.

 

למעלה מהנדרש נבהיר כמה נקודות;

 

להוכחת גרסתו, העיד המערער עצמו, בנוסף לעדות שכניו האחים  ח'אלד וסאלח זערורה.

 

עדויותיהם של המערער וח'אלד לא זכו לאימונו של ביהמ"ש קמא אשר שמע אותם, התרשם מהם ומצא בעדויותיהם סתירות לא מעטות בנקודות רבות, שאינן זניחות כטענת המערער.

 

באשר לעדות המערער, הרי שהוא הצהיר, בתצהיר עדות ראשית שלו – ת/1 – מיום 17/7/03,  בין היתר, כי זכור לו שביום 30/3/94 עת שהיה בביתו עם בני משפחתו, בשעות הערב, הם שמעו צעקות מחוץ לבית והוא יצא בריצה כדי לדעת מה קורה, היו אנשים רודפים אחרי מישהו וצועקים "גנב גנב", הוא המשיך לרוץ ביחד עם אחרים ותוך כדי כך נפל למין תעלה (חפירה) ונפגע ברגליים.

מיד משנפל הוא התחיל לצעוק מכאבים חזקים והתקבצו אנשים סביבו כולל חלק מבני משפחתו, הובא רכב למקום שהבהיל אותו לבי"ח.

לגירסת המערער האירוע התרחש ליד ביתו, מקום בו התבצעו עבודות חפירה ע"י המועצה לסלילת כבישים והרחבתם. המערער טען בתצהיר העדות שלו כי לפני ביצוע החפירות לא היה כל מדרון ליד ביתו וכי המדרון נוצר עקב החפירות, טענה אשר הופרכה ע"י עדותו של המודד סוהיל זידאן, והתוכנית המצבית שהכין למגרש המערער.

 

ביהמ"ש קמא ציין ובצדק כי העובדה לפיה המערער לא ציין מראש ובמסגרת תצהיר עדות ראשית מי מבני משפחתו בדיוק שהו איתו, עת שמע את הצעקות ויצא, מעוררת תמיהה ופועלת לחובתו. בשלב מאוחר יותר הוא טען כי אימו, אחותו ואחיו שהו איתו אך לא הביא אף אחד מהם לעדות. ההסבר שנתן המערער לאי הבאת אימו ואחותו לעדות – לפיו הן לא היו עדות ראיה לנפילה - אינו הסבר ואינו משכנע. עדויותיהן של אלה יכלו לשפוך אור על כלל נסיבות האירוע ולתמוך בגירסתו של המערער, במיוחד נוכח הטענה שהועלתה כי המערער הוא הוא אותו פורץ שרדפו אחריו. מעבר לכך יש לציין ולהדגיש כי עד התביעה סאלח, שהמערער מבקש לראות בו כעד ראיה של ממש לעניין מיקום הנפילה וכן לראות בעדותו תמיכה מלאה בגרסתו לעניין מיקום הנפילה, העיד כי הוא הגיע להוביל את המערער לבי"ח לאחר שאחותו של המערער קראה לו וכי כשהגיע למקום היו שם אנשים לרבות אימו ואחותו של המערער. מעדות זו עולה כי האמא והאחות היו עדות ראיה יותר מאשר היה סאלח, או לכל הפחות הגיעו למקום נפילת המערער לפניו ואעפ"כ נמנע המערער מלהביאן לעדות ללא כל הסבר.

 

חלק מעדותו של המערער נסתרה ע"י עדותו של עד תביעה שהוא עצמו הזמין לעדות; השכן ח'אלד זערורה. כך המערער העיד במהלך החקירה הנגדית כי ח'אלד וסאלח רדפו איתו אחרי "הפורץ" ואילו מעדותו של ח'אלד עולה בפירוש כי הוא לא השתתף במרדף אחרי הפורץ.

 

המערער הצהיר כי לאחר שנפל והתחיל לצעוק התקבצו אנשים סביבו. המערער נמנע מלהעיד מי מ"האנשים" האלה שמהעדות עולה כי אף היו שם לפני סאלח, וגם עניין זה נזקף לחובתו, בצדק.

 

אין בידי לקבל את טענת ב"כ המערער, לפיה יש בעדותו של סאלח כדי להוכיח את גרסתו בעניין מיקום הנפילה והתאונה ואני דוחה את טענותיו בעניין זה. סאלח העיד כי שמע את אחיו צועק, הוא ירד , ראה את ח'אלד והילדים שלו מבוהלים -  והוא - ח'אלד אמר לו שהיה גנב. סאלח אמר לח'אלד להישאר בבית עם הילדים והוא יצא החוצה, ראה את השכנים צועקים ואומרים גנב גנב, התחיל לרוץ ובין הריצה לבין חזרתו לבית אחיו ע"מ לראות את ילדי אחיו, הוא שמע שהשכן נפל בתעלה מלמטה אז ירד לשם. לגירסתו מדובר במקום שבו המועצה עבדה והוא נפל שם. הוא ראה את השכן שוכב על הרצפה וגם ראה את אחד מהאחים שלו וגם את אחותו.

מעדותו של סאלח עולה במפורש כי הוא לא ראה את המערער ברגע שהוא נפל והוא הגיע לאחר מכן.  נדגיש בהקשר זה כי לפי עדות סאלח הרי לאחר שהוא הגיע כדי להוביל את המערער לבי"ח היו כבר שם אנשים ובינם אחיו ואחותו של המערער. עדותם של עדים אלה היתה יכולה לשפוך אור על נסיבות התאונה יותר מאשר עדותו של סאלח ואעפ"כ הם לא הובאו לעדות.

 

לסיכום, בית משפט השלום דחה את התביעה לאחר ששקל את כל חומר הראיות שהיה בפניו, והגיע למסקנה שהמערער לא הוכיח את נסיבות האירוע, במיוחד, מקום הנפילה. עדותו של המערער שהינה העדות המרכזית והיחידה להוכחת מיקום הנפילה (שכן סאלח לא ראה את המערער בעת הנפילה), לא זכתה לאימונו של ביהמ"ש קמא. היו אנשים שראו את המערער בעת הנפילה או סמוך לכך ואף לפני שהגיע סאלח למקום, כגון אימו ואחותו של המערער, ולא הובאו לעדות ללא נימוק מניח את הדעת.

 

לכל אלה יש להוסיף את התכחשותו של המערער להימצאות מדרון במגרש שלו (עובדה אשר הוכחה ע"י עדותו של המהנדס זידאן והתוכנית המצבית שהכין למגרש של המערער, שהיו מהימנות על בית המשפט), התכחשות זו של המערער מעלה חשד כי המערער ביקש בהכחשתו לקיומו של מדרון במגרשו לשלול אפשרות כי נפילתו אירעה בתוך מגרשו הוא, דבר שלא תרם למהימנות המערער בעיני בית המשפט קמא. 

 

בטרם סיום ומעל לנדרש אעיר כי גם אם גירסתו של המערער לפיה יצא מביתו בריצה מתוך מגרשו לכיוון הכביש, ובעקבות כך נפל לתעלה שלצידי הכביש, עדיין ספק רב בעיניי אם המועצה המקומית או החברה חבות בחובת זהירות קונקרטית כלפי המערער, נראה לי כי הן לא יכלו לצפות כי מישהו ירוץ ואף ילך במורד המדרון החד לכיוון הכביש. מכל מקום ריצת המערער; שהכיר את פני הקרקע ואת המדרון החד, מנתקת את הקשר הסיבתי בין אירוע התאונה והחפירה שבצד הכביש, ולכל הפחות מטילה על המערער אשם תורם מכריע.

 

אשר על כן, ועל סמך כל האמור לעיל, אני מציע לחבריי לדחות את הערעור תוך חיוב המערער לשלם את הוצאות הערעור, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום של 15,000 ¤ + מע"מ, כאשר מחציתו של סכום זה ישולם למועצה המקומית ומחציתו השניה יתחלק בין כל יתר הצדדים לערעור בחלקים שווים ביניהם.

 

_______________________

      האשם ח'טיב, שופט - אב"ד

 

כב' השופט זיאד הווארי

      אני מסכים.

 

_________________

זיאד הווארי, שופט

 

כב' השופט בנימין ארבל

אני מסכים.

________________

בנימין ארבל, שופט

 

אשר על כן הוחלט פה אחד לדחות את הערעור וכאמור בחוות דעתו של אבה"ד כב' השופט האשם ח'טיב.

 

ניתן היום כ"ח בניסן, תשס"ט (22 באפריל 2009) בהעדר.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

 

 

בנימין ארבל

 שופט

 

       זיאד הווארי

שופט

 

האשם ח'טיב,

שופט - אב"ד

 

 

 

 

 

001298/07עא 054 סנא+פרח

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/3D52B3B8B1750F9F422575A000565315/$FILE/E629D42A25B5061D4225759E0031FC58.html
תאריך: 
22/04/09
Case ID: 
1298_7
Case type: 
עא
סיווגים
שופטים : שופט - אב"ד
שופט - אב"ד
עורכי דין : א. מג'די סלמן פרג
א.
מג'די
סלמן פרג
Powered by Drupal, an open source content management system