-מרדכי נ. מגדל חברה לבטוח בע"מ


 

   

בתי המשפט

א  016941/07

בית משפט השלום תל אביב-יפו

 

26/04/2009

 

כבוד השופטת דורית קוברסקי

לפני:

 

 



 

1 . מרדכי מרים

2 . עזבון המנוח מרדכי מרדכי ז"ל

 

התובעים

 

יעקב עוז

ע"י ב"כ עו"ד

 


 

-   נ  ג  ד   -

 


 

1 . מגדל חברה לבטוח בע"מ

2 . בנק לאומי למשכנתאות בע"מ

 

הנתבעות

קליר

קנטור

ע"י ב"כ עו"ד

 

 

פסק??דין

 


א.         רקע

בחודש אפריל 1991 נטלה התובעת מספר 1 (להלן: "התובעת") ובעלה המנוח (להלן: "המנוח") הלוואה בסך 148,500 ¤ מהנתבעת 2 (להלן: "הבנק"), לצורך רכישת דירה (להלן: "משכנתא"). כתנאי להעמדת ההלוואה התבקשו הלווים ע"י הבנק לערוך ביטוח חיים שבמסגרתו ייקבע הבנק כמוטב, באופן שעם פטירת מי מהם, ובכפוף לתנאי הפוליסה, תפרע חברת הביטוח לבנק את יתרת ההלוואה המבוטחת. התובעים הצטרפו לפוליסת ביטוח חיים קבוצתית שהוצאה באותה עת ע"י הנתבעת 1 (להלן: "מגדל") ולצורך כך חתמו על בקשת ההצטרפות וקיבלו אישור על הצטרפותם (נספח ג' לת/1). למרבה הצער, ביום 5.9.00 מצא המנוח את מותו. כשבוע לאחר מכן נמסרה למחלקת תביעות ביטוח חיים פרט אצל מגדל  הודעה אודות פטירתו של המנוח ובעקבותיה שולמו לתובעת תגמולי ביטוח מכוח פוליסת ביטוח חיים אחרת שהיתה למנוח אצל מגדל (נספח ה' לת/1). התובעת או מי מטעמה לא מסרה הודעה דומה למחלקת תביעות ריסק קבוצתי אצל מגדל, כמו גם לבנק, וכך המשיכה לשאת בתשלומי המשכנתא במשך כשש שנים עד שנקלעה למצוקה כלכלית. הבנק החל בגביית חובה של התובעת כלפיו בהליכי הוצאה לפועל, ואף פנה לערב אשר הסב את תשומת לבה של התובעת כי היא פטורה מתשלומי המשכנתא בהתאם לפוליסת הביטוח שהנפיקה מגדל. התובעת פנתה לבנק ביום 19.2.06 (נספח ז' לת/1), אשר העביר את פנייתה מיד למגדל (נספח ח' לת/1). מגדל השיבה ביום 15.3.06 כי היא דוחה את תביעת התובעת בשל התיישנותה מכוח סעיף 31 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק"), באשר חלפו למעלה משלוש שנים מיום קרות מקרה הביטוח – פטירתו של המנוח (נספח ט' לת/1).

לאור האמור לעיל, הוגשה התביעה שלפני.

 

ב.         טענות הצדדים

התובעת טוענת כי יש לדחות את טענת מגדל כי התביעה התיישנה, שכן כבר ביום 13.9.00 ידעה מגדל על מותו של המנוח ובהתאם לכך גם שולמו לתובעת תגמולי ביטוח מכוח פוליסת ביטוח חיים אחרת. לחילופין, נטען כי הפוליסה דנן היא פוליסת ביטוח אחריות להבדיל מביטוח חיים, ועל כן יש להחיל את הוראת סעיף 70 לחוק הקובעת תקופת התיישנות רגילה בת שבע שנים.

לטענת התובעת, הבנק התרשל כלפיה בכך שלא נתן לה הסבר על מהות המסמכים עליהם חתמה ולא יידע אותה בדבר הפטור מתשלומי משכנתא במות אחד הלווים.

 

עיקר טענתה של מגדל בכתב ההגנה כי עסקינן בביטוח חיים, להבדיל מביטוח אחריות ועל כן דין התביעה להידחות בהתאם לסעיף 31 לחוק.

בכתב ההגנה שהוגש מטעם הבנק נטען שאין כל בסיס לטענת התובעת כי לא היתה מודעת לקיומו של ביטוח חיים בקשר להלוואה. התובעת מסרה פרטים אודות מצב בריאותה, אודות קופת החולים בה היא חברה וחתמה על מסמכי הביטוח. בעת החתימה על מסמכי ההלוואה, קיבלה התובעת את מלוא ההסברים מפקידי הבנק ולאחר מכן הצטרפה עם המנוח לתכנית ביטוח החיים הקבוצתי של מגדל.

לא נפל כל פגם בהתנהגות הבנק ולא ניתן לייחס לו רשלנות כלשהי.

 

ג.          התיישנות

דיני ההתיישנות נועדו להשיג איזון בין אינטרסים שונים. מחד, לתת לבעל דין המבקש לתבוע זכויותיו שהות מספקת כדי להערך לכך, ומאידך, הצורך לקצוב תקופה סבירה לצורך הגשת תביעה אשר מעבר לה תוסר אימת תביעה משפטית מהנתבע, והוא לא יחוייב עוד בשמירת ראיותיו. למערכת איזונים זו מתלווה בעשורים האחרונים מימד נוסף – הכרה בזכות הגישה לערכאות השיפוט כזכות בעלת אופי חוקתי. הכרה זו משפיעה על עוצמת האינטרס של בעל דין המבקש לתבוע את זכויותיו במשפט בשיקלול היחסי של הערכים המתנגשים ברקע מוסד ההתיישנות. מהכרה בזכות הגישה של אדם לערכאות המשפט כזכות חוקתית, נגזר העקרון ששערי בית המשפט לא ינעלו בפני מי שמבקש סעד מרשות שיפוטית, אלא מטעמים כבדי משקל. כפועל יוצא מכך, יש לשים דגש על קיומו של אינטרס התובע לפנות לערכאות ולברר את התביעה לגופה ולהצר את תחום התפרסותה של ההתיישנות כמנגנון דיוני לחסימת בירור תביעה בשל חלוף הזמן (ע"א 2242/03 אברהם נ' רשאד (ע"א 9413/03 אילן אלנקווה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים ואח',  פורסם בנבו).

 

ברוח האמור לעיל נפסק בברע"א 3812/91 רש"א 5423/91 ברבארה נ' אריה, חברה ישראלית לביטוח בע"מ מח(3) 441, 445, מפי כב' השופט אור:

"לא ניתן לקבל את הגישה הגורפת שלפיה בכל מקרה יש לפרש הוראות ההתיישנות באופן מצמצם. מאחורי מוסד ההתיישנות עומדים שיקולים והצדקות מסוימים אכן, כאשר במקרה נתון לא מתקיימים שיקולים והצדקות אלו, ניתן להתייחס אל טענת ההתיישנות המועלית בו כאל טענה דיונית, טכנית, ולנסות לצמצם את היקפה ככל שניתן. לא כן כאשר השיקולים וההצדקות שמאחורי מוסד ההתיישנות תקפים ורלבנטיים. במקרים כאלה יש לתת להוראות ההתיישנות את מלוא תוקפן...".

 

חוק חוזה ביטוח בא להסדיר את מערכת היחסים החוזית שבין המבטח למבוטח כאשר המאפיין המרכזי עניינו בפערי הכוחות העמוקים שבין המבטח, שהינו גוף מקצועי רב ניסיון ובעל איתנות פיננסית, לבין המבוטח הנעדר מומחיות בתחום הביטוח, אשר נקשר בחייו בחוזי ביטוח ספורים לכל היותר. פער זה עובר כחוט השני במאפיינים נוספים של חוזה הביטוח. התכלית הצרכנית של הגנה על ציבור המבוטחים היא המעצבת את מגמתו הכללית של החוק, מגמה של הרחבת החובות על שכמו של מבטח וצמצום חובות המבוטח. יחד עם זאת, ברי כי המבוטח איננו פטור מכל חובה ביחסיו עם המבטח, בין היתר הוא חב לו את חובת הגילוי של מידע רלבנטי לצורך החלטה האם לכרות את חוזה הביטוח עם המבוטח ובאילו תנאים (ע"א 1064/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' עזבון המנוח רחל פאימנטה, פורסם בפדאור). 

 

            החוק מגדיר את מהותו של חוזה ביטוח וקובע בסעיף 1:

"חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח לבין מבוטח המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח, לשלם, בקרות מקרה הביטוח, תגמולי ביטוח למוטב".

 

נושאו של סימן ה' הוא תגמולי ביטוח ואף פה מתקיימות חובות מוגדרות. במקרה דנן, משהוגשה התביעה בעילה חוזית על סמך חוזה הביטוח שנכרת בין הצדדים, חל סעיף 31 לחוק הקובע:

"תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח".

אלמלא סעיף זה היתה חלה על תביעה לתגמולי ביטוח תקופת התיישנות רגילה בת שבע שנים אך תקופה ממושכת כזו היתה יוצרת קושי מפאת הזמן הרב שחלף, העדויות שנחלשו והטשטשו והיתה מאלצת את חברות הביטוח לשמור למשך זמן רב את הרזרבות הדרושות להם כדי לקיים תביעות מאוחרות (פרופ' ידין בספרו "חוק חוזה ביטוח", התשמ"א-1981 פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג' טדסקי, עמ' 95, 96).

 

על הטעמים העומדים בבסיס מוסד ההתיישנות עמדה כב' השופטת שטרסברג-כהן בע"א 1254/99 המאירי נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח, נד(2) 535, 554, 555.

"הראשון עניינו בשיקולים ראייתיים הקשורים בקושי של הנתבע לשמור על ראיותיו לאורך זמן. השני הינו בצורך להקנות ודאות לנתבע בדבר זכויותיו וחובותיו ולהבטיח כי יוכל להערך כלכלית לסיכוני תביעות צפויות ולא להיות חשוף לסיכון להיתבע לפרק זמן בלתי מוגבל. השלישי, נעוץ בהנחה לפיה התובע אשר 'ישן על זכויותיו' ונמנע מהגשת תביעה במשך תקופה ארוכה ויתר ומחל על זכותו... והרביעי, האינטרס הציבורי שהמערכת המשפטית תקדיש זמנה לטיפול בבעיות ההווה ולא תעסוק בבירור זכויות שהורתן בעבר הרחוק".

                       

בבסיס האיזונים הנדרשים והשיקולים לכאן ולכאן, אין לשכוח את עקרון תום הלב החולש זה מכבר על כל תחומי המשפט הישראלי (ע"א 2464/04 עיריית תל אביב-יפו נ' חברת שיכון אזרחי בע"מ, תק-על 2007(1) 239, 244). על מבטחת חלה חובת תום לב מוגדרת לאור מערכת היחסים בינה לבין מבוטחיה המאופיינים בין השאר בפערי מידע משמעותי לטובת המבטחות ויש הרואים להרחיב את אחריותם של חברות הביטוח והחלת עקרונות מכח המשפט הציבורי (אליאס, דיני ביטוח, 2002, כרך ב' עמ' 746-747, ע"א 11081/02 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' סיגלית קדוש, פורסם במאגר נבו ).

 

יישום עקרונות אלה למקרה שלפני, מובילני למסקנה כי יש לדחות את טענת ההתיישנות מהטעמים שאפרט.

אינני מקבלת את עדותו והסברו של עופר כץ (נ/1), ראש צוות תביעות באגף ביטוח חיים, כי לא היה ביכולתה של מגדל להתחקות אחר זהות הלווה בפוליסה מסוג זה ואף אילו היתה ניתנת הודעה ע"י מחלקת תביעות חיים פרט למחלקת תביעות ריסק קבוצתי בחודש ספטמבר 2000 לא היה בכך כדי לשנות את התוצאה.

אני סבורה כי מגדל ידעה על מותו של המנוח כבר בשנת 2000 ובהתאם לידיעתה שילמה  את תגמולי הביטוח מכוח פוליסה אחרת. כך עולה מפורשות מנספח ה' לת/1. טענת מגדל כי מדובר בסניפים שונים ועל כן לא ידעה ואף לא יכלה לדעת לא מתקבלת על הדעת בעידן המחשבים ובהתיחס לפעולה כה פשוטה של הקשת מספר תעודת הזהות של המנוח ובירור הפוליסות שיש לו.

אך אפילו והייתי קובעת כי מגדל לא ידעה בפועל אודות מותו של המנוח בשנת 2000 באנלוגיה לחובת הגילוי החלה על מבטח ניתן לקבוע כי אין צורך בידיעה ממשית כאשר יש בידי המבטח כלים לבירור המידע החסר. עובדות אשר נעלמו מן המבטח מחמת התנהגותו הרשלנית נחשבות לעובדות שהיו בידיעתו ועל כן מבטח אשר נמנע מלקיים חקירה או דרישה כדבעי לא יוכל לגלגל את מחדלו לפתחו של המבוטח.

עוד אוסיף כי במקרה דנן לא מתקיים הרציונל המהווה שיקול לקיצור תקופת ההתיישנות שכן למגדל לא נגרם כל נזק כתוצאה מהעובדה שהתביעה לא הוגשה בחלוף שלוש שנים, סכום תגמולי הביטוח אינו שנוי במחלוקת ואין צורך בהבאת ראיות בענין זה.

 

ולסיכום פרק זה אוסיף כי חבות המבטח ברקע היחסים החוזיים יוצרת ציפיה שהיחסים האמורים יהיו מושתתים על אמון. מתוך עקרון זה ומגמה להגן על הצד החלש בעסקה יש לכבול את ידיו של מבטח המבקש להשתחרר מאחריותו על פי פוליסה כאשר איננו עושה את הדבר המינימלי הנדרש ממנו לבירור חבותו. הפרת חובתה של מגדל לנהוג בתום לב כאשר אין חולק כי שילמה תגמולי ביטוח מכוח פוליסה אחרת אצלה, מפסיקה את מרוץ ההתיישנות. 

על כן, התביעה לא התיישנה.

 

הצדדים הכבירו מילים על סיווגו של חוזה הביטוח כביטוח אחריות או כביטוח חיים. שאלה זו מתייתרת נוכח קביעתי, אך למעלה מן הצורך אוסיף, כי ערה אני למחלוקת הפוסקים בענין זה (בר"ע (ת"א) 2997/02 בנק לאומי נ' אפצקי, פורסם במאגר נבו). דעתי היא כי עסקינן בביטוח חיים מן הנימוקים המפורטים בבר"ע (ת"א) 1171/07 מגדל נ' זביטישוויל לאה ואח' (פורסם במאגר נבו) אשר לא ראיתי מקום לחזור עליהם (ברוח דומה נפסק גם בע"א 2426/04 מזל נחום נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ובנק לאומי לישראל למשכנתאות בע"מ, פורסם במאגר נבו).

 

ד.         אני דוחה את תביעת התובעת כלפי הבנק. בחקירתה הנגדית העידה התובעת כי לא קיבלה הסבר על המסמכים שחתמה, אך בהמשך לא זכרה ששאלו אותה לגבי מצב בריאותה, לא זכרה האם הפקידה שאלה אותה לאיזו קופת חולים שייכת, אמרה שלא עיינה בטפסים לפני שחתמה, לא קראה אותם, לא קראה אותם גם לאחר זמן למרות שהיו בביתה, לא זכרה כי קיבלה מכתבים מהבנק וכי בעלה הוא זה שטיפל בכל העניינים הפיננסיים.

מנגד, העידו מטעם הבנק יקיר וייס (נ/4) ורותי מגורי (נ/3) באשר להסברים אשר ניתנו ללווים. עדותם לא נסתרה ולא הופרכה באופן כלשהו בחקירתם הנגדית.  

 

בפסיקה עקבית נקבע כי חזקה היא שחתימתו של אדם על מסמך מהווה אישור ועדות לכך שקרא את המסמך והבין את תוכנו ואם יסתבר שלא כך, אין לו אלא להלין על עצמו (ע"א 121/70 גלעדי נ' אוריון חברה לביטוח בע"מ כה(1) 648, 661; ע"א 325/88 טוויל נ' בית מנוחה לזקנים בני ברק, מד(1)341, 348; ע"א 8533/06 גילמן נ' הפועלים אמריקאי ישראלי בע"מ, פורסם במאגר נבו; ה"פ 200771/03 סגל יוספה נ' בנק לאומי למשכנתאות, פורסם בפדאור).

 

נוכח האמור לעיל, אני סבורה שהתובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח את רשלנות הבנק כלפיה, ועל כן דין התביעה כלפי הבנק להידחות.

 

ה.         סוף דבר

אני דוחה את תביעת התובעת לפיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לה. ראשית, כי עסקינן בחוק ספציפי אך מעבר לכך, אני סבורה כי במקרה זה מן הראוי להשית על התובעת רשלנות תורמת בגובה הפיצוי הנדרש. תביעה זו לא היתה באה לעולם אם התובעת היתה מעיינת במסמכים שחתמה עליהם והיו ברשותה (דוקטרינת האשם התורם וחלוקת אחריות בדיני חוזים, כפי שאומצה בע"א 3912/90 EXIMIN.S.L.  תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה מז(4) 34, שם נקבע כי במקרים מסוימים שבהם תרמו שני הצדדים לנזק שארע, ניתן לחלק את האחריות החוזית).

 

אני קובעת כי התובעים פטורים מתשלום יתרת המשכנתא מיום 5.9.2000, וכדי לקצר (במקום לחייב את מגדל לשלם לבנק ולהורות לבנק להשיב לתובעת), אני מחייבת את מגדל לשלם לתובעת את סכום תגמולי הביטוח נכון ליום הפטירה, בסך 206,833 ¤ כשסכום זה משוערך להיום.  על הסכום הנ"ל יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ והוצאות משפט.

 

אני  דוחה  את  התביעה  כלפי הבנק ומחייבת את התובעת בשכ"ט עו"ד בסך 7,500 ¤ בצירוף מע"מ כחוק. 

 

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

 

ניתן היום, ב' באייר, תשס"ט (26 באפריל 2009), בהעדר ב"כ הצדדים.

                                                                               

דורית קוברסקי, שופטת

 

 

 

קלדנית: איילה ש.

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/F63CDD3A0B9DE040422575A400560023/$FILE/FEA8389B6DCD76174225759E002C4E9E.html
תאריך: 
26/04/09
Case ID: 
16941_7
Case type: 
א
סיווגים
עורכי דין : - נ ג ד -
- נ ג ד -
שופטים : דורית קוברסקי
דורית קוברסקי
Powered by Drupal, an open source content management system