יצחק נחום נ. המל"ל


 

   

בתי הדין לעבודה





בל 001277/06

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת


 

27/04/2009


 

כב' השופטת ורד שפר, נשיאה

נציג ציבור (עובדים): מר יצחק רז

נציג ציבור (מעבידים): מר מוני סגל

בפני:

 

 














 

יצחק נחום

בעניין:

התובע

אורן סודאי

ע"י ב"כ עו"ד


 


 

 

נ  ג  ד


 


 


 

המוסד לביטוח לאומי


 

הנתבע

מהלשכה המשפטית

ע"י ב"כ עו"ד


 


 

פסק דין

 

1.         התובע הגיש תביעה כנגד החלטת הנתבע שלא הכיר בליקוי שמיעה ממנו הוא סובל כנובע מתנאי עבודתה בחשיפה לרעש.

 

2.         להלן העובדות הרלבנטיות, כפי שהונחו כתשתית בפני המומחה הרפואי שמונה על ידי בית הדין –

א.        התובע יליד 1961.

ב.         התובע עובד משנת 1997 במועצה האזורית הגליל התחתון. בתקופה מ-6/97 ועד 98 עבד התובע בתור נהג משאית אשפה ורכב טיטוא כבישים. מ-8/98 עובד כאיש תחזוקה ונהג הסעות, כאיש תחזוקה עובד התובע עם המכשירים הבאים: כלי השחזה, מקדחה, קונגו, פטיש, גנראטור, מברגה, משור.

ג.         התובע עובד במשך 5 ימים בשבוע במשך כ-8 שעות ליום.

ד.         במהלך עבודתו התובע היה חשוף לרעש מזיק של לא פחות מ-85 דציבל, זאת רק בחלק מהזמן ובאופן לא רציף.       

 

 3.        ביום 05.07.06 נתנה החלטה לפיה נתבקש המומחה של בית הדין, פרופ' דב אופיר לתת חוות דעתו בתביעה הנדונה, בהתאם לעובדות שנקבעו, ולהשיב על השאלות שדלקמן –

א.         האם התובע סובל מנזק לאוזן הפנימית?

            ב.         באם התובע אינו סובל מנזק לאוזן  הפנימית - ממה הוא סובל?

ג.         במידה ויש נזק לאוזן הפנימית - האם הנזק הביא לירידה בכושר השמיעה של התובע בתדירויות הדיבור.

ד.         באם התשובה לשאלה מס' 3 שלילית - מה גרם לירידה בשמיעתו של התובע ובאילו תדירויות ירד כושר שמיעתו.

ה.        האם התובע סובל מטינטון? במידה וכן, מה אופיו?

ו.         באם ירד כושר השמיעה בתדירויות הדיבור - האם הנזק נגרם כתוצאה מחשיפה לרעש?

באם התשובה לשאלה זו היא חיובית - אין צורך עוד במתן מענה לשאלות הבאות.5

ז.         באם חלה ירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור, אך שלא כתוצאה מחשיפה לרעש - מהו הגורם לנזק?

ח.          האם ניתן לתאר את מצבו של התובע כנובע מהצטברות של נזקים זעירים רבים שנגרמו כתוצאה מחשיפתו לרעשים במהלך עבודתו, אשר לפחות בחלקם הינם בלתי הפיכים, שכל אחד מהם כשלעצמו, לא היה מביא את שמיעתו של התובע למצבה היום, אך הצטברותם היא שגרמה לבעיית השמיעה של התובע.

ט.        באם התשובה לשאלה מס' 7 שלילית - מה הגורם למצבו הנוכחי של התובע?

 

4.        בחוות הדעת השיב פרופ' אופיר בשלילה לשאלה הנוגעת לקשר הסיבתי בין ליקוי בשמיעה ממנו סובל התובע כנובע מחשיפה לרעש במהלך עבודתו, וכך השיב לשאלות בית הדין:

            "א.       לתובע ליקוי שמיעה כתוצאה מנזק לאוזן הפנימית.

ב.         הנזק לא גרם ירידה בכושר השמיעה בתדרי הדיבור.

ג.          על פי בדיקות השמיעה, לתובע ליקוי שמיעה דו צדדי, חושי עצבי, קל, בתדרים 6000 – 3000 הרץ. בבדיקה אובייקטיבית של הפלט האקוסטי ביום 6/7/05 נמצאה תגובה קוכלארית תקינה עד תדר 4400 הרץ באוזן ימין ותגובה קוכלארית תקינה עד תדר 4500 הרץ באוזן שמאל. מידע זה חשוב במיוחד לצורך הדיון בדבר הקשר הסיבתי האפשרי בין ליקוי השמיעה של התובע, לבין החשיפה לרעש בעבודתו. בדיקת הפלט האקוסטי היא בדיקה רגישה ביותר הבודקת תפקוד תא השער החיצוניים שבאוזן הפנימית. תאים אלו הם הראשונים להפגע בחשיפה לרעש. תגובה תקינה של אותם תאי השער החיצוניים בתדרים הגבוהים שוללת את האפשרות כי ליקוי השמיעה של התובע נגרם כחשיפה לרעש. בודקת השמיעה עצמה כותבת ב-6/7/05 כי ליקוי השמיעה של התובע לא אפייני לנזק מרעש בסבירות של 80%.

ראוי להוסיף כי על פי סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי, אשר צילומו לוט בזה, רואים בליקוי השמיעה תוצאה של פגיעה בעבודה אם כושר השמיעה פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאזניים. כושר השמיעה של התובע בתיק זה לא פחת, על פי בדקית SRT, באף אחת מהבדיקות, מ-20 דציבל.

מן הסיבות שנמנו דלעיל, לא סביר כי ליקוי השמיעה של התובע נגרם מהרעש בעבודתו. התובע עבר מספר תאונות דרכים עם פגיעת ראש וצוואר. יתכן כי זהו מקור ליקוי השמיעה והטינטון שלו.

ד.         לתובע תלונות על טנטון על פי רישומים בתיקו הרפואי. בהעדר עדות כי האוזן הפנימית של התובע ניזוקה מרעש, אין אפשרות, לדעתי, לקבל את התלונה כי הטינטון נגרם מרעש.

ה.         לא.

ו.          התובע עבר מספר תאונות דרכים עם פגיעת רעש וצוואר. יתכן כי זהו מקור ליקוי השמיעה והטינטון שלו".

 

5.        לבקשת ב"כ התובע, הופנתה למומחה שאלת הבהרה הבאה:

א.         האם נכון לומר כי העקומה שנצפתה בבדיקה מטעם מכון "גל" מתאימה לנזק שמקורו ברעש בשים דגש לעקומה בלבד?

ב.         האם נכון לומר כי העקומה שנצפתה בבדיקה  מטעם מכון "גל" הינה עקומה סימטרית?

ג.         בסעיף 5 לחוות דעתך, אתה קובע כי אין נזק לאוזן הפנימית – מרעש – האם ה- OAE יכולה לבדוק נזק כזה (לאוזן הפנימית)? אם לא איזה בדיקה מסוגלת לבדוק?

ד.         האם בגין תאונות הדרכים שעבר התובע, לטענתך, התלונן התובע על ליקוי שמיעה ו/או טנטון?

ה.        ללא בדיקת OAE, האם לפי הספרות המקצועית, עקומות השמיעה אופנייניות לחשיפה לרעש מזיק?

ו.         היה והערכים שהיו נצפים ב- OAE  היו משקפים את העקום שנצפה בעקומת השמיעה, האם אז כן היית קובע קשר סיבתי?

ז.         האם נכון לומר כי לשיטתך ותפיסתך, אין כיום כל צורך בביצוע בדיקת סף לצורך קביעת קשר סיבתי וניתן להסתפק ב- OAE בלבד? אנא נמק את תשובתך?

ח.        האם בדיקת ה- OAE נועדה, מלכתחילה, לעמוד על הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה ברעש לבין הנזק, או שנועדה במקורה לבדיקת תינוקות, כבדיקת סינון?

ט.        לאילו תאונות דרכים התכוונת בסיפא לחוות דעתך, האם התובע התלונן בעקבותיהן על ליקוי שמיעה או טנטון?

 

6.       בתשובותיו לשאלות הבהרה הנ"ל, השיב המומחה כדלקמן -

"א.       העקומה מצביעה על העובדה כי לתובע ליקוי שמיעה כתוצאה מנזק לאוזן הפנימית. למרות הצעת ב"כ התובע להתעלם מנתונים נוספים בתיקו של התובע, בדיון על קשר סיבתי לרעש לא ניתן להתעלם מהבדיקה.

ב.         נכון.

ג.          בדיקת הפלט האקוסטי היא בדיקה רגישה ביותר הבודקת תפקוד תאי השער החיצוניים שבאוזן הפנימית. תאים לו הם הראשונים להיפגע בחשיפה לרעש. תגובה תקינה של אותם תאי השער החיצוניים בתדרים הגבוהים שוללת את האפשרות כי ליקוי השמיעה של התובע נגרם מחשיפה לרעש. בודקת השמיעה עצמה כותבת ב-6/7/05 כי ליקוי השמיעה של התובע לא אפייני לנזק מרעש בסבירות של 80%.

ד.         על פי החומר בתיק הרפואי התובע עבר תאונות דרכים עם פגיעת ראש וצוואר בתאריכים 12/3/98, 2/11/98, 10/6/93, 20/1/93 אל ב"כ התובע לרמוז כי אני מביא נתונים לא בדוקים. ליקוי שמיעה וטנטון באוזן שמאל בלבד מופיעים לראשונה בינואר 2001.

ה.         בדיון על קשר סיבתי לרעש לא ניתן להתעלם מבדיקת הפלט האקוסטי.

ו.          לא ברור מדוע עלי לענות על שאלות תאורטיות. מובן כי לו כל הבדיקות היו מתאימות לנזק מרעש הייתי קובע קשר סיבתי לרעש.

ז.          בדיקת פלט אקוסטי יכולה לשמש בדיקת סינון. אין היא באה להחליף את בדיקת השמיעה הרגילה.

ח.         יפה שב"כ התובע מתעניין בהסטוריה של הרפואה. איך זה קשור לענייננו. בדיקת הפלט האקוסטי משמשת גם לסינון שמיעה בילודים. הבדיקה היא רגישה ביותר בהערכת תפקוד תאי השער החיצוניים שבאוזן הפנימית. תאים אלו הם הראשונים להיפגע בחשיפה לרעש. לכן זו בדיקה מצוינת לקביעת קשר סיבתי לרעש.

ט.         התובע עבר מספר תאונות דרכים עם פגיעת ראש וצוואר. ראה תשובה ד'".

 

7.        לאור תשובות המומחה לשאלות ההבהרה כאמור, ביקש ב"כ התובע להפנות למומחה שאלות הבהרה נוספות. הבקשה נדחתה בהתאם להחלטה מיום 17.04.07. בקשת ב"כ התובע למינוי מומחה נוסף או אחר (בש"א 1598/07) אף היא נדחתה בהתאם להחלטה מיום 17.06.07.

 

8.        ב"כ התובע חזר ובקש להפנות למומחה שאלות הבהרה נוספות, אליהן צורפו העתקים מספרות רפואית. בית הדין נעתר לבקשה. מפאת אורכן של שאלות ההבהרה שעל תוכנן ניתן ללמוד מתשובות המומחה, לא נצטט את השאלות, אלא אך ורק את תשובות המומחה עליהן, כדלקמן –

"א.        הספרות הרפואית אשר נשלחה אלי ע"י ב"כ התובע עוסקת בבדיקת ההדים הקוכלאריים ובמגבלות הבדיקה בהקשר לקביעת סף השמיעה של הנבדק. אין שום דיון בחומר הספרותי הזה על הקשר לרעש. בחוות הדעת שלי איני עוסק בשאלת סף השמיעה של התובע אלא בקשר הסיבתי בין ליקוי השמיעה שלו לבין החשיפה לרעש בעבודתו. כל החומר הספרותי שנשלח אלי (ואשר כבר נשלח אלי בעבר בהקשר לתיק אחר ע"י אותו עורך הדין) הוא זרית חול בעינים, אין לו שום ערך לנושא הדיון המתנהל כאן. אדרבא, אבקש שב"כ התובע יציין, מתוך עשרות העמודים אשר שלח אלי, מקום אחד בו נדונות מגבלות הבדיקה ובהקשר לקביעת הקשר הסיבתי לרעש תעסוקתי.

ב.         בדיקת הפלט האקוסטי באופן כללי בודקרת תיפקוד תאי השע החיצוניים שבאוזן הפנימית. תאים אלו הם הראשונים להפגע בחשיפה לרעש. יש שני אופני בדיקה:

1.        בדיקת TEOAE הבודקת את תאי השער במצב לא פעיל, הבדיקה רגישה מאד ולא תהיה תגובה בבדיקה זו כבר בליקוי שמיעה קל.

2.        בדיקת DPOAE הבודקת את תאי השער במצב פעיל, הבדיקה פחות רגישה אך יותר ייחודית לנזק מרעש. כאשר אין תגובה בבדיקת DPOAE אין לצפות לתגובה גם בבדיקת TEOAE (על פי האמור לעיל בדיקת TEOAE רגישה יותר). משום מה, אצל התובע אין זה כך. לפיכך אני מציע לחזור על בדיקת QAE.

ג.          נכון, ראה הסברי בתשובה הקודמת.

ד.         המשמעות היא כי בתדרים אלו לתובע ליקוי שמיעה.

ה.         נכון. כבר כתבתי כי בדיקת TEOAE היא רגישה מאד ולא תהיה תגובה בבדיקה זו כבר בליקוי שמיעה קל.

ו.          דר' טסלר היא דר' לאודיולוגיה. לדבריה כי "ליקוי השמיעה של התובע לא אפייני לנזק מרעש בסבירות של 80%" משקל רב בעיני".

 

9.         לבקשת התובע, הופנו למומחה שאלות הבהרה המבוססות על בדיקות שמיעה עדכניות, וזאת כדלקמן:

רצ"ב תוצאות בדיקת שמיעה ובדיקת OAE שנערכו לתובע ביום 11/11/07.

1.      האם יש הבדלים בין תוצאות בדיקת ה – OAE הנ"ל לבין תוצאות בדיקת ה - OAE מיום 6/7/05? אם כן, נא הסבר מהם ההבדלים ומה משמעותם.

2.      האם יש בתוצאות הבדיקות הנ"ל כדי לשנות מי מבין קביעותיך שבחוות דעתך ביחס לתובע? נא הסבר.

 

10.       לאחר קבלת שאלות ההבהרה הנ"ל התבקש על ידי המומחה להפנות את התובע לבדיקות שמיעה נוספות במכון אמין ומקצועי, זאת משלדעת המומחה אותה בדיקה מושא הבקשה ערוכה בצורה מרושלת ואינה שלמה.   לאחר קבלת הבדיקות שנתבקשו כאמור, השלים המומחה את תשובותיו, לאמור -

"בדיקת השמיעה מיום 15/4/08 אשר נשלחה אלי כעת היא שקרית. זאת ניתן לומר בברור על פי העובדה כי סף שמיעת הדיבור בבדיקה זו הוא 15 דצמבל בשתי האזניים ואילו סף שמיעת צלילים הוא 40-50 דציבל, דבר  שהוא בלתי אפשרי. בנוסף, בבדיקה אוביקטיבית של הפלט האקוסטי באותו היום נמצאה תגובה קוכלארית תקינה עד תדר 4000 הרץ בשתי האזניים, דבר המעיד על שמיעה תקינה בשתי האזניים עד תדר 4000 הרץ.

המידע על בדיקת הפלט האקוסטי חשוב במיוחד לצורך הדיון בדבר הקשר הסיבתי האפשרי בין ליקוי השמיעה של התובע, אם קיים, לבין החשיפה לרעש בעבודתו. כאמור, בבדיקת הפלט האקוסטי הנוכחית, כמו גם בבדיקה קודמת של הפלט האקוסטי אצל התובע, נמצאה תגובה קוכלארית תקינה עד תדר 4000 הרץ בשתי האזניים. בדיקת הפלט האקוסטי היא בדיקה רגישה ביותר הבודקת תפקוד תאי השער החיצוניים שבאוזן הפנימית. תאים אלו הם הראשונים להיפגע בחשיפה לרעש. תגובה תקינה של אותם תאי השער החיצוניים עד תדר 4000 הרץ, בשתי בדיקות, שוללת את האפשרות כי התובע נפגע מחשיפה לרעש.

בהעדר עדות כי האוזן הפנימית של התובע ניזוקה מרעש, אין אפשרות לקבל את תלונת הטינטון".

11.       נוכח קביעות המומחה דלעיל, התבקש על יד ב"כ התובע למנות מומחה רפואי אחר ולחלופין למנות מומחה נוסף בתיק. בהחלטה מיום 11.12.08 (בש"א 4623/08), הוחלט להיעתר לבקשה ולמנות את דר' דן ניר כמומחה רפואי נוסף בתיק, זאת חרף דחיית בקשה קודמת של ב"כ התובע למינוי מומחה נוסף או אחר (בש"א 1598/07), תוך שבאותה החלטה נאמר, "כי הצורך בקבלת חוות דעת נוספת בתיק זה, נבע בעיקרו של דבר לאור גישתו של פרופ' אופיר הנוגעת למתן משקל מכריע לבדיקת ה – OAE  ו/או בדיקת הדים קוכלאריים, ולנוכח מספר פסקי דין שניתנו לא מכבר בבתי הדין האזוריים ובבית הדין הארצי בעניין שאלת משקל תוצאות אותן הבדיקות כמבחן מכריע בשאלת הקשר הסיבתי, נושא השנוי במחלוקת במדע הרפואה.

יחד עם זאת, יודגש, כי אין במינוי המומחה הנוסף כדי לשלול או לבטל את הקביעות שנכללו בחוות דעתו של המומחה הראשון ובית הדין יתן משקל מתאים לשתי חוות הדעת במסגרת פסק הדין".

 

12.       דר' דן ניר בחוות דעתו בהשיבו לשאלות שהופנו אליו, העריך כי תנאי עבודתו של התובע תרמו "במידה מסויימת לפגיעה השמיעתית של התובע ולטנטון הנלווה לה" אשר הוערכה "בפחות מ – 50%", תוך שנאמר כי "עיקר הפגיעה יש לשייך לתאונת הדרכים שבעברו". להלן תשובות המומחה לשאלות בית הדין:

"1.       כן. לרשותנו שש בדיקות שמיעה מארבעה מכונים שונים וכולם, פרט לבדיקה מבי"ח רמב"ם מ- 15/4/08 שאינה מהימנה, מראות עקומות שמיעה דומות מאד זו לזו. חזרתית  Reproducibilityתוצאות הבדיקות מעידה על מהימנותן. כל הבדיקות, ששלוש מהן מצורפות, מראות שמיעה בגבול התקין עד 2000 הרץ (כולל), עם ירידה דו צדדית ב- 3 קילוהרץ ושיפור הסף בתדרים הגבוהים מעיד על נזק קליני לאברוני השמע באופן הפנימית.

            לעניין מהימנות תוצאות בדיקות השמיעה, ברצוני להתייחס גם לתוצאות בדיקת הדים קוכליאריים הנחשבות ל"אובייקטיביות", וזאת למרות שחזרתיות הבדיקות שנדונה לעיל מהווה, מבחינתי, עדות מספקת למהימנותן. בתאריך 6/7/05 בוצעה במכון "גל" בדיקת הדים קוכליאריים שתוצאותיה מסוכמות ע"י ד"ר כ. טסלר, רופא אף אוזן גרון מומחה.

            תוצאות TEOAE מעידות על שקע סביב 3.2 קילוהרץ מימין בהתאמה מלאה לתוצאות הבדיקות ההתנהגותיות, ושקע סביב 2.5 קילוהרץ משמאל בהתאמה סבירה לתוצאות הבדיקות ההתנהגותיות! בדיקת DROAE באותו מעמד מסכמת תגובות תקינות מימין בין 1.5 ל- 2.6 קילוהרץ וסביב 6 קילוהרץ משמאל, ללא התייחסות לתדרים שבין 2.6 ו- 6 קילוהרץ. משמאל מראה בדיקה זו תגובות תקינות בין 2-1 קילוהרץ. מנתונים אלו ניתן להסיק שלא התקבלו תגובות בין 2.6 ל- 6 קילוהרץ מימין, ומעל 2 קילוהרץ משמאל – עדות להפרעה בשמיעה בתדרים אלו!

2.         התובע, כאמור, סובל מנזק לאוזן הפנימית.

3.         לא. לפי כל בדיקות השמיעה, סף השמיעה של התובע בתדרי הדיבור הינו 20 ד"ב או טוב מזה, דו צדדית.

4.         התובע סובל מליקוי שמיעה קל/בינוני דו צדדי של 50-40 ד"ב סביב 3 קילוהרץ. ליקוי שמיעה זה נובע מנזק לאוזן הפנימית, אולם הגורמים לנזק זה יפורטו בתשובות 6 ו- 7 להלן.

5.         התובע סובל מטנטון. בדיקת אפיון טנטון במכון "גל" ב- 8/12/04 וב- 5/7/05 תומכות באמיתות התלונה. העובדה שבבדיקה הראשונה הוא זיהה את תדר הטנטון סביב 3000 הרץ ובבדיקה כעבור 7 ח' סביב 8000 הרץ, אין בה כדי לפסול את אמיתות התןונות, ובלבד שבכל בדיקה בפני עצמה היה עקבי בחזרתיות על התדר.

6.         כושר השמיעה של התובע בתדרי הדיבור לא ירד. אין ספק שחשיפתו של התובע לרעש חזק ומזיק של לא פחות מ- 85 ד"ב, כמפורט בסעיף ד' לעובדות המוסכמות, תרמה במידה מסויימת לפגיעה השמיעתית של התובע ולטנטון הנלווה לה, אך לדעתי תרומה זו היתה חלקית בלבד, ואי מעריך אותה בפחות מ- 50%. הסיבות לכך הן כלהלן:

א.         החשיפה לרעש מזיק היתה רק בחלק מהזמן, ולא באופן רציף, מצב שאפשר "זמן התאוששות" לאוזניים בין חשיפה אחת למשנתה.

ב.         תלונת ליקוי השמיעה והטנטון מתועדות לראשונה כבר ב- 24/1/01 במהלך ביקור אצל ד"ר י. ורד, מומחה א.א.ג. ב"ש.ב. כללית". בפנייתו החוזרת לאותו רופא ב- 2/5/01 מתועדת בדיקת שמיעה מ- 29/3/01 המעידה על ליקוי שמיעה דו צדדי, חמור יותר משמאל. לא ייתכנו פגיעה שמיעה וטנטון לאחר תקופת חשיפה לרעש של שלוש וחצי שנים, ובעיקר לאור העובדה שהחשיפה לא היתה רציפה.

ג.          ב- 23/9/03 שוב מתועדת תלונת טנטון, ואז רושמת ד"ר נ. גולדנבלום מפי התובע שהטנטון עליו הוא מתלונן "לא חדש".

ד.         בתיקו של התובע מתועדים מספר אירועים של מעורכות בתאונת דרכים עם חבלות ראש וצוואר, אשר יכולים היו לגרום לפגיעת שמיעה זהה לזו הקיימת אצל התובע.

7.         אין ירידה בשמיעה בתדרי הדיבור.

            בתיק של התובע מתועדים מספר מקרים של מעורבות בתאונות דרכים:

א.         24/1/93 – גליון מיון בבי"ח "פוריה" עם תלונת כאב ראש וסחרחורת לאחר תאונת דרכים 4 ימים קודם לכן.

ב.         11/6/93 – תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה המעידה על פגיעה צווארית בתאונת דרכים עם פגיעת "צליפת שוט" ב- 9/6/93.

ג.          17/3/98 – תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה המעידה על "זעזוע מוח" לאחר שב- 12/3/98 נפגע ממשאית אשפה.

חבלת ראש קהה או פגיעה צווארית מסוג WHIPLASH יכולה לגרום לליקוי שמיעה עם עקימה זהה לזו הקיימת בלחקןח צןשרה-רעש, כפי שהיא קיימת אצל התובע. לאור קיומן ותיעודן של תלונות השמיעה והטנטון כבר בראשית 2001, שלוש וחצי שנים לאחר תחילת עבודתו של התובע, סביר בעיני שאת עיקר הפגיעה יש לשייך לתאונות הדרכים שבעברו.

8.         האם ניתן לתאר את מצבו של התובע כנובע מהצטברות של נזקים זעירים רבים שנגרמו כתוצאה מחשיפתו לרעשים במהלך עבודתו, אשר לפחות בחלקם הינם בלתי הפיכים, שכל אחד מהם כשלעצמו לא היה מביא את שמיעתו של התתובע למצבה היום, אך הצטברותם היא שגרמה לבעיית השמיעה של התובע? כן.

9.         ראה פירוט בתשובות לשאלות 6 ו- 7. בגרימת מצבו השמיעתי של התובע היתה לתאונות הדרכים שבעברו תרומה של מעל 50%".

 

13.       לבקשת ב"כ התובע, הופנו לדר' ניר שאלות ההבהרה הבאות –

א)        בחוות דעתך ציינת בין היתר כי מאחר וחשיפת התובע לרעש מזיק במקום עבודתו היתה רק בחלק מהזמן, ולא באופן רציף, המצב אפשר "זמן התאוששות לאוזניים בין חשיפה אחת למשנתה".

            האם נכון, כי בהתחשב בכך שהרעשים היו גבוהים ובכך שהתובע היה חשוף לרעשים אלה מדי יום ביומו במשך מספר שנים, לא ניתן לקבוע, כי אותה התאוששות יש בה כדי לתקן את הנזק שנגרם לשמיעתו של התובע בשל החשיפה לרעש מזיק כפי שתואר?

ב)         האם נכון, כי בדיקות השמיעה שעמדו לפניך הינן אופייניות לנזק הנגרם כתוצאה לרעש מזיק?

ג)         האם נכון, כי בדיקת השמיעה מיום 29/3/01 הינה בדיקת סינון, שאין בה כדי להצביע על שמיעתו האמיתית של התובע, אלא היא יכולה לתת אינדיקציה בלבד לגבי קיומו של ליקוי השמיעה?

ד)         האם נכון, כי טינטון הנגרם בעקבות חבלת ראש מופיע מייד לאחר החבלה?

ה)        האם נכון, כי מומחים בתחום הא.א.ג שוללים את הקשר הסיבתי בין חבלת ראש לבין לתלונות על טנטון במידה ואלה ל א מופיעות מיידית לאחר החבלה?

ו)         האם נכון, כי לאור העובדה כי התובע נפגע בתאונות דרכים בשנים 1993 ו- 1998 ואילו התלונה הראשונה על טינטון מופיעה רק בשנת 2001, לא ניתן לשייך את הטנטון לחבלת הראש?

ה)        האם לאור כל האמור לעיל, נכון לומר כי תרומת החשיפה לרעש על ליקויי השמיעה, מהם סובל התובע, עולה על 50%?

 

14.       בתשובותיו לשאלות הבהרה הנ"ל, השיב דר' ניר כדלקמן -

א)         לא נכון. בנזק שמיעתי מושרה-רעש קיים שלב בר-התאוששות המתבטא בשינוי חולף בסף השמיעה - TEMPORARY THRESHOLD SHIFT. המנעות מחשיפה נוספת לרעש מאפשרת התאוששות של חלק מתאי השיער הפגועים עם שיפור בשמיעה עד קבלת השינוי הקבוע בסף השמיעה - TEMPORARY THRESHOLD SHIFT . זו הסיבה  לכך שחשיפה קבועה לרעש מזיק מזיקה יותר מחשיפה לסירוגין, כמפורט בסעיף 8 בהגדרת ליקוי שמיעה מושרה-רעש (ראה להלן ציטוט מהספרות בשפת המקור).

ב)         נכון.

ג)         לא נכון. במסמכים שהועברו אלי לא קיימת בדיקת שמיעה מ- 29/3/01. אלא, רק אזכור של תוצאות בדיקה זו ברישום של ד"ר י.ורד מ-2/5/01. בדיקות שמיעה בקופת חולים לפי הפניית רופא א.א.ג. אינן, בדרך כלל, בדיקות סינון. ד"ר ורד עצמו מתעד את הבדיקה ברישום מ-2/5/01 כ"בדיקת שמיעה" ולא בדיקת סינון, הוא מצטט ערכים להולכת עצם והולכת אויר שאינם קיימים בבדיקת סינון, והוא מייחס לתוצאות הבדיקה חשיבות מספקת כדי להפנות את הנבדק לבדיקת C.T אוזניים. לסיכום - אין להניח שבדיקת השמיעה מ-29/3/01 המצוטטת ברישום של ד"ר ורד מ-2/5/01, הינה בדיקת סינון.

ד)         נכון.

ה)         נכון.

ו)          נכון.

ז)          לא נכון.גם אם נתעלם לחלוטין משתי תאונות הדרכים בעברו של התובע ומתלונות הסחרור והבחילה אחריהן המרמזות על זעזוע לאוזן הפנימית או פגיעה בה, אין זה סביר שטנטון תמידי וליקוי שמיעה התפתחו במלוא חומרתם בתוך פחות משנתיים וחצי ממועד תחילת חשיפתו של התובע לרעש מזיק בעבודתו כאיש תחזוקה. הסבירות לכך נמוכה עוד יותר לאור העובדה שבשעות בהן עבד כנהג הסעות לא נחשף לרעש מזיק, וכמפורט בסעיף ד' לעובדות המקרה, הוא נחשף לרעש מזיק "רק בחלק מהזמן ובאופן לא רציף". ההתפתחות המהירה, כביכול, בנזק השמיעתי אינה עומדת בקנה אחד עם המהלך הסטאטי בהמשך, המשתמע מהשוואת בדיקת השמיעה מ-7/03 לזו מ-11/07 - ללא שינוי משמעותי במהלך למעלה מ-4 שנים. לאור האמור לעיל אני מתרשם שהסיבה העיקרית לתלונת הטנטון של התובע וליקוי השמיעה בתדרים הגבוהים הינו תהליך תחלואי שסיבתו לא ידועה לנו (IDIOPATHIC? ולא החשיפה לרעש".

 

15.       הצדדים נתבקשו בהודעה מיום 18.03.09 להודיע לבית הדין מה עמדתם בתביעה בהתייחס לחוות הדעת ו/או שאלות ההבהרה, או שיש בדעתם להגיש סיכומים, כן צוין בהודעה שחוסר תגובה יחשב שאותו צד אינו מעוניין להוסיף על הסיכומים שהוגשו, והוא מסכים למסקנה העולה מחוות דעתו של המומחה, ולמתן פס"ד בהתאם.

 

16.       מטעם ב"כ התובע לא הגשה הודעה כלשהי בעקבות אותה הודעה.

מטעם ב"כ הנתבע הוגשו השלמת טיעונים, ולדעתו לאור קביעותיהם המפורשות של שני המומחים בדבר שלילת הקשר הסיבתי בין ליקוי השמיעה והטינטון ממנו סובל התובע לבין תנאי עבודתו, יש לדחות את התביעה.

 

17.       בפנינו כאמור עמדו שתי חוות דעת, עלפיהן נשלל הקשר הסיבתי בין ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע לבין תנאי עבודתו.

            לא נעלמה מעיננו קביעותיו של דר' ניר בדבר תרומת היחשפות התובע לרעש במקום עבודתו לפגיעה השמיעתית ממנה הוא סובל, שהוערכה על ידיו "בפחות מ – 50%", אולם מקריאת חוות דעתו כמכלול וכן השלמתה על דרך מתן מענה לשאלות ההבהרה שהופנו אליו לרבות הקביעות שנכללו בחוות דעתו של פרפ' אופיר והשלמתה על דרך מתן מענה לשאלות ההבהרה שהופנו גם כן אליו, אין מנוס מלקבוע כי נסתרה חזקת הסיבתיות הקבועה בתקנה 46 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה) התשי"ד-1954 (להלן: "התקנות").

על פי תקנה 46 לתקנות קיימת חזקת מחלת מקצוע כל עוד לא הוכח ההיפך, למי שחלה במחלה שנקבעה כמחלת מקצוע; ובלבד שהוא עבד בעבודה או במקצוע כמפורט בטור העבודות ותהליכי היצור שברשימת מחלות המקצוע.

            על פי חלק ב לרשימת מחלות המקצוע "נזק לאוזן הפנימית הנגרם על ידי חשיפה לרעש "שהביא לירידה בכושר השמיעה בתדירויות הדיבור" - יוכר כמחלת מקצוע אצל מי "שעבד עבודה ממושכת בתנאי רעש ממוצע ומשוקלל של לא פחות מ-85 דציבל."

            התובע אמנם עבד בתנאי רעש ממוצע ומשוקלל (בחלק מהזמן כאמור), אלא שעל פי חוות דעתו של דר' ניר לא נגרמה לו ירידה בשמיעה בתדירות הדיבור עקב חשיפתו לאותו הרעש.

            לפיכך, בהעדר ירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור אצל התובע, הרי שהוא לא לקה גם בפגיעה בעבודה על פי חלופת המיקרוטראומה (עבל 548/07 ודים פנחסוב נגד המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 23.06.08).

 

18.       משכך, לא נותר אלא לדחות את התביעה שבפנינו.

            בהתחשב בעובדה שמדובר בתובענה למימוש זכות מתחום הבטחון הסוציאלי – לא ינתן צו להוצאות.

 

19.       לצדדים זכות ערעור על פסה"ד לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

 

ניתן היום ג' באייר, תשס"ט (27 באפריל 2009) בהעדר הצדדים.

 

___________________            ______________            _______________

        ורד שפר, שופטת                  נציג ציבור (עובדים)           נציג ציבור (מעבידים)           

                נשיאה

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/524FED19DC1CCC0A422575A500557E50/$FILE/01399DA238157A6E422574720038B45C.html
תאריך: 
27/04/09
Case ID: 
1277_6
Case type: 
בל
סיווגים
עורכי דין : אורן סודאי
אורן סודאי
שופטים : כב' השופטת ורד שפר
כב' השופטת ורד שפר
Powered by Drupal, an open source content management system