מאיר שושן נ. פל-ניר )בוחבוט( 8


 

   

בתי הדין לעבודה


 

עב 007112/06

בית הדין האזורי לעבודה בת"א – יפו

 

27/04/2009

תאריך:

כב' השופט ד"ר יצחק לובוצקי

בפני:

 

 

 



 

מאיר שושן

בעניין:

 

התובע

עין-ים גל

ע"י ב"כ עו"ד

 

 


 

נ  ג  ד

 

 


 

פל-ניר (בוחבוט) 1988 בע"מ

 

 

הנתבעת

מולכו אברהם

ע"י ב"כ עו"ד

 

 

 


 

 

פסק דין

 

התובע  (להלן גם: "העובד")  עבד אצל הנתבעת (להלן גם: "המעביד" או "הנתבע"), כמנהל עבודה  במשך 211 חודשים עד שפוטר ביום 26.10.05. העובד הועסק אצל המעביד, לפי "משכורת יומית".

 

במיקוד הדיון מיום 4.9.08 נקבע, ש"המשכורת הקובעת" לעניין החישובים בתיק זה היא 7,807 ¤ לחודש עבודה (ממוצע 12 החודשים האחרונים).

 

בתביעתו מבקש העובד לחייב את המעביד לשלם לו "הפרשי פיצוי פיטורים" "תמורת הודעה מוקדמת", "פדיון חופשה", "פיצוי על אי הפרשה לקרן גמל", "פיצוי על אי הפרשה לקרן השתלמות", והפרשי "גמול עבור עבודה בשעות נוספות".  5129371

המעביד מצידו טוען ששילם לעובד  ביתר עבור פיצוי פיטורים וחופשה שנתית, ועל כן הגיש תביעה שכנגד להחזרת סכומים  אילו. 

 

 

 

 

התביעה ל"הפרשי פיצוי פיטורים":

העובד טוען בסיכומיו, שיש לחשב את שכרו הקובע, לפי עבודה במשרה מלאה במשך 6 ימים בשבוע, ו- 26 ימים בחודש בסך 8,762 ¤. לסכום זה יש לטענתו להוסיף את התוספות הקבועות שהוספו למשכורת ואינן תלויות בדבר, התוספת אשר כונתה "פרמיה" העומדת על סך 1,750 ¤ והתוספת אשר כונתה "רכב" והעומדת על סך 600 ¤. כמו כן מבקש העובד, להוסיף לשכרו, תוספת יוקר החל מיום 1.1.04.

המעביד טוען מנגד, ש"השכר הקובע" של העובד לחישוב זכויותיו, עומד על      7,610 ¤. לטענתו, התוספת לשכרו של העובד שכונתה "פרמיה", אינה חלק מהשכר הרגיל, שכן תוספת זו הייתה עבור המטלה הנוספת שהוטלה על התובע, להסיע מדי יום עובדים של המעביד מביתם אל מקום העבודה, ולהחזירם מביתם בסיום יום העבודה. גם התוספת שכונתה "רכב", אינה לדבריו חלק מהשכר הרגיל, משום שתוספת זו שולמה עבור הוצאות הקשורות בעבודתו של התובע,  כגון תשלום עבור חניה ועבור  דוחות חניה.

 

על פי חישובי המעביד, שולם לעובד תשלום ביתר עבור פיצוי פיטורים, ועל כן הגיש המעביד תביעה שכנגד ובה דרישה,  לחייב את העובד להחזיר לה סך של 6,549 ¤. 

 

במיקוד הדיון ביום 4.9.08 נקבע בהסכמה כי שכר היסוד הקובע לעניין החישובים בתיק זה הוא 7,807 ¤, (ממוצע 12 חודשי עבודתו האחרונים של התובע, פרוטו' עמ' 4 שור' 7). לא שוכנעתי שיש לסטות  מקביעה זו.  מכאן השאלה היחידה בעניין זה,  העומדת לפני, היא האם יש לראות בתוספת ה"פרמיה" ובתוספת "רכב" המופעים בתלושי המשכורת של התובע, כ"תוספות פיקטיביות" ועל כן יש להוסיפם לשכר היסוד הקובע לעניין החישובים, או שהם תוספות  המותנות בדבר, ועל כן אינן  מהוות חלק אינטגראלי משכר העבודה.     

 

בפסיקה נקבע שנטל השכנוע כי תשלום מסוים המכונה "תוספת" מהווה חלק אינטגרלי של שכר העבודה מוטל על העובד (דב"ע מא/3-78 אמנון ברזילי נ' אלבני ישראל פריט בע"מ פד"ע יג 21). כן נפסק כי קביעת מהותו של רכיב היא שאלה של עובדה, ועל הטוען שהוא פיקטיבי נטל הראיה וההוכחה (ע"ע 300124/98 משה אהרונוביץ נ' ערוגות מושב עובדים, לא פורסם).

 

בענייננו מקובלת עלי טענת העובד,  כי רכיב הפרמיה הינו רכיב קבוע, והוא שולם לו במטרה להעלות את שכרו. מעיון בתלושי השכר של העובד (נ/5), עולה כי  הפרמיה שולמה לעובד באופן קבוע, וגובהה לא  השתנה,  גם בחודשים שהתובע לא עבד בהם באופן מלא. העובד העיד בעניין זה, כי הסיע פועלים למפעל  רק אם הם היו במסלול נסיעתו (פרוטו' עמ' 16 שור' 4-5). בתצהירו ציין כי מעולם לא סוכם עימו שבנוסף על עבודתו כמנהל עבודה, יבצע תפקיד נוסף של הסעת עובדים מדי יום מביתם אל מקום העבודה, ובסוף יום העבודה יחזירם לביתם, וכל זאת מעבר לשעות העבודה הרשמיות. לפיכך הדגיש העובד, כי מעולם לא דרש תוספת כלשהיא לשכרו בגין דבר זה, (סעיף 31 לתצהיר העובד).  הנתבע מצידו  לא  סתר דברים אילו  ולא הביא  כל תחשיב, המפרט כיצד חושבה ה"פרמיה" של העובד, ומדוע נקבע שתעמוד דווקא על סך 1750 ¤ .

 

באשר לתוספת עבור "רכב": מעדויות  הצדדים ניתן להתרשם שאף  תוספת זו היא קבועה ולא תלויה בהוצאות ממשיות. העובד פירט בתצהירו (סעיף 32), כי מעולם לא היו לו הוצאות בגין הרכב שכן כל הוצאות הרכב ובהן ביטוח, דלק תיקונים וכו'  שולמו במישרין על ידי המעביד. עוד פירט  העובד, כי אם היו הוצאות בגין חניה או דוחות חניה, הן היו הוצאות פרטיות שלא קשורות למעביד והעובד לא ביקש החזר עבורם. מר בוחבוט, מנהל המעביד, אישר בעדותו כי לרכבים השיכים לו, הייתה חניה במפעלים שלהם נתנה את השירות (פרוטו' עמ' 18 שור' 9-10). לגבי הקנסות: מנהל המעביד אישר, כי העובד צריך לשלם את הקנסות, אם לא נסע כחוק ברכבי המעביד (פרוטו' עמ 19).

 

עינינו הרואות, לא ניתנה כל סיבה סבירה המצדיקה תשלום עבור רכיב זה כ"תוספת". משכך, יש לראות תוספת זו בדומה לתוספת עבור "פרמיה", כ"תוספת קבועה" לשכרו של התובע.

 

לא מצאתי לנכון לקבל את טענת התובע בקשר ל"תוספת היוקר". שכן, מעיון בתלושי השכר עולה שהמשכורת של התובע עלתה במשך שנת 2004, מעבר לתוספות אילו.

על כן לאור האמור לעיל, השכר הקובע לחישוב "פיצוי פיטורים" של העובד  הוא: 7807 ¤ +600 (רכב)+ 1,750 ¤ פרמיה  ובסה"כ 10,157 ¤ .

 

העובד עבד כאמור 211 חודשים. ולכן הוא זכאי לסך של 211/12*10,157 ¤ = 178,593 ¤, כפיצויי פיטורים.

לתובע שולם סך של 132,000 ¤ ועל כן הוא זכאי להפרש פיצוי פיטורים בסך 46,593.91 ¤ .

 

תמורת הודעה מוקדמת:

 

בישיבה ביום 4.9.08 נקבע בהסכמת הצדדים, כי העובד זכאי לתמורת "חודש הודעה מוקדמת" עבור החודש שקדם ליום 26.10.05 (פרוטו' עמ' 6 שור' 5). משכך, זכאי העובד לתמורת הודעה מוקדמת בסך 10,157 ¤.

 

 

 

 

"פדיון חופשה" :

 

העובד  טוען, כי  החל משנת  1988 ועד המועד שבו פוטר מעבודתו, הוא היה זכאי  ל- 375 ימי חופשה. מאחר וניצל רק  315 ימי חופשה, הוא זכאי לפדיונם של 60 ימי חופשה נוספים. המעביד מצידו טוען, כי רובה של תביעת התובע ברכיב זה התיישנה. לטענתו, העובד זכאי לפדיון של 69 ימים עבור שלוש השנים האחרונות לעבודתו בלבד (23 ימים עבור כל חודש). מהרשום ביומני הנוכחות של העובד,  מהשנים 2003-2005 (נ/5), עולה שהתובע ניצל 105 ימי חופשה. מכאן טוען המעביד, בתביעה הנגדית שהגיש, כי על התובע להחזיר לו את התשלום שקיבל בעודף עבור 36 ימים.

 

הזכות ל"פדיון חופשה" נוצרת עם סיום יחסי עובד-מעביד, ולכאורה מתיישנת. כמו כן, עובד יכול לצבור 3 שנות חופשה בלבד. 

 

על כל פנים, מיומני הנוכחות של התובע שאין מחלוקת על אמיתותם (שכן הם  נרשמו על ידי התובע) עולה שהתובע ניצל יותר ימי חופשה ממה שהיה זכאי לו. עם זאת, לא מצאתי לנכון לחייב את התובע בהחזר ימי החופשה שקיבל ביתר, שכן מעיון בתלושי השכר עולה שלא כל ימי החופשה היו בתשלום, וכן אין לשלול את  האפשרות שימי החופשה בתשלום, ניתנו לעובד   כהטבה מטעם המעביד.

 

לפיכך הן התביעה הראשית והן התביעה הנגדית ברכיב זה נדחות.  

 

פיצוי על "אי הפרשה לקרן גמל וקרן השתלמות", "פנסיה", ו"גמול השתלמות":

 

אי תחולת צו ההרחבה:

מאחר ואין חולק שמדובר ב"מנהל עבודה" ולא "עובד כפיים" כמשמעותו בצו וההסכם הקיבוצי, ממילא אין חובה להפרשות שנתבעו, מעבר למה שהופרש בפועל.

 

"גמול עבודה בשעות נוספות":

 

הצדדים לא חלוקים על כך שהתובע עבד בשעות נוספות ושולמה לו תמורה על כך. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת באופן חישוב התמורה, בגין שעות אילו.

 

בעניין זה שוכנעתי כי המעביד לא קיפח את העובד  בצורת החישוב של השעות הנוספות. מעיון בתלושי השכר של העובד מחד, וביומן  הנוכחות של העובד  מאידך , עולה שלעובד  שולמה התמורה המלאה עבור "השעות הנוספות" שעבד בהם. כך לדוגמא: העובד עבד בפועל בחודש פברואר 2005 סך של 23 שעות בעוד שקיבל תשלום עבור 29 ימים ( 23*125% ).

 

משכך תביעת התובע ברכיב זה נדחית .

 

פיצויי הלנה:

 

לאור המחלוקת הכנה באשר לזכאותו של התובע לרכיבי התביעה הנתבעים על ידו, לא מצאנו מקום לחייב את המעביד בפיצויי הלנה.

 

התביעה שכנגד:

 

לאור האמור לעיל, דין התביעה שכנגד להידחות.    

 

 

 

 

  סוף דבר:

 

התביעה מתקבלת בחלקה בלבד. המעביד ישלם לתובע הפרשי "פיצויי פיטורים" בסך של 46,593 ¤ ותמורת "הודעה מוקדמת" בסך של 10,157 ¤, הכל בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום סיום העבודה (26.10.05) ועד ליום התשלום בפועל.

 

מאחר והתובע זכה במיעוט של תביעתו המקורית, הוא יזכה בהוצאות משפט חלקיות בלבד בסך של 2,500 ¤ בצרוף מע"מ, כשכ"ט עו"ד, אותם תשלם לו הנתבעת (בנוסף למה שחוייבה לעיל) והכל תוך 30 יום. 

 

 זכות ערעור:  תוך 30 יום.

 

 

ניתן היום ג' באייר, תשס"ט (27 באפריל 2009) בהעדר הצדדים.

 

                                                                       

ד"ר יצחק לובוצקי - שופט

 

 

ק/רוניתעמרני/

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/F4B4DDD4C003E196422575A500566171/$FILE/F712D0D551C83471422575A500273E0B.html
תאריך: 
27/04/09
Case ID: 
7112_6
Case type: 
עב
סיווגים
שופטים : ד"ר יצחק לובוצקי - שופט
ד"ר יצחק לובוצקי - שופט
עורכי דין : מולכו אברהם עין-ים גל
מולכו אברהם
עין-ים גל
Powered by Drupal, an open source content management system