בתי המשפט

פסק דין

1.      כללי

         פסק דין בתביעה אזרחית שהוגשה על ידי התובע להשבת 317,000 ש"ח ששילם לנתבעת 1 [להלן - "הנתבעת"], תמורת זיכיון להפעלת דלפק למכירת מיצים טבעיים ומוצרים נלווים בקניון באר שבע תחת שם המותג: ג'וסלנד. זאת, בעקבות ביטול ההסכם שנבע, לטענת התובע, מהפרתו על ידי הנתבעת, בשתי נקודות עיקריות. על פי סעיף 13(ג) לכתב התביעה, הובטח לו כי תתאפשר במקום מכירת קפה; על פי סעיף 14 הובטח לו כי אורך הדוכן יעמוד על 6 מטרים; שתי הבטחות אלה, לטענתו, הופרו: נאסר עליו למכור קפה (אולי, למעט אייס קפה, לא רלוונטי לדיון) ואורך הדוכן הוקטן ל 4 מטרים ומחצה.

         במוקד הדיון השאלה האם אכן התחייבה הנתבעת לכך שיתאפשר לתובע למכור קפה וכי אורך הדוכן יעמוד על 6 מטרים, אם לאו.

2.      המסגרת העובדתית

         מסגרת העובדות אינה במחלוקת של ממש, ויהא בהצגתה כדי לתרום לבהירות הדיון.

         א.                        זיכרון דברים בין הצדדים נחתם ביום 6.4.06 - נספח ב' לתצהיר התובע.

         ב.             הסכם מפורט בין הצדדים נחתם ביום 9.5.06 - נספח ג' לתצהיר התובע.

ג.             על פי ההסכם, אמור היה התובע לשלם לנתבעת 550,800 ש"ח. קודם שקרסה מערכת היחסים בין הצדדים שולם סך של 317,000 ש"ח, ושיקים שניתנו תמורת היתרה, בוטלו. טענת התובע להשבת סכום זה היא זו שבמוקד הדיון.

ד.             במקום פעל דוכן ישן. אורכו היה 6 מטר. התובע החל לעבוד בדוכן בסמוך לאחר חתימת ההסכם, מצב דברים שעתיד היה להימשך כשבועים בלבד, עד ליום 31.5.06, מועד בו מצאה ההתקשרות האומללה את סופה.

ה.            ימים ספורים לאחר שהחל התובע לעבוד במקום נתגלעה המחלוקת בשאלת הקפה ואורך הדוכן. לגרסת התובע בסעיף 16 לתצהירו, בסמוך ליום 24.5.06, נמסר לו על ביטול הזכות למכירת קפה ועל הקטנת אורך הדוכן. לטענת הנתבעת, לא בוטלה הזכות ולא נמסר על הקטנת אורך הדוכן המוסכם מן הטעם שמעולם לא נמסרו לתובע הבטחות בכיוון זה, אך, מכל מקום, אין חולקין שבמועד זה נפערה בין הצדדים תהום עמוקה.

ו.             במועדים סמוכים התפתחה בין הצדדים חליפת מכתבים שלעניינם יתייחס בית המשפט בהרחבה בהמשך דבריו. מכל מקום, ביום 31.5.06, ולכל המאוחר ביום 1.6.06, עזב התובע את הדוכן.

ז.             למחרת היום נכנס בנעליו מר משה לוזון, שלימים אף עתיד היה להתייצב על דוכן העדים בבית המשפט ולמסור את גרסתו.

ח.            להסכם שנחתם בין הצדדים ישוב בית המשפט בהמשך דבריו, ואולם, אין חולקין, שהתחייבות חד משמעית בהסכם שבכתב, ברורה ומפורשת מצד הנתבעת, לאפשר לתובע למכור קפה במקום, וכי יעמוד אורך הדוכן על 6 מטרים, אין בנמצא. 

3.      שאלת ההתחייבות לאפשר לתובע למכור קפה

         כפתיח להמשך הדברים נמצא להזכיר, שאין מניעה ללמוד על הסכמות רלוונטיות מראיות נלוות, בפרט כשאין הדברים סותרים חזיתית את האמור בהסכם. על יסוד משקלם המצטבר של הרכיבים דלהלן מתבקשת המסקנה, שהיה בדברים שמקורם בנתבעת ובנסיבות הענין, כדי להוות ללמד על כך שהובטח לתובע, ולכל הפחות הוצג בפניו, שיתאפשר לו, אכן, למכור קפה מהדוכן. זאת, גם אם לא נכתבו הדברים בהסכם "ברחל בתך הקטנה".

א.            במבוא להסכם, ב"הואיל" הראשון, נכתב כדלקמן: "הואיל והמזכה הינה חברה בע"מ המפעילה נקודות מכירה דוכנים וסניפים, לרבות סניפי בר בריאות וקפה, למכירת מיצים טבעיים ומוצרים נלווים... במסגרת רשת ג'וסלנד ו/או רשת ג'וסלנד קפה ו/או כל מותג אחר, לפי העניין". ג'וסלנד קפה נזכר גם ב"הואיל" השני וגם בשלישי.

ב.             בסעיף 1 מוגדרים "מוצרי ג'וסלנד" על פי המפורט בנספח ב' להסכם. ומה נאמר בנספח ב'? כי מוצרי ג'וסלנד הינם "מוצרי ג'וסלנד קפה" [סעיף 3 של נספח ב' להסכם, נספח ג' לתצהיר התובע].

ג.             נספח ג' (1) לתצהיר התובע הינו ההסכם בין הנתבעת לבין הנהלת קניון הנגב. בסעיף 5.1 לנספח א' של הסכם זה נקבע, כי מטרת השכירות הינה, בין היתר, למכירת "אספרסו בעמידה".

ד.             מסמך שחשיבותו הראייתית ניכרת הינו מכתב הנתבעת להנהלת הקניון מיום 14.5.06, שנשלח בסמוך מאוד לאחר שנוכחו הצדדים בבעיות שבפניהם [נספח יא' לתצהיר התובע]. במכתב זה מלין סמנכ"ל הנתבעת, אמיר יצקן - שמטעמים תמוהים, נמנע מלמסור תצהיר ולהעיד על אף מעורבותו העמוקה בפרשה (וחתימתו על מכתב זה הינה דוגמא לכך) - על קשיים שלדעתו הערימה הנהלת הקניון בדרכו: "לידיעתך בהסכם השכירות למעט שטח הדלפק מצוינת גם מטרת השכירות שבה למעט מכירת מיצים טבעיים, גלידות ומוצרים נוספים ישנה גם מכירת קפה אספרסו, ושוב לבקשתך הסרנו את מכירת הקפה תוך הבנת בקשתך באופן מוחלט וללא ויכוח". את מכתבו חותם אמיר יצקן בפניה למנהל הקניון: "יורם, גם לי יש התחייבויות כלפי צדדים שלישיים ואני נמצא בהפרות מולם". 

ה.            במטרה לנסות וליישב את ההדורים נתכנסו כל הנוגעים בדבר ביום 1.6.06 במשרדי הנתבעת, ושיחה זו הוקלטה. תמליל השיחה מצורף כנספח י"ב לתצהיר התובע, ויודגש שאין בפי הנתבעת טענות כלפי האותנטיות והדיוק של ההקלטה והתמליל. בדבריו מחזק ערן יצקן את טענות התובע: "...ועם כל כמה שאנחנו בהתחלה ניסינו ורשמנו גם קפה ואמרנו לך שלום קפה וכו' וכו', יש לנו את הזכות והלגיטימציה המשפטית להגיד לך מהיום אתה לא מוכר קפה" [עמ' 5 שורות 19-23 של התמליל, נספח י"ב לתצהיר התובע]. עולה, אפוא, שלטענת התובע, יש על מה לסמוך. ואם נצרכת מסקנה זו לחיזוק נוסף מהאמור בתמליל, ראה בהמשך דברי ערן יצקן: "... ולהוריד לך את הקפה? יש לי גם את הזכות הזאת בחוזה" [שם, עמוד 6 שורות 24-25]. ודוק: גם מי שטוען שיש לנתבעת זכות "להוריד את הקפה", מאשר אגב כך, שקודם לכן, האפשרות למכירת קפה, היתה גם היתה.

על יסוד האמור להלן נפסק בזה, שהתבססה ההתקשרות על הבטחת הנתבעת, שיתאפשר לתובע למכור קפה מהדוכן. זאת, גם אם לא נכתב הדבר בהסכם במפורש.

4.      שאלת ההתחייבות לדוכן שאורכו 6 מטר

         גם לטענות התובע שהובטח לו שיעמוד אורך הדוכן על 6 מטר, יש אחיזה.

א.            אין חולקין, שהן הדוכן הישן בו החל לעבוד התובע, והן הדוכן החדש שהוזמן לקראת כניסתו לעבודה במקום כזכיין, אורכם היה 6 מ'. מאשר זאת ערן יצקן בעדותו [ -בעמוד 23 שורה 6 לפרוטוקול], ועוד יותר בהמשך דבריו: "היה לנו ניסיון להקים דוכן של 6 מ', אבל ניסיון שלא צלח" [עמ' 24 שורות 3-4 לפרוטוקול]. טענת התובע מתבססת, אפוא, לא רק על הצהרותיו אשר לדברים שנאמרו לו וכדומה, אלא על הדוכן הישן שראה במו עיניו ואף החל לעבוד בו, ועל תכניות הדוכן החדש שהוזמן לקראת עבודתו הוא במקום, כמובן, גם על דעת הנתבעת.

ב.             גם באותה שיחה שהוקלטה נזכרה שאלת אורך הדוכן. וכך אמר ערן יצקן: "השיקול שלנו אם להיכנס בהם או להכנס בהם, עובדה שעד היום לא התקנו את הדוכן. וגם לא נתנו תשובה, כי התשובה מבחינתנו היא קשה מאוד, לא כי הסניף לא יכול לעשות את אותו כסף בדוכן הקטן. הוא יכול והוא יעשה. אין לנו בעיה עם זה. הבעיה שהדוכן עומד. שילמנו! הדוכן החדש! עכשיו אם אפשר גם לקצוץ, אי אפשר לקצר גם את הדוכן. לקצר אותו אתה צריך לחתוך אותו בחצי, לזרוק חצי לזבל, להכין חדש! מבחינת עלויות, מבחינת תפעול, זה לתכנון שונה, להוריד מטר וחצי זה לא רק להוריד שני מקררים ולזרוק לזבל" [עמוד 4 משורה 18 עד עמוד 5 שורה 1 לתמליל]. מכאן אישור, הן לכך שהוזמן דוכן שאורכו 6 מ', והן לנזק הכרוך בקיצורו. גם בהמשך דבריו חזר ערן יצקן ונתן ביטוי לדברים: "תאשים אותי שקיצרתי במטר וחצי - יש לי את הזכות הזאת... מתוקף זה שאני החלטתי שהדוכן צריך להיות מטר וחצי  כדי לשמור על הדוכן הזה בעוד 5 שנים מול קנית" [שם, עמ' 6, שורות 22-27 לתמליל]. בדבריו אלה של ערן יצקן ניתן ביטוי גם למניע להחלטתו, נושא אליו ישוב בית המשפט בהמשך דבריו, כי היה לו אינטרס לעשות כן, לפחות להבנתו, כדי לרצות את "קנית", החברה המתפעלת את קניון הנגב, שאלה היו דרישותיה.

ג.             גם בהסכם שנחתם בין הנתבעת לבין חברת קנית הנ"ל, ניתן ביטוי לכך שאורך הדלפק אמור היה להיות 6 מ'. הסכם זה בפני בית המשפט כנספח ג 1' לתצהיר התובע, והדבר נכתב בו מפורשות בסעיף 3.1.1 של נספח א' של ההסכם. במאמר מוסגר אציין, שער אני לכך, שבפסקת התנאים הנוספים, בעמ' 3 של אותו נספח להסכם, ניתן ביטוי לדוכן חדש זהה לזה שהוצב בקניון "מרגלית השרון", ולכך שישנן ראיות שבאותו קניון, אורך הדוכן 4.5 מטר בלבד. עם זאת, נכון אני לראות גם במסמך זה בו צוין במפורש אורך של 6 מטר, משום חיזוק לטענת התובע.

ד.             ולבסוף, לא נותר לבית המשפט אלא לשוב ולהפנות לנספח י"א לתצהיר התובע, מכתב הנתבעת מיום 14.5.06 להנהלת הקניון שקיבל כבר ביטוי לעיל, בו, בהמשך לטרוניה שבפי הנתבעת בסוגיית הקפה, נכתב כי: "... יהיו ימים בהם אנו ניצור צוואר בקבוק במעבר הקניון מפני שלא תהא עוד עמדת מכירה בצידו השני של הדלפק. הנני מבקש בזאת שוב כי תשקול אישור הדלפק במידותיו הנוכחיות". כזכור, נחתם מכתב זה בהערת אמיר יצקן: "יורם, גם לי ישנן התחייבויות כלפי צדדים שלישיים ואני נמצא בהפרות מולם". בבית המשפט אף חזר וקיבל ביטוי הטעם שבעטיו ניסתה הנתבעת להתנער מהתחייבותה - החלטתה 'האסטרטגית', לרצות את הקניון על גבו של התובע: "אני מוצא במכתב, שלא רק שלא נלחמנו, אלא הסכמנו ללא ויכוח להסיר את היכולת שלנו למכור קפה, החוזית, ולמעשה, המשפט הזה שמופיע כאן, יש לו רק מטרה אחת, להגיע למצב שהקניון יסכים לתנאי השני שלנו, שהוא הגדלת הדוכן ל- 6 מטר" [עמ' 18 שורות 6 - 8 לפרוטוקול]. עדות בעל דין זו, מעוררת השתאות: יש בה, אגב פירוט הרקע לפרשה, הן הודאת בעל דין לעניין הקפה, והן אישור לחשיבות שיעמוד אורך הדוכן על 6 מטר. בהמשך אכן הודה ערן יצקן, ש"יישרנו קו עם הקניון על פי הדרישות שלו" [עמ' 19 שורה 4 לפרוטוקול]. ולאחר זאת, אין לבית המשפט אלא לשאול את עצמו, האם לא מתנהל הדיון בבית המשפט אך בשל אי רצון הנתבעת להשיב את הכסף, ומטעמים שתם לב כלשהו, מהם והלאה.

לפיכך, גם את טענת התובע בדבר דוכן שאורכו 6 מטר, יש לראות כמוכחת.

5.      קריסת ההסכם והדיון המשפטי

א.            בהמשך לאמור לעיל נקבע בזה כי הפרה הנתבעת התחייבויות ברורות עליהן התבסס התובע בהחלטתו להתקשר עמה בהסכם נשוא פרשה זו. במישור המשפטי, יוטעם, שאין על הפרק ראיות הסותרות את האמור בהסכם, ולפחות חלקית מתבססת מסקנת בית המשפט גם על ביטויים מפורשים בהסכם כגון "מוצרי ג'וסלנד קפה" ועוד. יש בכך, לכל היותר, השלמה של ההסכם על יסוד ראיות הנובעות בחלקן, לא בכולן, ממקורות חיצוניים להסכם גופו.

ב.             אשר להסכם גופו. על הפרק הסכם שנוסח במלואו על ידי הנתבעת ושניתן ללא קושי לראות בו אף כחוזה אחיד. בולטת העובדה, שלא שינה בו התובע דבר וחצי דבר. לקביעה זו חשיבות מטעמים שונים, אך החשוב שבהם נובע מטענת הנתבעת, שהתיר לה ההסכם לשנותו ככל שתחפוץ, וכמובן גם ביחס למכירת הקפה ואורך הדוכן. למותר לציין שטענות ההגנה, לפיהן הוכח שאבי התובע הוא עורך דין ויכול היה בנו להיעזר בו, אין להן אחיזה: אין החוק קובע חזקות לחובת מי שאביו הוא עורך דין... . ניתן בנקל לראות בסעיפים המקנים יד חופשית למנסח ההסכם לשנותו כראות עיניו כמקפחים, בין היתר, בהתאם לסעיף 4 (4) לחוק חוזים אחידים הקובע חזקת קיפוח ביחס לכל תנאי: "המקנה לספק זכות לתבוע או לשנות, על דעתו בלבד, ולאחר כריתת החוזה מחיר או חיובים מהותיים אחרים המוטלים על הלקוח...". [בנקודה זו אך אזכיר, שתחולת החוזים אחידים אינה מצטמצמת להקשרים צרכניים בלבד, למרות עולם המושגים 'הצרכני' בחוק חוזים אחידים; בענייננו, הנתבעת היא הספק והתובע הוא הלקוח]. על רקע זה ישוב בית המשפט לטענות ההגנה, לפיהן ההסכם, מקנה, לכאורה, אוטונומיה מלאה לנתבעת לשנותו כראות עיניה [ראה, למשל, בעמ' 43 משורה 20 לפרוטוקול הסיכומים], ובוטים במיוחד דברי יצקן שלדעתו הוא לא יכול כלל להפר חוזה: "אני לא מוצא פה מקום שהנתבעת יכולה להפר את ההסכם ולפיכך אין לי תשובה אני לא רואה איך אני יכול להפר את ההסכם" [עמ' 28 שורות 19 - 20 לפרוטוקול]. הדברים מאלפים: זה הסכם שנוסח על ידי הנתבעת, בו אין כלל אפשרות שזו האחרונה תפר אותו. לשיטת עורך ההסכם, רק "הזכיין", יכול להפר אותו. זהו, אפוא, חוזה אחיד חד צדדי לחלוטין, וכמובן אין הדעת נותנת שיתן בית המשפט תוקף גורף בהסכם זה, למשל, לסעיפים המאפשרים לצד אחד לשנותו ככל שיחפוץ.

ג.             לכל היותר בפני בית המשפט בנסיבות אלה השאלה, האם עולה הפרת ההסכם על ידי הנתבעת כדי הפרה יסודית, אם לאו. מובן, שלצורך שאלה זו אין די בהצהרתו הכללית של התובע, שמן הסתם הותאמה ללשון סעיפים 6 ו-7 לחוק החוזים (תרופות), שאלמלא ידע שלא יתאפשר לו למכור במקום קפה וכי אורך הדוכן יקטן בכרבע, לא היה מתקשר בחוזה. השאלה אם המדובר בהפרה יסודית, אם לאו, בנסיבות הענין, גבולית היא. זאת, הן בשל הקושי להעריך אם ניתן להניח שאדם לא היה מתקשר בחוזה זה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, כלשון סעיף 6, והן בשל הקושי להכריע בשאלה, שהיא למעשה, בבסיס הדיון, עד כמה מוצקה טענת התובע לפגיעה ברווחיות הדוכן בעקבות השינוי החד צדדי בתנאי הזכיון. טענות הצדדים והראיות במישור זה אינן נקיות מקשיים. מנקודת מבט התובע מתאפיינות טענותיו שנועדו להוכיח את הירידה ברווחי הדוכן במידה של היפותטיות באשר, מדרך העולם, לא יכול היה הוא לדעת בכמה תקטן הרווחיות לאחר שעזב כבר את המקום. גם שאר טענותיו המבקשות להתבסס על השוואת הרווחיות למקומות אחרים אינן נקיות מקשיים באשר דוכנים במקומות אחרים בארץ - כל דוכן, מיקומו ונסיבותיו, וקשה להשוות; ומנגד, טענות הנתבעת המתבססות על עדות יצקן ולוזון, הזכיין שנכנס בנעלי התובע לאחר עזיבתו, והמבקשות ללמד על היעדר פגיעה ברווחיות העסק 'ואף להיפך', לוקות במהימנותן (לעניין מהימנות יצקן ולוזון - עיין להלן). עם זאת, נוטה הדעת למסקנה שנוכח העובדה שעל הפרק הפרה כפולה, הן בנושא הקפה והן בנושא אורך הדוכן, יש לראותה כיסודית.

תובע שנפגע מהפרה יסודית של הסכם, רשאי היה לבטלו.

ד.         ואולם, בשים לב לכל האמור להלן, לא יהא בכל זאת כדי לשנות. אפילו המדובר בהפרה לא יסודית, זכאי היה התובע בנסיבות הענין לבטלו ולדרוש השבה מלאה. אבן הפינה להמשך הדיון בסעיף 7(ב) לחוק החוזים (תרופות), שביחס להפרה לא יסודית, קובע כדלהלן: "היתה הפרת החוזה לא יסודית, זכאי הנפגע לבטל את החוזה לאחר שנתן תחילה למפר ארכה לקיומו והחוזה לא קוים תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה... לא תישמע טענה שביטול החוזה היה בלתי צודק, אלא אם המפר התנגד לביטול תוך זמן סביר לאחר מתן הודעת הביטול". מאחר וניתנה לנתבעת אפשרות לעשות לקיום החוזה, וחשוב מכך, לא זו בלבד שלא התנגדה הנתבעת לביטול ההסכם, אלא אף נתנה לכך את הסכמתה, הרי גם אם אין המדובר אלא בהפרה לא יסודית של ההסכם, זכאי היה  התובע, לבסוף, להודיע על ביטולו. ומן הכלל אל הפרט. 

1.        אין חולקין, שהתוודעו כל הנוגעים בדבר לבעיה במחצית מאי 2006. מכתב הנתבעת להנהלת הקניון שכבר נזכר לעיל, נשלח, כאמור, ביום 14.5.06. מכתבו התובע המודיע על הפרת ההסכם, נספח ז' לתצהירו, נשלח ביום 24.5.06. מכתב זה נותן ביטוי להפרת ההסכם, לטענתו, ואולם בשלב זה עדיין אין בו משום הודעת ביטול. נהפוך הוא, כותב התובע, כי: "לצורך קידום הענין אשר לשנינו יש אינטרס משותף להצלחתו, ברצוני להעלות בפניך הצעה ובה דרישה לשינוי תנאי הזכיון לאור השינויים האמורים לעיל ..." בהמשך מכתבו מציע התובע הפחתה של 50% בעלות הזיכיון. רק בסוף מכתבו נותן התובע ביטוי לעמדתו, כי אם הצעתו לא תתקבל: "אני מוכן לפנים משורת הדין וללא נקיטת הליכים משפטיים (בגין ההפרות של ההסכם כאמור לעיל), אני מוכן לבטל את הסכם הזיכיון ללא פיצוי מצידך ולקבל את כספי צמוד עד ליום התשלום המלא בפועל". כללו של מכתב: גם אם הצעת התובע אינה אלא הצעת פתיחה למו"מ מחודש, עולה מהמכתב נכונותו להוסיף ולקיים את החוזה, גם אם תוך שינוי תנאיו, ולא, הוא "מוכן" לבטל את ההסכם. הודעת ביטול, אפוא, אין כאן, ומנגד, יש בכך משום מתן ארכה לנתבעת להתמודד עם המצב אליו נקלעה קודם ביטול ההסכם, לאמור, כי עמד התובע בתנאי סעיף 7 (ב)  לחוק החוזים (תרופות).

2.        לא חלפו אלא 4 ימים עד שסברה הנתבעת לשגר לתובע מכתב  תגובה - נספח ח' לתצהיר התובע. וכך נכתב בו: "אנו עושים ימים ולילות להעמיד את המוצר הטוב ביותר בכל נושא, וכך אנו עושים אף בהקמת הסניף המחודש. מבלי להיכנס לפרטי טענותיך, עליך להבין כי אנו במשפחת ג'וסלנד לא מחזיקים אף אחד בכח. לפיכך, אם החלטתך היא לסיים את ההתקשרות ביננו, נעשה זאת בצורה הטובה ביותר. בבקשה, העבר את תשובתך בהקדם, בכדי שנפעל בהתאם": לא זו בלבד שלא נטען כלפי התובע שלא נתן ארכה לתיקון ההפרה, אלא שיש בו ביטוי להסכמה לביטול החוזה.

3.        חלפו עוד 4 ימים וביום 1.6.06 שבו ונפגשו הצדדים לפגישה שכזכור הוקלטה ותומללה. שיחה זו מסתיימת בדברי ערן יצקן לתובע  הכוללת את המילים: "אתה רוצה ללכת? לך" [עמוד 8 שורה 3 לנספח י"ב לתצהיר התובע]. מכל מקום, אין בשיחה זו, מתחילתה עד סופה, התנגדות לביטול ההסכם ואף לא בקשת ארכה לתיקון ההפרה כדרישת החוק, וכל כיוצ"ב.

4.        ושוב, חלפו עוד 4 ימים וביום 5.6.06 (תאריך היסטורי כשלעצמו), שלחה הנתבעת לתובע מכתב נוסף, ובו נכתב כדלקמן: "לבקשתך, לאחר פגישה שערכנו ביום 1.6.06, ביקשת לסיים את ההתקשרות בינינו ולהפסיק להפעיל את סניף ג'וסלנד קניון הנגב בבאר שבע.  גם אם אני מצר על דרישות הקניון החדשות בנוגע לשיפוץ הסניף החדש, אינני מקבל את טענותיך, אך לפנים משורת הדין, אנו נשחרר אותך מהתחייבויותיך כלפי הרשת עם קיום התנאים הבאים:  1. חתימה על מסמך סיום הסכם זיכיון שיועבר אליך בימים הקרובים. 2. החזרת החשבוניות/החוזה/דוחות כלכליים ו/או כל חומר אחר שהועבר אליך בשם הרשת. עם חתימת המסמך, אנו נעביר סך של 272,142 ש"ח... כמו כן תיערך התחשבנות לספקים, עובדים, שכ"ד, דמי תמלוגים וכו'. הסכום שיתקבל יקוזז מהתשלום האחרון" [נספח י"ג לתצהיר התובע]. ביום שלמחרת הגיב התובע למכתב זה ודרש את השבת מלוא הסכום ששילם [נספח י"ד לתצהיר התובע]. בשלב זה אין כל קושי לראות את שני הצדדים ככאלה שהסכימו על ביטול החוזה, והמחלוקת היחידה שנותרה בעינה מתייחסת להיקף ההשבה, וכמובן לשאלה, לפתחו של מי רובצת האחריות למצב האומלל אליו נקלעה מערכת היחסים שבין הצדדים. 

5.        כבר בתחילת יוני נכנס הזכיין החלופי, משה לוזון, לעבוד במקום. שימת לב בנקודה זו, לדברי משה לוזון בחקירתו, המאשרים זאת [ - עמוד 31 שורה 8 לפרוטוקול]. הדוכן לא עמד שומם,  ולו גם יום אחד.

6.        ער בית המשפט להתבטאות מצד התובע לפיה נתן באותה עת את דעתו למיזם חלופי כלשהו, ואולם נוכח כל האמור, לא יהא בכך כדי לשנות. שעה שמוכחת הפרת ההסכם על ידי אחד מצדדיו, אפילו ייתכן ובאותה עת חשב הצד שמנגד על השקעה חלופית, אין בכך כדי לשמוט את הקרקע מתחת לטענותיו. כללית, מתקבל הרושם, שאף אחד מהצדדים לא עשה מאמצים יתרים כדי להציל את ההתקשרות, ההסכמה המהירה אליה הגיעו הצדדים בדבר ביטול ההסכם, מוכיחה זאת. עם זאת, אין בכך כדי לגרוע ממשקל ההפרות על השלכותיהן.

ה.         עם הפרת ההסכם ע"י הנתבעת זכאי התובע להשבה מלאה - סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות). פשיטא, שעל המפר להשיב לנפגע את שקיבל על פי החוזה, ואפילו אם נכלל בהסכם חד צדדי זה סעיף המקנה לו פטור גורף, לא ראוי להכיר בתוקפו. ער בית המשפט למאמצי בא כוחה הנכבד של הנתבעת לשכנע, בין היתר אגב ניסיון להתבסס על ההסכם, מדוע, גם במצב דברים זה, פטורה מרשתו מחובת ההשבה, ואולם גם עד למועד כתיבת פסק דין זה, נבצר ממני להבין את טענותיה, הנעדרות כל בסיס: אפילו תאמר, כשיטת הנתבעת, שעיקר הסכום שולם 'תמורת הזיכיון', הרי עם הפרת ההסכם יש לבצע השבה מלאה; אשר לאמור בסעיפים 21 - 23 לתצהיר יצקן בדבר נזקי הנתבעת בשל מעשי התובע - על הפרק מספרים מצוצים מן האצבע, הנעדרים תשתית ראייתית כלשהי, ודי אם אזכיר, שהזכיין החליפי, משה לוזון, נכנס לעסק ממש ביום שלמחרת עזיבת התובע, וספק איזה נזק יכול היה להיגרם לנתבעת בנסיבות אלה, אף בלא קשר לשאלה מי אחראי לכשלון ההסכם.

ו.          ולכל היותר, זכאית הנתבעת לקיזוז סכומים המגיעים לה כדמי שכירות בגין שני השבועות בהם עבד התובע במקום, וכתמלוגים מוסכמים.

1.        על פי נספח א' של ההסכם בין הנתבעת לבין "קנית" שהוא, עצמו, נספח ג 1' לתצהיר התובע, מחויבת הנתבעת לשלם להנהלת הקניון 13,857 ש"ח כדמי שכירות בתוספת 633 ש"ח, דמי שכירות המחסן. נכון אני להכיר בקיזוז מחצית סכום דמי השכירות לשבועיים בהם הרויח התובע מעבודתו בעסק, ובסה"כ 7,245 ש"ח. זאת, גם אם לא הוצגה בפני חשבונית המלמדת על התשלום, באשר מאמין אני, ששילמה הנתבעת סכום זה בגין שכירות זאת, עליה אין כל מחלוקת.

2.        על פי ההסכמים שבין הצדדים, התחייב התובע לשלם לנתבעת תמלוגים בשיעור של 8% מהכנסותיו. על פי נספח י' לתצהיר התובע עצמו עמדו הכנסותיו בתקופת עבודתו ע"ס 46,778 ש"ח. נכון אני לאשר קיזוז גם של סכום זה  -  3,740 ש"ח. 

בסך הכל עומדת לנתבעת טענת קיזוז על סך של 10,985 ש"ח.

6.      הערות לעדויות הנתבעת

א.            מן הנמנע שלא להעיר לחובת עדות ערן יצקן, הן בהיבטי מהימנות, והן כלפי העובדה שנועדה עדותו למלא את מקומה של עדות אחיו אמיר, שבנסיבות העניין בלטה בהיעדרה.

1.         מהימנותו היתה גבולית שבגבוליות, אם לא למטה מכך. ביטויים לכך במהלך שמיעת הראיות, לא חסרו. עמוד התווך למסקנה זו במסקנות בית המשפט שדחו את התנערותו הנרחבת מההתחייבויות בעניין הקפה ואורך הדוכן. ואולם תשובות מגמתיות נוספות לא חסרו ואביא אך אחדות מהן. כך, למשל, לא היסס ערן יצקן להעיד בביהמ"ש שאילו מתאפשר היה לתובע למכור  קפה מהדוכן, לא זו בלבד שהדבר לא היה מסיף לו: "אלא רק גורע" [עמוד 16 שורה 21 לפרוטוקול]. אף אם אניח לתמיהותי הכיצד מכירת משקה נוסף, יש בה כדי לגרוע בכדאיות הפעלת הדוכן, ספק כיצד עולים הדברים בקנה אחד, למשל, עם מכתב הנתבעת להנהלת הקניון בו נכללת הטרוניה כלפי האיסור למכור קפה מהדוכן: אם זה כל כך לא כדאי, מדוע לנתבעת טענות בנושא זה כלפי הנהלת הקניון?! נהפוך הוא, היה עליה לשמוח על כך. גם את טענות התובע ביחס לנזקיו בגין הקטנת אורך הדלפק ניסה ערן יצקן לדחות בקש, תוך שהעיד שלטעמו אין כל הבדל בין דוכן באורך 4.5 מ' לבין 10 מ' [עמוד 23 שורה 17 לפרוטוקול]. ברם, נשתכחו ממנו מאמציו כלפי הנהלת הקניון להסיר את רוע הגזירה בגין הקטנת אורך הדוכן במטר וחצי, ואם בכך לא די, שכח שאך דקות אחדות קודם לכן העיד כי: "הלוואי והיו נותנים לנו 12" [הכוונה, למטר - ראה עמוד 18 שורה 11 לפרוטוקול]. אם אין הבדל בין 4.5 מ' לבין 10 מ', מדוע שמח היה יצקן לקבל 12 מטר?!

2.         אך מעבר לכך תמוהה החלטת הנתבעת להעיד את ערן יצקן ויותר מכך, לעשות זאת במקום אחיו, אמיר יצקן שהיה הדמות המרכזית בשלב המו"מ בו, על פי הנטען, הובאו בפני התובע מצגים מתאימים. בתשובה לשאלה אישר, אכן, ערן יצקן שבשלב המו"מ מעורב היה: "בעיקר אמיר" [עמ' 13 שורה 4 ובשנית בשורה 7 לפרוטוקול]. בנסיבות אלה נראה שיש ממש בטענת בא כוחו הנכבד של התובע, שנשענת גרסת הנתבעת, לפחות במידה ידועה, על עדות שמפי השמועה, היינו על דברים ששמע ערן מאחיו אמיר, וזה האחרון, כאמור, נמנע מלהתייצב בביהמ"ש, ולבטח, טעמיו עמו.

ב.             כעד משני מטעם ההגנה התייצב משה לוזון, הזכיין שנבחר עם ביטול ההסכם. ברם, יותר משהיה בעדותו לסייע לנתבעת, היה בדבריו כדי להתמיה ולגרוע מטענותיה. תחילה אציין שנמנע לוזון מלהזכיר בעדותו שאשתו היתה מנהלת המותג אצל הנתבעת, הסתרת עובדה שיש בה הן כדי לגרוע ממהימנותו, והן כדי לבסס את המסקנה שעל הפרק עד מוטה שיש להיזהר עד מאוד מדבריו [ראה עמוד 31 שורה 1 לפרוטוקול]. דוגמא מובהקת להטיה שבחר לעצמו עד זה ניתן למצוא בתשובה לשאלה, האם, לדעתו, אין הבדל בין דוכן שאורכו 2 מ' לבין דוכן שאורכו 10 מ', שעה שהשיב כי "אם מסדרים את הדוכן נכון אז אכן כך" [עמוד 32 שורה 1 לפרוטוקול]. חשוב מכך, שאישר לוזון במפורש שנכנס לעבוד בדוכן למחרת עזיבת המקום על ידי התובע, וכי קיבל לידיו, למעשה, אותו הציוד שנועד לתובע. יש בכך גם כדי להצביע על כך, שאפילו סבורה היתה הנתבעת לטעון שבנסיבות הענין נגרם לה נזק, עלה בידה להקטינו עד כדי איפוס: כאמור לא עמד הדוכן ריק, ולו גם יום אחד, ובציוד שנרכש, מן הסתם במימון התובע, נעשה כל השימוש המצופה, ככל הנראה, עד עצם היום הזה. אשר לתנאים בהם זכה לוזון בזיכיון, מובן שבאשר על הפרק אדם שהיה מקורב לנתבעת, הן על רקע עבודת אשתו והן לאור זאת שמנהל הוא דוכן נוסף במקום אחר, אין מקום לכל טענה לפיה נאלצה הנתבעת להעניק את הזיכיון לזכיין החילופי בתנאים ירודים בשל המצב אליו נקלעה. הנתבעת קיבלה בעד הזכיון, הדוכן והאבזור, תמורה כפולה - הן מהתובע והן מלוזון.

7.      לסופו של יום

         תביעה זו, בדין יסודה. התובע שילם תמורת זיכיון על פי הסכם חד צדדי לחלוטין, חוזה אחיד לכל דבר ועניין, שהופר ברגל גסה על ידי הנתבעת, המסרבת עד עצם היום הזה להשיב לו את הסכומים שקיבלה על פיו. ייתכן שלא חפצה היא להפר אותו, יתכן "שנדחפה" היא לכך על ידי הנהלת הקניון, ובעקבות זאת החליטה להעדיף את מערכת היחסים עם הקניון על פני זכויות התובע, ואולם, לא יהא בכך כדי לשנות. התחייבויותיה כלפי התובע אינן נשענות על טוב ליבו של הקניון, נהנות הן מחיים עצמאיים. ההיתר שהורתה לעצמה הנתבעת לרמוס את התחייבויותיה לתובע, בין היתר תוך נסיון למצוא לכך סימוכין בחוזה בלתי ראוי לחלוטין, נעדר כל תם לב. לאחר מכן בוטל ההסכם בהסכמה. וגם אם ייתכן שיש משהו בהערכה, שאף אחד מהצדדים לא יצא מעורו כדי להציל את ההתקשרות, ומכל מקום, תקפה הערכה זו כלפי שני הצדדים גם יחד, משבוטל ההסכם, תקפה חובת ההשבה. רצון הנתבעת להוסיף ולהחזיק בכספי התובע גם לאחר ביטול ההסכם, היווה, במובהק, עשיית עושר ולא במשפט: "מטרת ההשבה היא אפוא מניעת התעשרות שלא כדין, ומשבוטל החוזה, הופך המשך החזקת התמורה החוזית בלתי מוצדק" [ע"א 5393/03 פרג' נ' מיטל, פ"ד נ"ט (5) 337, פסקה 7; וראה אזכורים נוספים, שם; ראה, בין היתר גם, ע"א 2702/92 גינזברג נ' בן יוסף, פ"ד מ"ז (1) 540, 554]. "בסיס ההשבה עשוי להיות מעוגן בתכלית של החזרת המצב לקדמותו, או במטרה למנוע התעשרות בלתי צודקת, ולפרקים ייתכן שילוב של תכליות אלה זו בזו" [ע"א 5393/03 הנ"ל, פסקה 4]: בסיס ההשבה בענייננו - אכן, כפול. כדי להצדיק את מעשיו בבית המשפט הוסיף ערן יצקן חטא על פשע, סטה, מדרך הישר, ולא הקפיד בדבריו בבית המשפט: עדותו לוקה במהימנותה, והנה אנחנו כאן.

         מחויבת, אפוא, הנתבעת, בהשבת הסכום במלואו, למעט סכום מוגבל שהותר בקיזוז - ובסך הכל  306,015 ש"ח. סכום זה נושא הפרשי הצמדה ורבית מיום 1.7.06 ועד לתשלום בפועל.

8.      החלטת בית המשפט בבש"א 8456/06

א.            על פי החלטה זו, שיסודה בהסכמת הצדדים, ניתן פסק דין זה גם כנגד ה"ה ערן ואמיר יצקן; שמם הוסף כנתבעים 2, 3 בכותרת לפסק דין זה.

                נתבעים 2, 3, ישאו באחריות לתשלום מלוא הסכומים שבפסק דין זה יחד ולחוד עם הנתבעת 1.

ב.             על פי החלטה זו גם הופקד חלק מהסכום שבמחלוקת (180,000 ש"ח) בחשבון בנק שנפתח לצורך זה. מלוא הסכום המופקד על פירותיו יעבר לתובע וינוכה מהחוב הפסוק.

9.      הוצאות הדיון בסך של 20,000 ש"ח בתוספת מע"מ, וכן החזר אגרת בית המשפט בסך של 8,183 ש"ח - על הנתבעים, בנוסף לסכום דלעיל.

ניתן היום ד' באייר, תשס"ט (28 באפריל 2009) בהיעדר הצדדים.

011787/06א  130 ענת יניר