עיזבון המנוח נ. טרסט - חברה


בתי-המשפט

 






 

א  003311/05

בית משפט השלום ירושלים

30/04/2009

 תאריך:

כב' השופט א' דראל

לפני:

 

 

 












 

1. עזבון המנוח סוהיל עלי

2. מחמד עלי

3. נוואל עלי

4. סברינה סוהיל עלי

בעניין:

התובעים

ע"י ב"כ עו"ד אכרם אבו לבדה


 


 

 

נגד


 


 


 

1. טרסט חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד תאופיק אבו סנינה

 

2. קרנית  - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

ע"י ב"כ עו"ד אורית גרין

 

3. הקרן הפלסטינית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים


 

הנתבעות

ע"י ב"כ עו"ד מוסא עותמאן


 

 


 

פסק דין

 

מבוא

 


1.                   המנוח, שעזבונו הוא התובע מס' 1 (להלן: "המנוח"), יליד 1969, נפגע ונהרג בתאונת דרכים שאירעה ביום 30.7.04 בסמוך לכפר חווארה. התובעים מס' 2, 3 ו 4 הם בהתאמה אביו, אמו ובתו של המנוח. תביעת התובעת מס' 4  הוגשה באמצעות אמה שהיא גרושתו של המנוח.

 

2.                   מלכתחילה הוגשה התביעה כנגד הנתבעת מס' 1 (להלן: "טרסט") ולאחר שזו טענה כי אינה חבה בשל כך שלמנוח לא היה רשיון בר תוקף לנהיגה בשטחים צורפו הנתבעות מס' 2 ו- 3 הקרן הישראלית והקרן הפלסטינית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן בהתאמה "קרנית" ו- "אלסונדוק").

 

3.                   בין הצדדים מחלוקת בשאלת החבות שעיקרה נוגע לשאלה האם רשיון הנהיגה של המנוח, רשיון שהונפק על ידי מדינת ניו יורק בארה"ב, התאים לנהיגה בשטחים בהינתן טענת טרסט כי המנוח הוא תושב השטחים ולכן היה עליו לאחוז ברשיון נהיגה פלסטיני. עוד נטען כי בית המשפט בישראל אינו פורום נאות לדיון בתובענה.  שאלות הנגזרות משאלות אלה היו שאלת הדין החל: האם חל על האירוע חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") או חל דין המקום שבו אירעה התאונה; מה מעמד המנוח ומה חבותה של קרנית כלפיו, אם בכלל.

 

4.                   שמיעת התיק כללה חקירתו של עד אחד,  אביו של המנוח, התובע מס' 2 ולאחריה הצדדים הגישו בהסכמה מסמכים שונים וסיכמו את טענותיהם. בסיכומיהם הבהירו התובעים כי תביעתם מצומצמת אך ורק לנזקי העזבון והם אינם טוענים כי הם תלויים במנוח.

 

5.                   נוכח המסקנה אליה הגעתי לאחר שמיעת הסיכומים ועיון בטענות המשלימות שהוגשו מצאתי כי יש לדון תחילה בשתי הטענות האחרונות: האם לתובעים עילת תביעה כלפי קרנית וככל שיימצא כי אין עילה כזו והתביעה נותרת כנגד טרסט ואלסונדוק האם בית המשפט בישראל הוא פורום לא נאות לדיון בתובענה.

 

 

הרקע העובדתי

 

6.                   מתוך הראיות שהוגשו עולה כי העובדות הבאות הוכחו או שאינן שנויות במחלוקת:

 

א.      המנוח תושב ארצות הברית מחזיק ברשיון נהיגה אמריקאי.

 

ב.      המנוח נהג ברכב המבוטח על ידי טרסט. מדובר ברכב שנרשם ברשות הפלסטינית.

 

ג.        טרסט ואל סונדוק הם תאגידים הרשומים בשטחים. קרנית היא תאגיד ישראלי שהוקם לפי חוק הפיצויים.

ד.      התאונה אירעה בחווארה ישוב הנמצא בשטחים. לא הוברר בראיות בשליטת מי נמצא המקום המדויק בו אירעה התאונה אך מתוך המסמכים שהוגשו עולה כי ככל הנראה מדובר בשטח C המצוי בשליטה בטחונית ישראלית.

 

ה.      התובעים (אביו ואמו של המנוח ובתו) הם תושבי ואזרחי ארצות הברית.

 

ו.        למנוח היה ככל הנראה דרכון פלסטיני שלפי המידע שנמסר למשטרה על ידי אביו הלך בשלב מסוים לאיבוד.

 

ז.       כניסתו של המנוח לישראל ביום 24.7.04 הייתה באשרת תייר שהתירה לו לשהות בישראל משך שלושה חודשים. קודם לכן נכנס המנוח לישראל ביום 7.9.02 ויצא ממנה ביום 11.10.02 באמצעות אשרה מאותו סוג.

 

 

האם לתובעים עילת תביעה כלפי קרנית

 

7.                   בחרתי להתחיל ולדון בשאלה זו שכן יש בה להשליך גם על השאלה מהו הפורום הנאות לדון בתובענה. התשובה לשאלה זו תלויה בין היתר בשאלה האם היה מקום לתבוע את קרנית, שהיא תאגיד ישראלי, או שהמדובר בתביעה מלאכותית שנועדה להקנות לתובעים את 'כרטיס הכניסה' לבית המשפט בישראל.

 

8.                   הטענה הבסיסית שהביאה לצירוף קרנית ואלסונדוק הייתה טענתה של טרסט כי אינה חבה כלפי התובעים בשל כך שרשיון הנהיגה שאחז בו המנוח לא היה בר תוקף. במהלך ניהול ההליכים תוקן כתב התביעה וצורפו קרנית ואלסונדוק. עילת התביעה כלפי קרנית הוגדרה בכתב התביעה כך:

 

"נתבעת מס' 2 הינה קרן ישראלית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים אשר חייבת לפצות את התובעים במידה ויתברר כי אין כיסוי ביטוחי מטעם נתבעת מס' 1 וזאת בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים ו/או לצו הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (צו מס' 677)." (סעיף 5)

 

 

9.                   במהלך ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 16.11.08 טען בא כוח התובעים כי 'הכחשת החבות על ידי הנתבעת מחייבת להשאיר את קרנית בתיק. אנו טוענים שהמנוח הוא אזרח ישראלי שנפגע בתוך ישראל'.

 

10.               התובעים טוענים בסיכומיהם כי על התאונה חל חוק הפיצויים. באשר לעילת התביעה כלפי קרנית הם טוענים כי הבסיס לחיובה של קרנית הוא בסעיף 12 (ד' 1)    (1) לחוק הפיצויים. הם למדים כי סעיף זה חל גם על המנוח בהינתן כי המנוח נחשב לשיטתם כישראלי. במהלך הסיכומים בהמשך להערות שעלו בדיון על ידי בית המשפט ולתשובת קרנית להערות אלה הוסיפו התובעים וטענו כי חלה חבות על קרנית גם בהתאם לסעיף 12 (ה') לחוק הפיצויים.

 

11.               קרנית טענה כי אין דרך לחייבה כלפי התובע וכי טענות התובעים הנסמכות על סעיף 12 (ד'1) (1) לחוק הפיצויים לא הוכחו ולכן יש לדחות את התביעה כנגדה. כך גם באשר לעילה לפי סעיף 12 (ה').

 

12.               במחלוקת זו שנפלה בין הצדדים מצאתי כי יש לדחות את התביעה כנגד קרנית. כפי שעלה מטענות הצדדים בכדי שקרנית תחוב כלפי התובעים עליהם להראות כי מתקיים האמור בסעיף 12 (ד'1) (1) לחוק הפיצויים.

 

13.               סעיף זה קובע כי:

 

"הגיש נפגע, שהוא ישראלי, לבית משפט בישראל תביעה או בקשה לתשלום תכוף (להלן - התביעה), נגד מבטח משטחי האחריות האזרחית הפלסטינית, נגד הקרן הפלסטינית כמשמעותה בהסכם, או נגד המועצה הפלסטינית (להלן - הנתבע), בשל תאונת דרכים שאירעה בישראל, באזור או בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית והנתבע לא הגיש כתב הגנה לאחר שנמסר לו כתב התביעה כדין, או חדל מלהתגונן, יורה בית המשפט על המצאת כתב התביעה לקרן והיא תודיע על כך למועצה הפלסטינית, או למי שהיא הסמיכה לענין זה; לא הגיש הנתבע כתב הגנה או לא הודיע על חידוש הגנתו, לפי הענין, בתוך שלושים ימים מיום שנמסרה הודעה כאמור, תנהל הקרן את ההגנה בתביעה ותפצה את הנפגע בהתאם לפסק הדין שיינתן בה; הפיצוי יהיה בהתאם לדין החל במקום התאונה ובשיעור שחל שם;"

(ההדגשה שלי – א.ד.)

 

14.               עיון בסעיף זה, עליו נסמכים התובעים, מעלה כי נדרשים בו מספר תנאים: האחד כי הנפגע הוא ישראלי והשני הוא כי המבטח הפלסטיני או הקרן הפלסטינית לא התגוננו או חדלו מלהתגונן.  באשר לתנאי השני אין כל בסיס להנחה כי טרסט או הקרן אינם מתגוננים או חדלו מלהתגונן ודי בכך כדי לקבוע כי הסעיף אינו מתקיים.

 

15.               אף התנאי הראשון של הסעיף אינו מתקיים. בעניין זה טענת התובעים היא כי יש ללמוד מכך שהמנוח נחשב כתייר חוץ לפי סעיף 2 (א 1) לחוק הפיצויים על כך שהוא הפך לישראלי לצורך סעיף 12 (ד1) (1). אף שכאמור אין צורך להכריע בסוגיה זו דעתי היא שלא ניתן לעשות את ההיקש שהתובעים טוענים לו.

 

16.               חוק הפיצויים יצר אבחנה ברורה בין שניים: ישראלי ותייר חוץ . בסעיף 2 (א1) לחוק נקבע כי:

 

"הנוהג ברכב ישראלי חייב לפצות נפגע שהוא ישראלי או תייר חוץ, על נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים שבה מעורב הרכב אף אם התאונה אירעה באזור או בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית או באזורים ויראו את התאונה כאילו אירעה בישראל;

לענין סעיף זה –

"תייר חוץ" - כמשמעותו בחוק שרותי תיירות, תשל"ו-1976, למעט תושב האזור או תושב שטחי האחריות האזרחית הפלסטינית ובלבד שהוא נפגע במהלך סיור כמשמעותו בחוק האמור;

"רכב ישראלי" - רכב הרשום בישראל או החייב ברישום בישראל לפי כל דין, או רכב שאינו חייב ברישום שבעליו הוא ישראלי."

(ההדגשה שלי – א.ד.)

 

 

 

17.               מכאן שהחוק הוחל הן על ישראלי והן על תייר חוץ כאשר הם נפגעים בתאונה בשטחים מרכב ישראלי ומבחינת שני אלה נחשבת התאונה ככזו שאירעה בישראל אך ברור מנוסחו של סעיף 2 (א' 1) כי מדובר בשתי אפשרויות שונות. לעומת זאת בסעיף 12 (ד1) (1) החיל המחוקק את הזכות לקבלת שיפוי מקרנית במקרה של אי התגוננות המבטח הפלסטיני או הקרן הפלסטינית אך ורק על נפגע שהוא ישראלי. התובעים מקשים מדוע נעשתה האפליה בין ישראלי לבין תייר החוץ בסעיף 12 (ד1) ולומדים כי יש לראות זהות בין הישראלי לבין התייר מחוסר ההגיון שיש באפליה זו לדעתם. התהייה היא מדוע מחד החיל המחוקק את הוראות חוק הפיצויים הן על ישראלי הנפגע בשטחים והן על תייר חוץ הנפגע שם, כאשר מדובר בפגיעה מרכב ישראלי,  בעוד שאת הסדר ההגנה שנתן למקרה שבו המבטח או הקרן הפלסטינים אינם מתגוננים הקנה אך ורק לישראלי. מחוסר ההגיון הזה למדים התובעים כי יש לראות את המונח 'ישראלי' בסעיף 12 (ד1) (1) ככולל גם את תייר החוץ או כי יש לראות את תייר החוץ כישראלי.

 

18.               פרשנות זו אינה יכולה להילמד מנוסח חוק הפיצויים ומהאבחנה הברורה שנעשית בין השניים בסעיף 2 (א1) לחוק. המחוקק יצר אבחנה ברורה בין ישראלי לבין תייר חוץ ובעוד שלגבי שניהם קבע כי יחולו הוראות חוק הפיצויים כאשר הם נפגעים עקב השימוש ברכב ישראלי, הוא הקנה רק לאחד מהם (לישראלי) את ההגנה שקרנית תפצה אותו אם המבטח הפלסטיני או אלסונדוק לא יעשו כן.

 

19.               בחירת המחוקק כי הדין שיחול כלפי תייר החוץ והישראלי, אשר נפגעים מרכב ישראלי בשטחים, הוא דין ישראל נובעת מתכלית ברורה – להבטיח שגם ישראלי וגם תייר המתייר בישראל ומבקר בשטחים כשהוא משתמש ברכב ישראלי – יפוצו לפי חוק הפיצויים. בחירה זו אינה יוצרת הרחבה אוטומטית לפיה תייר החוץ יייחשב כישראלי בכל הוראות החוק ואין ללמוד על כוונה כזו מתוך נוסח החוק. במאמר מוסגר אציין כי לצורך הדיון יצאתי מנקודת הנחה כי המנוח היה תייר חוץ ואולם גם הנחה זו אינה נקייה מספקות.

 

20.               מכאן, אין חל סעיף 12 (ד1) (1) לחוק הפיצויים וקרנית אינה חבה כלפי התובעים על פיו.

 

21.               גם הטענה הנסמכת על סעיף 12 (ה') לחוק שכאמור כלל לא הועלתה על ידי התובעים עד שהוזכרה בישיבת הסיכומים על ידי בית המשפט אינה יכולה לסייע לתובעים. סעיף זה קובע כי:

 

"הקרן תשלם לנפגע שהוא ישראלי, נוסע יוצא או נוסע נכנס, אשר נפגע בתאונת דרכים שאירעה באזור או בשטחי האחריות הפלסטינית, או באזורים, או בשדה התעופה, ואשר החבות לגביה אינה מכוסה בפוליסה שהוציא מבטח, השלמת פיצויים בסכום ההפרש שבין הפיצויים שהיה זכאי להם אילו אירעה התאונה בישראל, לבין הפיצויים שהוא זכאי לקבל לפי הדין במקום התאונה; הקרן רשאית לשלם לבית חולים את הוצאות הטיפול בנפגע כאמור, כשם שמבטח חייב לשלמן לפי סעיף 28 לפקודת הביטוח."

 

22.               גם רכיביו של סעיף זה אינם מתקיימים: כאמור לעיל, הנפגע אינו ישראלי; לא הוכח מהו סכום הפיצוי שבו חב המבטח הפלסטיני שכן כלל לא הוכח הדין הפלסטיני ולכן חלה חזקת שוויון הדינים וממילא אין ראיה המבססת את הטענה כי תשלום הפיצוי אותו אמורים התובעים לקבל מטרסט או אלסונדוק נופל מהסכום שהיה ישראלי זכאי לקבל אילו אירעה התאונה בישראל.

 

23.               לסיכום, אין לתובעים עילת תביעה כנגד קרנית ויש לדחות את התביעה כנגדה.

 

 

 פורום לא נאות

 

24.               משנמצא כי  קרנית איננה צד נכון להליך וכי אין לתובעים עילת תביעה כנגדה יש לבחון את טענת טרסט ואלסונדוק לכך שאין בית המשפט בישראל פורום נאות לדיון בתובענה.

 

25.               בעניין זה עולות השאלות הבאות:

 

א.      האם אין הנתבעות מושתקות מלטעון לקיומו של פורום אחר בהתחשב בשלב הדיוני שבו מצוי הדיון.

 

ב.      מהו הפורום הנאות לדיון בתובענה והאם יש פורום אחר שמוצדק להעביר את הדיון אליו.

 

ג.        אף אם במקרה זה הפורום הנאות הוא בית המשפט בשטחים האם קיימים שיקולים המצדיקים את השארת הדיון בבית המשפט בישראל.

 

26.               השאלה הראשונה בה יש לדון היא האם בשלב שבו מצוי ההליך, לאחר שמיעת הראיות וסיכומי הטענות, יש לדון בטענת פורום לא נאות.  הן טרסט והן אלסונדוק טענו כי בית המשפט בישראל הוא פורום לא נאות עוד בעת שהגישו את כתב הגנתן ואולם טענה זו לא התבררה. אחד השיקולים שעמדו בכך שלא בוררה הטענה כי אחד הצדדים להליך הייתה קרנית ומטעם זה נוכח מעורבתה של קרנית, כתאגיד ישראלי, דומה היה כי נוכחותה של קרנית שוללת את הטענה. עתה, טוענות טרסט ואלסונדוק משהתברר כפי שטענו מלכתחילה כי לא היה מקום לצירופה של קרנית, יש לדון בטענת הפורום הלא נאות, גם בשלב הנוכחי.

 

27.               נוכח החשש שהתובענה התיישנה אם תימחק ותוגש בפורום אחר הודיעו טרסט ואלסונדוק כי הן מתחייבות שלא להעלות טענת התיישנות אם וכאשר תוגש התובענה לבית המשפט בשטחים.

 

28.               התובעים מתנגדים לקיום דיון בשאלת הפורום הלא נאות בשלב הנוכחי וסוברים כי יש לראות את טרסט ואלסונדוק כמי שזנחו את הטענה. הם טוענים בסיכומיהם ובהשלמת הטיעון שהגישו בעת שצירפו אסמכתאות כי יש לדון בטענה זו רק כאשר היא טענה מקדמית בכדי לשקול היכן הפורום הנאות לשמיעת הראיות. קבלת הטענה לאחר שהראיות נשמעו 'מחטיאה את המטרה'.

 

29.               במחלוקת זו מקובלת עלי עמדתן של הנתבעות כי הן רשאיות להעלות את הטענה גם עתה. ראשית, ברי כי כל עוד קרנית הייתה צד להליך מצב הדברים אחר ואולם משהתברר כי אין כל עילה כלפי קרנית ונוכח הרושם שצירופה להליך נועד להקנות לבית המשפט בישראל מעמד לדון בתביעה, איני סבור כי יש לחסום את הנתבעות מלהעלות את טענתן כי מדובר בפורום לא נאות גם בשלב הנוכחי.

 

30.               אין מדובר בטענה שנזנחה אלא בטענה שהועלתה בכתב ההגנה ובסיכומים (השווה ע"א 6773/01 סבאח עלוש נ' נאדר עלוש, (פורסם במאגרים, 2002); ת.א. (י"ם) 1615/98 סבאח עלוש נ' נאדר עלוש (פורסם במאגרים, 2001)).

 

31.               קשה היה שלא להתרשם כי צירופה של קרנית להליך זה היה חסר בסיס משפטי ונועד למעשה כדי להפוך את בית המשפט בישראל לפורום נאות לדון בתובענה. קבלת עמדת התובעים מעודדת הליך פסול של צירופה של קרנית להליכים שונים בחוסר תום לב בכדי להתגבר על טענת פורום לא נאות ואין לאפשר זאת, גם אם הדיון בטענה נעשה בשלב מאוחר יחסית.  התובעים נטלו על עצמם סיכון זה כשעמדו על הישארותה של קרנית בהליך בכל אחד משלביו ולכן נמצאים עתה במצב שבו הם אמורים לנהל את ההליך מחדש בבית המשפט בשטחים.

 

32.               באשר לשאלה השנייה אני סבור כי בית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות לדון בתובענה אלא בית המשפט בשטחים.

 

33.               ההלכה היא כי "דוקטרינת הפורום הבלתי נאות מאפשרת לבית-המשפט שלא להפעיל את סמכותו אם שכנעו הנתבע כי ישנו פורום זר שהוא "הפורום הטבעי" לדון בתובענה. כדי לקבוע איזהו "הפורום הטבעי" לדון בתובענה יש לקבוע לאיזו מדינה מרב הזיקות לעניין." (רע"א 3144/03 אלביט הדמיה רפואית בע"מ נ' Harefuah Serviços de Saude S/C Ltda., פ"ד נז (5) 414 (2004)). במסגרת השיקולים נשקלות גם ציפיותיהם הסבירות של הצדדים כמו גם שיקולי נוחות.

 

34.               בהקשר זה יפים הדברים שכתב כב' השופט ברק (כתוארו אז):

 

בקביעת "טבעיות הפורום" יש להתחשב בנסיבות כולן ובמכלול הזיקות תוך התחשבות בציפיותיהם הסבירות של הצדדים כולם. על-פי מבחן זה, הפורום הטבעי בענייננו הוא בית-משפט ביהודה ושומרון.

 

אין כל זיקה עניינית, הקושרת את התביעה לישראל. הציפייה הסבירה של הצדדים כולם היא לקיומו של הליך ביהודה ושומרון על-פי הדין החל שם. דין זה הוא שקבע, על-פי ציפיית הצדדים, את מידת הסיכון בפניו עמדו הצדדים, את שיעורי הביטוח ואת הרמה הראויה של הפיצוי. שונה היה מצב, אילו היה מעורב בפרשה גורם ישראלי משמעותי, כגון שאחד הצדדים הוא אזרח או תושב ישראלי, אשר מבחינת ציפיותיו הסבירות הפורום הטבעי אינו בית-משפט ביהודה ושומרון אלא בית-משפט בישראל."

(ע"א 300/84 אבו עטיה נ' ערבטיסי, פ"ד לט (1) 365, 386-387       (1985))

 

 

35.               ההלכה בעניין זה פורטה בפסק דינו של בית המשפט העליון, שניתן לפני מספר ימים, בע"א 3299/06 רוני יובינר נ' נטע-לי סקלאר (ניתן ביום 26.4.09) (להלן: "יובינר") שם כתבה כב' השופטת נאור כי:

 

"ההנחה היא שלבית המשפט הישראלי קיימת סמכות לדון בסכסוך. נתבע הטוען כי הפורום בישראל איננו פורום נאות נושא בנטל לשכנע את בית המשפט כי בית משפט זר קנה אף הוא סמכות לדון בתביעה, וכי ב"תחרות" שבין בית המשפט בישראל לבית המשפט הזר ידו של בית המשפט הזר על העליונה והוא הפורום הנאות, בעוד בית המשפט בישראל הוא פורום לא נאות. קביעה כי בית המשפט בישראל הנו פורום בלתי נאות אינה נעשית אך במאזן נוחות רגיל. על הטוען טענת פורום בלתי נאות לשכנע את בית המשפט בישראל כי המאזן נוטה בבירור ובמובהק אל עבר הפורום הזר. פסילת הפורום הלא נאות אינה מופעלת כדבר שבשגרה, היא מופעלת רק במקרים שבהם קיימת נחיתות משמעותית של פורום הדיון בהתייחס לפורום האלטרנטיבי. המבחן לקיומו של פורום טבעי אחר הוא מבחן מירב הזיקות. הפורום הטבעי לדיון יהיה הפורום המקומי אלא אם מירב הזיקות הרלבנטיות מכריעות על פורום אחר ואשר לו הקשר האמיתי והמהותי למקרה. לצורך בחינת הזיקות הרלבנטיות בית המשפט יתחשב, כפי שהוזכר, לא רק בשיקול של נוחות הצדדים ובעלי הדין אלא גם בדין השולט על המקרה, במקום מגורי הצדדים או במקום בו הם מנהלים את עסקיהם. אם הנתבע לא הצליח לשכנע את בית המשפט בקיומו של פורום כזה, בית המשפט לא יעכב את הדיון. לעומת זאת אם בית המשפט משתכנע שקיים פורום אחר אשר לכאורה מתאים יותר לקיים את הדיון בפניו יש לעבור לשלב השני בקביעת הפורום. בית המשפט יטה להעניק את הסעד של עיכוב הדיון לצורך הפניה לפורום המתאים, אך לתובע עדיין יש הזדמנות למנוע את העיכוב. במצב דברים זה הנטל עובר לתובע להוכיח כי קיימות נסיבות מיוחדות אשר בגינן יש לקיים את הדיון בפני הפורום הנוכחי, וזאת מטעמי צדק." (פסקה 18).

 

 

36.               בחינת הזיקות החלות על המחלוקת שבין התובעים לבין טרסט ואלסונדוק מצביעה על כך שכל הזיקות מצביעות על כך שהפורום הנאות לדון בתובענה הוא בית המשפט בשטחים: התאונה אירעה בשטחים; הרכב המבוטח הוא רכב הרשום בשטחים; הוא בוטח על ידי טרסט, המאוגדת והיושבת בשטחים ולחילופין חבה כלפי התובעים אלסונדוק שגם היא ממוקמת בשטחים, התובעים הם תושבי ארצות הברית אם תתקבל עמדתם או אם תתקבל עמדת טרסט תושבי השטחים.

 

37.               התובעים נסמכו בטענותיהם על כך כי יש זיקה לבית המשפט בישראל מכך שיש לראות, כמפורט לעיל, את המנוח כישראלי. זיקה אפשרית אחרת הייתה כי הדין החל הוא דין ישראל. כפי שפירטתי לעיל שתי זיקות אפשריות אלה אינן מתקיימות. ראשית, כאמור, אין לראות את המנוח כ'ישראלי' אלא לכל היותר הוא תייר חוץ. ככזה, ובהינתן הזיקה ההדוקה שלו לשטחים, כמי שהתגורר שם בעבר ואחז בדרכון פלסטיני, הזיקה ההדוקה שלו ושל התובעים האחרים היא לשטחים דווקא.

 

38.               באשר לשאלת הדין החל – אף שלשאלה זו יכול ותינתן משמעות בעת קביעת הפורום הנאות (ר' דעת הרוב בעניין יובינר) בענייננו כפי שפירטתי לעיל יש להחיל את דין המקום בו אירעה התאונה וזאת בהתחשב בכך שחוק הפיצויים הוא חוק טריטוריאלי החל בישראל. האפשרות היחידה עליה הצביעו התובעים ככזו המחילה על התאונה את דין ישראל היא זו הנשענת על סעיף 2 (א1) ואולם כמבואר לעיל, סעיף זה אינו חל במקרה זה שכן אין מדובר ברכב ישראלי, אף אם ניתן לראות במנוח תייר חוץ.

 

39.               שיקול נוסף שיכול היה אולי לסייע לתובעים הוא כי קיום הדיון בפורום הנאות בשטחים מנוגד לשיקולי הצדק. בהקשר זה הפנו התובעים לכך שאין לקבל טענת פורום לא נאות כאשר יש בקבלתה משום קיפוח של הנפגע. גם בעניין זה הפנו התובעים לפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין יובינר. כפי שמפורט בפסק דינה של כב' השופטת חיות בפרשת יובינר, טענה כזו ניתן ללמוד מהחריג שנקבע בע"א 1432/03 ינון יצור ושיווק מוצרי מזון נ' מאג'דה קרעאן, פ"ד נט (1) 345 (2004). באותו מקרה נכתב, בהקשר של הדין החל,  כי כאשר קיימים טעמים של צדק, ניתן לסטות מהכלל המחיל את דין מקום ביצוע העוולה ואולם אין כל תשתית להנחה שהתובעים יקופחו אם תידון תביעתם בשטחים.

40.               אכן, נוכח האפשרות שהתביעה התיישנה ככל שתוגש בבית המשפט בשטחים עתה, התעורר אותו חשש שקביעה כי בית המשפט בישראל אינו פורום נאות תפגע בתובעים ואולם משהסכימו שתי הנתבעות הנותרות, טרסט ואלסונדוק, שלא להעלות את טענת ההתיישנות, שיקול זה אינו רלוונטי עוד.

 

41.               טענה נוספת שהועלתה היא כי מאחר והראיות כבר נשמעו ולמעשה ההליך נוהל וניתן לתת בו את פסק הדין אין עוד שיקולי נוחות המצדיקים את העברת הדיון לפורום הנאות בשטחים. כפי שפירטתי לעיל, אני סבור כי עצם הגשת התביעה כלפי קרנית, כפי שנעשתה כדי להקנות לבית המשפט בישראל זיקה לסכסוך, לא נעשתה בתום לב ולדעתי אין לאפשר לתובעים להנות מכך במתן פסק דין בתובענה וזאת ללא קשר לשאלת הדין החל והוכחתו כמו גם התחשבות בשלב שבו נטענת הטענה.

 

42.               לפיכך, אני מקבל את טענות טרסט ואלסונדוק כי בית המשפט בישראל אינו פורום נאות לדון בתובענה.

 

 

סיכום

 

43.               אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעת מס' 2. בהינתן כי הישארותה של נתבעת זו כצד להליך נבעה מעמדת התובעים חרף הסכמת טרסט למחיקתה, ישאו התובעים בשכר טרחת עורך הדין של הנתבעת מס' 2 בסכום של 15,000 ¤ בתוספת מס  ערך מוסף. עוד ישאו התובעים בהוצאותיה של הנתבעת מס' 2, כפי שישום אותן הרשם בהתאם לבקשה שתוגש לו. שכר הטרחה שנפסק ישולם בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידי בא כוח התובעים. סכום ההוצאות ישולם בתוך 30 יום מהמועד שבו תינתן החלטת כב' הרשם בבקשה לשומת הוצאות, אם תוגש בקשה כזו.

 

44.               אני מוחק את התביעה כנגד הנתבעות מס' 1 ו- 3 תוך שנרשמת התחייבות באי כוחן שלא להעלות טענת התיישנות אם וכאשר תוגש התובענה לבית המשפט המוסמך בשטחים. בנסיבות העניין אין צו להוצאות במערכת היחסים שבין התובעים לבין נתבעות אלה והוצאות הליך זה תובאנה בחשבון בעת הדיון שיתקיים בבית המשפט בשטחים.

 

 

ניתן היום ו' באייר, תשס"ט (30 באפריל 2009) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תעביר את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

 

                                                                                             

א' דראל, שופט

 

 

 

 


 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/F4C1DDCAEE368DE5422575A80057F53C/$FILE/F8CC53D6632367E4422575A8002D4D7E.html
תאריך: 
30/04/09
Case ID: 
3311_5
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : א' דראל
א' דראל
עורכי דין : אורית גרין אכרם אבו לבדה מוסא עותמאן תאופיק אבו סנינה
אורית גרין
אכרם אבו לבדה
מוסא עותמאן
תאופיק אבו סנינה
Powered by Drupal, an open source content management system