גלאל נאסר אלדין נ' ראמי אבו עסב ואיהב קאיד ביטאר


 

   

בתי המשפט


 

א  013929/04

בית משפט השלום ירושלים

 

30/04/2009

תאריך:

כב' השופט עודד שחם

לפני:

 

 







ראמי אבו עסב

בעניין:

התובע

עו"ד אימן דאוד

ע"י ב"כ


 

נ  ג  ד


 

יורשי המנוח אחמד ראפת עקל

הנתבעים

עו"ד חורי דאוד מועין

ע"י ב"כ


 

פסק דין

 


 

בפניי תביעה לסעד הצהרתי ולצו מניעה.

 

1. התובע הוא ראמי אבו עסב (להלן – התובע). התביעה הוגשה נגד שנים: איהאב קאיד ביטאר (להלן – ביטאר או נתבע 1) ואחמד ראפת אחמד עקל, הוא הנתבע 2 (להלן – עקל). בתביעה נטען, כי התובע הוא הבעלים והמחזיק של מקרקעין הידועים כגוש 30526, חלקה 9, מאדמות ואדי אלגוז, בשטח של 783 מ"ר (להלן – החלקה) . על פי כתב התביעה, התובע רכש את הזכויות במקרקעין מאת הנתבעים, וזאת על פי הסכם מכר ויפוי כוח בלתי חוזר מיום 15.11.04, שבו התחייבו הנתבעים, לטענתו, להעביר לתובע את מלוא זכויותיהם במקרקעין, בגין תמורה אשר שולמה לידיהם במלואה בעת חתימת יפוי הכוח הנ"ל. התובע טען בתביעתו, כי הנתבעים מסרבים להמשיך בהשלמת העסקה עימו למרות התשלום ולמרות החוזה החתום. עוד טען התובע, כי הנתבעים מנסים למכור את המקרקעין במחיר מוזל ובמרמה. התובע ביקש, אפוא, צו מניעה נגד הנתבעים והצהרה כי לתובע הזכות הבלעדית לשימוש והחזקה במקרקעין.

 

2. התביעה הוגשה ביום 14.12.04. באותו יום ניתן לבקשת התובע צו מניעה זמני, אשר בעיקרו של דבר אסר על הנתבעים או מי מכוחם לבצע כל פעולה או דיספוזיציה בחלקה, או להיכנס אליה. זמן קצר אחרי כן, הוכנסה לתיק בית המשפט הודעה מטעם התובע, לפיה הצדדים הגיעו להסכם פשרה לסיום התיק העיקרי. בהודעה צויין כי הצדדים הגיעו להסדר לפיו יינתן פסק דין המצהיר כי לתובע תהיה זכות ייחודית ובלעדית בחלקה, לרבות זכות לרשום את החלקה על שמו בלשכת רישום המקרקעין. כן הוסכם כי תינתן הוראה לרשם המקרקעין לרשום את זכותו של התובע בחלקה הנ"ל. עוד נקבע, כי התובע ישלם את יתרת התמורה ישירות לנתבעים. ההסכם קיבל תוקף של פסק דין בהחלטת כב' הרשמת נמרודי מיום 26.12.04.

 

3. בהמשך לכך ננקטו הליכים שונים שמטרתם ביטול פסק הדין. ביום 17.8.05 הוגשה לבית המשפט בקשה לביטול פסק הדין (בש"א 6166/05). הבקשה הוגשה מטעם עקל. ביום 13.11.05 הוגשה "בקשה משלימה" לביטול פסק הדין ולדחיית התובענה, הפעם מטעם יורשי המנוח עקל, באמצעות בנו אנוואר בשמו ובשם אחיותיו מונא, ראוויה והודא. ביום 23.11.05, במעמד נתבע 1, הודיע ב"כ התובע על הסכמתו לביטול פסק הדין ולהגשת כתב הגנה תוך 30 ימים. לפיכך, פסק הדין בוטל.

 

4. לתיק הוגשו מסמכים מקוריים, בשפה הערבית. אחד מהם נחזה להיות יפוי כוח מאת עקל לביטאר. הוא נושא תאריך 10.9.2004. אחר נחזה להיות הסכם מכר בין עקל ובין ביטאר, מיום 10.9.2004. שלישי נחזה להיות הסכם מכר בין ביטאר ובין התובע, מיום 15.11.2004. מסמכים אלה מהווים בסיס עיקרי לתביעה.

 

5. השאלה העיקרית אשר יש לדון בה היא, האם הוכחה במאזן ההסתברויות זכותו של התובע בנכס, על פי הראיות שבפניי. לאחר שנתתי דעתי למכלול הראיות שהוצגו בפניי, אני קובע כי התובע לא עמד בנטל השכנוע הרובץ עליו. אסביר את שיקולי.

 

6. ראשית, בהחלטה מיום 27.5.2007 בתיק זה נקבע (בפיסקה 17), כי הוכחה לכאורה תעודה ציבורית, ממנה עולה כי עקל, אשר יורשיו הם הנתבעים בהליך זה, נפטר בשנת 1969. המדובר במסמך של משרד המשפטים המצרי המתעד כי הוכחה פטירתו של עקל ביום 3.9.1969. לא אחזור על הטעמים ביסוד קביעה זו. הם מפורטים בהרחבה בהחלטה, אותה יש לראות כחלק בלתי נפרד מפסק דין זה.

 

7. (א) התובע טוען, כי אין במסמך האמור משום ראייה למותו של עקל. הוא מפנה בהקשר זה לסעיף 68 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1968, הקובע כי עובדת-מותו של אדם וזמן-מותו טעונים הוכחה בתעודת-מוות או בהצהרת-מוות, זולת אם התיר בית-המשפט או הרשם לענייני ירושה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להוכיחם באופן אחר.

 

(ב) הוראה זו אינה חלה במישרין בהליך שבפניי. היא נוגעת להוכחת מותו של אדם לצורך ירושה. במקרה שבפניי אין מדובר בהוכחת מותו של אדם לצורך ירושה. בהליך זה אין טענה של אדם לזכות ברכוש כזה או אחר של עקל, מכוח מעמדו כיורש. שאלת פטירתו של עקל מתעוררת על רקע טענתו של התובע, כי פגש בעקל בשנת 2004. לעניין התמודדות עם טענה זו, די בראייה אמינה וקבילה, אשר אינה מתיישבת, על פי מהותה ותוכנה, עם טענתו של התובע. קבעתי, כי הוצגה ראייה כזו. אין בפניי טעם כלשהו, מדוע לא יינתן לאותה ראייה מלוא המשקל.

 

8. (א) הקביעה כי קיים מסמך רשמי בדבר פטירתו של עקל עוד בשנת 1969 אינה מתיישבת עם טענת התובע, כי עקל חתם על מסמכים שונים בשנת 2004. הדברים אמורים ביפוי כוח כללי אשר בו, על פי הטענה, עקל ייפה את כוחו של ביטאר ביום 10.9.04 לפעול בכל רכושו של עקל (נספח ג'1 לתגובת היורשים מיום 21.2.2006 בבש"א 8714/05), ובכלל זה נכסי ניידי ודלא ניידי. הם אמורים גם בהסכם מיום 10.9.2004, הנחזה להיות הסכם מכר בין עקל ובין ביטאר.

 

(ב) יש להעיר, כי ביטאר לא זומן על ידי התובע לעדות. במצב זה, אין בפניי עדות בלתי אמצעית אודות נסיבות חתימתם של המסמכים האמורים, אשר התובע מתבסס עליהם. יש להדגיש, כי על פי עדותו שלו, התובע לא היה עד לחתימת ההסכם בין ביטאר ובין עקל ביום 10.9.2004 (ראו בפרוטוקול ההליך העיקרי, עמוד 4, שורות 21 – 22). על רקע זה, אין בפניי עדות אמינה אודות זהותם של הצדדים למסמך זה. המשקל שניתן לייחס למסמכים אלה, באין עדות של ביטאר, ובשים לב לתעודה הציבורית המתעדת את דבר פטירתו של עקל, נחלש עד מאד. אכן, הכלל בהקשר זה הוא כי

 

"אי הבאתו של עד רלבנטי יוצרת הנחה (הניתנת לסתירה) כי אילו הושמע העד היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב והסיבה לאי הבאתו היא החשש של בעל הדין מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. בכך ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה .... עד נחשב רלבנטי לגרסת בעל דין מקום בו קיימת ציפייה הגיונית ומתבקשת בנסיבות המקרה כי בעל הדין ישמיע את העד המסוים לשם גילוי האמת וחקר העובדות כפי שאותו בעל-דין טוען להן"

 (ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (2006), בפיסקה 53)

 

כלל זה חל במישרין במקרה שבפניי.

 

(ג) אי העדתו של ביטאר בולטת גם נוכח היקפו הנרחב של יפוי הכוח, אשר על פי הטענה ניתן לו על ידי עקל. המדובר ביפוי כוח, הנוגע לכל רכושו של עקל. אין בו התייחסות ספציפית לנכס נשוא התביעה. מאליו מתעוררת השאלה, מה ההסבר להסדר כה מרחיק לכת? אין בפניי תשובה ברורה לשאלה זו. על רקע זה בולטת שבעתיים ההימנעות מהעדתו של ביטאר בהליך שבפניי.

 

(ד) באופן דומה, לא זומן לעדות מטעם התובע גם עו"ד שאער איליה. עו"ד שאער נחזה להיות חתום על אישור מיום 10.9.04 לפיו עקל התייצב בפניו באותו יום עם דרכונו האמריקאי, ובו הוא מאשר את נכונות חתימתו (ראו נספח ד' לתגובת היורשים מיום 21.2.06 בבש"א 8714/05 הנ"ל).

 

(ה) ועוד. ביפוי כוח כללי, הנחזה להיות חתום על ידי עקל, נספח ג'1 לתגובת המבקשים בבש"א 8714/05 מיום 21.2.06, מופיע מספר דרכון אמריקאי של עקל (779698). יוצא, כי לתובע היו נתונים, אשר איפשרו לו להוכיח, באמצעות מסמכים הנוגעים לדרכון האמור, כי עקל היה בין החיים במועדים הנטענים על ידו. התובע לא הגיש כל ראייה הנוגעת לעניין זה. לא נעשה ניסיון להציג העתק מן הדרכון האמור, או מן המסמכים הנוגעים להוצאתו. גם חסרונן של ראיות מסוג זה נוטה לחתור תחת האפשרות לקבל את טענותיו של התובע בתיק זה.

 

(ו) סיכומה של נקודה זו. התובע נמנע מהבאת עדים וראיות חיוניים מאין כמותם להוכחת טענתו, כי עקל היקנה את הנכס לביטאר בשנת 2004, שנים רבות לאחר שהוכרזה פטירתו על פי מסמכים רשמיים ממצרים. אי הבאת העדים והראיות יוצרת בנסיבות העניין הנחה ראייתית רבת עוצמה לחובת התובע.

 

9. הקביעה כי קיים מסמך רשמי המלמד על פטירתו של עקל בשנת 1969 אף עומד בסתירה לטענות התובע כי פגש בעקל בשנת 2004. בהקשר זה יש להטעים, כי התובע טען בתצהיר מיום 26.10.05, כי ביחד עם עו"ד עיסא חאמד ניגש לבית מלון אמבסדור, ביום 15.12.04, ושם פגשו את עקל ומסרו לידיו את כתבי בי הדין, אך הוא סירב לחתום על אישור המסירה.

 

10. באופן דומה, לא ברור גם כיצד מתנוססת חתימה, הנחזית להיות שייכת לעקל, על מסמך שכותרתו "פסק דין", אשר הוגש ביום 14.12.04 לבית המשפט מטעם התובע, ונטען בו כי הצדדים הגיעו להסדר פשרה, אשר פרטיו מצויים במסמך. 

 

11. (א) שנית, התובע נקלע לשורה של אי התאמות בנקודות מהותיות. אי התאמה אחת נוגעת לפגישה הנטענת עם עקל ביום 15.12.04. בחקירתו של התובע במסגרת בקשה לביטול צו מניעה זמני (בש"א 8714/05), התובע העיד כי ראה את עקל בעת שנחתם הסכם למכירת הנכס ושולמה התמורה, ופעם נוספת בירדן, על פי הזמנתו של עקל (פרוטוקול הדיון בבש"א 8714/05, עמוד 4 שורה 12). הוא לא ציין בחקירתו את מסירת כתב התביעה, לה טען בתצהירו.

 

(ב) התובע נשאל מפורשות האם מעבר לפגישה בירדן ראה את המנוח. הוא השיב כי "אני ראיתי אותו לפני זה אך לאחר מכן לא הזדמן לי, אני מתכוון כשקנינו". כשנשאל בשנית על עניין זה, האם נכון כי מאז חתימת ההסכם ראה את עקל רק פעם אחת בירדן, השיב "אין צורך שאני אראה אותו .... אני לא הכרתי אותו מקודם" (שם, בשורות 16 – 17; עמוד 5, שורה 10). התובע לא הצליח להסביר כיצד מתיישבים דברים אלה עם טענתו, בתצהיר, כי מסר לעקל את כתבי בית הדין, בירושלים, בחודש דצמבר 2004, לאחר חתימת ההסכם (ראו שם, בעמוד 4, שורה 24).

 

12. (א) קושי אחר נוגע לשאלה עם מי התקשר התובע בהסכם, ולמי שילם. מהסכם שצירף התובע לכתב התביעה עולה, כי התובע שילם לכאורה עבור הנכס לביטאר (ראו סעיף 5 להסכם בין התובע ובין ביטאר מיום 15.11.2004). התובע טען באופן דומה בתצהיר העדות הראשית מטעמו כי רכש את הנכס מביטאר (ראו פיסקה 3 לתצהיר האמור). כך העיד גם בחקירתו הנגדית בהליך העיקרי (עמוד 4, שורה 17).

 

(ב) לעומת זאת, בחקירתו בבקשה לביטול צו מניעה (בש"א 8714/05 הנ"ל), טען התובע כי שילם לעקל את התמורה, סכום של 130,000$ (עמוד 3, שורה 15). טענה זו עומדת בניגוד חזיתי למסמך בכתב, הוא ההסכם בין התובע ובין ביטאר, המתעד תשלום של התובע לביטאר.

 

(ג) התובע אף טען כי היתה התקשרות ישירה בינו ובין עקל (ראו פרוטוקול בש"א 8714/05 הנ"ל, עמוד 3, שורה 19, שם טען התובע במפורש כי נחתם מסמך בינו ובין עקל). לעניין זה, בולט  בהעדרו כל מסמך המעיד על התקשרות ישירה כאמור. חסר זה מתחדד במיוחד נוכח טענת התובע בחקירתו הנגדית בהליך העיקרי, לפיה מסר לעורך דינו הסכם בינו ובין עקל, עליו חתום עקל (עמוד 5, שורה 4). אין בפניי כל הסבר מדוע, אם הסכם כאמור קיים, ואף נמסר, הוא לא הוצג (וראו תשובת התובע בפרוטוקול ההליך העיקרי, עמוד 6, שורה 6).

 

(ד) באופן דומה, התובע לא ידע להסביר, כיצד רכש את הנכס מעקל, אם לטענתו הנכס נמכר על ידי עקל לביטאר (ראו עמוד 5, שורה 25 ואילך). הוא גם לא ידע להסביר מדוע היה דרוש, מעיקרו של דבר, הסכם בינו ובין עקל (ראו עמוד 6, שורה 3). קושי זה מתחדד נוכח העובדה, שבתיק בית המשפט קיים הסכם, המתיימר להיות הסכם מכר בין עקל ובין ביטאר, מיום 10.9.2004. אזכיר, כי ההסכם, לפיו על פי הטענה רכש התובע את הנכס מביטאר, נושא תאריך 15.11.2004, היינו – יותר מחודשיים לאחר המועד בו נמכר הנכס, לשיטת התובע, מעקל לביטאר. במצב זה, מתבקש כי היריבות החוזית תהיה בין התובע ובין ביטאר. הדברים אמורים ביתר שאת, נוכח העובדה שעקל אינו נזכר בהסכם בין התובע ובין ביטאר. במצב זה, טענות התובע בדבר התקשרות בינו ובין עקל עומדות בסתירה למערכת ההסכמים בכתב שהגיש התובע עצמו. לקושי זה אין פיתרון מניח את הדעת בראיות שבפניי.

 

(ה) בתוך כך, התובע נקלע בחקירתו הנגדית בהליך העיקרי לסתירה, כאשר טען כי עקל חתם על הסכם המכר שהוצג על ידו, ומיד אחרי כן תיקן את עדותו וטען כי עקל לא חתם על ההסכם, אשר הצדדים לו הם התובע מצד אחד וביטאר מצד שני (עמוד 4, שורה 28).

 

13. מעבר לכל האמור, לא הוצגה על ידי התובע קבלה על התשלום אשר שילם לטענתו לעקל. אזכיר, כי התובע טען כי שילם במזומן לעקל סכום של 130,000 דולר (עמוד 3, שורות 17, 21; עמוד 4, שורה 4). התובע העלה טענות דומות גם בחקירתו הנגדית בהליך העיקרי (ראו עמוד 3 שורה 15 עד עמוד 4 שורה 8). אין זה מתקבל על דעתי, כי התובע שילם סכום כה גדול, בלא שטרח לבקש ולקבל קבלה או אישור דומה. אף על רקע זה, קשה עד מאד לקבל את גירסת התובע.

 

התוצאה

 

 (א) לנוכח קשיים אלה, אני קובע כי אין בפניי תשתית ראייתית אמינה, עליה אוכל לסמוך, ואשר על יסודה אוכל לקבל את התביעה. אין בפניי עדות אמינה, עליה אוכל לסמוך, כי אכן בוצעה רכישה תקפה של הנכס על ידי התובע. התובע לא הוכיח, כנדרש, את תביעתו. בנסיבות אלה, התביעה נדחית.

 

(ב) קביעה זו חלה גם ביחסים שבין התובע ובין ביטאר. אכן, הוצג אישור מסירה של התביעה לידי ביטאר (ראו פיסקה 23 להחלטה מיום 27.5.07). הלה לא הגיש כתב הגנה. עם זאת, משקבעתי כי התביעה לא הוכחה, לא ניתן לקבלה, גם בציר היחסים שבין התובע ובין ביטאר.

 

(ג) התובע טוען לקשיים שונים ביחס להתנהלותם של יורשי עקל, אשר התייצבו להליך שבפניי. בהחלטה מיום 27.5.2007 קבעתי כי הוצג יפוי כוח מאושר כדין מטעם יורשי עקל לצורך הייצוג בתיק זה, וכי אין מקום למחיקתם של היורשים מן ההליך (פיסקאות 21 – 22 להחלטה האמורה). אני מאמץ קביעה זו, ואת הנימוקים לה, בפסק דיני. נכון, כי היורשים לא התייצבו באופן אישי בהליך, לא מסרו תצהיר, ולא העידו. נכון גם, כי היורשים טענו במסגרת הבקשה לביטול צו מניעה, כי הנכס נמכר על ידי עקל לאחרים לפני שנים רבות, ומכאן עולה שאלה לגבי מעמדם של היורשים בהליך זה לגופם של דברים (ראו פיסקה 8 להחלטה בבקשה לביטול צו מניעה בבש"א 8714/05). עם זאת, משהוצג מסמך המהווה קביעה בדבר פטירתו של עקל, אשר התביעה מופנית נגדו, ובדבר זהות יורשיו, די בכך על מנת להצדיק את מעמדם הדיוני בהליך שבפניי.

 

(ד) בין כך ובין כך, אין בקשיים אלה כדי לסייע לתובע. על התובע רובץ הנטל להוכיח את תביעתו, על פי אמות המידה הראייתיות הרלוונטיות. התובע לא עמד בנטל זה. במצב זה, דין תביעתו להידחות.

 

(ה) אשר להוצאות משפט. נדרשתי לנושא זה בהחלטות אשר היוו אבני דרך מרכזיות בניהולו של הליך זה (ראו פיסקה 25 להחלטה מיום 27.5.2007; פיסקה אחרונה בבש"א 8714/05 בבקשה לביטול צו מניעה). קבעתי, משיקולים שפורטו שם, כי אין הצדקה עניינית להטלת הוצאות על מי מהצדדים, אף כי עמדתו של התובע נדחתה לגופם של דברים בשתי ההחלטות האמורות.

 

(ו) עם זאת, משנדחתה התביעה, ומשזומן עקל לדין על ידי התובע, על התובע לשאת בהוצאות היורשים בהליך זה בסך של 3,000 ¤ בצירוף מע"מ כדין. סכום זה משקף את העובדה שעורך דין מטעם היורשים התייצב לישיבת הוכחות, והגיש כתב סיכומים קצרצר של כעמוד אחד.

 

 

הסכום משקף גם את התוצאה אליה הגעתי, ואת הנימוקים עליהם היא מיוסדת. הסכום ישולם עד ליום 31.5.09. 

 

 

ניתן היום ד' באייר, תשס"ט (28 באפריל 2009) בהעדר הצדדים

 

                                                                               

עודד שחם, שופט

 

 

 

 


 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/2B74E24FBBB437E2422575A8005728DA/$FILE/7ACBB4F56846481E422575A6002AFFD4.html
תאריך: 
30/04/09
Case ID: 
13929_4
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : עודד שחם
עודד שחם
עורכי דין : אימן דאוד חורי דאוד מועין
אימן דאוד
חורי דאוד מועין
Powered by Drupal, an open source content management system