קוטרו נ. דון קוטרו מלכה


 

   

בתי המשפט

 

ת.א  001187/01

בית משפט השלום קרית גת

 

30/04/2009

תאריך:

כבוד סגנית הנשיא השופטת טלי חיימוביץ

בפני:

 

 





קוטרו חגית

בעניין:

התובעת

 א. כהן

ע"י ב"כ עוה"ד


 

נגד

 


 

1 . דון קוטרו מלכה

2 . אליהו חברה לביטוח בע"מ

הנתבעים

בן אפרים

ע"י ב"כ עוה"ד


פסק דין

1.      בפני תובענה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת 1969.

 

2.      בתאריך  28.10.97,  בחצר ביתה של נתבעת 1, החליקה התובעת על אחת ממדרגות הכניסה. המדרגה קרסה, והתובעת נפלה ונחבלה בכל חלקי גופה, ובייחוד בקרסולי שתי  רגליה  (להלן: "התאונה").

 

3.      ביום 28.2.05 ניתן פסק דין חלקי בתיק, בשאלת החבות, שהטיל את האחריות לתאונה על נתבעת 2 בניכוי 30% בגין אשם תורם של התובעת.

 

4.      הדיון עתה יתמקד בשאלת הנזק בלבד.

 

5.      בתאריך 30.6.08 התקיימה ישיבת ההוכחות בשאלת הנזק. במסגרת ההוכחות נשמעו עדויותיהם של התובעת, בעלה וגב' איילת טפירו, עמיתה לשעבר של התובעת.

 

6.      הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

 

 

 

נסיבות התאונה

7.      ביום האירוע הגיעה התובעת לבית חמותה, נתבעת 1, ובכניסה לבית, דרכה על מדרגות מאבנים משתלבות. אחת האבנים השתחררה, וגרמה לנפילתה של התובעת ולפציעתה בקרסולי שתי רגליה.

 

8.      התובעת הובהלה לבית החולים ברזילי באשקלון, שם אובחנו שברים בשלושת הפטישונים בקרסול רגלה השמאלית. הרגל השמאלית גובסה מכף הרגל ועד מפרק הירך. בעקבות התאונה, עברה התובעת ניתוח ביום 29.10.97 (להלן: "הניתוח הראשון"), ואושפזה למשך שבעה ימים. לאחר הניתוח הראשון שהתה התובעת בבית ארבעה חודשים.

 

9.      לאחר מספר חודשים הוסר הגבס מרגל שמאל והותקן קיבוע. בהמשך, עקב סיבוך בקרסול רגל שמאל, נאלצה התובעת לעבור ניתוח נוסף ביום 12.4.99, להוצאת הברגים והפלטינות שהושתלו בניתוח הראשון (להלן: "הניתוח השני"). לאחר ניתוח זה שהתה בביתה חודשיים וחצי.

 

10. ברגל ימין נגרם נקע, אשר טופל בין היתר באמצעות קרח, ובהמשך גם בה הותקן קיבוע.

 

11. התובעת עברה טיפולים רבים, כולל טיפולי פיזיוטרפיה.

 

12. התאונה אירעה עת היתה התובעת בחודש החמישי להריונה.

 

נכות רפואית

13. הצדדים הגישו חוות דעת רפואיות מטעמם, ובהמשך מינה בית המשפט מומחה אורטופד מטעמו.

 

14. מומחה התובעת ד"ר אריאלי, העריך את נכותה הצמיתה של התובעת בשיעור 19% המורכבים מ 10% נכות לפי תקנה 48 (3) א' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"), בשל הגבלה של תנועות בקרסול ו-10% לפי תקנה 35 (1)ב.

 

15. מומחה הנתבעת פרופ' גנאל העריך את נכותה הצמיתה של התובעת בשיעור של 10% על פי תקנה 35 (1)(ב), בשל הגבלה בתנועות הקרסול.

 

16. מומחה בית המשפט ד"ר חנן טאובר קבע לתובעת נכות בשיעור של 10% לפי סעיף 48(3) א' לתקנות, ו-5% נכות קוסמטית לפי סעיף 75 (1)(א) לתקנות. המומחה ציין בסיכום חוות דעתו כדלקמן:

"בבדיקתי מיום 26/7/05 מצאתי צלקות ניתוחיות שהמדיאלית ביניהן רגישה למגע. כמו כן מצאתי שינוי קל במנח הקרסול השמאלי לעומת הימני ומגבלת תנועה ברורה בתנועות הקרסול השמאלי".

 

17. המומחה הכיר במלוא תקופת היעדרותה של התובעת בגין הניתוח הראשון, כנכות זמנית, ובשבועיים נוספים לאחר הניתוח השני.

 

18. חוות דעת המומחים הוגשו ללא חקירה. לאור המימד האובייקטיבי שמייחסת הפסיקה לחוות דעתו של מומחה בית המשפט ובהעדר טעמים לסטות, אני מאמצת את קביעותיו של מומחה בית המשפט, ומעמידה את נכותה הרפואית של התובעת על 10% בצרוף נכות קוסמטית בשיעור 5%.

 

הנזק

19. נזק מיוחד יש להוכיח הן לעניין קיומו והן לעניין שיעורו. לבית המשפט, במקרים המתאימים שיקול דעת, משהוכח קיומו של נזק, לאמוד את שיעורו, ולו על דרך האומדן הנמוך. ראה ע"א 444/94 אורות ייצוג אומנים והפקות נ' עטרי, פ"ד נא(5) 241, 255.

הפסדי שכר לעבר

20. התובעת עבדה ב"לוח הארצי", והשתכרה בממוצע 6,600 ¤ ברוטו לחודש, כעולה מתלושי השכר שצרפה לתצהירה. כן היתה זכאית, לטענתה, לבונוסים, בהתאם להיקפי הפרסום.

 

פיצוי בגין היעדרות עקב הניתוחים

21. לטענת התובעת, בעקבות התאונה היא נאלצה לנצל את כל ימי המחלה הצבורים לזכותה, ומשאלה אזלו, גם חלק מימי החופשה השנתית, וימי חופשה עתידיים. תשלומים ששולמו לה ביתר, לאחר ניצול כל הנ"ל, נוכו ממשכורותיה הבאות, תחת הסעיף "מקדמה", בהתאם להסכם אליו הגיעה עם מעסיקה. על כן עתרה התובעת לפסוק לה בגין ראש נזק זה סך של 33,895 ¤ בגין הניתוח הראשון,  וסך 19,808 ¤ בגין הניתוח השני.

 

22. ב"כ הנתבעים טוען, כי לבד מניצול מסויים של ימי מחלה בגין שני הניתוחים, לא מעיד תלוש המשכורת על ניצול ימי חופשה, נהפוך הוא. בתלוש רשומים במפורש ימי החופשה הצבורים, ללא כל הפחתה. טענה שכזו ביחס לימי החופשה, מהווה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב, והתובעת אינה רשאית להעלותה. עוד טען, כי גם ימי המחלה המנוצלים למעשה לא גרמו לתובעת לחסרון כיס, שכן פוטרה מעבודתה, ולא הוכיחה כי היתה זכאית לפדותם.

 

23. התובעת נעדרה מעבודתה בגין הניתוח הראשון, בין התאריכים 29.10.97 - 12.2.98 (מועד הלידה), כשלושה וחצי חודשים. בגין הניתוח השני נעדרה כחודשיים וחצי, מיום 12.4.99.

                                   

24. מתלושי השכר של התובעת, עולה, כי בארבעת החודשים מיום התאונה ועד ללידה, ניצלה 76 ימי מחלה, ואף לא יום חופשה אחד. כן נוכו ממשכורות 6/98-8/98 מקדמות בשיעור 819 ¤. לאחר הניתוח השני, ניצלה התובעת 45 ימי מחלה.

 

אכן, התובעת לא הוכיחה כי ניצלה ימי חופשה שנתית, ואלה נותרו לא מנוצלים על פי תלוש המשכורת.

26. אשר לימי המחלה, אני דוחה את טענת ב"כ הנתבעת, לפיה לתובעת לא מגיע פיצוי בגין ניצול ימי מחלה, לאחר שפרשה ממקום עבודתה, ולא הביאה ראיה לזכאותה לפדיון ימי מחלה לא מנוצלים.

 

27. ימי המחלה הם הטבה של העובד, אשר ניצולה עקב התאונה, מביא לגריעה מהיקפה, באופן שאם יחלה העובד, יפחת מספר ימי המחלה שיעמדו לרשותו. ידוע לנו שהתובעת המשיכה לעבוד באותו מקום עבודה שמונה שנים לאחר התאונה, ובמהלך כל תקופה זה, נשללו ממנה ימי המחלה בגין התאונה. על כך יש לפצותה.

 

28. ראה לעניין זה את דבריו של כב' השופט י. לוין בת.א (ב"ש) 231/81 ד"ר לוסיאן אבן צור, נ' הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"מ תשמ"ה(3) 45, וכן לאחרונה דברים שאמר כב' השופט יוסף שפירא מבית המשפט המחוזי בירושלים בת.א 6201/04 עיזבון המנוח רפאל חג'ג' ואח' נ' הראל חברה לביטוח   (ניתן ביום 18.3.08), [פורסם בנבו]:

"...בניגוד לטענת הנתבעות, ניצול ימי המחלה אינו שולל את הזכות לפיצוי, וכבר נקבע כי ימי המחלה הינם משאביו האישיים של הניזוק. ועל כן אם לאחר התאונה המשיך הניזוק לקבל שכר, אולם שכר זה שולם על חשבון ימי המחלה הצבורים לטובתו, הרי שיש לפצות אף בראש נזק זה (ראו: ת"א (חיפה) 211/92 שרון גלט נ' ברוך כהן, [פורסם בנבו]; ת"א (חיפה) 11293/97 גאנם נעים נ' מגדל חב' לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו]; ת"א (ירושלים) 2173/00 א' ע' מ' נ' אישי-ישיר חב' לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו])."

 

29. לפיכך, אני פוסקת לתובעת בגין ראש נזק זה, פיצוי בשיעור של 3.3 משכורות (לפי חישוב של 23 ימי מחלה לחודש משכורת), בצרוף סך 819 ¤ בגין המקדמות. סה"כ בגין התקופה שלאחר הניתוח הראשון, סך 44,000+1,600=45,600 ¤.

30. אשר לניתוח השני – התובעת ניצלה אמנם 45 ימי מחלה, אולם המומחה הרפואי פסק לה נכות זמנית לשבועיים בלבד, ועל קביעה זו לא נשאל המומחה מאומה על ידי ב"כ התובעת. לפיכך אני פוסקת בגין הניתוח השני מחצית המשכורת החודשית. סה"כ פיצוי בגין התקופה שלאחר הניתוח השני סך 6,000 ¤.

 

31. סך כל הפיצוי בגין ראש נזק זה, 51,600 ¤.

 

בונוסים

32. התובעת עותרת לפיצוי גם עבור בונוסים בגין עמידה ביעדי החברה, והגדלת היקף הפרסום בלוח.  לטענתה, הוענקו לה בעבר בונוסים אשר לא גולמו בתלושי המשכורת, למעט חודש ינואר 2005, אלא ניתנו או הוענקו כנסיעות, טיסה לחו"ל וכו'. אלמלא מגבלותיה וקשיי תפקודה עקב התאונה, קרוב לודאי שהיתה זכאית לבונוסים בשיעורים גבוהים, יותר או במועדים תכופים יותר.

 

33. טענה זו לא הוכחה, ולו בראשית ראיה. התובעת לא הציגה כל תלוש המאמת את טענת הבונוס, או ראיה אחרת, ודווקא הראיה שכן הוצגה, דהיינו משכורת חודש ינואר 2005,  מלמדת כי גם לאחר התאונה שולם לה בונוס, ככל שחולק על ידי המעביד.

 

34. אשר על כן, איני פוסקת מאומה בגין ראש נזק זה.

 

הפסדי שכר לעתיד

35. על פי קביעת מומחה בית המשפט, סובלת התובעת מנכות בשיעור של 10%, הנובעים מצלקות ניתוחיות, "שהמדיאלית ביניהן רגישה למגע", "שינוי קל במנח הקרסול השמאלי לעומת הימני" ובעיקר: "מגבלת תנועה ברורה בתנועות הקרסול השמאלי".

 

36. ב"כ התובעת עותר להעמיד את נכותה התפקודית של התובעת על 20% לכל הפחות. על פי הנטען, תפקידה של התובעת כלל יציאות רבות מהמשרד, לפגישות עם לקוחות. נכותה גרמה לה להפחית את יציאותיה מהמשרד, שכן התקשתה ללכת ולנהוג, ופיטוריה נבעו מהיעדרויותיה הרבות, ואי היכולת למלא אחר כל דרישות עבודתה. מגבלות אלה גם הביאו להקפאת שכרה של התובעת, ואלמלא התאונה, היה שכרה גדל באופן משמעותי. מטעמים אלה עותר הוא לפצותה עפ"י חישוב אקטוארי מלא של 20% נכות עד גיל הפרישה.

 

37. ב"כ הנתבעת  טען, כי אין קשר בין פיטוריה של התובעת לבין התאונה, שכן לא הוכח כי שכרה של התובעת הופחת בעקבות התאונה, וכן לא הוכחה סיבת פיטוריה. לפיכך, הציע פיצוי גלובאלי שלא יעלה על  25,000 ¤.

 

38. אני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעת, לפיהן לא הוכח קשר סיבתי בין נכותה של התובעת, לבין ירידה או העדר עליה בשכרה, ובין נכותה לפיטוריה.

 

39. אשר לאי קבלת תוספות שכר - התובעת לא הציגה כל ראיה ממנה ניתן ללמוד כי היתה אמורה לזכות בהעלאה בזמן מן הזמנים, או כי כך נהוג במקום עבודתה, לעובדים כדוגמתה. טענה שכזו ניתן היה להוכיח הן בתלושי משכורת של התובעת המלמדים על נוהג כזה בעבר, או בעדות של מי מהאחראים עליה בעבודתה, או של חבר לעבודה, בצרוף תלושי משכורת רלוונטיים.

 

40. התובעת גם לא הוכיחה את טענתה, לפיה פיטוריה נבעה מנכותה. אילו היה מדובר בהפסקת עבודה שארעה תקופה קצרה לאחר התאונה, ניחא. יתכן וניתן היה לדרוש רמת הוכחה נמוכה יותר. אלא שהפסקת העבודה רחוקה מהתאונה, מרחק משמעותי בן 8 שנים. קשה להניח כי תקופה כה ארוכה מוכן היה המעביד לסבול את נכותה של התובעת, במידה וזו פגעה בעבודתה, ורק לאחר 8 שנים החליט לפטרה בגין כך. בחלוף תקופה כה משמעותית של עבודה בדיוק באותו מקום, ובאותה משכורת, דרושה ראיה חזקה הרבה יותר, כדי לקשור בין הפיטורין לבין הנכות.

 

41. צודק ב"כ הנתבעת בטענתו כי אילו היו הפיטורין נגרמים על רקע מצבה הבריאותי, לא היה המעביד מסרב לשתף פעולה, ומפרט במכתבו את קשייה של התובעת, בגינם פוטרה. דווקא אי הפירוט, והעזיבה הכעוסה אותה מתארת התובעת, מלמדים על סכסוך חדש שמקורו לא בתאונה.

 

42. לפיכך, איני פוסקת לתובעת פיצוי בגין התקופה שבין התאונה ועד לפיטורין בגין הפסד העלאות בשכרה.

 

43. אשר לפיצוי בגין פגיעה בכושר השתכרותה בעתיד - כפי שציינתי לעיל, נכותה של התובעת פוגעת בכושר הניידות שלה במידת מה, והדברים עולים הן מחוות דעת המומחה, והן מעדותה של גב' טפיירו, שסייעה לתובעת והסיעה אותה ללקוחות. אלא שהעבודה בה הועסקה התובעת, עובר לתאונה, כמנהלת לוח וכסוכנת בעיתון, אינה דורשת כושר ניידות מיוחד. התובעת לא היתה סוכנת בעצמה, אלא אחראית על סוכנים, וגם יציאותיה מהמשרד, ככל שנדרשו, לא לוו במאמץ משמעותי של רגליה, אלא בהליכה מהרכב למשרד. לא ראיתי בחוות הדעת כי נכותה של התובעת מונעת ממנה פעילות כזו.

 

44. עם פיטוריה, פנתה התובעת ללימודי הידרותרפיה והוסמכה כהידרותרפיסטית. כיום היא לומדת לתואר ראשון כללי, והתמחות במשאבי אנוש, ומחפשת עבודה בתחום ההידרותרפיה, תחום שגם עשוי להיטיב עימה, לטענתה, מבחינה רפואית.

 

45. מכאן, שגם בעתיד, לא צפויה נכותה של התובעת להגבילה באופן מיוחד בעבודתה.

 

46. מאידך, לא ניתן להתעלם מהמגבלות הנובעות מנכותה של התובעת, שכן מדובר בהגבלה מסויימת על כושר הניידות שלה, גם אם לא חמורה, ויתכן כי תמנע או תפריע לה באופן כלשהו בקבלת תפקידים מסויימים, גם בתחומי ההתמחות החדשים.

 

47. בנסיבות אלה, לאחר שקבעתי כי הנכות לא השפיעה באופן ישיר על כושר ההשתכרות של התובעת עד כה, ולא ידוע כיצד תשפיע בעתיד, נכון יהיה לקבוע את שיעור הגריעה מכושר השתכרותה של התובעת על דרך האומדנא ולפצותה בסכום גלובאלי בגין ראש נזק זה.

"נכויות בשיעור נמוך, של 5% או אפילו עד 10%, מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות, אצל אדם מן הישוב. במקרים כאלה, הנטייה היא שלא לפסוק את הפיצוי לפי אחוז הנכות, אלא, מקום שבית המשפט משתכנע שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית, הוא עשוי לפסוק סכום גלובלי בפריט נזק זה.."

(דוד קציר, "פיצויים בשל נזקי גוף", מהדורה רביעית, עמ' 191).

 

48. אשר על כן, אני פוסקת בגין ראש נזק זה, פיצוי בסך  90,000 ¤.

 

עזרת צד ג'

עזרה בעבר

49. לטענת התובעת, במשך חופשות המחלה הממושכות בהן שהתה בביתה, כשישה חודשים וחצי, לאחר שני הניתוחים שעברה, היא נזקקה לעזרה יומיומית אינטנסיבית של בני משפחתה, בעלה ואמה. קשייה האובייקטיביים עקב נטרול שתי רגליה, התעצמו גם נוכח הריונה המתקדם.

 

50. את הפיצוי בגין ראש נזק זה העריכה התובעת בשיעור 71,000 ¤.

 

51. לטענת הנתבעת, התובעת לא הוכיחה את נזקה בראיות הולמות. היא לא זימנה לעדות את אמה, שסייעה לה, כטענתה, וכן לא צרפה תלושי שכר של בעלה, ללמד על הפסדי שכר שנגרמו לו בעקבות העזרה שנתן לה. על כן מוצע לפצות בסכום גלובלי של 4,000 ¤.

 

52. אכן, עזרת צד ג', הינה נזק מיוחד שיש להוכיחו פוזיטיבית. בעלה של התובעת העיד כי נאלץ לצאת לחופשה על מנת לעזור לה בהתנהלות השוטפת והיומיומית (עמ' 20 ש' 18), אך לא צורפו תלושי שכר שלו, או אישור ממעסיקו, להוכיח זאת.

 

התובעת צרפה לתצהירה מסמך רפואי מיום 28/10/97 (נספח ב' לתצהירה), ממנו עולה כי נזקקה לעזרה חלקית ברחצה ובהלבשה, עזרה בקניות/בישול והכנת אוכל, ניקיון הבית וכביסה.

54. אני מקבלת את טענת התובעת, הסומכת גם על המסמכים הרפואיים, כי נזקקה לעזרה, וזו ניתנה לה על ידי בני משפחתה. בהתחשב בהיקף הנכויות הזמניות שאושרו לה (כארבעה חודשים), באופי הפגיעה, ובהריונה המתקדם של התובעת בתקופה זו, יש להניח כי מדובר בעזרה אינטנסיבית, החורגת מזו המושטת על ידי בני משפחה זה לזה במסגרת יחסי משפחה רגילים.

 

55. לפיכך, ועל דרך האומדנא אני פוסקת בגין ראש נזק זה פיצוי בסך   15,000 ¤.

 

עזרה לעתיד

56. לטענת התובעת, היא נדרשת גם כיום לעזרה במטלות שונות ויומיומיות וככל הנראה תזקק לעזרה כזו גם בעתיד, כשתתבגר, ועל כן העריכה את הסיוע לה תזדקק  ב- 521,280 ¤.

 

57. לטענת הנתבעת, יש לקבוע פיצוי בשיעור של 10,000 ¤, בהסתמך על עדות התובעת, לפיה  בעלה וילדיה לוקחים חלק פעיל במטלות השוטפות של הבית, וכי מצבה הכלכלי אינו מאפשר לה להעסיק עוזרת בית.

 

58. נוכח שיעור הנכות וטיבה, גם אם התובעת אינה מסוגלת עתה מבחינה כלכלית להעסיק עוזרת בית, לא מן הנמנע שבעתיד יעלה הדבר בידה, ובעתיד הרחוק יותר,  גם לא יהיו בני משפחה שיעזרו לה במטלות, לאחר שילדיה יעזבו את הבית.

 

59. בנסיבות אלה אני פוסקת בגין ראש נזק זה פיצוי בסך  30,000 ¤.

 

הוצאות נסיעה, הוצאות רפואיות ואובדן דמי שכירות

60. התובעת עותרת לפסוק לה סכום גלובלי של 45,000 ¤ בגין סעיף זה. לטענתה, היא נאלצה לשאת בהוצאות רפואיות רבות, הוצאות נסיעה לטיפולים ואמבולנסים, חוות דעת מומחה עבורה שילמה 4,000 ¤ וכן 1,000$ עבור שכירות שנאלצה לסיים בטרם עת, בעקבות התאונה.

 

61. התובעת צרפה קבלות בסך של 1,322 ¤, עבור תרופות, טיפולי פיזיותרפיה ונסיעות באמבולנס. לטענתה,  לא שמרה על כל הקבלות, אולם נגרמו לה הוצאות רבות יותר.

 

הוצאות רפואיות מכוסות במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי תשנ"ד-1994 (ע"א 5557/95 סהר נ' אלחדד, פ"ד נא(2) 724). יחד עם זאת, הכיסוי אינו בהכרח מלא, ומשהוכחו צרכיה של התובעת, ניתן לפסוק לה פיצוי על דרך האומדן הנמוך. אשר להוצאות הנסיעה לטיפולים, מהקבלות שצורפו ניכר כי שילמה עבור נסיעות. כמו כן, סביר בעיניי הסכום של 4,000 ¤ עבור חוות דעת מומחה.

63. איני מוצאת מקום לפסוק בגין אובדן דמי שכירות, בהיותה הרחבת חזית אסורה.

 

64. לפיכך, אני פוסקת בגין ראש נזק זה פיצוי בסך  8,000 ¤.

 

 

כאב וסבל

65. התובעת עותרת לפסוק לה בגין ראש נזק זה סך 85,000 ¤, נוכח ימי האשפוז, שני הניתוחים והסבל שנגרם לה.

 

66. ב"כ הנתבעת עותר לפסוק סכום של 60,000 ¤, עבור כאב וסבל.

 

67. בהתחשב בשיעור הנכות וימי האשפוז, אני מעמידה את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך 70,000 ¤.

 

סיכום

68. העולה מן המקובץ הוא כי הנתבעת תפצה את התובעת לפי הפירוט שלהלן:

                                 א.         הפסדי שכר לעבר                      51,600 ¤

                                  ב.         הפסדי שכר לעתיד                    90,000 ¤     

                                  ג.          עזרת צד ג' עבר                         15,000 ¤

                                  ד.         עזרת צד ג' עתיד                       30,000 ¤

                                 ה.         הוצאות רפואיות ונסיעות          8,000 ¤

                                  ו.          כאב וסבל                                 70,000 ¤

__________________________________

סה"כ                                       264,600 ¤

 

אשר על כן אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 264,600 ¤ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל, בניכוי  30% בגין אשם תורם, ובתוספת שכ"ט עו"ד בצרוף מע"מ כחוק.

ניתן היום ו' באייר, תשס"ט (30 באפריל 2009) בהעדר הצדדים.

                                                                                                          

טלי חיימוביץ, שופטת 

         סגנית נשיא

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/83DD2B875EDAD784422575A80055CD0B/$FILE/38AEE1356BA7348B422575260037C87F.html
תאריך: 
30/04/09
Case ID: 
1187_1
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : טלי חיימוביץ
טלי חיימוביץ
Powered by Drupal, an open source content management system