כהן נ. ארזי


 

   

בתי המשפט

א  036619/06

בית משפט השלום תל אביב-יפו

 

03/05/2009

תאריך:

כב' השופט מרדכי בן חיים

בפני:

 

 



כהן ישראל

בעניין:

התובע

עובדיה הוכמן

ע"י ב"כ עו"ד


 

נ  ג  ד


 

ארזי איתן

הנתבע

עו"ד קשלס ליאור

ע"י ב"כ עו"ד

 

פסק דין

 

א.         מהות התביעה ועיקקר טענות בעלי הדין

 

בפני תביעה לחייב את הנתבע לשלם לתובע סך 160,000 ¤.

 

1.         בכתב התביעה טוען התובע כי בשנת 1996 רכש דירה ברמת-גן שנבנתה במסגרת מיזם עסקי שהנתבע היה שותף בו וכי שילם לנתבע ולאחרים סך 100,000 דולר במזומן וסכום נוסף בסך 280,000 דולר על ידי לקיחת הלוואה לשעבוד זכויותיו בנכס.

 

            לגרסת התובע בוטלה עסקת הרכישה וכי בהסכמתו נקבע כי הנתבע יחד עם יתר השותפים לעסקה ימכרו את חלקו לאחר ובלבד שזכויותיו יובטחו.

 

2.         להלן טען התובע כי על פי ההסכמים עם שותפיו נקבע כי יקבל חלק מן הסכומים המגיעים לו מן הנתבע וחלק אחר יקבל מגב' אורית קרוליצקי (להלן: "קרוליצקי") ומר אפרים צדקה (להלן: "צדקה").

 

התובע מוסיף וטוען כי הנתבע התחייב בפניו במסמך שכספים שיעלו בזכותה של קרוליצקי או מי מטעמה יועברו לתובע לאחר כיסוי החובות לבנק.

 

3.         התובע טוען כי שותפיו פרעו את חלקם בחוב למעט קרוליצקי.

 

4.         להלן טוען התובע כי בקופה המשותפת נותרו כספים וכי קרוליצקי הסכימה כי יועברו לתובע אלא שלגרסת התובע התנגד הנתבע להעברת הכספים שעלו בחלקה של קרוליצקי המורכבים מסכום של 70,000 ¤ שזו אמורה לקבל על פי פסק בוררות וכן סך 200,000 ¤ שהעבירה לחברת י. צדקה.

 

5.         התובע טוען כי הנתבע אחראי כלפיו לשלם את החוב במלואו והעמיד את חובו הנטען כלפי הנתבע לסך 160,000 ¤.

 

6.         הנתבע הגיש כתב הגנה בגדרו הכחיש את חבותו כלפי התובע וכפר בזכותו של האחרון לגבות ממנו סכומים כלשהם.

 

הנתבע טען כי עסקינן בהלוואה שנתן התובע לו ולצדדים נוספים למעלה מ-8 שנים קודם להגשת התביעה במהלך בנייתו של מיזם הבניה, וטען להתיישנות התביעה, שכן לגרסתו ההתחייבות להחזרת ההלוואה קמה עוד בשנת  1998.

 

7.         הנתבע הוסיף וטען כי שילם לתובע את מלוא חלקו וכי זה האחרון לא טרח לתבוע את השותפים האחרים ובכך שינה את מצבו של הנתבע לרעה.

 

במסגרת כתב הגנתו הוסיף הנתבע ופירט את מערכת ההתחשבנות בין התובע, הנתבע קרוליצקי וצדקה.

 

8.         הנתבע טוען כי במכתב מיום 24.3.96 (להלן: "ההתחייבות") התחייבו הוא וצדקה כי התובע הסכים לרכוש את הדירה בסכום של 370,000 דולר מתוכם סך 100,000 דולר תשלום במזומן של התובע ויתרה בסך 270,000 דולר באמצעות הלוואת משכנתא שיקח התובע בעוד שהנתבע וצדקה התחייבו לממן את תשלומיה.

 

עוד סוכם במסגרת ההתחייבות האמורה כי עם מכירת הדירה ייפרע סכום המשכנתא והתובע יקבל שיעור של 120% על השקעתו במזומן בעוד שהיתרה בין תמורת מכירת הדירה ובין סכום החזר המשכנתא והחזר השקעתו של התובע ישולמו לנתבע ולצדקה.

 

9.         להלן טען הנתבע כי בעקבות הקשיים במימוש המיזם ולאחר שהתובע מכר את דירתו והשותפות נזקקה לכספים נוספים, הילווה התובע לשותפות סך 409,200 ¤ בצירוף ריבית כאמור בהסכם הלוואה מיום 6.1.08 שנחתם בין התובע מזה ובין הנתבע צדק וקרוליצקי מזה (להלן: "הסכם ההלוואה").

 

11.       הנתבע מוסיף וטוען כי בסוף שנת 2000 ולאחר שהשותפות לא עמדה בתשלום לתובע על פי הסכם ההלוואה הוסכם בין הצדדים כי כל אחד מבין השותפים ישא בחלקו היחסי בתשלום החוב.

 

הנתבע טוען כי מימש התחייבות זו ושילם לתובע את מלוא חלקו היחסי בסך 155,819 ¤.

 

12.       להלן טען הנתבע כי במהלך שנת 2002 ולאחר שהשותפים האחרים לא שילמו לתובע את חלקם בחוב ההלוואה ביקש התובע מן הנתבע כי האחרון יפקח על הכספים המצויים בקופת השותפות לטובת קורליצקי ו/או צדקה אשר היו חייבים לתובע סך 302,965 ¤ באופן שהנתבע לא יאפשר הוצאת כספים אלא לידי התובע.

 

הסדר זה גובש במסגרת כתב התחייבות מיום 29.11.01 (להלן: "כתב ההתחייבות") בגדרו הודו קורלציקי וצדקה בקיום חובם בסך 302,965 ¤ והתחייבו לפרעו לתובע במועדים שנקבעו בכתב ההתחייבות.

 

הנתבע חתם בשולי כתב ההתחייבות לאמור:

"הנני מסכים כי לא אאשר לה"ה צדקה וקרוליצקי להוציא כספים אלא בהתאם להתחייבות לעיל".

 

13.       הנתבע טוען כי בהמשך מהלך הדברים התגלע סכסוך באשר לדרך חלוקת הכספים שנותרו בקופת השותפות וכי עו"ד גלוסקא אשר פעל כבורר בין הצדדים (להלן: "הבורר") נתן פסק בוררות המתייחס להשקעות השותפות במינם ולחוזותיהם כלפי צדדים שלישיים.

 

בסעיף 24 לפסק הבורר נקבעה חלוקת יתרת כספי השותפות.

 

הנתבע טוען כי הוא וכן צדקה הגישו בקשות לביטול פסק הבוררות וכי בעת הגשת התביעה טרם ניתן פסק דין בעניין ביטול פסק הבוררות.

 

ב.         דיון וממצאים

 

1.         טענת ההתיישנות

 

1.1       כזכור העלה הנתבע בכתב הגנתו טענת התיישנות אך ראיתי לדחותה על יסוד הנימוקים כדלקמן, השונים מן הטעמים שפירט התובע בכתב התשובה שהגיש.

 

1.2       כעולה מסעיף 6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, מניין תקופת ההתיישנות מתחיל עם לידתה של עילת התביעה.

 

כנטען במכתב התביעה הפר הנתבע לכאורה את התחייבותו לאפשר העברת כספים מקופת השותפות לתובע.

 

אין חולק כי בהינתן שאותה התחייבות זו ניתנה לראשונה ביום 29.11.01, הרי שאין לדבר כלל ועיקר על הפרתה קודם לאותו מועד.

 

התביעה הוגשה ביום 18.6.06 והנובע מכך היא שהיא לא התיישנה.

 

1.3       למעשה די בנימוק זה כדי לדחות את טענת ההתיישנות, מעבר לדרוש אוסיף כי לאור האמור בסעיף 3 לחוק ההתיישנות - אין להיזקק לטענת ההתיישנות אם לא נטענה על ידי הנתבע בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה.

 

הנתבע לא חזר על טענת ההתיישנות במסגרת תצהיר עדותו הראשית ואף לא בישיבות קדם המשפט  הגם שטען לעניין התובענה ובכלל זה עתר לצרף נתבעים נוספים (עמ' 3 לפרוטוקול ישיבת יום 25.6.07).

 

בנסיבות אלו אין להיזקק לטענת ההתיישנות.

 

2.         גרסת התובע בתצהירו

 

2.1       בתצהיר עדותו סטה התובע ולא במעט מטענותיו בכתב התביעה. לגרסתו הנתבע עשה עם שותפיו הסדר פנימי אשר התובע לא היה מודע לו וכי משהובא דבר ההסדר לידיעתו לא הבין אותו ואת הקשר שלו - אליו (סעיפים 2 ו-3 לתצהיר עדותו הראשית).

 

2.2       לא זו בלבד שהנתבעים התנגדו לשינוי חזית המריבה (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 10-9) אלא שגרסה זו אינה ראויה לאמון שכן בעדותו טען התובע כי אינו זוכר שסכום החוב המגיע לו מסתכם לסך 409,200 ¤ (עדותו בעמ' 11 לפרוטוקול ישיבת יום 6.7.08 שורה 22 וכן בעמ' 12 שורה 6), בעוד שאין חולק בפני על העובדה כי התובע חתום על הסכם ההלוואה בו נזכר סכום זה בבחינת הסכום שהלווה התובע לשותפות.

 

3.         הנתבע עמד בכל התחייבויותיו הכספיות כלפי התובע

 

3.1       בכתב תביעתו הודה התובע הגם שבאופן עמום כי הנתבע פרע את חובות כלפיו (סעיף 8 לכתב התביעה).

 

במהלך חקירתו הנגדית הודה התובע בפירעון חובו של הנתבע בהעידו:

"כל מה שהוא התחייב הוא פירק את זה לתשלומים אבל שילם עד האגורה האחרונה" (בעמ' 12 שורות 25-23).

 

3.2       יתר על כן ובניגוד לגרסתו בתצהיר עדותו לפיה לא הבין את מהותו של ההסדר הפנימי, העיד התובע:

"אני פניתי לאיתן (הנתבע-מ.ב.ח) ואמרתי לו שמה שהתחייבת בסידור הפנימי שלכם עמדת בו" (שם בעמ' 13 שורות 10-9).

 

3.3       התובע אישר בחקירתו כי כל טענותיו ובקשותיו מן הנתבע מאז יום 29.11.01 (תאריך כתב ההתחייבות-מ.ב.ח) קשורות באחריותו של הנתבע שלא לאשר הוצאת כספים לקרוליצקי וצדקה (שם בקצה עמ' 13).

 

3.4       לא זו אף זו.

 

ביום 11.4.04 פנה התובע לנתבע במכתב (נ/7) ובו טען התובע כי בידו התחייבות של הנתבע להעביר לתובע כל סכום כסף שיגיע לקורליצקי ולצדקה בגין מכירת הדירות במיזם.

 

התובע אישור בעדותו כי שלח את המכתב האמור לנתבע (עמ/ 17 לפרוטוקול שורות 4-3).

 

הנה כי כן עולה בבירור כי התחייבותו של הנתבע כלפי התובע היתה ברורה ומוגדרת ועל פי תוכנה לא הטילה על הנתבע כל חיוב כספי ישיר כלפי התובע.

 

3.5       במהלך חקירתו נשאל התובע מדוע לא טען בפני הנתבע כי זה חייב לו כסף והשיב:

"האמנתי בו הערצתי אותו הערכתי אותו"

 

ולמטה מזה בתשובה חוזרת לאותה שאלה משיב התובע:

"טיפשות שלי ואולי הערכה שלי כלפיו" (שם בעמ' 17 שורות     12-9).

 

3.6       כזכור, ליבת טענתו של הנתבע הן בכתב הגנתו והן בתצהירו הודה כי שילם לתובע את מלוא חלקו היחסי של הנתבע בחוב וכי חובתו האחרת כלפי התובע:

 "היתה לשמור על קופת השותפות כך שכל הכספים המגיעים לתובע מהצדדים השלישיים (קרי צדקה וקורליצקי-מ.ב.ח) יועברו לידיו" (סעיפים 4.6 ו-4.8 לתצהיר הנתבע).

 

3.7       במהלך עדותו טען הנתבע כי שעה שחתם על הסכמתו בתחתית בקצה כתב ההתחייבות לפיה לא יאשר לצדקה וקורליצקי להוציא כספים מקופת השותפות האמין כי יישאר כסף בקופה ( בעמ' 18 שורות 20-19) אך הכחיש כי ערך בפני התובע מצג לפיו יש כסף בחשבון (שם בעמ' 19 שורה 1).

 

4.         הטענות המשפטיות של התובע

 

4.1       בסיכום טענותיו טען התובע כי הוא זכאי לתבוע מן הנתבע את יתרת החוב המגיע לו בהסתמך על הוראת סעיפים 56, 54 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים").

 

4.2       בסעיף 54 לחוק החוזים נקבעה חזקה עובדתית לפיה:

"שניים שחייבים חיוב אחד, חזקה שהם חייבים ביחד ולחוד".

 

סבורני כי אין התובע רשאי להתגדר בתביעתו בחזקה האמורה שכן הוא נתפש על הודאתו לפיה הפריד בין חיובי הנתבע מזה וחיובי קורליצקי וצדקה מזה וכי קיבל מן הנתבע את מלוא חלקו היחסי בחוב.

 

מכאן שנסתרה החזקה העומדת ביסודו של אותו סעיף.

 

4.3       אשר לסעיף 56 (ג) לחוק החוזים, בסעיף זה נאמר:

"היו יותר משני חייבים ואין אפשרות סבירה לחזור ולהיפרע מאחד מהם, ישאו בחלקו הנותרים לפי חלקיהם".

 

4.4       לשיטתי גם סעיף זה אינו מסייע בידי התובע.

 

כמושכל ראשון אטעים כי ספקותיי עימי, האם ניתן להגדיר את הנתבע כחייב שכן, אין חולק כי זה פרע את חלקו היחסי בחוב ומשכך אין לראותו כחייב כלפי התובע.

 

4.5       אולם גם לגופו של עניין לא הוכח בפני כי לא הייתה אפשרות סבירה לחזור ולהיפרע ממי מבין החייבים האחרים (קרוליצקי ו/או צדקה).

 

בתשובה לשאלה מדוע לא תבע את צדקה עוד בשנת 2003 טען התובע כי אפרים צדקה התחיל לשלם לו בעוד שנמנע מלתבוע את ציון צדקה כיוון שזה היה חדל פירעון. אפס, בחקירתו עומת התובע עם העובדה כי צו כינוס הנכסים נגד ציון ניתן רק ביום 4.7.05 (שם בעמ' 14 שורות 26-20 ונספח ז' לתצהיר הנתבע).

 

תשובתו של התובע לשאלה מדוע לא תבע את קרוליצקי היתה מוזרה עוד יותר בטענו כי לא ראה אותה מעולם והבין כי היא שותף קש (בעמ' 14 שורה 4).

 

4.6       בהמשך עדותו מגדיל התובע לעשות שלדבריו אינה שותפה - בהשיבו לשאלה מדוע לא הסכים לבקשת הנתבע לצרף את צדקה וקרוליצקי:

"את גב' קרוליצקי אני לא מכיר ואני בטוח כי לא היתה שותפה בעניין זה..." (שם בעמ' 17 שורות 16-15).

 

נפלא ממני מדוע איפוא סבר התובע כי בחלקה של קרוליצקי יעלו כספים שמהם יוכל להיפרע.

 

4.7       אני פוסק איפוא כי ככל שאין בידי התובע להיפרע מצדקה וקורליצקי הרי שמצב דברים זה נגרם בעיקר בשל קוצר ידו לנקוט נגדם הליכים במועד מוקדם ככל האפשר ומכל מקום לא עלה בידו להוכיח כי הנתבע איפשר לקרוליצקי ו/או צדקה ליטול כספים מקופת השותפות.

סוף דבר

 

אני דוחה את התביעה.

התובע ישלם לנתבע שכר טרחת עורך דין בסכום של 12,000 ¤.

 

הודעה זכות הערעור.

 
ניתן היום, ט' באייר, תשס"ט (3 במאי 2009), בהעדר הצדדים.

 

מרדכי בן??חיים, שופט


המזכירות תמציא את פסק הדין בדואר רשום.

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/756E58DF36423370422575AB0065E477/$FILE/324044C69C6E9762422575A80044AA93.html
תאריך: 
03/05/09
Case ID: 
36619_6
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : מרדכי בןחיים
מרדכי בןחיים
עורכי דין : עובדיה הוכמן קשלס ליאור
עובדיה הוכמן
קשלס ליאור
Powered by Drupal, an open source content management system