ככל נ' בלומפילד


 

   

 

ע"א 2616/08

בבית המשפט המחוזי בירושלים

בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים


 

                        וערעור שכנגד

07/05/2009

 

כב' השופט צבי זילברטל

כב' השופטת גילה כנפי-שטייניץ

כב' השופט רפאל יעקובי

לפני:

 

 





 

כלל חברה לביטוח בע"מ

ע"י עו"ד סלע ועו"ד מאירוביץ

בעניין:

המערערת

המשיבה שכנגד

 

 

 


 

 

נ  ג  ד

 

 


 

נאדין בלומפילד

ע"י עו"ד אופיר עוזרי

 

המשיבה

המערערת שכנגד

 

 

 


 

פסק דין

 

1.         המשיבה והמערערת שכנגד (להלן – "המשיבה"), ילידת 1975, עורכת דין במקצועה, נפגעה בתאונת דרכים ביום 2.11.98. בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה זו הגישה המשיבה תביעה לבית משפט השלום בירושלים (ת.א. 22586/00). בית משפט השלום (סגן הנשיא, כב' השופט כ' מוסק) חייב את המערערת והמשיבה שכנגד (להלן – "המערערת") לשלם למשיבה פיצוי המסתכם בסכום של 244,000 ש"ח.

 

2.         בעניינה של המשיבה מינה בית המשפט מספר מומחים רפואיים. בתחום האורטופדיה מונה ד"ר אלישוב אשר על יסוד חוות דעתו ועדותו קבע בית המשפט, כי למשיבה נותרה נכות צמיתה בגין פגימה בעמוד השדרה הצווארי בשעור 5%. בתחום כירורגיית כף היד מונה ד"ר עוזר, אשר על יסוד חוות דעתו נקבע כי למשיבה נכות בגין פגיעה תחושתית קלה מאוד בפלקסוס הברכיאלי בשיעור 3%. עוד מונה כמומחה מטעם בית המשפט האנדוקרינולוג ד"ר שילה. ד"ר שילה חיווה דעתו כי המשיבה סובלת מתת פעילות בלוטת התריס וכי בגין פגימה זו עומדת נכותה על 10%, כשלדעתו הנכות אינה קשורה לתאונה. בית המשפט פסק בעניין זה כי "מחמת הספק ולאור העובדה כי ההחמרה אכן חלה סמוך מאוד לאירוע התאונה, יש לייחס מחצית הנכות לאירוע התאונה" (סעיף 20 לפסק הדין).

נמצא, כי סך כל נכותה הרפואית המשוקללת של המשיבה, על פי קביעת בית המשפט, עומד על 12.45%.

בית המשפט קבע כי שיעור הנכות התפקודית עומד, בנסיבות העניין, על 8% ובהתחשב בקביעה זו פסק את הפיצוי בראשי הנזק השונים.

 

3.         טענתה המרכזית של המערערת היא, שלא היה מקום לקבוע נכות בגין תת הפעילות של בלוטת התריס, שכן על פי חומר הראיות, ובעיקר על יסוד עדותו של ד"ר שילה, לא היה מנוס מהמסקנה לפיה אין קשר סיבתי בין הפגיעה שנגרמה למשיבה בתאונה לבין הפגימה האמורה.

עוד טוענת המערערת כי על יסוד תשובותיו של ד"ר עוזר לשאלות הבהרה שנשלחו לו, מן הראוי היה לקבוע כי קיימת חפיפה בין הנכות שנקבעה על ידו לבין הנכות שנקבעה על ידי האורטופד ד"ר אלישוב. באשר לנכות אחרונה זו נטען, כי היא נקבעה "בדוחק" ומבלי שיהיו ממצאים אוביקטיביים אלא רק על יסוד תלונות סוביקטיביות של המשיבה, כך שלא היה ראוי לייחס לה משמעות תפקודית. המערערת מדגישה כי גם הנכות בכף היד ניתנה בגין פגיעה תחושתית בלבד, שאינה מוטורית, הבאה לידי ביטוי רק במצב של הרמת הזרועות.

המערערת טוענת כי מאז התאונה תפקדה המשיבה באופן תקין, עבדה, השלימה לימודיה לתואר שני ופעלה באופן שמצביע על כך שהתאונה לא הותירה מגבלות תפקודיות כלשהן.

המערערת גם מלינה על סכומי הפיצוי שנפסקו בראשי הנזק השונים. לעניין זה יש לציין את טענת המערערת על כך שלא היה מקום לערוך חישוב אקטוארי לצורך הפיצוי בגין הפגיעה בכושר ההשתכרות, כפי שערך בית המשפט, בהתחשב בשיעור הנכות הנמוך ובטיבה.

 

4.         המשיבה טוענת בערעורה, כי בסיס השכר שעל יסודו חישב בית המשפט את הפיצוי (8,000 ש"ח לאחר ניכוי מס) נמוך, ואינו משקף כראוי את פוטנציאל ההשתכרות והעלייה בשכר בהתחשב בכישוריה של המשיבה ובמקצועה. לטענתה, בסיס השכר היה צריך לעמוד על כפל השכר הממוצע במשק.

המשיבה מוסיפה וטוענת, כי היה מקום להתחשב בממצאים שנמצאו בבדיקות דימות שנערכו לאחר שניתנה חוות דעתו של ד"ר אלישוב (בדבר סירניקס צווארי ויישור הלורדוזיס), ולקבוע כי הנכות האורתופדית גבוהה יותר.

לטענת המשיבה, מן הראוי היה לפסוק כי מלוא הנכות הנוגעת לבלוטת התריס צריכה להיזקף לחובת התאונה, שכן עובר לתאונה לא סבלה מפגימה בגין תת פעילות הבלוטה.

המשיבה גורסת כי היה מקום לקבוע נכות תפקודית גבוהה מזו שפסק בית המשפט, גם אם שיעור הנכות הרפואית לא ישונה.

לבסוף טוענת המשיבה, כי בית המשפט שגה כאשר לא פסק לזכותה פיצוי בגין חוסר האפשרות לרכוש פוליסת ביטוח בריאות וביטוח חיים אשר במסגרתה יבוטחו האיברים שנפגעו בתאונה, אלא תמורת פרמיה נוספת, כאשר הנזק בעניין זה עומד, לטענתה, על סך של כ- 55,000 ש"ח.

 

5.         משלל הטענות שטענו הצדדים בנוגע לשיעור הנכות הרפואית, אנו סבורים כי יש ממש בטענת המערערת באשר לנכות בתחום האנדוקרינולוגיה. אנו סבורים כי לא נמצא בסיס בחומר הראיות לקביעת בית המשפט, תוך מהלך חריג של סטייה מעמדת המומחה הרפואי מטעמו, כי יש לייחס לפגיעה בתאונה השלכה על מצב פעילות בלוטת התריס. ד"ר שילה חזר מספר פעמים על עמדתו לפיה אין לזקוף לחובת התאונה, כפי שהתרחשה, את ההחמרה במצב בלוטת התריס. בהקשר זה נציין גם, כי עיינו בחומר הראיות שבתיק ולא מצאנו שקיים אישור מפי המומחה על האפשרות שנקבעה בפסק הדין (במובחן מהתייחסות המומחה בחקירתו לסיטואציות היפותטיות אחרות, אליהן התבקש להתייחס על ידי בא כוחה דאז של המשיבה).

אכן, הבדיקות שנערכו למשיבה לאחר התאונה לעומת הבדיקות שנערכו למשיבה ימים ספורים לפני התאונה, מצביעות על שינוי באופי פעילות בלוטת התריס, אך גם לאחר שהמומחה נתן דעתו לנתון זה, לא היה בכך כדי לשנות את מסקנתו האמורה לעיל.

נוכח דברים אלה אנו קובעים כי לא נותרה למשיבה נכות בתחום האמור כתוצאה מהתאונה.

 

6.         המערערת טוענת לחפיפת הנכויות שנקבעו על ידי ד"ר אלישוב וד"ר עוזר. טענה זו מעוגנת בתשובותיו של ד"ר עוזר לשאלות ההבהרה. מאידך, ד"ר אלישוב חיווה דעתו בחקירתו הנגדית כי אין קשר בין הבעיה הצווארית לבין הבעיה בכף היד (עמ' 66 לישיבה מיום 16.10.06), כפי שגם פסק בית המשפט, כך שהיה לבית המשפט יסוד בחומר הראיות להגיע למסקנה אליה הגיע, ואיננו רואים מקום להתערב במסקנה זו.

 

7.         אין גם ממש בטענת המשיבה בדבר הגדלת שיעור הנכות האורתופדית, בהתחשב בתוצאות בדיקות דימות משנת 2004. מדובר בממצאים שהתגלו לראשונה כשש שנים לאחר התאונה, והמומחה הרפואי לא אישר קיומו של קשר סיבתי בין התאונה דנן לבין ממצאים אלה (במובחן מהתייחסות לאפשרות שפגיעות כאמור יכולות להביא לממצאים מסוג זה).

 

8.         לנוכח האמור לעיל הנכות הרפואית המשוקללת כתוצאה מהתאונה עומדת על 8% (במעוגל), בגין הנכות האורתופדית שקבע ד"ר אלישוב והנכות שקבע ד"ר עוזר. למסקנתנו זו יש השלכה בעיקר על סכומי הפיצוי בראשי הנזק של פגיעה בכושר ההשתכרות, נזק לא ממוני ועזרת הזולת. בהתחשב בשיעור הנכות ובטיבה, יש גם להעדיף במקרה דנן קביעת פיצוי בגין פגיעה בכושר השתכרות באורח גלובלי ולא בחישוב אקטוארי.

 

9.         מצאנו כי יש ממש בטענת המשיבה בנוגע לבסיס השכר שעל יסודו חושב הפיצוי בראש הנזק של פגיעה בכושר ההשתכרות. בית המשפט קבע בסיס זה על יסוד השכר הנוכחי, מבלי להביא בחשבון אפשרויות לעלייה בשכר, בהתחשב במקצועה של המשיבה ובהיותה עדיין בשלבים הראשונים של העיסוק במקצוע זה.

 

10.       איננו רואים להידרש לגופה של טענת המשיבה בעניין הנזק שנגרם לה עקב עלויות הביטוח הנוספות שהיא עלולה להידרש לשאת בהן עקב התאונה, שכן המשיבה לא הניחה בבית משפט קמא תשתית עובדתית להוכחת טענותיה בעניין, ואין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט שלא לקבל באיחור ראיות בעניין זה.

 

11.       כשאנו מביאים בחשבון את כל האמור לעיל מסקנתנו היא, כי מסכום הפיצויים הכולל יש להפחית סכום של 60,000 ש"ח באופן שסכום הפיצוי יעמוד על 184,000 ש"ח, למועד פסק דינו של בית משפט השלום.

 

12.       התוצאה היא שהערעור והערעור שכנגד מתקבלים באופן חלקי בהתאם למפורט לעיל. פסק דינו של בית משפט השלום ישונה באופן שסכום הפיצוי יעמוד על 184,000 ש"ח למועד פסק הדין הנ"ל. סכום שכר טרחת עורך הדין של המשיבה בבית משפט השלום ישונה בהתאם. לא ראינו לעשות צו להוצאות בערעור.

 

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

 

ניתן היום, י"ג באייר תשס"ט (7 במאי 2009), בהעדר הצדדים.

 

 

ש  ו פ ט

 

ש ו פ ט ת

 

ש ו פ ט

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/A6E686DBE63AACB3422575AF0056C771/$FILE/3D88AEF5CF210016422575AF002D93B6.html
תאריך: 
07/05/09
Case ID: 
2616_8
Case type: 
עא
סיווגים
שופטים : כב' השופט רפאל יעקובי
כב' השופט רפאל יעקובי
עורכי דין : אופיר עוזרי סלע ו
אופיר עוזרי
סלע ו
Powered by Drupal, an open source content management system