אליהו נ. כלל כב' ביטוח


 

   

בתי המשפט

א  001125/07

בבית משפט השלום

בבית - שמש

 

11/05/2009

תאריך:

כב' השופט שמעון שטיין

בפני:

 

 



אליהו כרמית

בעניין:

התובעת


 

נ  ג  ד


 

כלל חב' לביטוח בע"מ

הנתבעת

 

פסק דין


 

לפני תובענה לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, בגין נזקים שנגרמו לתובעת, לטענתה, כתוצאה מתאונת דרכים. המחלוקת היא לעניין היקף הנזקים וכנגזרת מכך, סכומי הפיצויים שיש לפסוק בראשי הנזק השונים.

 

העובדות הצריכות לענייננו

1.         התובעת, ילידת 29.4.80, בת 29 שנים כיום, נשואה ואם לשתי בנות, היתה מעורבת בתאונת דרכים שארעה ביום 27.6.04, באזור שוק הפשפשים בתל אביב, בעת שנהגה ברכב מסוג מיצובישי, כשרכב מסוג פ'זו התנגש בה מאחור. ברכב עמה היו חמותה ושתי בנותיה.

 

2.         התובעת, שתי בנותיה וחמותה, שבו יחד, בנסיעה ברכב המיצובישי, לביתן שבמושב נס הרים. בשלושת הימים שלאחר מכן, היינו בימים 28, 29, ו-30 לחודש, הגיעה התובעת לעבודתה כמזכירה בבית משפט השלום בירושלים וביום 30.6.04 בשעות הצהריים, פנתה התובעת לראשונה למרפאה.

3.         התובעת שהתה בחופשת מחלה במשך ארבעה עשר ימים (החל מיום 27.6.04 ועד ליום 10.7.04) וביום 12.7.04 פנתה שוב למרפאה ושהתה בחמישה ימי מחלה נוספים (מיום 12.7.04 ועד ליום 16.7.04).

 

טענות הצדדים

4.         לטענת התובעת, מאז התאונה היא סובלת מכאבים עזים. האורתופד אליו פנתה לאחר התאונה, קבע שהיא סובלת ממגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי והמותני ומחבלת גב וצליפת שוט. מאז, כך נטען, מקבלת התובעת טיפול רפואי ותרופתי, טיפולי פיזיותראפיה והידרותראפיה, ממשיכה לסבול מכאבים ומהגבלת התנועה, מנימול, מכאבי ראש, מעייפות ומקשיי ריכוז. כאבים ומגבלות אלה, כך נטען, פוגעים בתפקודה, בכושרה ובהשתכרותה ואין ביכולתה של התובעת לתפקד בביצוע עבודות משק הבית, עד כדי שהיא נזקקת לעזרה. משכך, טוענת התובעת, יש להתערב בשיקול דעתו של המומחה, אשר החמיר עם התובעת ולא ערך לה בדיקות ממצות. מכאן יש לקבוע שלתובעת נגרמה נכות בשיעור 10% בגין הפגיעה בצוואר ונכות בשיעור 10% בגין הפגיעה בעמוד השדרה המותני ובסך הכולל יש לקבוע נכות רפואית משוקללת שאינה פחותה מ-19%.

 

5.         לטענת הנתבעת, המדובר בתאונה קלה, אשר לא הצריכה פנייה לחדר מיון של מי מהמעורבות בתאונה והתובעת פנתה לקופת החולים רק כעבור ארבעה ימים ממועד התאונה. התובעת, כך נטען, לא מצאה לנכון להתקשר לבעלה לאחר התאונה וחמותה של התובעת, אחות במקצועה, לא הציעה לפנות לבדיקה במיון או אצל רופא. אין מחלוקת שהבנות והחמות לא נפגעו בתאונה.

המישור הדיוני

6.         התובענה הוגשה ביום 5.12.06 בבית משפט השלום בירושלים. בהחלטה מיום 25.4.07 קבע כבוד הנשיא אמנון כהן שמאחר והתברר לו שהתובעת עובדת כמזכירה במדור האזרחי בבית המשפט, על הצדדים להודיע בתוך 21 ימים האם הם מסכימים שהדיון יועבר לבית משפט זה. הנתבעת הסכימה להעברה כאמור, אך התובעת התנגדה לכך נחרצות. ביום 28.5.07 נתן כבוד הנשיא כהן החלטתו ולפיה הועבר הדיון בתובענה לבית משפט זה. בעקבות החלטה זו הגישה התובעת בקשה לעיון מחדש בהחלטה ובה נטען ארוכות שבהתאם להלכות הפסוקות אין להורות על העברת הדיון וכי יש להורות על ביטול ההחלטה ועל העברת הדיון בשאלה זו לנשיאת בית המשפט העליון. בהחלטה נוספת מיום 11.6.07 דחה הנשיא כהן את בקשת התובעת.

 

7.         בהתאם להחלטתי מיום 31.12.07 הגישו הצדדים תחשיבי נזק ועל סמכם הוצעה לצדדים בדיון מיום 29.1.08, הצעת בית המשפט לסיום המחלוקות בפשרה, אך הצדדים לא נעתרו לה. משכך, הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית.

 

8.         מטעם התובעת העידו התובעת, בעלה אופיר אליהו, ואביבה תורג'מן שעבדה עם התובעת כמזכירה בבית המשפט.

 

המומחה הרפואי

9.         ביום 14.3.07 (בטרם הועבר התיק לבית משפט זה) מינתה כבוד השופטת עירית כהן את ד"ר אורי ספרן מבית החולים הדסה עין כרם, כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה (להלן: "המומחה"). הנתבעת נשאה בשכרו של המומחה בסך 4,043 ¤.

10.        המומחה הגיש את חוות דעתו ביום 22.12.07, בה נקבע לתובעת אי כושר זמני מלא למשך 20 ימים וכן נכות צמיתה בשיעור 5% לפי מחצית מהקבוע בסעיף 37(7)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956. לאחר מכן, ביום 16.1.08 העבירה התובעת למומחה שאלות הבהרה, ואלה נענו על ידו ביום 9.2.08.

 

11.        ביום 17.2.08 הגישה התובעת בקשה לפסילת חוות דעת המומחה ולמינוי מומחה רפואי אחר (בש"א 1089/09). הבקשה נסובה סביב טענת התובעת לפיה חוות הדעת אינה אובייקטיבית ונוטה לטובת הנתבעת. עוד נטען שהמומחה התעלם ממסמכים רפואיים וקביעותיו הינן על "גבול האבסורד". הסיבה לכך, כך נטען, היא שהמומחה עובד כרופא הסדר מטעם הנתבעת במסגרת שירותי שר"פ שהינם עסק כלכלי, ולמומחה אינטרס כספי בכך שחוות הדעת תהא לטובת הנתבעת. לאחר קבלת תגובת הנתבעת, תגובת המומחה, ותשובות התובעת לשני האחרונים, קבעתי ביום 28.4.08 שהעובדה שהמומחה משמש כרופא הסדר אינה מעמידה אותו במצב של ניגוד עניינים וכי אין בכך כדי להשפיע על שיקול דעתו. כמו כן צוין שמשמעות בקשת הפסילה הינה הטלת דופי ביושרו ובהגינותו של המומחה, אשר נטענו ללא בסיס. עוד קבעתי שהטענות בדבר הקביעות הרפואיות שבחוות הדעת, דינן לעלות בחקירה המומחה. משכך הבקשה נדחתה. 

 

12.        המומחה נחקר על חוות דעתו ביום 14.9.08. בתום שלב ההוכחות ביקש ב"כ התובעת לשקול עמדתו לאור חקירת המומחה ואם יעלה הצורך, להגיש בקשות מתאימות. ביום 29.10.08 אכן הגישה התובעת בקשה למינוי מומחה רפואי נוסף בתחום האורטופדיה (בש"א 1231/08). בקשת התובעת נשענה על מספר ליקויים מרכזיים שנפלו לטענתה בחוות הדעת, ושבגינם לא קבע המומחה, כפי שהיה אמור לקבוע, שלתובעת נגרמה נכות בגין פגיעה בעמוד השדרה הצווארי. עוד נטען שעל המומחה היה לקבוע נכות בשיעור גבוה יותר מכפי שקבע, בגין הפגיעה בעמוד השדרה המותני. משכך, ראוי שלבית המשפט תוגש חוות דעת נוספת. לאחר קבלת תגובת הנתבעת ניתנה ביום 16.11.08 החלטתי, ולאחר דיון בטענות לגופן קבעתי שבהתאם להלכה הפסוקה, מינוי מומחה רפואי נוסף ייעשה במשורה ורק כאשר מתעוררים ספקות מהותיים, ולא במקרים של חששות סובייקטיביים. במקרה דנן, כך קבעתי, אין צורך בחוות דעתו של מומחה רפואי נוסף. כן צוין שחוות הדעת היא רק חלק ממכלול הראיות, המומחה הינו עד ככל העדים, ולבית המשפט נתונה, בכל מקרה, המילה האחרונה בקביעת שיעור הנכות הרפואית. משכך נדחתה הבקשה והתובעת חויבה לשאת בהוצאות הנתבעת בסך 1,000 ¤.

 

13.        התובעת הגישה בקשה לביטול חיובה בהוצאות המשפט (בש"א 1275/08) כאמור, ולאחר קבלת תגובה קבעתי שלא מצאתי לשנות מהחלטתי וכי להוצאות שנפסקו אין כל השלכה על פסק הדין הסופי.

 

הנכות הרפואית

 14.       התובעת התלוננה באזני המומחה על כאב באזור הצוואר אשר קורן ליד עד לאזור המרפק ועל כאב באזור הגב התחתון הקורן עד לברך ימין. הכאב, כך התלוננה התובעת, קיים באופן קבוע, אך מתגבר במאמץ פיזי, עמידה ממושכת או ישיבה ממושכת. עוד נכתב בתלונות התובעת כי היא נזקקת לצווארון רך בעת נסיעות ולעזרה בביצוע מטלות בבית.

 

הנתבעת טענה בסיכומיה מנגד, בנוסף לטענות כאמור, שלתובעת עבר רפואי עשיר וכי התובעת הודתה בחקירתה שסבלה מכאבי גב חוזרים בשנים שקדמו לתאונה.

 

המומחה קבע שלאור הגבלה בתנועות הצוואר והעדר כל עדות לפגיעה עצבית הקשורה לחבלה צווארית, הרי שיש לקבוע את נכותה הצמיתה של התובעת לעניין הפגיעה הצווארית בשיעור 0%. כמו כן נקבע שלאור מגבלת התנועה בעמוד השדרה המתני, יש לקבוע נכות צמיתה בשיעור 5% וזאת עקב הגבלה בתנועה בצורה מזערית של התנועות בעמוד השדרה המותני.

 

15.        שאלות ההבהרה מטעם התובעת נסובו סביב טווחי התנועה בצוואר התקינים עבור אישה צעירה, רגישות קלה שנמצאה בכתף ימין, ממצאי בדיקת ה-CT בעמוד השדרה המותני, והאם מצב התובעת עלול להחמיר בעתיד. המומחה השיב לכל שאלות ההבהרה וחזר על מסקנותיו באופן עקבי.

 

16.        ההלכה היא שמסקנות המומחה אינן באות במקום מסקנותיו של בית המשפט ומלאכת הסקת המסקנות, החורצת את גורל השאלות השנויות במחלוקת, מסורה באופן בלעדי לבית המשפט, לרבות בשאלות רפואיות. יחד עם זאת, מעדיפים בתי המשפט, מקדמת דנא, את מסקנות המומחה שמונה מטעמם, אלא אם כן, ניתן להצביע על טעות או שגיאה גסה שעשה. משכך יש לבחון האם הוצגו לבית המשפט נימוקים כבדי משקל, אשר ימנעו ממנו לאמץ את חוות הדעת.

 

 

עמוד השדרה הצווארי

17.        המומחה קבע כי טווח התנועה הינו 60 מעלות לשני הצדדים. המומחה חזר על קביעתו הן בתשובותיו לשאלות ההבהרה והן בחקירתו, לפיה טווח התנועה התקין אינו מוחלט וכי הטווח שנמצא בתובעת הינו בתחום הנורמה ומכאן שאין מקום לקביעת נכות לעניין הצוואר. המומחה חזר ונימק את קביעותיו לפיהן לא מצא הגבלה בתנועה ותנועות הצוואר הינן סימטריות וחלקות וכי יש לכך משמעות רבה (עמ' 21, ש' 6; עמ' 22, שורה 14; עמ' 23, ש' 6) ולכן לא מצא צורך בקביעת נכות. כאב כשלעצמו, כך קבע, אינו מזכה בנכות ואינו מעיד על מגבלה בתנועה (עמ' 24, ש' 5; עמ' 49, ש' 13). המומחה אף הגיש מאמר התומך בעמדתו (ת/1) וציין שיש במאמר התייחסות מפורשת לטווחי התנועה השונים בעמוד שדרה צווארי לנשים צעירות העובדות בעבודה משרדית.

 

התובעת לא השלימה עם חוות הדעת, וטענה שטווח שכזה מחייב קביעת נכות שכן טווח זה אינו תקין. המומחה ציין כי קביעתו נסמכת על התרשמותו הכללית ושיקול דעתו וכי לא קיימת טבלה שבה קבוע טווח תנועה שבהתקיימו תקבע נכות. גם כשנתבקש המומחה להתייחס לקביעתו של ד"ר פולק מיום 30.6.04 בה נקבע: "בבדיקה הגבלה קלה בתנועות עמ"ש צווארי ומותני" השיב שיש להבחין בין רישום כללי שנערך שלושה ימים לאחר התאונה, לבין קביעות בחוות דעת שמוגשת לצורך קביעת אחוזי נכות (עמ' 25, ש' 18).

 

18.        לאחר ששקלתי בכובד ראש את טענות הצדדים ואת מכלול הראיות, לא מצאתי שהוצגו נימוקים המצדיקים לסטות מחוות דעת מומחה, אשר עמד איתן על דעתו לפיה לתובעת לא נותרה נכות או מגבלה בעמוד השדרה הצווארי כתוצאה מהתאונה. ההסברים שנתן המומחה לקביעותיו נראים תואמים לממצאים שמצא. המומחה, כאמור, נחקר באריכות על ידי ב"כ התובעת ביום 14.9.07. בחקירתו הותיר עלי המומחה רושם אמין ביותר ונוכחתי כי המדובר במומחה מקצועי וללא משוא פנים. חרף חקירה מקיפה שנחקר, נותרה עדותו עקבית לכל אורכה ונתמכה בממצאיו כפי שהועלו על הכתב בחוות הדעת ובמענה לשאלות ההבהרה. במסקנה זו תומכים גם ממצאי בדיקת ה-CT אשר התבצעה ביום 17.5.07. בתשובה לשאלות 5ב' ו-5ג' לשאלות ההבהרה השיב המומחה כי ממצאי הבדיקה מעידים על עקמת קלה של ע"ש הצווארי וממצאים אלה שכיחים באוכלוסיה הכללית וכי אין זה סביר שהממצאים נגרמו כתוצאה מהתאונה או שהתאונה גרמה להחמרתם. לכך יש לצרף גם את פענוח צילומי עמ"ש צווארי (ומותני) מיום 30.6.04 ע"י ד"ר פולק, שם נקבע כי אלה נמצאו תקינים. התובעת ניסתה להיתלות בסיכומי ביקוריה אצל רופאים בהם רשמו הרופאים את תלונותיה הסובייקטיביות, אך לכך אין משמעות של ממש ולא ניתן לבסס נכות ע"ס תיאורי התובעת בפניי הרופאים.

 

עוד טוענת התובעת שעל המומחה היה לבדוק גם את טווח התנועה הפאסיבי ולא רק האקטיבי. בהחלטתי מיום 16.11.08 בבש"א 1231/08 קבעתי: "המומחה לא בדק את טווח התנועה הפאסיבי של התובעת (עמ' 29, ש' 7) אך ברי לכל שטווח התנועה הפאסיבי, בדרך כלל, יהא גדול מטווח התנועה האקטיבי (ראו גם עמ' 29, ש' 2), עובדה אשר אינה משרתת את אינטרס התובעת. משכך, כלל לא ברור מדוע היא מתעקשת שבכך שלא בוצעה בדיקה אקטיבית נפל פגם ואני מוצא לדחות טענה זו מכל וכל. בנוסף, העיד המומחה, שהבדיקה האקטיבית היא הבדיקה המקובלת, ולא נמצא להטיל דופי בכך".

המומחה אף העיד שלא מקובל לבדוק טווח תנועה פאסיבי ונימק זאת בכך שברי שכל אדם שידחפו אותו, יגיע לטווח תנועה גדול יותר, תוך כדי גרימת כאב ואי נוחות, אשר הינם, לשיטת המומחה, מיותרים, ולטענתו אף חבריו המומחים נוהגים כמוהו.

 

אשר על כן נמצא לדחות גם טענות אלה של התובעת ולקבוע שאין לסטות מהמלצות המומחה לעניין עמוד השדרה הצווארי.

 

עמוד השדרה המותני

19.        כאמור קבע המומחה שלאור מגבלת התנועה בעמוד השדרה המתני, יש לקבוע נכות צמיתה בשיעור 5%. המומחה ציין שלתובעת מספר אירועים של כאב גב תחתון (פנייה לחדר מיום ביום 9.5.2000 עקב כאב גב תחתון וברגל ימין וכן פנייה למרפאה ביום 3.10.2000 עקב כאב בגב תחתון עם הגבלה בטווחי תנועה) כארבע שנים בטרם התאונה וביום 18.10.03 בעת שהתובעת היתה בהריון וסבלה מכאב בגב תחתון. מכאן נקבע שלאור השינוי המשמעותי בתדירות הפניות לטיפול רפואי עקב כאבי הגב התחתון לאחר התאונה ולאור בדיקת ה-CT מיום 17.5.07 בה נמצאו שתי פריצות דיסק, אחת לשמאל ואחת לימין, שלא היו קיימות בבדיקת CT משנת 2000 (אשר היתה תקינה, תשובה לשאלת הבהרה 4.ג), ניתן לייחס נכות הגב התחתון בשלמותה לתאונה הנדונה.

 

20.        טענתה המרכזית של התובעת ביחס לפגיעה בע"ש המתני היא שהמומחה לא ביצע את הבדיקה הרלבנטית, femoral stretch (פמורל סטרץ'). אם היתה מתבצעת בדיקה זו, כך נטען, היה מגיע המומחה למסקנה לפיה יש לקבוע דרגת נכות גבוהה יותר מזו שנקבעה, בשיעור של 10%. התובעת, כך נטען, ממשיכה לסבול מכאבים עזים ומעיון במסמכים רפואיים מיום 16.9.08 החתומים ע"י ד"ר דנציגר עולה שהתובעת סובלת מהגבלת תנועה בינונית.

 

21.        הנתבעת טוענת מנגד שלתובעת מצב רפואי שהסב לה כאבים כבר בשנת 2000 בעקבות פעילות מאומצת כימאית בחיל הים וכי ייתכן שבדיקת ה-CT משנת 2000 לא גילתה סדק אפשרי במעטפת הדיסק ותחילתו של תהליך רצוף של החמרת הבעיה הדיסקלית. יחד עם זאת, כך נטען, אין להתערב בקביעת המומחה, ואולם יש לייחס מחצית הנכות למצב קודם.

 

22.        אין מחלוקת שלתובעת היסטוריה רפואית (ראו סעיף 57 לסיכומי התובעת). התובעת הגיעה במהלך שירותה הצבאי כימאית לבית החולים, לאחר שסבלה מכאבי גב תחתון; מטעם הנתבעת הוגש העתק מסמך ממחלקה כירורגיה פלסטית בביה"ח הדסה עין כרם מיום 9.5.2000 ולפיו הגיעה התובעת למיון בשל כאבי גב תחתון, כאבים ברגל ימין, ונפיחות בכל הרגל. ביום 3.10.2000 נכתב שהתובעת סובלת מכאבים בגב תחתון וכי קיימת הגבלת תנועה ורגישות ניכרת. ביום 30.12.97 בביקור אצל רופא בקופת חולים כללית נקבע: "כאבי ראש וסחרחורת בשינוי תנוחת ראש...". ממסמכים נוספים שהוגשו עולה כי בנוסף לפניות לחדר מיון בביה"ח הדסה עין כרם בגין אבצסים בבית השחי, פנתה התובעת בשנים 1998 ו-2000 לחדר מיון בגין כאבים באבצסים שהיו קיימים בירך ימין. התובעת העידה לפניי: "הייתי ימאית ויתכן ששוב נתפס לי הגב מלהרים מפרשים, להרים משאבת ספייק, שזה כלי שצריך המון מאמץ להפעיל אותו ולפעמים כשטיפה קר או לא לובשים מספיק טוב ועושים תנועה לא נכונה, עלול להיתפס לך הגב" (עמ' 78, שורה 2) וכן: "כאב לי הגב, נתפס לי הגב, חששו שעשיתי תנועה לא נכונה בים, אז הפנו אותו לסי.טי..." (עמ' 79, ש' 2).

 

23.        המומחה חזר על ממצאיו בחקירתו; "הרבה פעמים יכול להיות מצב שבו היה בסיס פתולוגי כלשהו, מינימלי, שהיה ישן, והיה יכול להמשיך לישון, וקרה אירוע שטלטל את העסק והפך משהו מ-א-סימפטומי לסימפטומי שהוא צריך טיפול רצוף" (עמ' 43, ש' 15). העדפתו של המומחה את האפשרות שמצב העמוד השדרה המותני החמיר עם התאונה מתבססת על השינוי בממצאי בדיקת ה-CT כאמור, ושינוי דרסטי בכמות התלונות של התובעת עד לשנת 2004, למעט תקופות הריון, ומשנת 2004 ואילך. עם זאת המומחה ציין (תשובתו לשאלה 4.ד) שייתכן שגם בשנת 2000 היתה קיימת הבעיה הדיסקלית, אלא שלא באה לידי ביטוי ב-CT. 

 

המומחה השיב שלא מצא לנכון לבצע את הבדיקה האמורה מכוון שאין זה מקובל לבדוק פגיעה בעצב על ידי גירוי העצב. פגיעה בעצב, כך השיב, נמדדת על ידי שלושה גורמים: תפקוד מוטורי, תפקוד תחושתי והחזרים, ושלושתם נמצאו תקינים אצל התובעת, בשתי הרגליים (עמ' 37, ש' 9) וכן לא נמצאה ירידה בתחושה או בכוח (עמ' 48, ש' 14). המומחה שב וטען שהתובעת התלוננה על כאב קורן לרגל ימין, בהתאם לממצאי הבדיקות, ואת זאת בדק.

 

24.        לאחר שבחנתי את חוות הדעת ואת הממצאים שנקבעו, ולאחר שהתרשמתי מעדותו של המומחה במהלך חקירתו, שוכנעתי כי מסקנות חוות הדעת מבוססות היטב ונתמכות בתשתית ראייתית מספקת ועל כן סבורני כי גם בסוגיה זו אין לסטות מהמלצות המומחה; אין במסמכים שהוגשו כמו גם בעדות התובעת והעדים מטעמה, כדי לקעקע את חוות דעתו של המומחה. המומחה ציין שהתובעת הותירה עליו רושם אמין ועל כן התייחס לתלונותיה ברצינות המתאימה. משכך, בדק המומחה את התובעת בהתאם לתלונותיה, בהתאם לממצאי הבדיקות ובהתאם להתרשמותו הכללית. המומחה ציין שבדיקתו את התובעת נמצאה תקינה ועל כן יש לקבל את קביעתו לפי יש לקבוע נכות בשיעור 5% ע"ס ממצאי בדיקות ה-CT וע"ס העלייה בשיעור פניות התובעת לקבלת עזרה רפואית לאחר קרות התאונה.

 

עבודתה של התובעת

25.        יש והנכות הרפואית משקפת את מידת הפגיעה בכושר תפקודו והשתכרותו של הנפגע, ואזי הנכות התפקודית זהה לנכות הרפואית, אך ייתכנו גם מצבים אחרים. על משמעותה של הנכות התפקודית נכתב: "יש, כמובן, חשיבות למידת ההשפעה של הנכות על יכולתו של התובע להמשיך לעבוד במקצועו, ובקביעת הפסד כושר ההשתכרות יינתן לכך ביטוי", ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פ"ד נב(3) 792 (1995).

 

בע"א 646/77 לוי נ' עמיאל, פ"ד לב(3) 589 (1978), נפסק:

 

"הלכה פסוקה היא שאחוזי נכות רפואיים אינם מצביעים, בהכרח, על אבדן מקביל של הכושר לבצע עבודה. הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של המערער ובטיב הפגיעה בבריאותו. יש והפגיעה בגופו של הניזק אינה חמורה כלל אך בגללה אין הוא מסוגל עוד לעסוק במקצועו הקודם; ולהפך ייתכן והפגיעה היא חמורה אך בכל זאת מסוגל הניזק להמשיך בעיסוקו ללא הגבלה".

 

בספרו, "פיצויים בשל נזקי גוף", כרך א', מהדורה חמישית, עמ' 259, כתב ד' קציר: "נכויות בשיעור נמוך של 5% או אפילו עד 10% מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות אצל אדם מן היישוב. במקרים כאלה, הנטיה היא שלא לפסוק את הנכות לפי אחוזי הנכות, אלא מקום שהיה בית המשפט משתכנע שאפשר והנכות היא בעלת משמעות תפקודית, הוא עשוי לפסוק סכום גלובלי בפרט זה".

 

26.        לטענת התובעת, הנכות ממנה היא סובלת, פוגעת באופן משמעותי בכושרה וביכולתה לעבוד ולהשתכר. עבודתה כמזכירת בית המשפט הינה עבודה תובענית, במסגרתה עליה לקבל קהל, לתייק מסמכים, להזיז תיקים ממקום למקום, ולשבת במשך שעות ארוכות מול המחשב. הכאב והמגבלות, כך נטען, מקשים על התובעת להתרכז בעבודתה ונדרש ממנה מאמץ להפגין סבלנות ותשומת לב. משכך, חוששת התובעת שלא תוכל למצות את מלוא פוטנציאל ההשתכרות שלה ולהתקדם בשירות המדינה. בנוסף, טוענת התובעת, מקשה עליה הנכות גם בטיפול בבנותיה ובביצוע עבודות משק הבית.

 

27.        מהחומר הרב שהוצג לפניי ומעדויות מטעם התובעת, עולה תמונה שונה מעט וניכר כי נכותה התפקודית של התובעת מזערית למדי; התרשמתי כי המדובר בתאונת דרכים קלה ביותר אשר גרמה לנכות קלה, שאין בה כדי להגביל את התובעת להמשיך ולעסוק בעבודתה ובניהול חייה האישיים. עם התובעת נמצאו ברכב חמותה ובנותיה שהיו בגילאים שנתיים וחצי וחצי שנה. אף אחת מהן לא פנתה להיבדק באותו היום ואין חולק ששלושת הנוסעות האחרות לא נפגעו בתאונה. התובעת לא התקשרה לבעלה לאחר קרות התאונה (עמ' 82, ש' 9). לאחר מכן שבו הארבע חזרה לביתן ברכבן. בעלה של התובעת הוא שתיקן את הרכב, ללא דרישת תשלום מאת בעלת הרכב הפוגע (עמ' 83, שורה 6). התובעת הגיעה לעבודה, ככל הנראה באמצעות רכבה, בשלושת הימים שלאחר התאונה (28-30 לחודש יוני 2004) ורק במחצית היום הרביעי מהתאונה (30.6), פנתה לראשונה לרופא. התרשמתי מניסיון ליצור קשיים ומגבלות באופן מלאכותי, וזאת באופן שאינו מתיישב עם הראיות האובייקטיביות וקביעותיו המהימנות של המומחה.

 

לא שוכנעתי שהתאונה פוגעת בטיב עבודת התובעת או שהיא מונעת או מעכבת את התקדמותה של התובעת, אלא, נהפוך הוא; מאז שנת 2001 ועד לשנת 2007 הועלתה משרתה של התובעת ל7/8 ושכרה הוכפל. מנ/5 שהינו גיליון הערכה ומשוב לשנת 2007 עולה שהתובעת היא עובדת טובה מאוד, מסורה ומוערכת. בחלק מהרובריקות ניתן לתפקודה ציון 11 (הצטיינות יתרה, ובתחתית הדף מצוין במפורש כי "יינתן רק במקרים יוצאי דופן"). דבר לא צוין ביחס למגבלה כלשהי ממנה סובלת התובעת אשר מונעת ממנה לתפקד או להתקדם (לרבות דברי התובעת עצמה בסעיף ד1). עותק מתיקה האישי של התובעת בהנהלת בתי המשפט הוגש כחלק מהראיות וממנו עולה כי ביום 5.12.06 נתקבל מכתב הערכה והבעת תודה מאת אחד מעורכי הדין אשר מצא לנכון לטרוח ולשבח את התובעת, על שסייעה לו בטיפול בתיק בו הוא מייצג לקוחו. כמו כן התובעת הינה סטודנטית לתואר ראשון בניהול וכלכלה באוניברסיטה הפתוחה. דברים אלה אינם מתיישבים עם טענות העדה מטעם התובעת, אביבה תורג'מן, מזכירת בית משפט, אשר עבדה לצד התובעת עד לחודש ספטמבר 2007 ואשר טענה, ככל הנראה "לטובת התובעת", ש"לפחות ¾ מהטיפול בניירת שלה, היא לא עשתה" (עמ' 57, ש' 10) ומשום כך לא מצאתי ליתן משקל לעדות מוזמנת זו.

 

עם זאת, בהתחשב באופי עבודתה של התובעת המחייב הרמת תיקי בית משפט וישיבה ממושכת מול המחשב, מצאתי שיכולה להיות לנכות משמעות עתידית בגריעה מכושר ההשתכרות. עם זאת, סבורני כי אין המדובר על הפסד השתכרות חודשי קבוע, אלא על הפסד כללי הנובע מפגיעה בפרמיות כתוצאה מירידה בתפוקה, היעדרויות בגין כאבים, ומספר שעות העבודה שעלול להיפגע.

 

בהערת אגב יצוין שלאורך כל ההליך ניסה ב"כ התובעת להעשיר ולפאר את קורות חייה של התובעת וזאת על מנת להוביל למסקנה שקריירה משגשגת נגדעה באיבה, ברם, לא כך הם פני הדברים כפי העולה מעובדות אלה ומוטב לו עובדות בלתי רלבנטיות לענייננו לא היו מוזכרות.   

 

28.        שכרה של התובעת עלה באופן הדרגתי עד שכיום עומד ע"ס 7,674 ¤ לחודש (ברוטו, ממוצע לשנים עשר חודשים שמאוגוסט 2007 ועד יולי 2008). עליה בשכר צפויה לכשתסיים התובעת את לימודיה וכך צפוי השכר לעלות בעקבות התקדמות עתידית בסולם הדרגות. משכך נמצא לפסוק לתובעת, בגין הפסדי שכר לעבר ולעתיד, באומדן גלובאלי, סך 25,000 ¤ (כולל רכיב הפנסיה). לסך זה יש להוסיף 3,400 ¤ (3/4 מהשכר הממוצע שקדם לתאונה) בגין עשרים ימי המחלה בחודש יולי 2004, בהם נעדרה התובעת מעבודתה. 

 

 

 

 

עזרת הזולת

29.        התובעת טענה כאמור לאורך כל ההליך כי נכותה פוגעת באופן משמעותי בתפקודה היומיומי ובטיפול בבנות ובמשק הבית. אין בדעתי לקבל טענות אלה; התובעת מתגוררת במושב נס הרים, בשטח השייך להורי בעלה ובסמוך אליהם. התובעת הצהירה כי חמותה ושתי גיסותיה מתגוררות בסמוך אליה ("אנחנו גרים כולנו יחד במושב", עמ' 76, ש' 7) וכי הן מסייעות לה בטיפול בבנות ובמשק הבית (סעיף 18 לתצהיר; עמ' 76, ש' 6). בעלה של התובעת הינו בעל מוסך עצמאי אשר העיד על זמינותו: "אני תמיד נמצא בבית, המוסך שלי ממש קרוב לבית" (עמ' 84, ש' 2) ועל עזרתו במטלות הבית (עמ' 85, ש' 6). העובדה שבנותיה של התובעת חולות באסטמה אינה מעלה או מורידה לעניין מצבה התפקודי של התובעת.

 

דין טענת התובעת לפיה היא נאלצה להעסיק עוזרת בית בשל מגבלותיה, להידחות. ראשית, התובעת לא הוכיחה את ההעסקה הנטענת ולא תמכה טענותיה בשום ראיה שהיא, ושנית, העובדה שבבית התובעת עבדה עוזרת בית, כמו גם בבית חמותה, (עמ' 75שורה 4) אינה מעלה או מורידה ממצבה התפקודי. בבתיהם של אנשים רבים מועסקת עוזרת בית, אף אם הם אינם סובלים ממגבלה פיזית. בעלה של התובעת העיד שכיום התובעת מנקה את הבית יחד עם אמו ואחותו וכי הסיבה שאינם מעסיקים עוזרת בית כיום היא ש"קשה להשיג מנקה באזור שלנו" (עמ' 86, ש' 17) ולא כי ידם אינה משגת.

 

נזק לא ממוני

30.        בנסיבות העניין יש לפסוק פיצוי בסך 9,000 ¤.

 

הוצאות רפואיות

31.        אמנם לא הוכח שהתובעת הוציאה עבור הוצאות רפואיות, ברם סבורני כי ייתכן שבעתיד תזדקק לטיפולים כלשהם ועל כן נמצא לפסוק פיצוי, לעבר ולעתיד, בסך 2,000 ¤.

 

סיכומו של דבר

32.        הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת בגין נזקיה כדלקמן:

 

            בגין נזק לא ממוני סך                             9,000 ¤

            בגין הפסד השתכרות לעבר ולעתיד סך    28,400 ¤

            בגין הוצאות רפואיות סך                                    2,000 ¤

            סך הכל                                                 39,400¤                                             

           

33.        לסך זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בתוספת מע"מ. כן תשיב הנתבעת לידי התובעת את האגרה ששולמה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, מהמועד שבו שולמה.

 

34.        הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום וישאו ריבית והצמדה ממועד החיוב ועד התשלום בפועל.

 

ניתן היום י"ז באייר, תשס"ט (11 במאי 2009) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק לצדדים.

           

שמעון שטיין, שופט

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/351106AF38D6AC5B422575B3004CEE7D/$FILE/D147243FB2589AE6422575AD004B8DDC.html
תאריך: 
11/05/09
Case ID: 
1125_7
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : שמעון שטיין
שמעון שטיין
Powered by Drupal, an open source content management system