גולדמן רון ואח' נ' עיריית תל אביב יפו


 

   

בתי המשפט

א  067900/06

בית משפט השלום תל אביב-יפו

 

12/05/2009

תאריך:

כב' השופט מרדכי בן חיים

בפני:

 



1. גולדמן רון

2. חברת D.S.L.A הולדינג בע"מ

בעניין:

התובעים

יוסי חן

ע"י ב"כ עו"ד


 

נ  ג  ד


 

עיריית תל אביב יפו

הנתבעת

מארק שיפמן

ע"י ב"כ עו"ד

 

פסק דין

1.         הרקע ביסוד התובענה

1.1       בפני תביעה להשבת סך 275,759 ¤ בגין אגרות והיטלי פיתוח שנגבו על ידי הנתבעת, לשיטת התובעים, שלא כדין.

 

1.2       התובע 1 (להלן: "התובע") והתובעת 2, חברה קבלנית (להלן: "התובעת"), הינם בעלי מלוא הזכויות במגרש ובמבנה ישן הבנוי עליו ברחוב מיכה 3 בתל-אביב (להלן: "הנכס").

הנתבעת הינה עיריית תל-אביב יפו אשר הנכס נמצא בתחומה (להלן: "העירייה").

 

1.3       התובעים הגישו בקשה למתן היתר הריסה, בניה וביצוע שינויים ותוספות בניה בנכס (להלן: "ההיתר") לוועדה המקומית לתכנון ובניה בעירייה (להלן: "הועדה").

כתנאי לקבלת ההיתר נדרשו התובעים לשלם לעירייה אגרות והיטלי פיתוח בגין היטל סלילה ומדרכה, אגרת תיעול, אגרת הנחת צינורות מים ואגרת חיבור מים (להלן ביחד: "האגרות"), בהתאם לחשבון שהונפק לתובעים ביום 21.6.04 (להלן: "דרישת התשלום הראשונה"), וחשבון נוסף מיום 2.7.06 (להלן: "דרישת התשלום השניה").

 

2.         טענות הצדדים

2.1       טענות התובעים

2.1.1    התובעים שילמו את דרישת התשלום הראשונה בסך 224,633.99 ¤, וכן את דישת התשלום השניה בסך 34,825.65 ¤, וזאת על מנת למנוע עיכובים מיותרים בביצוע עבודות ההריסה והבניה.

 

2.1.2    המבנה הבנוי על הנכס הינו מבנה ישן שנבנה בשנות ה-40, וממוקם באזור בו קיימות תשתיות מפותחות המשרתות את בעלי הנכסים הגובלים זה עשרות שנים. לפיכך, התובעים נדרשו למעשה לשלם בגין תשתיות קיימות, על אף שהעירייה לא ביצעה עבודות פיתוח כלשהן בסמוך למגרש.

 

2.1.3    בהתאם לדיני הרשויות המקומיות, רשות המטילה אגרה, דמי השתתפות או היטל, צריכה להראות זיקה בין העבודות בגינן נדרש התשלום לבין התמורה המשולמת על ידי הנישום. העירייה תיקנה חוקי עזר הקובעים מנגנוני היטלי גביה חדשים לפיהם היא רשאית לגבות מנישומים אגרות והיטלי פיתוח מבלי שתתקיים זיקה ישירה בין התשלום לעבודות, בניגוד מוחלט לדין, לפסיקה ולהנחיות משרד הפנים, שכן העירייה איננה מוסמכת לגבות מבעל נכס תשלום לשם מימון שירות אותו לא סיפקה לו.

 

2.1.4    התובעים עותרים לחייב את העירייה להשיב להם את הכספים ששילמו ואשר נגבו שלא כדין, בסך כולל של 275,759 ¤.

 

 

 

2.2       טענות הנתבעת

2.2.1    דין התביעה סילוק על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית בסוגיית אגרת חיבור המים, העדר יריבות בין הנתבעת לתובע 1 וכן מחמת התעשרות שלא כדין.

 

2.2.2    התובעים שילמו את דרישות התשלום בהסכמה מלאה, ללא כל מחאה מצדם. התובעים פנו לנתבעת בטענות כנגד התשלום, לראשונה, למעלה משנתיים ממועד ביצועו.

 

2.2.3    התובעים מציגים מצג מוטעה, שכן חישוב הסכומים אותם שילמו, כפי שהם עצמם מפרטים בתביעתם, מביא לסכום שונה מזה שנטען לעניין דרישת התשלום הראשונה, ובמקום סך 224,633 ¤ שנטען כי שילמו התובעים, ברי כי סך התשלום הינו 198,319.8 ¤ בלבד.

 

2.2.4    חיוב התובעים בגין אגרות והיטלי פיתוח הינו בגדר היטל, שמעצם טיבו הינו צופה פני עתיד ונועד לכסות לא רק עבודות תשתית שבוצעו בעבר או מבוצעות בהווה אלא גם עבודות שתבוצענה בעתיד. מכל מקום, הזיקה הנדרשת לפי שיטת ההיטל הינה זיקת הנאה בלבד, ולא זיקת מימון, להבדיל משיטת דמי ההשתתפות.

 

3.         דיון

3.1       חוסר סמכות עניינית בסוגיית אגרת חיבור מים

3.1.1    לשיטת הנתבעת, טענת התובעים בסוגיית אגרת חיבור המים היתה אמורה להתברר במסגרת ערעור מים המופנה לשר הפנים, מכוח סעיף 28 לפקודת העיריות (אספקת מים), 1936 (להלן: "פקודת המים"). משלא פעלו התובעים בדרך זו יש לסלק תביעתם על הסף מחוסר סמכות עניינית.

 

3.1.2    יצוין כי בסיכומיהם, לא התייחסו התובעים כלל לטענת העדר הסמכות העניינית, כמו גם לשאר טענות הסף שהעלתה הנתבעת, ולדעתי יש בכך טעם לפגם. אולם, לא ניתן להתעלם מטענותיהם המפורטות של התובעים בעניין זה, שהינן במהותן טענות משפטיות, כפי שאלו מובאות בכתב התשובה לכתב ההגנה.

לעניין זה טענו התובעים כי תביעות שעניינן השבת כספים, להבדיל מתביעה למתן סעד הצהרתי, מקומן להתברר במפני בית המשפט האזרחי.  כמו כן, טענו התובעים כי יש לפרש את פקודת המים בצמצום, כך שסמכותו של שר הפנים חולשת על ערעורים המוגשים טרם תשלום האגרה ומתן היתר הבניה, אך משעה שזו שולמה וניתן היתר הסמכות לדון בבקשה לסעד של השבת כספים נתונה לבית המשפט.

 

3.1.3    סעיף 28 לפקודת המים קובע בזו הלשון:

כל המוצא עצמו מקופח ע"י הודעה, צו או דרישה שניתנו ע"י מועצת עיריה או מטעמה, עפ"י סעיף 20 לפקודה זו, הרשות בידו בתוך עשרים ואחד יום מיום ההודעה, הצו או הדרישה או במשך זמן ארוך יותר ששר הפנים יקבענו, לערער עליהם בפני שר הפנים, והחלטתו תהיה החלטה סופית.

 

3.1.4    מלשון הסעיף עולה בבירור כי כוונת המחוקק היתה לסלול דרך באמצעותה יוכל מאן דהוא לטעון לקיפוח בגין דרישת תשלום שניתנה על ידי עירייה בנוגע להוצאות החיבור לצנרת ראשית, וזאת גם קודם לביצוע התשלום ותוך זמן קצוב ממועד המצאת הדרישה.

במקרה שבפני, שילמו התובעים את דרישת התשלום הרלוונטית מבלי לחלוק עליה בדרך המפורטת לעיל, ועתה עותרים בתביעה זו בעילת השבה בגין סכומים ששולמו ולשיטתם נגבו שלא כדין.

 

3.1.5    אמנם נקבע זה מכבר בבג"צ 764/88 דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' עיריית קרית אתא, פ"ד מו(1) 793, כי כאשר קובע המחוקק מפורשות דרך ייחודית לערעור או להשגה על החלטה כלשהי, מינהלית או שיפוטית, אזי על המערער לפנות ולילך בדרך זו, אולם דומה כי מששילמו התובעים את דרישת התשלום מבלי לפעול בדרך הערעור הקבועה בדין, ובהינתן כי השיקול המנחה אותם בפעולתם זו היה מניעת עיכובים בפרוייקט הבניה, שעלולים לגרום להוצאות כלכליות יתירות, להבדיל מפעולה בחוסר תום לב שנועדה כביכול לעקוף את דרך הערעור הקבועה בדין, הרי שדחיית תביעתם מטעם פרוצדורלי זה בלבד איננה ראויה, ויש לאפשר לתובעים את יומם בפני בית המשפט.

 

3.1.6    יתר על כן, במסגרת כתב התשובה שהגישו, הפנו התובעים לאסמכתאות המלמדות כי בית המשפט הורה שתביעות השבה בעילת הסגות על אגרת חיבור מים יתבררו בבית המשפט האזרחי כתביעה כספית (השוו: ע"א 9206/00 האחים דוניץ בע"מ נ' עיריית רעננה, תק-על 2002(4), 613).

אשר על כן, אני רואה לדחות את טענת הנתבעת בענין זה.

 

3.2       העדר יריבות

3.2.1    הנתבעת טוענת כי כלל לא קיימת יריבות בינה לבין התובע 1, שכן החבות בתשלומים נשוא תביעה זו מוטלת על כתפי בעל המקרקעין בהם נערכה הבנייה לפי חוקי העזר העירוניים הרלוונטים, ואילו במועד הרלוונטי לכתב התביעה התובע 1 כלל לא היה בעל זכויות בנכס, ומשכך דינו להמחק מכתב התביעה.

 

3.2.2    התובעים טענו בכתב תשובתם כי התובע 1 הוא שהגיש את הבקשות לקבלת היתר הבניה וההיתרים ניתנו לתובע ולתובעת. יתר על כן מאחר והתובע נשא עם התובעת בנטל השתלום, הרי שהוא נפגע ישירות מגבייה בלתי חוקית של ההיטלים, ולפיכך הינו בעל דין נכון.

 

3.2.3    עיון במסמך שכותרתו 'סיכום בקשה' (נספח ג' לכתב ההגנה), מעלה כי במסגרת הבקשה להיתרי בניה נרשם התובע 1 במסמכי הנתבעת כ'מבקש' יחד עם התובעת 2, היא בעלת הזכויות בנכס (ואף הוגדרה ככזו במסמכים אלו). לא זו אף זו, בהיתרי הבניה עצמם (נספח ד' לכתב ההגנה) מוגדר התובע 1 כ'בעל ההיתר'.

בנסיבות אלו, טענת חוסר היריבות נטענה בחוסר תום לב ואני רואה לדחותה.

 

3.3       התעשרות שלא כדין

3.3.1    הנתבעת טוענת כי מקום בו התובעים עושים שימוש בתשתיות עירוניות, יהיה זה בלתי צודק לאפשר להם שלא לשאת בעלויות הקמתם, ומשכך אין להורות על השבה, הן לאור חוק עשיית עושר ולא במשפט, והן מן הטעם שתוספת הבניה שביצעו התובעים יוצרת עומס נוסף על התשתית הקיימת, ולפיכך צודק וראוי שתחוייב בהיטל.

בנפרד ובמובחן, טוענת הנתבעת כי לתובעים לא נגרם חסרון כיס שכן הם ממילא גלגלו את עלויות ההיטלים על רוכשי/שוכרי הדירות אותם הרחיבו.

 

3.3.2    טענת הנתבעת לגלגול עלויות ההיטלים טעונה הוכחה, וכזו לא הובאה מטעם הנתבעת.

 

3.3.3    מעבר לדרוש, אטעים כי ההיטלים מכוחם של חוקי עזר שמתקינה רשות מקומית אינם בגדר "מס עקיף" כהגדרתו בחוק מיסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר) תשנ"ח-1968 (ראו סע' 1 לחוק האמור), ומכאן שטענת הגלגול לוקה בבסיסה.

 

3.4       מקור הסמכות לחיוב בהיטלים

3.4.1    התובעים טוענים כי לפי חוקי העזר הרלוונטים, לנתבעת קמה זכות לגבות היטלים רק מקום בו בוצעו עבודות התשתית הרלוונטיות לטובתן נגזר ההיטל, ולשם מימונן.

 

3.4.2    הנתבעת גורסת כי מקור הסמכות לגביית אגרות והיטלים הינו בסעיף 251 לפקודת העיריות, אשר לשיטתה ולפי הפסיקה מאפשר לרשויות לגבות בשיטת האגרות גם ללא זיקה ישירה בין התשלום לבין ביצוע עבודות התשתית. כמו כן, טוענת הנתבעת כי בניגוד לשיטת 'דמי ההשתתפות' שנהגה בעבר ושהתבססה על הוצאות שהוצאו בפועל, כיום קובע חוק העזר לתל-אביב יפו (סלילת רחובות) תשס"ג-2003 (להלן: "חוק העזר לסלילת רחובות"), כי היטל סלילת כביש או מדרכה יוטל על בעל 'נכס גובל' בגין בניה חדשה או תוספת בניה שביצע, גם אם הסלילה היא ישנה. משמע החיוב איננו מבוסס על הוצאות שהוציאה הרשות בפועל בגין אותה תשתית, ודי להוכיח כי אותה תשתית היתה קיימת במועד החיוב.

 

3.4.3    מצאתי כי טענת הנתבעת עולה, בבסיסה העקרוני, בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה:

בע"א 2062/02 ארגון הקלנים והבונים חולון נ' עיריית חולון, תק-על 2004(2) 1991, הבהיר בית המשפט כי:

"בניגוד לשיטת 'דמי השתתפות' שנהגה בעבר, מבוססת שיטת ההיטל על חישוב כלל העלויות הצפויות לגבי סוג התשתית הרלבנטי בתחומי הרשות המקומית ועמן היא מקיימת זיקה של מימון בין שיעור ההיטל לבין העלות המיידית של התשתית הספציפית."

 

3.4.4    בעע"מ 11646/05 מרכז השלטון המקומי בישראל נ' משה צרפתי, תק-על 2007(3) 3755 (להלן: "עניין צרפתי"), ציטט בית המשפט בהסכמה את ההלכה שנקבעה בע"א 620/82 מועצת עיריית הרצליה נ' רשף, פ"ד לז(4) 57, והוסיף:

"אל נכון ציין בית המשפט המחוזי בתל אביב, כי משמעות המעבר משיטת דמי ההשתתפות לשיטת ההיטלים, היא 'מעבר מחיוב המבוסס על החזר יחסי של הוצאות בפועל בקשר עם סלילת קטע כביש מסויים, לחיוב בהתאם לתחשיב המבוסס על המחיר הממוצע של סלילת כל הרחובות בעיר... גם לחיוב של ההיטל יש זיקה לשירות של סלילת הכבישים, אולם זיקה זו היא עקיפה יותר' (ע"א (תל-אביב) 1215/03 עיריית כפר סבא נ' מדרשית נעם - קרית יעקב הרצוג (לא פורסם) - השופטת רונן...)."

 

3.4.5    בעע"מ 3962/06 עיריית חדרה נ' משה קוטלר, תק-על  2007(4) 3420, התייחס בית המשפט לסוגיה האמורה וסקר את עיקרן של ההלכות המנחות בתחום. בין השאר הובאה ההלכה שנקבעה בעניין צרפתי, בגדרה נקבע כי היטלים לא יחשבו כמס בהתקיים שני תנאים: (1) שהגביה תעשה רק כאשר נסלל בפועל כביש או מדרכה; (2) שהסכומים שייגבו ישמשו לתכלית לשמה נגבו. כמו כן, אוזכרה תוך הסכמה ההלכה בע"א 7316/97 עיריית ראשון לציון נ' חברת לוינשטיין, תק-על 99(3) 117, ולפיה תנאי לחיוב בעל הנכס בגין היטל סלילה הוא תחילת סלילתו בפועל של הכביש הגובל עם הנכס.

 

3.4.6    מן האמור לעיל עולה כי נדרשת זיקת גומלין, ולו עקיפה, בין גביית ההיטל לבין ביצוען של עבודות התשתית בתחום הרשות המקומית בגינן הוא מוטל. הנתבעת טוענת כי לפי סעיף 4(ג) לחוק העזר לסלילת רחובות, הרי שמקום בו בוצעה תוספת בניה, גביית ההיטל תתאפשר גם בגין עבודות תשתית ישנות.

 

3.4.7    סעיף 4(ג) לחוק העזר לסלילת רחובות קובע:

"...שילם בעל נכס חיוב קודם או היטל סלילת רחובות בעד הנכס מכוח חוק עזר זה (להלן - חיוב ראשון), יחויב הוא פעם נוספת בתשלום היטל סלילת רחובות בהתאם להוראות חוק עזר זה, בעד בניין חדש או תוספת בניה (להלן - בניה חדשה), לפי העניין, שנבנו בנכס או שהתבקשה בנייתם לאחר הטלת החיוב הראשון; אלא שאם התבקשה או בוצעה הבניה החדשה תחת בנין שנהרס ושולם בעדו החיוב הראשון, יחושב ההיטל בשל הבניה החדשה על בסיס שטחה בניכוי שטח הבנין שנהרס כאמור; אין באמור בסעיף קטן זה כדי לגרוע מסמכותה של העיריה לגבות היטל סלילת רחובות בעבור שטח קרקע או בנין שבעדם לא שולם חיוב ראשון. (ההדגשה שלי- מ.ב.ח.)"

 

נמצא איפוא כי מסעיף 4(ג) עולה שמקום בו הוטלה בעבר חבות בתשלום ההיטל על בעל נכס, הרי שבגין תוספת בניה שביצע אותו בעל נכס, הוא יחוייב בהיטל פעם נוספת, דהיינו- לא נדרשת הוכחה בדבר ביצוע עבודת תשתית חדשה באזור הגובל באותו נכס כדי להכשיר את גביית ההיטל, ודי בכך שנבנתה תוספת בניה בנכס או שהוגשה בקשה לתוספת בניה, לאחר הטלת החיוב הראשון.

 

3.4.8    הדברים אף עולים ביתר שאת מסעיף 2(ד) לחוק העזר לסלילת רחובות הקובע:

היטל שעילתו בניה חדשה בנכס, בניה שהוספה לנכס..., ישולם גם אם נסלל הרחוב הגובל לפני תחילתו של חוק עזר זה."

 

3.4.9    את הרציונל שמאחורי גביית היטל נוסף בגין תוספת בניה ניתן למצוא בסעיף 3(א) לחוק העזר לסלילת רחובות, הקובע כי היטל סלילת רחובות יחושב לפי שטח הקרקע בנכס הרלוונטי, ומכאן ברי שתוספת בניה המגדילה את שטח הקרקע והמחייבת עיבוי תשתיות, תחוייב בהיטל הנ"ל.

 

3.5       היטל סלילת כבישים

3.5.1    התובעים מפנים לסעיף 2(ב)(1) לחוק העזר לסלילת כבישים, וטוענים כי התגבשות היטל סלילת כביש גובל כהגדרתו בחוק העזר  מותנה במספר תנאים שהנתבעת לא הוכיחה: הנתבעת לא הוכיחה כי סללה כביש באזור הגובל בנכס או קיבלה החלטה כאמור.

 

3.5.2    בטענה זו מתעלמים התובעים מן העובדה שמנוסחו של סעיף 2(ב) עולה כי סעיף קטן 1 מציין חלופה אחת בלבד מבין שלוש חלופות (סעיפים קטנים 2-3), אשר בהתקיימות כל אחת מהן יוטל על בעל נכס גובל היטל סלילת כבישים.

החלופה הקבועה בסעיף 2(ב)(2) מקימה חבות בהיטל סלילת כבישים על בעל נכס גובל בשל בניה חדשה בנכס או הוספת בניה, ודי בכך כדי להכשיר את גביית היטל סלילת הכבישים.

 

3.5.3    מעבר לכך, הרי שבחקירתו בפני נשאל התובע בעניין (פרוטוקול יום 30.6.08, עמ' 9, שו' 5-6):

"ש. האם קיים כביש ומדרכה סלולים בחזית הבנין קיימים היום או במועד שביקשת היתר?

ת. במועד שביקשתי היתר היה מדרכה ישנה. כביש יש."

 

די בכך כדי לדחות את טענת התובעים לפי הנתבעת לא הוכיחה כי סללה כביש באזור הגובל בנכס, ואף מטעם זה דין טענת התובעים בעניין להדחות.

 

3.5.4    בהתייחס לטענת התובעים שמובאת גם לעניין זה, לפיה תשתית הכביש והמדרכה היו קיימים עוד עובר להגשת בקשות התובעים למתן היתרים, הרי שאין לי אלא לחזור על עמדתי כפי שפורטה בסעיפים 3.4.9 - 3.4.6 לעיל.

 

3.6       היטל סלילת מדרכה

3.6.1    טענות התובעים בסוגיה זו זהות לטענותיהם בסוגיית היטל סלילת כבישים, בשינויים המחייבים (הפניה לסעיף 2(ג)(1) לחוק העזר לסלילת רחובות).

 

3.6.2    גם בעניין זה, סעיף 2(ג)(2) יוצר חלופה המקימה חבות בהיטל סלילת מדרכה על בעל נכס גובל בשל בניה חדשה בנכס או הוספת בניה, וכאמור, די בכך כדי להכשיר את גביית היטל סלילת המדרכה.

 

3.6.3    אני דוחה את טענת התובעים החוזרת על עצמה, לפיה העירייה גבתה מס במסווה של היטל או אגרה. כאמור אין בידי לקבל טענה זו מקום בו גביית ההיטל נעשתה בסמכות, מכוח חוק העזר ואף תואמת את ההלכות הרלוונטיות שפורטו לעיל, הקובעות כי מקום בו הגביה נעשית בזיקה לסלילת מדרכה בפועל, הרי שהיא לא תחשב כמס.

 

3.7       אגרת תיעול

3.7.1    התובעים מפנים לחוק עזר לתל-אביב יפו (תיעול), התשכ"ד-1964 (להלן: "חוק העזר תיעול"), וטוענים כי הנתבעת לא הוכיחה ביצוע התקנת תיעול, כהגדרתו בחוק העזר תיעול, ואשר בגינו גבתה.

 

3.7.2    סעיף 4(ד) לחוק העזר תיעול קובע:

"בעד תוספת בניה לנכס אחרי שנמסרה או נתפרסמה הודעה כאמור בסעיף 3, ישלם בעלו בעת מתן היתר הבניה מאת הועדה המקומית לתכנון ולבניה, אגרת תיעול בעד הבניה הנוספת בכפוף לאמור בסעיף 2 ובשיעורים שנקבעו בתוספת כפי שיהיו בתוקף בעת התשלום."

 

3.7.3    סעיף 1 לחוק העזר תיעול מגדיר "התקנת תיעול". בהגדרה רחבה זו נכללות עבודות התקנת תעלות ניקוז, וכן עבודות נלוות הנדרשות לשם כך, כגון: חפירה, מילוי, פילוס עקירת עצים, הריסת קירות ועוד.

 

3.7.4    סעיף 3 לחוק העזר תיעול קובע כי:

"החליטה המועצה בדבר התקנת תיעול, יודיע ראש העיריה על ההחלטה לבעלי הנכסים הנמצאים באותו איזור איסוף, או יפרסם הודעה על כך באחד העתונים היומיים הנפוצים בתחום העיריה."

 

3.7.5    לא נטען בפני כי לא התקיים התנאי הראשוני הקבוע בסעיף 3 לעיל, המתייחס לפרסום הודעה אודות ההחלטה בדבר התקנת תיעול, ולפיכך נתפסים התובעים כמי שאינם חולקים על כך שקיבלו הודעה כאמור או שהיתה הודעה בעיתון נפוץ בדבר התקנת תיעול.

משכך, וכפי שהוכרע בסוגיות היטל סלילת הכבישים והיטל סלילת המדרכות, משנקבעה סמכותה של הנתבעת לגבות אגרת תיעול באופן רטרואקטיבי בגין תוספת בניה לנכס, אין מקום לטענת התובעים לפיה הנתבעת היתה צריכה להוכיח כי ביצעה עבודות כדי להקים זכותה לגבות את האגרה.

 

3.8       היטל הנחת צינורות

3.8.1    התובעים טוענים כי הנתבעת לא הוכיחה ביצוע עבודות מסוג הנחת צינורות ביוב חדשים, ולפיכך אינה מוסמכת לגבות את ההיטל בגין כך.

 

3.8.2    הנתבעת מפנה לחוק העזר לתל-אביב יפו (אספקת מים), 1936 ולשיטתה מכוח סעיף 8(ב)(2) לחוק זה רשאית היא לגבות היטל עבור תוספת בניה, וזאת ללא זיקה לעבודות הנחת צינורות המשמשים את הנכס נשוא החיוב.

 

3.8.3    אציין כי החוק הרלוונטי לענייננו הינו חוק העזר לתל-אביב יפו (אספקת מים), התשס"ג-2003 (להלן: "חוק העזר אספקת מים"). סעיף 8(א) לחוק העזר אספקת מים קובע:

"היטל הנחת צינורות נועד לכסות את הוצאות העירייה בשל פיתוח מפעל המים בתחומה, בלא זיקה לעלות ביצוע עבודות הנחת צינורות המשמשים את הנכס נושא החיוב דווקא, ובלא זיקה למועד ההנחה של הצינורות המשמשים את הנכס נשוא החיוב.

 

בהינתן כי סעיף 8(ב)(2) אמנם קובע כי היטל הנחת צינורות יוטל על בעל נכס בין השאר בשל הוספת בניה, דומה כי אין מקום לחזור על הנימוקים שהובאו לעיל בהרחבה, וברי כי גם בסוגיה זו, דין טענת התובעים להדחות.

 

3.9       אגרת חיבור מים

3.9.1    התובעים טוענים כי מאחר והנכס היה מחובר למים מלכתחילה, לנתבעת אין סמכות לגבות בשנית תוספת חיבור מים מקום בו לא הוכיחה כי חיברה את הנכס לצינור מים.

 

3.9.2    סעיף 4(א) לחוק העזר אספקת מים קובע כי בעד חיבור רשת פרטית למפעל מים ישלם בעל הנכס לעירייה אגרה לפי השיעורים הנקובים בתוספת, וזאת בגין כל חיבור. הנתבעת טוענת כי ביצעה ניתוק וחיבור מחדש בנכס, במקום אחר, ולפיכך מוסמכת היא לגבות את האגרה.

 

3.9.3    בסיכומיה, מציינת הנתבעת כי הוכיחה קיום חיבור מים טרם בקשת ההיתר (שם, סע' 49), ולמעשה הודתה בטענת התובעים לפיה הנכס היה מחובר למים עובר לביצוע תוספת הבניה, אך תולה זכותה לגביית האגרה בטענה לפיה ביצעה ניתוק וחיבור מחדש. טענת ההגנה זו הינה בגדר טענת הודאה והדחה, וככזו, נטל הוכחתה מוטל על כתפי הנתבעת.

 

3.9.10  לתמיכה בטענותיה, צרפה הנתבעת לסיכומיה מסמך מיום 8.1.07 שהוצא תחת ידה ושכותרתו "חיוב בגין חיבור מים ברח' מיכה 3", וכן את תוכניות הביוב והמים מאת היזם עצמו ממנו עולה במפורש, לשיטתה, כי בוצע חיבור מים חדש.

עיון בתכנית מים וביוב שהכין היזם מעלה כי אכן בצידה הימני התחתון של התכנית מפורטים נתונים המתייחסים לשעון מים קיים ולשעון מים מבוקש.

עם זאת, בחקירתו של מר לפטר, מנהל מחלקת החיובים של הנתבעת, השיב הנ"ל לשאלת בית המשפט (שם, עמ' 13, שו' 10-18) והשיב:

"ש. אתה כותב במכתבך שהיה חיבור מים במדרכה..., כששואלים אותך איפה עולה מתוכנית הבינוי הזאת שהיא מחייבת חיבור חדש אנו לא מקבלים תשובה?

ת. מצוין בנספח י"ב, זה מה שכתוב בתכנית.

ש. המילים חיבור מים 3 צול לביצוע, והמילים פירוק חיבור מים קיים, מי כתב אותם?

ת. העירייה כתבה אותם.

ש. אם כך... איך זה מתקשר שבתוכנית הבינוי היה צורך לבצע חיבור חדש?

ת. אין לי בתכנית הבינוי כאן מה היה קודם. לצורך קבלת הדברים בצורה מוחשית צריך לראות את התכונית הסניטרית שהוגשה לעירייה."

 

3.9.11  בבחינת חומר הראיות ומעיון בתשובות מר לפטר מטעם הנתבעת, לא השתכנעתי כי זו הרימה את הנטל להוכיח שאכן בוצע חיבור חדש של הנכס למים, שכן היא סומכת טענתה זו על מסמך שהוצא במועד מאוחר מן המועד הרלוונטי, ככל הנראה כחלק מן ההתכתבות שקדמה להליך המשפטי, וכן על תכנית שאף מר לפטר עצמו לא הצליח להסביר כיצד ניתן ללמוד ממנה על ביצוע חיבור חדש למים.

 

3.9.12  אין חולק כי אגרה, בהשוואה להיטל, קרובה במהותה יותר למחיר ומשכך על העירייה היה להוכיח כי ביצעה בפועל ניתוק קודם וחיבור מחדש לרשת המים.

 

3.9.12  לאור האמור לעיל, הינני מקבל את טענת התובעים בראש נזק זה, וקובע כי על הנתבעת חלה חובת השבה בגין הסכום לו טוענים התובעים בראש נזק זה, ושהנתבעת לא חלקה עליו- 7,329 ¤.

 

4.         סוף דבר

4.1       הינני מקבל את התביעה בחלקה הקטן בלבד, ומחייב את הנתבעת לפצות את התובעים בסכום ששילמו האחרונים בגין אגרת חיבור מים- 7,329 ¤.

 

4.2       הסכום הנ"ל ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

 

4.3        לאור התוצאה אליה הגעתי, ולפיה סכום ההשבה בו זכו התובעים מהווה אך שבריר מן הסכום שתבעו, אני מחייב את התובעים לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ¤.

 

הודעה זכות הערעור.

 

המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לבעלי הדין.

 

ניתן היום, יח'  באייר תשס"ט,  (12 במאי 2009) , בהעדר הצדדים.

                                                                               

מרדכי בן??חיים, שופט

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/45045965708D6FF6422575B4005602DC/$FILE/EA85822E39BCC30B4225759E0034DAC6.html
תאריך: 
12/05/09
Case ID: 
67900_6
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : מרדכי בןחיים
מרדכי בןחיים
עורכי דין : מארק שיפמן
מארק שיפמן
Powered by Drupal, an open source content management system