בטוח לאומי-סניף נ. אריה חברה


 

   

בתי המשפט






 

א  001220/05

בבית משפט השלום בירושלים

13/05/2009

תאריך:

כב' השופטת עירית כהן

בפני:

 

 












 

המוסד לביטוח לאומי

בעניין:

התובע

ע"י ב"כ עו"ד שלמה ישראל ואח'


 


 

נ  ג  ד


 


 

1 . אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ

2 . אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ


 

הנתבעות

ע"י ב"כ עו"ד אבי אלבינצר ואח'


 

 


פסק דין

 


1.      התביעה נשוא תיק זה היא תביעת שיבוב שהגיש המוסד לביטוח לאומי בגין קצבת תלויים שהוא משלם לתלוייו של המנוח קדרי עווד אשר נהרג בתאונת דרכים שארעה ביום 8.1.98.

התביעה מבוססת על ההסכם שנחתם בין הצדדים בסוף שנת 1978 והבהרות נוספות שהוסכמו בין הצדדים.

2.      השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים הן:

א.     האם בעת אירוע התאונה היה המנוח בגדר "משתמש" ברכב שלו, או האם יש להחיל במקרה זה את סעיף 3(ב) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

ב.      האם לאור הוראת סעיף 4(ב) להסכם בין הצדדים על הנתבעות לשלם מחצית מסכום התביעה, בין אם המנוח נחשב כמשתמש ברכב שלו ובין אם לאו.

ג.       האם בשל העובדה שבפסק הדין שניתן בתביעת התלויים נוכו הגמלאות על ידי הנתבעות מנועות הנתבעות מלהתנגד להחזיר למוסד לביטוח לאומי את אותו חלק מכספי הגמלאות שניכו מהתלויים.

נסיבות התאונה

3.      בביהמ"ש העידו נהג הרכב הפוגע, מוחמד סואעד בן מחמוד, והבוחן המשטרתי אשר חקר את התאונה, אליאס חוא.

4.      הנהג הפוגע העיד כי:

"אני נסעתי מכיוון קבטיה הביתה והוא היה בצד הנגדי. הוא עמד עם הרכב שלו בכביש, לא הוריד אותו. כשהתקרבתי לרכב שלו, איזה 20 מטר, הוא ירד מהרכב שלו, פתח את הדלת וירד לכביש, כשאני ראיתי אותו לחצתי ברקס והרכב התחלק לכיוונו, פגעתי בדלת שלו ובו" (עמוד 22 לפרוטוקול).

לפי עדותו, בעת התאונה הייתה דלת המשאית של המנוח פתוחה (עמוד 22 לפרוטוקול).

עוד לפי עדותו, בעת התאונה עמד המנוח עם הפנים לכיוון המשאית, מול תא הנהג, מול המדרגות (עמוד 23 לפרוטוקול).

5.      מעדות הנהג הפוגע עולה כי המנוח ירד מרכבו ועדיין לא סגר את דלת המשאית כאשר נפגע. עוד עולה מעדותו כי עובר לתאונה עמד המנוח מול תא הנהג, כאשר המשאית והוא על הכביש. בנסיבות אלה סביר להניח כי המנוח התכוון לסגור את הדלת, בטרם ירד מהכביש, אולם לא הספיק לעשות כן.

6.      אני מקבלת את טענת הנתבעות לפיה בנסיבות אלה נהרג המנוח בעת שעשה עדיין שימוש במשאית שלו, שכן השימוש שלו במשאית עדיין לא הסתיים. כפי שהעיד הנהג הפוגע, מהרגע שהוא ראה את המנוח פותח את הדלת ועד לרגע התאונה חלפו שניות (עמוד 22 לפרוטוקול).

העובדה שהמנוח היה כבר מחוץ לרכב אינה משנה, שכן כפי שנפסק: "כל עוד המצאותו של הנהג מחוץ לרכב קשורה בטבורה לשימוש בו, ולמעשה מהווה אותו השימוש, כי אז פגיעה בו תחשב כנגרמת עקב השימוש" (ע"א 554/89 מדינת ישראל נ' עיסא אלראהב ואח', פ"ד מה(2) 338 (1991)). המצאות על הכביש לצורך סגירת הדלת קשורה בטבורה לנסיעה ולשימוש ברכב, ולכן מהווה חלק מהשימוש.

סעיף 4(ב) להסכם בין הצדדים

7.      סעיף 4(א) להסכם קובע כי:

"מוסכם בין הצדדים כי כאשר הנפגע נפגע בתאונת עבודה כמשמעותה בחוק והוא זכאי לגמלאות לפי פרק ג' לחוק, והחברה היא המבטחת של מעבידו – לא תהא החברה חייבת לפצות את המוסד."

סעיף 4(ב) להסכם קובע כי:

"חל ס"ק (א) על אחד מכלי הרכב המעורבים בתאונה, והחברה היתה המבטחת של כלי רכב המעורב בתאונה ואשר עליו אין חל ס"ק (א) תשלם החברה למוסד את החלק היחסי של התביעה לפי חלקה באחריות שבין כלי הרכב המעורבים לבין עצמם, בהתאם להוראות סעיף 3(ב) לחוק הפיצויים."

8.      סעיף 4 עוסק במקרה בו חברת הביטוח מבטחת את מעבידו של הנפגע.

סעיף 4(ב) מתייחס למקרה בו מדובר בתאונה מעורבת, אשר עליה חל סעיף 3(ב) לחוק הפיצויים, ואחד הרכבים המעורבים הוא "רכב מעביד".

מנוסח הסעיף עולה כי על מנת שיחול סעיף 4(ב) יש לקבוע תחילה כי מדובר בתאונה מעורבת, כמשמעותה בסעיף 3(ב) לחוק הפיצויים.

פרשנות זו מתיישבת עם האמור בפרק המבוא של ההסכם, הקובע כי:

"...והואיל ובאותם מקרים בהם אחראית החברה לפצות את הנפגעים עצמם או את הבאים בנעליהם היא גם עשויה להיות אחראית לפצות את המוסד לפי סעיף 150 לחוק..."

כמו כן מתיישבת פרשנות זו עם האמור בסעיף 3 להסכם בין הצדדים הקובע כי:

"...שילם או משלם המוסד – על פי הוראות החוק – גמלאות לנפגע בתאונת דרכים  (להלן – התביעה) והחברה אחראית על פי הוראות הדין לרבות חוק הפיצויים ופקודת הביטוח – לפצות אותו נפגע מכח היותה המבטחת של השימוש בכלי רכב שהיה מעורב בתאונת הדרכים, בגינה משתלמות הגמלאות לנפגע, בפולסה שהיתה בת תוקף בעת התאונה, תפצה החברה את המוסד..."

מהמבוא ומסעיף 3 להסכם עולה כי לתובע קמה זכות תביעה כנגד המבטחת רק מקום בו קמה לנפגע עצמו זכות כאמור, דהיינו רק כאשר המבטחת אחראית לפי חוק הפיצויים.

9.      לאור מסקנתי לפיה אין מדובר בתאונה מעורבת, הנתבעות אינן אחראיות כלפי הנפגע לפי חוק הפיצויים ולכן לא קמה לתובע זכות שיבוב כלפיהן.

תביעת התלויים והשלכותיה על תביעה זו

10.  תלוייו של קדרי עווד הגישו תביעת פיצויים על פי חוק הפיצויים. התביעה הוגשה ונדונה בבית משפט השלום בחיפה (ת"א 8865/00).

התביעה הוגשה נגד מבטחת המשאית בה נהג המנוח - מנורה חברה לביטוח בע"מ ונגד אריה חברה לביטוח בע"מ - מבטחת הרכב הפוגע, היא הנתבעת 1 בתיק זה.

פסק הדין בתביעת התלויים ניתן בדרך של פשרה, לפי סעיף 4(ג) לחוק הפיצויים.

בפסק הדין נפסק כי חל במקרה זה סעיף 3(ב) לחוק הפיצויים ועל המבטחות של שני הרכבים המעורבים בתאונה לפצות את תלויי המנוח באופן שווה. עוד נפסק כי כל אחת מהמבטחות זכאית לנכות את הגמלאות שמשלם המוסד לביטוח לאומי לתלויים, בהתאם לשיעור אחריותן לתאונה, דהיינו מחצית מסכום הגמלאות.

11.  בהחלטה שניתנה על ידי בת"א (שלום ירושלים) 4970/04 מדינת ישראל נ' אליעזר קרבסי (פורסם במאגרים, 22.5.05), אשר התייחסה לשאלה האם ממצאים שנקבעו בהליך לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד - 1984 מהווים השתק פלוגתא, פסקתי כי בשל אופיו המיוחד של ההליך לפי סעיף 79א', בשל העדר חובת ההנמקה, בשל המשקל שנותן ביהמ"ש לשיקולים נוספים, מעבר לדין, אין בממצא שנקבע בפסק הדין השתק פלוגתא אשר מחייב את הצדדים מעבר לאותו הליך אשר במסגרתו נקבע הממצא.

ב"כ התובע מתייחס בסיכומיו להחלטתי בעניין קרבסי ואינו חולק עליה, אולם טוען כי בימ"ש אינו רשאי ואינו צריך להתעלם מהעובדה שבמקרה זה ניכו הנתבעות מחצית מסכום הגמלאות מתוך חלקן בפיצוי שחויבו לשלם לתלויים, ולפיכך יש לחייבן בפיצוי התובע בגין אותו סכום כסף שניכו.

לטענתו, משניכו הנתבעות את החלק היחסי של הגמלאות המשולמות לתלויים, הן מנועות מלהתנגד להחזיר לתובע את אותו חלק מכספי הגמלאות שניכו, וסירובן לעשות כן מהווה עשיית עושר ולא במשפט.

12.  טענת התובע לפיה הוא זכאי להשבה מכוח דיני עשיית עושר מהווה הרחבת חזית, ודי בכך כדי לדחותה.

13.  גם לגופו של עניין אין לקבל טענה זו.

לאור מסקנתי לפיה אין מדובר בתאונה מעורבת, חברת מנורה היא שהייתה אמורה לשלם את הפיצוי המלא לתלויים. חברת מנורה אף הייתה זכאית לנכות את מלוא תגמולי המל"ל מהפיצוי, ולמוסד לביטוח לאומי אין זכות תביעה נגדה, שכן חברת מנורה בטחה את רכב המעביד.

הנתבעת 1, לעומת זאת, לא הייתה אמורה לשלם לתלויים פיצוי כלשהו, ולכן גם אם שילמה פיצוי מופחת, עקב ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי, לא ניתן לומר כי עשתה עושר ולא במשפט באותו מקרה.

ייתכן ומסקנתי הייתה שונה לו הייתה התנהלות המבטחות בתביעת התלויים גורמת לתובע נזק, או פגיעה בזכות השיבוב, כלפי חברה ממנה הוא זכאי לשיבוב, אולם לא זה המקרה.

כפי שכתב ב"כ הנתבעות בסיכומיו, אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ הייתה המשלמת העיקרית בתביעת התלויים, והפיצוי בו דובר היה מבוסס על ההנחה כי התגמולים שמקבלים התלויים מהמוסד לביטוח לאומי עולים על הפיצוי המגיע להם, ולכן הוא ייצג את שתי הנתבעות באותו תיק. עוד כתב ב"כ הנתבעות כי באותן נסיבות, ומשלא נשמעו ראיות ופסק הדין ניתן לפי סעיף 4(ג) הנתבעות לא מצאו לנכון להגיש ערעור על פסק הדין.

יש לציין כי בניגוד לטענת התובע בסיכומיו, הנתבעות לא הסכימו במסגרת תביעת התלויים כי חל במקרה הנדון סעיף 3(ב) לחוק הפיצויים וטענו גם שם כי המנוח נהרג בעת שעשה שימוש במשאיתו (סיכומי עו"ד דויטש בעמוד 3 לפרוטוקול מיום 19.12.00).

סיכום

14.  אני דוחה את התביעה.

15.  התובע ישלם לנתבעות שכ"ט עו"ד בסכום של 20,000 ¤ בצירוף מע"מ.

16.  כמו כן ישא התובע בהוצאות המשפט בהן נשאו הנתבעות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה.

ניתן היום י"ט באייר, תשס"ט (13 במאי 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

 

עירית כהן, שופטת

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/5A3B747F57BD49B8422575B500574F03/$FILE/714EAAA95C6BB534422575B500250E70.html
תאריך: 
13/05/09
Case ID: 
1220_5
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : עירית כהן
עירית כהן
עורכי דין : אבי אלבינצר ואח' שלמה ישראל ואח'
אבי אלבינצר ואח'
שלמה ישראל ואח'
Powered by Drupal, an open source content management system