מטטוב יבגני נ' המאגר חברה לביטוח ואח'


 

 

בתי המשפט

א  045466/05

בית משפט השלום תל אביב-יפו

 

18/05/2009

 תאריך:

כב' השופטת ארנה לוי

לפני:

 

 





מטטוב יבגני

בעניין:

תובע

עו"ד שושנה וינר

ע"י ב"כ


 

נ  ג  ד


 

1. המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ

2. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ

נתבעות

עו"ד משה עבדי

ע"י ב"כ


 

פסק דין

כללי

 

בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"). התובע, יליד 1979, נפגע בתאונת דרכים ביום 12.3.02 עת רכב על אופנוע. אין מחלוקת על חבות הנתבעות, מבטחות השימוש ברכב בו נהג התובע, לפצותו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. המחלוקת היא באשר לגובה הנזק. בתיק נשמעו ראיות.

 

הנכות הרפואית

 

לאחר התאונה התובע התלונן על כאבים בגב התחתון וברגליים ופונה לחדר המיון בבי"ח בילינסון. אובחנו פריקה אחורית ושבר בדופן האצטבולום משמאל. בוצע שחזור של הפריקה והתובע אושפז במחלקה האורטופדית. בברור נוסף נמצא שבר ללא תזוזה בבסיס המטטרסוס החמישי וחוסר יציבות מדיאלית קלה בברך שמאל. הוא עבר ניתוח לקיבוע של השבר בדופן האחורית של האצטבולום. ביום 18.3.02 הועבר להמשך שיקום לבי"ח רעות ושהה שם עד ליום 1.5.02. בשחרורו עדיין הלך ללא דריכה על רגל שמאל והתלונן על כאבים בברך שמאל ובכף יד ימין. ברך שמאל הייתה נפוחה עם חוסר יציבות. הוא המשיך בטיפולי פיזיותרפיה ובמעקב אורטופדי בבי"ח בילינסון ובקופת החולים.

 

לצורך הערכת נכותו הרפואית של התובע עקב התאונה מונה פרופ' מיכאל סודרי כמומחה  רפואי בתחום האורטופדי. התובע התלונן בפני המומחה על כאבים בירך, בברך ובכף רגל שמאל, על קשיים בעמידה, בהליכה ממושכת ובעליה במדרגות.  הוא ציין כי הוא עושה שימוש במקל לסירוגין. במסגרת חוות דעתו מיום 15.11.06 ציין פרופ' סודרי כי קיימת הגבלה קלה עד בינונית בתנועתיות מפרק ירך שמאל לכל הכיוונים, ללא חסר נוירולוגי. ברך וכף רגל שמאל תקינות. כיום אין דלדול שרירים סביב ירך ושוק שמאל. קיימת צלקת מעט מכערת במפרק הירך. לאור כך, קבע פרופ' סודרי, נותרה לתובע נכות צמיתה עקב התאונה בשיעור של 20% בגין הגבלה בתנועתיות מפרק ירך שמאל, בהתאם לסעיף 48(1) לתוספת תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1955 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי") ונכות בשיעור 5% בגין צלקת מעט מכערת לפי מחצית מסעיף 75(1) ב' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי. עוד קבע פרופ' סודרי כי לתובע נגרמו נכויות זמניות כדלקמן: 100% מיום 12.3.02 ועד 2.10.02, 60% מיום 3.10.02 ועד 31.12.02, 50% מיום 2.2.03 ועד 31.6.03, 40% מיום 1.7.03 ועד 31.12.03, 30% החל מיום 1.1.04. המומחה המליץ על הפעלת תקנה 15 במלואה וציין כי לתובע מגבלות תפקודיות: קושי בהליכה ובעמידה ממושכת, קושי במדרגות ובמעברים. עוד ציין כי אם הכאבים יהיו בלתי נסבלים ואיכות החיים תהא  גרועה יצטרך התובע לעבור ניתוח להחלפת מפרק הירך, אשר תוצאותיו טובות למשך 15 שנים לערך.

 

פרופ' סודרי נחקר על חוות דעתו. בחקירתו ציין כי לא מצא דלדול שרירים אצל התובע, מה שמעיד על שימוש סביר ברגל. לתובע שינויים ניוונים קלים אבל עדיין התפתחות שינויים ניוונים אצל התובע תהיה מואצת יותר מאדם ללא פגיעה. יש סיכוי שהתובע יפתח שינויים ניוונים בגיל 50, במקום בגיל 60 ומעלה. הוא אישר שניתן לבצע את הניתוח להחלפת פרק הירך בכל בית חולים ציבורי ואף עדיף לעבור הניתוח בבית חולים ציבורי, אשר ערוך יותר לטפל בסיבוכים מאשר בית חולים פרטי. אחרי ניתוחים נוספים אורך החיים של המפרק קצר יותר. הוא ציין שהתובע אינו זקוק לנעלים מיוחדות ואינו זקוק למדרסים. הוא גם אינו זקוק לטיפולי רפואה משלימה. לעניין הברך שנפגעה בתאונה - הרי שהיא נרפאה ואין עדות לנמק.

 

נכותו הרפואית הצמיתה של התובע, כפי שנקבעה על ידי המומחה, עומדת על 24% נכות. המלצותיו של המומחה בדבר הפעלת תקנה 15 ותפקודיות הנכות הן בגדר המלצות בלבד ואינן מחייבות כקביעה רפואית. לא מצאתי כל נימוקים מיוחדים לסטות מקביעת המומחה ובהתאם לכך אני קובעת כי נכותו הרפואית של התובע עומדת על 24%.

 

הפגיעה התפקודית והפסדי השכר

 

התובע הוא יליד רוסיה ועלה לישראל בסוף שנת 1996, בהיותו כבן 17. הוריו גרושים. אמו נותרה ברוסיה והוא הצטרף לאביו שכבר היה בישראל. מאז הוא מתגורר עמו. אביו נכה בשיעור 100% עקב מחלת לב. עם עלייתו לישראל למד עברית ולאחר מכן החל לעבוד בחנות שטיחים כמחסנאי. אחר כך התגייס לצבא, שירת כנהג ובסופי שבוע עבד. הוא השתחרר מהצבא באוגוסט 2001. לאחר שחרורו החל ללמוד במכינה  לעולים על מנת להשלים תעודת בגרות ובמקביל עבד כשומר בעמישב בטחון בע"מ. התאונה ארעה בסמסטר ב' ללימודיו במכינה ובעיצומן של הבחינות של סמסטר א'. באוקטובר 2002 חזר ללמוד והחל שוב את סמסטר א'. לאחר לימודי המכינה למד במכללת אריאל לימודי תואר ראשון במדעי ההתנהגות: פסיכולוגיה וקרימינולוגיה. לטענתו למד בגלל התאונה ארבע שנים במקום שלוש. הוא סיים את לימודיו בסוף שנת 2007. כחצי שנה לאחר התאונה, בספטמבר 2002, חזר לעבוד ב"עמישב" כשומר, באותה העבודה ובאותו היקף, במקביל ללימודים. לאחר מכן הוא קודם לתפקיד אחראי משמרת. הוא עבד ב"עמישב" באופן רצוף עד יולי 2008. לאחר מכן עזב, לטענתו בשל רצונו לעבוד בישיבה. הוא עבר לעבוד במוקד אמון, מיולי 2008 ועד ינואר 2009, אז התפטר, לטענתו, עקב כאבים שנבעו ממאמץ פיסי לו נדרש במסגרת עבודתו והצורך לסחוב ציוד של שומרים. הוא הציג "טופס סיכום בדיקה רפואית" מיום 16.6.08 שם רשם ד"ר קופלניק, רופא תעסוקתי, כי אינו כשיר לעבודה כמאבטח החל מיום 26.5.08. הוא לא הצליח למצוא עבודה בתחום לימודיו והסביר בחקירתו כי נאמר לו שניתן למצוא עבודה בתחום זה רק עם תואר שני. הוא אישר כי הוא חזר להתאמן בחדר כושר לאחר התאונה.

 

מדו"ח רציפות זכויות של התובע במוסד לביטוח  לאומי ומתלושי השכר שהוגשו  ניתן ללמוד  כי בשנת 2001 שכרו החודשי הממוצע של התובע עמד על 2377 ¤. בשנת 2002 עמד השכר החודשי הממוצע על 5216 ¤. הכנסתו לשנת 2003 בעמישב עמדה על 6000 ¤ לחודש בממוצע.  הנתבעות הציגו  תמליל שיחה מיום 7.7.02  של התובע עם חוקרת מטעמן, שם ציין התובע כי בשל הנחיות עורכת הדין שלו הוא אינו חוזר עדיין לעבודה, כי על פי הנחיותיה עליו להמתין עוד חודשיים וכי הוא מעוניין לחזור ולהשתלב בעבודות שונות, לרבות עבודה  כנהג בקו חלוקה, הכוללת סחיבת שקי עיתונים. 

 

התובע בסיכומיו  מפנה לחוות דעתו של פרופ' סודרי אשר קבע כי יש להפעיל את תקנה 15 בעניינו וכי הוא סובל ממגבלות תפקודיות. התובע טוען כי אינו יכול לעבוד עוד כמאבטח  וכי הוא סובל מקשיים בהליכה, בעמידה ובשימוש במדרגות. התובע מציין כי צפויה החמרה במצבו והוא צפוי לעבור ניתוחים נוספים בעתיד. לאור כך, טוען התובע, נכותו התפקודית עומדת על 40%. התובע טוען כי לאור הנתונים שהוצגו בדבר חריצותו, התמדתו והשתכרותו עד התאונה יש לקבוע כבסיס החישוב להפסדי ההשתכרות לעתיד שכר בגובה כפל השכר הממוצע במשק.

 

הנתבעות, מצדן, טוענות כי כלל לא נותרה לתובע נכות תפקודית. נטען כי הנכות בגין הצלקת אינה מהווה נכות תפקודית. הנכות האורטופדית עומדת על 20% בלבד בגין הגבלת תנועות מפרק הירך. הנתבעות טוענות כי הוכח שהתובע חזר לתפקוד רגיל מספר חודשים לאחר התאונה: סיים לימודיו וחזר למעגל העבודה, לאותה משרה בה עבד לפני התאונה ובאותו היקף. הוא השלים לימודי המכינה ולמד לימודי תואר ראשון במקביל לעבודתו. הוא אף קודם והפך לאחראי משמרת. הוא נוהג ברכב.  אין לו דלדול שרירים והדבר מצביע על כך שהוא עושה שימוש שגרתי ברגלו. הנתבעות מפנות לתמליל השיחה עם החוקרת מטעמן, שם הראה התובע נכונות להשתלב בעבודות שונות וציין כי אינו עובד עדיין רק בשל הנחיות באת כוחו. הנתבעות טוענות כי התובע חזר לעבודה סדירה החל מספטמבר 2002, חצי שנה לאחר התאונה, ולאחר מועד זה אין לפצותו על הפסדי שכר לעבר. אם הוא טוען לתקופת אי כושר ארוכה יותר היה עליו לפנות למוסד לביטוח לאומי. הנתבעות טוענות כי התובע בחר לעזוב את מקום עבודתו רק ערב ישיבת ההוכחות בתיק, ינואר 2009, למרות שעבד באופן רצוף עד חודש דצמבר 2008, למעלה משש שנים. הנתבעות טוענות כי המסמכים שהציג התובע בעת ישיבת ההוכחות לראשונה, על פיהם אינו יכול לעבוד כמאבטח על פי אישור רופא תעסוקתי, הם פסולים. הנתבעות טוענות כי טענת התובע כי אינו יכול לעבוד מחודש דצמבר 2008 נטענת בחוסר תום לב, לאחר שהתובע עבד באופן רצוף תקופה ארוכה מאז התאונה, במקביל ללימודיו וללא כל הגבלה. התובע לא הביא ראיות בדבר הסיבה בעטיה, כטענתו, נאלץ לעזוב את עבודתו ובדבר קשייו בעבודה כשומר. לגבי הפסדי העתיד – הנתבעות טוענות, כאמור, כי לא נותרה כל פגיעה תפקודית ולכן אין לפסוק כלל פיצוי בראש נזק זה. לעניין בסיס השכר, טוענות הנתבעות, לא הובאו כל נתונים כי התובע יכול היה להשתכר שכר בגובה כפל השכר הממוצע במשק ויש לדחות הטענות בעניין זה. מעבר לכך, טוענות הנתבעות, עיסוק בתחום מדעי ההתנהגות, אותו למד התובע, אינו  דורש כל מאמץ פיסי. 

 

בהתייחס להפסדי השכר בעבר, מומחה בית המשפט אמנם קבע לתובע אי כושר מלא עד ליום 2.10.02 אך בהתאם לראיות שהוצגו חזר התובע לעבודה סדירה, באותו התפקיד ובאותו השכר, החל מספטמבר 2002. התובע זכאי להפסדי שכר מלאים בהתאם להפסדיו בפועל - לתקופה שמיום התאונה ועד ספטמבר 2002, חמישה וחצי חודשים. בסיס השכר יעמוד על 5216 ¤. סכום זה משוערך להיום עומד על 6000 ש"ח ובניכוי מס - 5730 ¤. ההפסד לחמישה וחצי חודשים  יעמוד על 31,515 ¤  ובתוספת ריבית מאמצע תקופה - 31,815 ¤.

 

מספטמבר 2002 התובע המשיך כאמור, בעבודה סדירה כשומר ובאוקטובר 2002 אף חזר ללמוד במכינה ולאחר מכן לימודי תואר ראשון. מחד, אמנם התובע המשיך באותו מקום עבודה, בו עבד במשמרות, מה שאיפשר לו גם להמשיך ללמוד במקביל. מאידך, אין להתעלם מפגיעתו של התובע ומקשייו התפקודיים בהליכה ועמידה ממושכת, כפי שציין גם פרופ' סודרי. קיימת אפשרות שבתקופה זו יכול היה התובע להשתכר יותר לולא מומו. לצורך הערכת הפסדיו בתקופת לימודיו אתבסס על נכותו הרפואית בתחום האורטופדי, 20%, על בסיס השכר שלו עובר לתאונה כשהוא משוערך, נטו, 5730 ¤ כאמור. התובע היה אמור לסיים לימודיו שנה לפני המועד בו סיים בפועל, דהיינו, אוקטובר 2006. מדובר בתקופה בת 49 חודשים. ההפסד לתקופה זו יעמוד על סך של 56,154 ¤  ובתוספת ריבית מאמצע תקופה - 60,710 ¤.

 

מאוקטובר 2006 ועד היום, 31 חודשים, אעמיד את בסיס השכר לצורך חישוב הפסדי התובע על השכר הממוצע במשק. התובע אמור היה לסיים לימודיו לתואר באוקטובר 2006 ובמצב זה, לאור גילו ומצבו התעסוקתי בעת התאונה, יש להחיל החזקה על פיה, בהעדר נתונים מיוחדים המעידים על יכולתו התעסוקתית ועל היסטוריה תעסוקתית, כושר השתכרותו יוערך בהתאם לשכר הממוצע במשק. גם לתקופה זו הנכות התפקודית תעמוד על 20%, בהתאם לנכות הרפואית האורטופדית, ללא הצלקת. יש לזכור כי התובע למד  מדעי ההתנהגות ועיסוק במקצוע זה אינו כרוך בדרך כלל במאמצים פיסיים של הליכה ועמידה ממושכות. התובע טוען כי החל לסבול מקשיים במסגרת עבודתו כשומר. טענה זו מעלה סימני שאלה, לאור כך שמשנת 2002 ועד שנת 2008 עבד התובע כשומר ללא תלונות והגבלות ואף קודם בעבודתו. לא הובאה כל ראיה או עדות כתמיכה לטענה זו. מכתב הרופא התעסוקתי שהוצג בישיבת ההוכחות אינו קביל כחוות דעת ובתיק לא מונה מומחה בתחום התעסוקתי. בכל מקרה, עם סיום לימודיו יכול היה התובע לנסות ולמצוא עבודה שאינה כרוכה במאמץ פיסי בגפיים התחתונות אלא מתבצעת בעיקר בישיבה. בהתאם לכלל הנסיבות לא מצאתי מקום להעמיד את נכותו התפקודית בשיעור גבוה מנכותו הרפואית האורטופדית. ההפסד החודשי לתקופה זו יעמוד על 20% מתוך שכר של 7320 ¤ (השכר הממוצע במשק נטו), 1464 ¤. לכל התקופה הסכום יעמוד על - 45,384 ¤ ובתוספת ריבית מאמצע תקופה 47,315 ¤.

 

לעתיד, החישוב יהא בהתאם לאותם נתונים: הפסד חודשי של 1464 ¤ עד גיל 67  ולאחר הוון יביא לפיצוי בסך  392,343 ¤ נכון להיום. 

 

התובע עותר גם לפיצוי בגין הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים. הנתבעות טוענות כי התובע לא היה חבר בקרן פנסיה עובר לתאונה ומדובר בדרישה ספקולטיבית בלבד. מקובל עלי כי מדובר בדרישה בעלת מאפיין ספקולטיבי מסוים אך, עדיין, יש לזכור כי התובע היה בן 22 בעת התאונה, מספר חודשים לאחר שחרורו מהצבא. הוא רק החל את דרכו התעסוקתית ורק החל ללמוד. לאור כך, קיים סיכוי  שהיה עובד במקום עבודה בו היה זכאי לפנסיה ולתנאים סוציאליים וקיים סיכוי שעקב פגיעתו חל הפסד מסוים בתנאים אלו. אעמיד את גובה הפיצוי בראש נזק זה על סכום גלובלי של 20,000 ¤ נכון להיום.

 

ראשי נזק נוספים

 

בגין כאב וסבל, בהתאם לנכות הרפואית ו - 50 ימי אשפוז, זכאי התובע לפיצוי בסך 70,500 ¤ נכון להיום, כולל ריבית.

 

התובע עותר לפיצוי בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד. הנתבעות מימנו לתובע עזרת צד שלישי בעבר בהיקף של 52 שעות. בתצהירו ציין התובע כי לא היו לו האמצעים הכלכליים לממן העזרה לה היה דרוש. הוא ציין כי דודתו ובנה עזרו לו והוא ישלם להם עם קבלת הפיצויים מהנתבעות. בחקירתו ציין כי הוא לא פנה למוסד לביטוח לאומי בתביעה לנכות כללית או בתביעה כלשהי. הוא ציין כי קיבל עזרה בשכר: "שילמתי לאדם באופן פרטי 40 ¤ לשעה לאדם שעזר לי. הוא לא רוצה להזדהות. העסקתי אותו בתקופה שקרובי המשפחה שלי לא יכלו לעזור לי לאחר שהשתחררתי, בימים שלא יכלו לעזור נעזרתי באותו אדם". הוא אינו זוכר עד מתי נעזר באותו אדם. הוא נטל הלוואה מקרובי משפחתו בסך 40,000 ¤. אין בידו מסמך על כך. מטעם התובע העידו דודתו, אחות אביו של התובע, קטנוב סבטלנה ובן דודו קטנוב יורי. דודתו  ציינה בתצהירה כי היא הושיטה לתובע עזרה בקניות, בישול, ניקיון, כביסה ועזרה בפעולות נוספות. היא ציינה כי במשך תקופה ארוכה הגיעה לבית התובע ואביו יום יום, כך במהלך שנתיים. עד היום, על פי תצהירה, היא מגיעה לבית התובע ואביו שלוש פעמים בשבוע. התובע אמר לה כי כאשר יקבל כספים מהנתבעות ישלם לה. הוא לקח הלוואה לכיסוי הוצאותיו עקב התאונה. הוא העסיק לעיתים אישה שעזרה לו, בשכר. בחקירתה ציינה כי היא עובדת משרה מלאה במעון נעמ"ת, משנת 1994, משעה 07:00 עד שעה 16:00. היא נהגה להגיע לבית התובע לפני יום עבודתה מוקדם בבוקר. היא אישרה כי גם לפני התאונה היו התובע ואביו מגיעים אליה הרבה לאכול. את ההלוואה, בסך 40,000 ¤, נטל מדודתו פניה. היא ציינה בחקירתה כי אינה עוזרת לתובע ולאחיה בשביל כסף "אני עושה את זה כי אני אוהבת אותו. הוא ראה שלפעמים אני מתמוטטת והיה לו לא נעים אז הוא אמר אני אתן לך כסף". קטנוב יורי, בן דודו, ציין הוא סייע לתובע להגיע למקומות אליהם היה צריך להגיע, סייע לו לרדת במדרגות ונסע עמו במוניות לבדיקות וטיפולים רפואיים. הם נסעו במוניות כי התובע לא יכול היה ליישר את רגלו בתוך רכבו הקטן של מר קטנוב.  כמו כן סייע לו לטפל באביו וכן בעריכת קניות. כיום הוא עוזר לו  לפי הצורך.

 

התובע בסיכומיו טוען כי  הוא נזקק בעבר לעזרת צד שלישי מעבר לעזרה שניתנה על ידי הנתבעות. נטען כי העזרה שקיבל מדודתו ובן דודו חורגת מהעזרה המקובלת בדרך כלל בין בני משפחה. נטען כי הוא נזקק בעבר תחילה לעזרה של 8 שעות ליום  ולאחר מכן ל- 4 שעות ביום בממוצע. לגבי העתיד – נטען כי יזקק לעזרה של 4 שעות שבועיות. כמו כן נטען כי התובע יאלץ לעבור מספר ניתוחים בעתיד ובכל ניתוח יזקק לעזרת צד שלישי מוגברת בתקופה שלאחר הניתוח. הנתבעות טוענות כי ביקורי בני המשפחה  את התובע בעת אשפוזו ובביתו היו במסגרת העזרה הרגילה לה ניתן לצפות מבני משפחה בנסיבות העניין. נטען כי לא הוכח שהתובע העסיק עזרה בשכר וכי אף התגלו סתירות בעניין זה, שהרי התובע טען כי אדם כלשהו עזר לו ואילו דודתו ציינה כי מדובר דווקא באישה. גם הטענות בדבר הלוואה שנטל התובע לא נתמכו בראיות. נטען כי הסיוע שמושיטה הדודה הוא דווקא סיוע לאביו של התובע, אחיה, אדם ידוע חולי המוכר כנכה 100%. הנתבעות מציינות כי סמוך לאחר התאונה חזר התובע להתאמן בחדר כושר, חזר לספסל הלימודים, חזר לנהוג וחזר לעבודתו, כך שבתקופה זו לא היה זקוק כלל לעזרה וסיעוד. הנתבעות טוענות כי כלל לא ברור אם התובע יצטרך לעבור ניתוח נוסף והדבר תלוי במשתנים רבים. 

 

לאחר שקילת כלל הנתונים, אני קובעת כי התובע זכאי לפיצוי בגין עזרת צד שלישי לעבר מעבר לעזרה הנהוגה בין בני משפחה, לאור טיב פגיעתו ותקופת אי הכושר בה שהה, למרות שלא הוצגו אסמכתאות על הוצאות בפועל בראש נזק זה. אני מעמידה סכום הפיצוי לעבר, מעבר ל 52 שעות שמומנו על ידי הנתבעות, על סכום השווה ל 450 שעות סיעוד, לפי 40 ¤ לשעה, סך הכל פיצוי בסך 18,000 ¤. לסכום זה תתוסף ריבית  מאמצע תקופה והסכום יעמוד על 20,600 ¤. לגבי העתיד, יש לזכור כי התובע מתפקד, חזר לעבוד וללמוד, נוהג ומתאמן בחדר כושר. הוא לא הציג ראיות לגבי קבלת עזרה בשכר כלשהי עד היום ונראה שדודתו מגיעה לבית התובע להושיט עזרה גם בשל חוליו של אחיה, אבי התובע. עם זאת, יש לזכור שהתובע סובל ממגבלות תפקודיות וכן יש להתחשב בכך שבעתיד יש אפשרות שיזדקק לסיעוד מוגבר אם יעבור  ניתוח או ניתוחים. אני מעמידה את סכום הפיצוי לעתיד על סכום כולל של 70,000 ¤ נכון להיום.

 

התובע עותר לפיצוי בשל הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד. הוא עותר להחזר תשלום בגין התייעצות עם אורטופד פרטי, תשלום עבור מדרסים, תשלום לצורך טיפולים משלימים ומימון ניתוחים להחלפת פרק הירך במסגרת פרטית בעתיד. הנתבעות טוענות כי התובע קיבל וימשיך לקבל את כל הטיפולים להם הוא נזקק ויזקק באמצעות קופת החולים ושירותי הרפואה הציבורית וכי אין הצדקה לממן הוצאות במסגרת פרטית. הנתבעות טוענות כי מומחה בית המשפט קבע באופן מפורש כי התובע אינו נזקק למדרסים, אינו נזקק לטיפולים משלימים וכי את הניתוח להחלפת פרק הירך, אם יצטרך לעבור בעתיד, יוכל לעבור במסגרת הרפואה הציבורית, כאשר אפשרות זו עדיפה על המסגרת הפרטית. רוב טענות הנתבעות מקובלות עלי. לא הוכחה כל הצדקה רפואית להוצאות שאינן ממומנות במסגרת סל הבריאות ובמסגרת הרפואה הציבורית. התובע זכאי לפיצוי בעיקר בשל השתתפות עצמית בטיפולים ותרופות. אני מעמידה את סכום ההוצאות בראש נזק זה לעבר ולעתיד על סכום כולל  של 7000 ¤ נכון להיום. 

 

התובע עותר לפיצויים בשל הוצאות ניידות לעבר ולעתיד.  הנתבעות מפנות לכך שהתובע, על פי עדותו, רכש רכב כבר בשנת 2003, מספר חודשים לאחר התאונה, והוא נוהג החל משנה זו לחברתו בנצרת בכל סוף שבוע. התובע שב לעבודה סדירה והגיע אליה באמצעות רכבו. הוא אף הסכים לעבוד בעבודה הכרוכה בנהיגה. גם בעניין זה, רוב טענות הנתבעות מקובלות עלי, אם כי אני סבורה כי, בעיקר בגין התקופה של ששה החודשים לאחר התאונה, זכאי התובע לפיצוי בשל הוצאות ניידות. יש להתחשב גם בכך שבעתיד, אם יעבור ניתוח, יגרמו לו הוצאות נוספות. כן יש להתחשב בטיב הפגיעה, אשר כוללת פגיעה אורטופדית תפקודית.  אני מעמידה את סכום הפיצוי בראש נזק זה לעבר ולעתיד על 5000 ¤.

 

התובע זכאי לסכומי הפיצויים המפורטים בפסק הדין לעיל.  לסכומים אלו יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% ומע"מ והוצאות המשפט. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין אצל ב"כ הנתבעות ולאחר מועד זה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

 

ניתן היום,  dd MMMM yyyy" \h ‏כ"ד אייר תשס"ט,  dd MMMM yyyy" ‏18 מאי 2009, בהעדר הצדדים.

 

המזכירות תעביר עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.

                                                                               

ארנה לוי, שופטת


 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/81BB5E6E88847C4F422575BA00568971/$FILE/1F3BAAAD6D529DDD422575BA002F3022.html
תאריך: 
18/05/09
Case ID: 
45466_5
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : ארנה לוי
ארנה לוי
עורכי דין : משה עבדי שושנה וינר
משה עבדי
שושנה וינר
Powered by Drupal, an open source content management system