בתי המשפט

 

 

 

פסק דין

 

פתח דבר:

 

1.         העותרת (להלן: "טלרד") הינה חברת תקשורת, אשר פעילותה נחלקה ב-18 השנים האחרונות בין המתחם המסחרי בעיר לוד לבין אזור התעשייה החדש בראש העין.

 

2.         החל משנת 2007 כלל פעילות טלרד ממוקמת במתחם המסחרי בעיר לוד, כאשר לטענת טלרד, מעבר כלל פעילותה לעיר לוד נבע מביצוע חלקה בהסכם ביום 25.10.06 שנחתם בינה לבין המשיבה 1 (להלן:  "עיריית לוד"), לפיו טלרד תעביר את כלל פעילותה בחזרה לעיר לוד, ובתמורה תעניק עיריית לוד לטלרד הנחה בשיעורי הארנונה בהם תחוייב.

 

3.         טלרד מלינה בעתירתה כנגד אי ביצוע חלקה של עיריית לוד בהסכם - זאת, בניגוד להסכם הקודם שנחתם ביניהן, וקויים על ידי שני הצדדים. טלרד עותרת להורות כי ההסכם מיום 25.10.06 תקף ומחייב, וכי הפרשי הריבית וההצמדה בהם חוייבה בגין סכומי הארנונה השנויים במחלוקת בטלים מעיקרם. לחילופין טוענת טלרד, כי במידה וייקבע, כי ההסכם איננו בעל תוקף מחייב, יש להורות כי ההנחה לשנים 2006-2008 עומדת בעינה, וניתן לחייב העותרת במלוא שיעור הארנונה אך משנת 2009 ואילך.

 

רקע עובדתי:

 

4.         עד לשנת 2000 ריכזה טלרד את פעילותה במתחם המסחרי שבעיר לוד. בהמשך, קיבלה זו החלטה להעביר את פעילותה, למעט הפעילות היצרנית, לאזור התעשייה החדש בראש העין. בשלהי שנת 2004 החל משא ומתן בין טלרד לעיריית לוד, במטרה להשיב את פעילות טלרד כולה למתחם העיר לוד. לטענת טלרד, עיריית לוד פעלה בכל מישור אפשרי על מנת שטלרד תשיב את פעילותה לעיר לוד. 

כחלק ממשא ומתן זה, נתקיימה ביום 17.1.05 ישיבה בהשתתפות ראש העיר דאז, מנהלת הארנונה, החשב המלווה ומנכ"ל טלרד, במהלכה סוכם כי טלרד תעביר לעיריית לוד מכתב כוונות לשוב לפעילות במתחם העיר לוד, במצורף לבקשה כי תוענק לה ההנחה המדורגת לתעשיה חדשה (ראה נספח א' לעתירה).

ביום 18.1.05 נשלח מכתב ממנכ"ל טלרד לראש עיריית לוד דאז, בו צויין כי טלרד בוחנת החזרת פעילותה לעיר לוד. המנכ"ל ציין, כי הפטור מארנונה במהלך השנים הראשונות, כמקובל לתעשיות שמגיעות לעיר לוד, מהווה שיקול כלכלי מכריע מבחינת טלרד בהחלטתה האם להשיב פעילותה לעיר לוד. מנכ"ל טלרד חתם מכתבו בבקשה לקבל מכתב התחייבות בו יפורטו ההקלות מארנונה שיוענקו לטלרד, במידה ותשיב פעילותה לעיר לוד, על מנת שתוכל לדון ולהכריע בנושא (ראה נספח ב' לעתירה).

ביום 6.2.05 נענתה פניית טלרד ע"י החשב המלווה של עיריית לוד, רו"ח קובי גינזבורג, בו נמסר לטלרד כי בשנת המעבר הראשונה תוענק לטלרד הנחה בשיעור של 75% מחיוב הארנונה (בכפוף לביצוע המעבר בחודשים הקרובים), ובשנה השנייה והשלישית בהן שיעור ההנחה נע בין 10% ל-50%, ייקבע שיעור ההנחה בהתאם לשיעור האבטלה בעיר לוד בהתאם לתקנות (ראה נספח ג' לעתירה).

ביום 11.5.05 נתקיימה פגישה נוספת, בין היתר, בהשתתפות גזבר העירייה, החשב המלווה ומנכ"ל טלרד, בה סוכם כי בגין שנת 2005 טלרד תזכה להנחה של 97,708 ¤ על פי התעריף המדורג בצו הארנונה למפעלים עתירי שטח. כן סוכם, כי החשב המלווה יפעל מול הנהלת משרד הפנים לקבלת אישור למתן הנחה לתעשיה חדשה ביחס לשטחים שטלרד מאיישת מחודש מאי 2005 (ראה נספח  ד' לעתירה).

ביום 9.11.05 נשלח לטלרד מכתב ע"י מנהלת הארנונה של עיריית לוד, לפיו בהמשך לאישורו של החשב המלווה, ניתנה לטלרד הנחה של 75% על הארנונה לתעשייה בגודל של 6,000 מ"ר (ראה נספח ה' לעתירה).

בהתאם להסכם במהלך שנת 2005 הועתקה פעילות טלרד המשתרעת על פני שטח של 6,000 מ"ר לעיר לוד, ועיריית לוד העניקה לטלרד הנחה בשיעור בארנונה בין השנים 2005-2007 על שטח זה כדלקמן: עבור שנת 2005 – שיעור הנחה של 75%; עבור שנת 2006 - שיעור הנחה של 50%; עבור בשנת 2007 -  שיעור הנחה של 25%.

 

5.         ביום 25.10.06 נתקיימה פגישה נוספת בין מנכ"ל טלרד לחשב המלווה ומנהלת הארנונה בעיריית לוד, על מנת לבחון השלמת מעבר טלרד לעיר לוד לקראת תחילת שנת 2007, זאת, בתמורה להנחה בשיעור הארנונה שיהא על טלרד לשלם בגין שטח נוסף של 4,000 מ"ר. בסיכום פגישה זו - עליו חתומים ראש העיר דאז, גזבר העירייה והחשב המלווה -  הוחלט, כי טלרד תעביר את כל פעילות מפעלה מראש העין לעיר לוד ביום 1.1.07, כך שיתווסף למתחם פעילותה שטח של 4,000 מ"ר, בגינו תהיה טלרד זכאית להנחת תעשיה חדשה בכפוף להוראות החוק. כמו כן, טלרד התחייבה לשלם את יתרת חובה לעיריית לוד (ראה נספח ו' לעתירה).

 

6.         בהמשך לסיכום זה, העבירה, טלרד את יתרת פעילותה למתחם המסחרי בעיר לוד. הודעות תשלום הארנונה שנתקבלו אצלה הופחתו על ידה לשיעור הארנונה לו הייתה זכאית בהתאם לסיכום מיום 25.10.06.

לטענת טלרד, ניכויים אלו נעשו בידיעת והסכמת עיריית לוד – נתון המוכחש ע"י העירייה, אשר שלחה לטלרד התראות בגין חוב ארנונה מצטבר.

לטענת טלרד, בשיחות שהתקיימו בין מנכ"ל טלרד, מר נבון, למנהלת הארנונה, גב' רקפת סלע-פרץ, הסבירה לו האחרונה שההתראות נשלחות באופן אוטומטי ממחשבי העירייה, ואל לה להתייחס אליהן.

 

7.         בתחילת שנת 2008 פנה מנכ"ל טלרד למנהלת הארנונה בבקשה להסדיר הנושא, אשר היווה בעיה עבורה בדו"חותיה הכספיים, בסוברו כי ההסכם בין הצדדים שריר ותקף, וכי טלרד נהנית משיעור ההנחה בארנונה עליו דובר בפגישה שנתקיימה ביום 25.10.06. 

ביום 7.4.08 נשלח לטלרד מכתב מגזבר העירייה, לפיו ההנחות לתעשיה ניתנות בכפוף לתנאים שנקבעו בסעיף 14ג' לחוק ההסדרים במשק המדינה, ומכיוון ובשנת 2007 לא התקיים בעיר לוד שיעור אבטלה המזכה בהנחה לתעשיה חדשה, הרי שלא ניתן להעניק לטלרד ההנחה (ראה נספח ח' לעתירה).

ביום 1.6.08 פנה גזבר העירייה לממונה על המחוז במשרד הפנים (ראה נספח ט' לעתירה), בבקשה שזה יורה לו כיצד לנהוג בסוגיית מתן ההנחה בשיעור הארנונה לטלרד, לאחר שזו פנתה אליו בבקשה ליישם ההסכם ביניהם מיום 25.10.06. גזבר העירייה צרף למכתבו את פרוטוקול הישיבה מיום 25.10.06, בה אינו נוכח לדבריו (למרות שהינו חתום על הפרוטוקול), וציין כי הובטחה לטלרד הנחה בתשלום הארנונה ע"פ הקריטריון של תעשייה חדשה, ואינו יודע כיצד עליו לנהוג בנדון.

 

8.         הממונה על המחוז הורה, כי ההכרעה בנושא תעשה על ידי היועצת המשפטית הפנימית של עיריית לוד. בחוות הדעת מיום 4.8.08, ציינה היועמ"שית, כי מפרוטוקול הישיבה, עולה שההנחה בארנונה על פי שיעור תעשיה חדשה לשנים 2006 ו-2007, אושרה לטלרד על ידי החשב המלווה ומנהלת הארנונה. עם זאת, ע"פ תקנה 14 לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) התשנ"ג – 1993, מועצת העיר היא זו שרשאית לקבוע הנחה לתעשייה חדשה – אישור שאינו בנמצא בנוגע לשנים 2006 ו-2007, ובנוסף, התנאי של שיעור האבטלה לא התקיים במקרה דנן. אשר כך, לא ניתן לקיים האמור בסעיף 2 לפרוטוקול, לפיו ההנחה תוענק על פי החוק. לאמור, אין לאמור נפקות, ואין מקום להעניק לטלרד ההנחה המבוקשת.

בין לבין, הוטלו עיקולים על נכסי טלרד, ועיריית לוד החלה בהפעלת הליכי גבייה מנהליים לגביית החוב הנטען על ידה של טלרד (ראה נספח י'-יא' לעתירה). משא ומתן שהתנהל בין הצדדים להסדרת גובה חוב הארנונה ותשלומו העלה חרס, ומכאן העתירה שבפני.

 

טענות הצדדים:

 

9.         טלרד, טוענת, כי פרוטוקול הישיבה מיום 25.10.06 הינו בבחינת הסכם מחייב בינה ובין עיריית לוד. עיריית לוד בחרה להפר ההסכם ברגל גסה ובאופן חד צדדי. לגישת טלרד, המדובר בהסכם הנחות לשיעור הארנונה, אשר קובע את שיעור ההנחה מארנונה לו זכאית טלרד לשנים 2007-2009 – הסכם זהה להסכם שנחתם בעבר בנוגע לשנים 2005-2007, אשר קויים במלואו על ידי שני הצדדים.

 

10.       לטענת טלרד, הנחת הארנונה שהובטחה לה, הינה בגדר "הבטחת רשות שלטונית". טלרד הסתמכה על הבטחה זו, והעתיקה את כלל פעילותה בחזרה לעיר לוד. לגישתה, עיריית לוד חזרה בה מהבטחתה, ונקטה בצעדי גבייה מנהליים שלא כדין.

 

11.       מנגד סבורה עיריית לוד, כי פרוטוקול הישיבה מיום 25.10.06, הינו בבחינת מסמך סיכום, ואינו בשום פנים ואופן הסכם מחייב. לגישת העירייה, המדובר, לכל היותר, בהתחייבות שנתנה העירייה אשר מותנית בהוראות הדין, כפי שצוין בסעיף 2 למסמך, ומשלא נתקיים שיעור האבטלה כנדרש בתקנה 14 לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), התשנ"ג - 1993, הרי שאין באפשרות העירייה להעניק לטלרד שיעור ההנחה המבוקש על ידה.

לחילופין טוענת העירייה, כי גם אם המדובר בהסכם בעל תוקף משפטי מחייב - דבר המוכחש כשלעצמו - הרי שיש לשלול את תוקפו בהיותו חורג מדרישות הדין והעירייה רשאית להשתחרר ממנו בהיותו נוגד את אינטרס הציבור בגביית מסי ארנונה כדין מכלל נישומי העירייה.

 

העירייה סבורה, כי טלרד לא הוכיחה קיומה של הסתמכות אמיתית מצידה על הסיכום עם העירייה, ושיעור ההנחה אינו הגורם אשר הוביל להעתקת פעילותה לעיר לוד, בהתחשב בעובדה ששיעורי הארנונה בראש העין נמוכים יותר, ואשר כך, אין לחייב העיריה להעניק לטלרד שיעורי הארנונה המבוקשים.

 

דיון:

 

12.       אבן הפינה בנשוא דיוננו הינו סיכום הישיבה מיום 25.10.06 (להלן: "המסמך"). 

  להלן עיקרי המסמך:

 

"1. טלרד קיבלו הנחה לתעשייה חדשה בגין 6,000 מ"ר עבור שנת 2005 (75%) ו-2006 (50%), בשנת 2007 יקבלו הנחה על השנה השלישית בהתאם לחוק, דהיינו 25%.

2. טלרד מודיעה כי מ- 1.1.07  תעביר את כל המפעל הנמצא בראש העין למתחם טלרד בלוד.

כתוצאה מכך יתווספו למתחם 4,000 מ"ר חדשים ולכן תהיה החברה זכאית להנחת תעשייה חדשה בכפוף להוראות החוק בגין שטח חדש של 4,000 מ"ר.

השטח הכולל שיחוייב מ-1.1.07 ע"י טלרד לצורך חיוב ארנונה הינו כ-22,000 מ"ר.

3. טלרד מתחייבת לשלם את חובה המעודכן לעירייה....".

 

13.       שאלת השאלות בענייננו, האם יש במסמך זה לגבש "הבטחה שלטונית" של עיריית לוד כלפי טלרד למתן הנחה בשיעור הארנונה.

 

כאמור, טלרד גורסת כי המסמך הינו בבחינת "הבטחה שלטונית", ואילו עיריית לוד טוענת כי מדובר בסיכום דברים למתן הנחה על פי חוק. זה ותו לא.

 

14.       קודם אני בא להכריע בשאלה, אביט בהלכה שיצאה מלפני בית המשפט העליון.

 

שלושה תנאים מרכזיים לגיבוש הבטחה שלטונית, הבטחה שיהא בכוחה לחייב רשות מנהלית לקיימה:

 

א.    ההבטחה ניתנה על-ידי מי שמוסמך לכך בכוונה שיהיה לה תוקף משפטי.

ב.     ההבטחה תהא חוקית, מפורשת וברורה (יש להבדיל היטב בין התחייבות חד-משמעית וברורה  לבין הבעת דעה כללית ועקרונית בלבד)

ג.      בכוחו של המבטיח לקיים את הבטחתו.

[ראה למשל: עא 2019/92 משרד הבינוי והשיכון נ' מרדכי זיסר, נב (3) 208; בג"צ 91 / 5018 גדות תעשיות פטרוכימיה בע"מ נ' ממשלת ישראל, מז (2) 773; בג"צ 2946/04 מועצה אזורית שדות נגב נ' משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה (לא פורסם) מיום 24.7.07; עע"מ 5447/06 דב גראו חברה לבניין ופיתוח בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה השומרון ואח' (לא פורסם) מיום 14.12.08].

 

לרשות השלטונית סמכותה לשנות התחייבותה או לבטלה, וזאת, משהאינטרס הציבורי מורה שיש ליתן לה למלא תפקידיה לטובת הכלל עם שינוי העתים, הנסיבות והצרכים (בג"ץ 580/83 אטלנטיק חב' לדייג וספנות בע"מ נ' שר התעשיה והמסחר, פ"ד לט(1) 29)

 

15.       לאחר שבחנתי טענות הצדדים, הגעתי למסקנה, כי המסמך מיום 25.10.06 נרשם בצורה מפורשת וברורה על מנת להבטיח לטלרד הנחה בארנונה.

להלן עיקרי הטעמים להחלטתי:

 

א.                 המסמך חתום על ידי שלושה ממלאי התפקידים הבכירים הנוגעים לנושא.

על המסמך חתם ראש העיר, גזבר העירייה והחשב המלווה.

 טלרד לא יכלה להגיע לכלל סיכום בנושא עם גורמים בכירים מאלה או   קרובים לנושא מהם.

ב.                  המסמך נולד בעקבות פגישה שנתקיימה בין הצדדים. פרוטוקול הישיבה נרשם על ידי גב' רקפת סלע, מנהלת הארנונה.

 ראש העיר, הגזבר והחשב המלווה הם הגורמים הבכירים בעירייה האחראים    הנוגעים לנושא. חתימות השלושה מתנוססות בתחתית המסך להקנות כוח   ותוקף לדברים החרוטים בו.

ג.                   המסמך הינו מפורש וברור.

על פי המסמך טלרד זכאית להנחה, "בהתאם לחוק", כמו זו לה זכתה, "בהתאם לחוק", בשנים 2005-2007.

ד.                  ההבטחה המבוטאת במסמך הובנה ופורשה על ידי העירייה עצמה כ"הבטחה שלטונית".

גזבר העירייה פנה ביום 1.6.08 לממונה על המחוז במשרד הפנים, ורשם בהאי לישנא, כי הובטח לטלרד מתן הנחה לתעשייה חדשה (ראה נספח ט' לעתירה). בשל חשיבות הדברים אצטט את המכתב במלואו:

 

"רצ"ב פרוטוקול ישיבה שהתקיימה בשנת 2006 (בה לא נוכחתי) ובה הובטח/אושר לטלרד הנחה מדורגת לתעשיה חדשה, החל משנת 2007.

חברת טלרד פנתה אלי בעת האחרונה וביקשה לממש את הסיכום.

היות והעירייה אינה עונה לדרישת פקודת העיריות בנוגע למתן הנחה לתעשייה חדשה, אינני יודע כיצד לנהוג בסיכום פגישה זה.

המשמעות של יישום מסמך זה היא:

מחד - הפסד הכנסה מארנונה ל-3 שנים בסכום של כ-800 אלש"ח.

מאידך - לולא ההבטחה למתן הנחה, היה סיכוי שחלק זה של החברה לא היה עובר ללוד, דבר שהיה גורם להפסד הכנסה עתידי של כ-500 אלש"ח לשנה מתום תקופת ההנחה וזאת בנוסף להכנסה של כ-600 אלש"ח בשלוש השנים בהם ניתנה ההנחה". (הדגשות שלי - ד.ר.)

 

לאמור, העירייה בחודש יוני 2008, בדומה לטלרד, מודעת להבטחה שניתנה לטלרד. גדולה מזו, העירייה מודעת שהתמורה להתחייבות זו של העירייה בוצעה ע"י טלרד, משזו העבירה חלק נוסף מפעילותה לעיר לוד.

 

ה.                  אין טוען כלפי ההנחה בארנונה לה זכתה טלרד בעבר בשנים 2005-2007.

המסמך קובע, כי הנחה זו ניתנה "בהתאם לחוק".

ההנחה המובטחת במסמך, "בהתאם לחוק", הינה זהה.

כאשר ההנחה לה זכתה טלרד בעבר משמשת אבן יסוד במסמך, אזי הבטחת העירייה בו מקבלת משנה תוקף.

             

הנה נא, ניתן לקבוע כי המסמך ברור ומפורש, ויש בו לבטא בצורה בהירה הבטחה ליתן הנחה בארנונה לטלרד.

יתר על כן, מדובר במסמך שיצא מלפני ממלאי התפקידים הבכירים ביותר, שעל פי התחייבותם בעבר, זכתה טלרד להנחה דומה בארנונה בשנים 2005-2007.

המסמך נחזה, אפוא, ללמד כי בכוחו של ה"מבטיח" לקיים את הבטחתו.

 

16.       חולשת המסמך הינה תוקפו המשפטי.

 

תקנה 14 לתקנות ההסדרים במשק המדינה (פטור מארנונה), תשנ"ג 1993 קובעת כדלהלן:

 

14".  (א)       רשאית המועצה לקבוע הנחה בשיעור המרבי המפורט להלן, למחזיק בבנין המשמש לתעשיה חדשה, בהתייחס לשנת האחזקה שלו בבנין, ולשיעור האבטלה באותה רשות מקומית:

 

                                             שיעור האבטלה באחוזים ושיעור ההנחה

שנת אחזקה                            מעל 10.5% ועד 12%               מעל 12%

ראשונה או חלק ממנה                  הנחה עד 50%                      הנחה עד 75%

שניה או חלק ממנה                      הנחה עד 25%                     הנחה עד 50%

שלישית או חלק ממנה                  הנחה עד 10%                     הנחה עד 25%

 

(ב)    בתקנה זו -

"תעשיה חדשה" - מפעל תעשייתי חדש שהוקם בתחום הרשות המקומית או שהועתק  מתחום רשות מקומית אחרת;

"שיעור האבטלה" - ממוצע של שיעור האבטלה בשלושת החודשים האחרונים שקדמו להגשת הבקשה להנחה, לפי שיעור האבטלה החודשי בהם, כפי שפרסם שירות התעסוקה".

 

ע"פ תקנה 14 רק מועצת העיר רשאית לקבוע הנחה לתעשיה חדשה בתנאים הקבועים בתקנה.

לאמור, שלושת ממלאי התפקידים שחתמו על המסמך, לא היו מוסמכים לקבוע הנחה.

יתרה מזאת, לא נתקיימו התנאים למתן ההבטחה ע"פ תקנה 14.

שיעור האבטלה הינו נמוך, משמעותית, מ-12%.

 

17.     אשר כך, לא ניתן לקבוע, כי המסמך הינו בבחינת מסמך המגבש "הבטחה שלטונית".

יחד עם זאת, לטלרד היו סיבות טובות לראות במסמך בבחינת "הבטחה שלטונית". טלרד פעלה בהתאם למסמך, ומילאה את חלקה משהעבירה את כלל פעילותה לעיר לוד.

 

18.       באלה הדברים חפצתי לסלול נתיב חוקי שיאפשר להיענות לבקשת העותרת.

בחנתי התמונה כולה, והגעתי למסקנה, שבית משפט לא יכול ליתן תוקף להבטחה של גורמים בעירייה - בכירים ככל שיהיו - משזו ניתנה בלא סמכות חוקית. 

ועוד, ההנחה בארנונה שניתנה לטלרד בשנים 2005-2007, ושימשה עוגן ובסיס להבנת הצדדים את המסמך כ"מסמך הבטחה" של העירייה הינה הנחה שניתנה שלא בהתאם לחוק. גם בשנים הנ"ל לא מועצת העיר אישרה את ההנחה, וגם בשנים הנ"ל שיעור האבטלה היה נמוך משמעותית מזה הקבוע בתקנה. רוצה לומר, ההנחה לה זכתה טלרד בשנים 2005-2007 אינה יכולה לשמש תשתית לנתיב המבוקש.

 

19.       בגיבוש הבטחת העירייה להנחה בארנונה לטלרד, התייצגו בעלי התפקידים הבכירים כבעלי סמכות. ברם, תקנה 14 לתקנות ההסדרים הינה בבחינת חוק מדינה, הממלא "כל הארץ" תוקפו.

 

20.       במאמר מוסגר אציין, כי גם לו הייתי קובע, כי יש במסמך לגבש "הבטחת רשות", אזי נוכח תקנה 14 הנ"ל, החלטת עיריית לוד שלא לדבוק בהבטחה - הינה סבירה.

האינטרס הציבורי מורה שעל רשות למלא תפקידיה לטובת תושבי העיר על פי חוק.

 

בעלי תפקידים, בכירים ככל שיהיו, אינם רשאים להעניק הטבות שחורגות מסמכותם על פי חוק.

חריגת בעלי תפקידים מסמכותם על פי חוק מאיינת כוחם המשפטי ומרוקנת תוקף החלטותיהם. בשלנו, הבטחתם אינה בבחינת "הבטחה רשות".

ראוי לרשות ציבורית שלא לקיים הבטחות שכאלה.

21.       כאמור, התנהלותה של עיריית לוד במקרה שלפני הייתה לקויה.

על הרשות לנקוט בצעדים אישיים וארגוניים על מנת שתופעות כאלה לא יישנו. בד בבד, לבחון דרך לפצות את אלה שפעלו בהתאם להבטחה, ובשל כך סבלו מנזקים כלכליים ואחרים.

לפיכך, הצעתי לצדדים במהלך הדיון להגיע להסדר, שישכלל כלל הנתונים.

הצדדים לא השכילו להגיע להסדר, והנני מציע כי ימשיכו במגעים להסדר מוסכם, ולו על מנת לחסוך הליכים משפטיים נוספים להשבת כספים ופיצוי על נזקים בגין התחייבות בעלי התפקידים הבכירים במסמך, כמפורט לעיל.

 

סוף דבר:

 

22.       העתירה נדחית.

 

23.       בנסיבות המתוארות הנני פוסק אך הוצאות סמליות בסך 10,000 ¤ לטובת עיריית לוד. הסכומים יהיו בצירוף מס ערך מוסף כדין, כשהסכומים נושאים ריבית והפרשי הצמדה עד התשלום המלא בפועל.

 

 

ניתן היום כד' בכסלו תשס"ט (21.12.08) בהעדר הצדדים.

 

 

המזכירות תמציא לצדדים העתק פסק הדין.