בתי המשפט

פסק דין

1.       בפני תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק"). התובע, יליד 1977, נפגע בתאונת דרכים ביום  15.8.03 במסגרת עבודתו כנהג אוטובוס בחברת "דן". אין מחלוקת על חבות הנתבעת, מבטחת השימוש ברכב בו נהג התובע, לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. המחלוקת היא על גובה הנזק. בתיק נשמעו ראיות.

2.       התאונה הוכרה כתאונת עבודה. התובע עמד בפני ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי בפניה התלונן על כאבים בעמוד השדרה המתני. התובע נבדק ביום 5.2.07. בבדיקה נמצאה רגישות קלה בשרירי הגב והגבלה קלה בכיפוף הגב ובתנועות הטיה. שאר תנועות עמוד השדרה המתני נמצאו תקינות. הבדיקה הנוירולוגית אף היא נמצאה תקינה. הועדה הרפואית קבעה כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 5% לפי סעיף 37(8)(א) -דומה- לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ו – 1956. הועדה קבעה גם נכויות זמניות מעבר לתקופת אי הכושר שהייתה עד ליום 17.10.03 כדלקמן: 30% מיום 18.10.03 ועד 31.12.03, 20% מיום 1.1.04 ועד 31.3.04.

3.       בהתאם להוראות סעיף 6ב לחוק ובהעדר בקשה להביא ראיות לסתור, הרי שהנכות הרפואית שנקבעה לתובע במוסד לביטוח לאומי היא הנכות הרפואית המחייבת גם בתיק זה.

4.       ובאשר לפגיעה התפקודית. התובע משמש כנהג אוטובוס בחברת "דן" מיום 13.5.01. בתקופה שבין 1.3.04 ועד 1.6.04 נשלל רישיון הנהיגה שלו ובתקופה זו עבד כמבקר. לאחר מכן חזר לעבודתו כנהג אוטובוס, עבודה אותה הוא מבצע עד היום. למרות זאת, התובע טוען כי עקב כאבי הגב התחתון מהם הוא סובל עקב התאונה הוא לא יכול לחזור לשגרת העבודה כפי שהייתה ערב התאונה. התובע טוען כי הוא אינו יכול לעבוד שעות רצופות רבות ולעשות שעות נוספות, כפי שנהג ערב התאונה. הוא טוען כי "ישנם ימים בהם אני קם עם כאבי גב קשים במיוחד ומיד עם הגיעי לעבודה עוד בתחילת המשמרת חוזר הביתה על מנת לנוח ולהקל על כאבי". הוא טוען כי הוא מבקש לעבוד בקווים קצרים ולא ארוכים עקב כאבי הגב מהם הוא סובל. הוא טוען כי פעמים רבות אינו עובד בסופי שבוע מאחר והוא זקוק למנוחה. בחקירתו אישר כי הוא עובד בין 250 - 300 שעות בחודש, לפעמים שעות נוספות ושבתות. הוא ציין כי "אני קורע את עצמי". יום עבודה הוא 8.5 שעות עבודה ומעבר לכך אלו הן שעות נוספות.

5.       הנתבעת טוענת בסיכומיה  כי לפגיעת התובע אין השפעה תפקודית. הנתבעת טוענת כי התובע כלל לא הודיע למעבידתו, חברת "דן", ולרופא שבדק אותו מטעמה כי הוא מוגבל בעבודתו. הנתבעת טוענת כי בהתאם לטפסי 106 שהוצגו התובע עבד כל שנה, לפני התאונה וגם לאחריה, 300 ימים. נטען כי לא צורפו מלוא תלושי השכר  לשנים 2003 – 2006 אלא תלושים חלקיים לשנת 2003 ותלושים לשנת 2007 בלבד. נטען כי גם אם חלה ירידה בהיקף שעות עבודתו של התובע, הרי זאת לאור הקפדת חברת "דן" על הוראת תקנה 168 לתקנות התעבורה, על פיה נאסר על נהג רכב ציבורי לנהוג יותר מ - 8.5 שעות ברציפות מבלי שעשה הפסקה של שעה ונאסר עליו לנהוג יותר מ – 68 שעות בתקופה של 7 ימים, דהיינו, לטענת הנתבעת, יותר מ – 285.6 שעות בחודש. כמו כן, נטען, בהתאם לתקנות התעבורה, לאחר נהיגה רצופה של 4 שעות קיימת חובה של הפסקה בת חצי שעה לפחות ולאחר נהיגה רצופה של 6 שעות קיימת חובה של הפסקה בת שעה. לכן, טוענת הנתבעת, טענת התובע כי לאחר מספר שעות עבודה הוא חייב לעשות הפסקה היא טענת סרק, שהרי מכוח תקנות התעבורה הוא חייב לעשות הפסקות לאחר נהיגה של מספר שעות. הנתבעת טוענת כי מבחינת שעות עבודתו של התובע ובהתאם לתלושי השכר התובע עובד במסגרת השעות המותרות לו על פי התקנות ולעיתים הוא אף עובד יותר מכך. נטען כי מספר השעות הרגילות שנהג התובע לעבוד לפני התאונה דומה אם לא זהה למספר השעות הרגילות שהתובע עובד לאחר התאונה. הפער בין שעות העבודה בא לילדי ביטוי רק במספר השעות הנוספות, אך התובע כלל לא הציג כל אישור ממעבידתו כי היא מאפשרת לו לחרוג ממכסת השעות הנוספות הקבועה בתקנות. לכן, טוענת הנתבעת, לא הוכחה פגיעה תפקודית עקב התאונה.

6.       שכרו של התובע עובר לתאונה בהתאם לאישור המוסד לביטוח לאומי עמד על 9216 ¤. סכום זה משוערך להיום עומד על 10,050 ¤. לאחר ניכוי מס – 8612 ¤.

7.       נפנה לחישוב הפסדי התובע. בהתייחס לעבר - התובע שהה בחודשיים אי כושר ובגין כך הפסדיו עומדים על  17,224 ¤ ובתוספת ריבית מאמצע תקופה - 17,300 ¤. לאחר מכן נכותו זמנית עמדה על 30% למשך חודשיים וחצי – עד 31.12.03 - הפסד של  6459 ¤ ובתוספת ריבית מאמצע תקופה - 6492 ¤. שלושה חודשים נוספים – עד 31.3.04 - נכות זמנית של 20% - הפסד של 5167 ¤ ובתוספת ריבית מאמצע תקופה - 5199 ש"ח. בין התאריכים 1.4.04 ועד 1.6.04 היה התובע עדיין בשלילת רישיון ולכן לא עבד כנהג. החל מיום 1.6.04 חזר התובע לעבודתו הרגילה כנהג.

8.       התובע צרף תלושי שכר לחודשים ינואר – אוגוסט 2003 ולכל שנת 2007. לא ברור מדוע לא צורפו תלושים לשנים 2004, 2005, 2006, מהם ניתן היה ללמוד על מספר השעות אותן עבד התובע וגם לא נתונים באשר לשכר התובע בשנת 2002, כמו גם טופס 106 לשנה זו. בהתאם לטופס 106 לשנת 2003 עמדה הכנסתו השנתית של התובע על 93,375 ¤. בטופס נרשם כי מדובר ב – 12 חודשי עבודה וקשה ללמוד מטופס זה על הבדלים בין השכר בחודשים לפני התאונה ואחריה. בהתאם לטופס 106 לשנת 2004 עמדה הכנסתו השנתית על 75,776 ¤. יש לזכור שבהתייחס לשנה זו  נקבעו לתובע נכויות זמניות וגם רישיונו נשלל לשלושה חודשים, כך שממילא הכנסתו הייתה נמוכה יותר ובהתאם לכך קיבל גם פיצוי, כמפורט לעיל. בהתאם לטופס 106 לשנת 2005 עמדה הכנסתו השנתית על 100,025 ¤, כלומר, ממוצע חודשי של 8335 ¤ ברוטו. בהתאם לטופס 106 לשנת 2006 עמדה הכנסתו השנתית על 91,357 ¤, ממוצע חודשי של 7613 ¤ ברוטו. מתלושי השכר לשנת 2003 ניתן לראות שממוצע השעות שעבד התובע, כולל שעות נוספות, שעות שבת ולילה, לחודשים שקדמו לתאונה, עומד על כ-  297 שעות לחודש. מהתלושים שצורפו לשנת 2007 עומד ממוצע השעות  על  כ- 273 שעות, דהיינו, ירידה של כ - 24 שעות לחודש (ראה נ/2). 

9.       מהנתונים החלקיים שהוצגו אכן ניתן ללמוד על ירידה מסוימת בשכר התובע ובהיקף השעות שהוא עובד, אלא שמדובר בנתונים חלקיים בלבד ולא הוצגו מלוא תלושי השכר לשנה שלפני התאונה ולשנים שלאחריה מהם ניתן היה ללמוד על השעות ששעבד התובע בשנים אלו. אי הצגת מלוא הנתונים פועלת להחלשת גרסת התובע ומעלה סימני שאלה. התובע גם לא הציג עדויות התומכות בטענותיו כי הוא מסרב כעת לבצע שעות נוספות, כי הוא מגיע לעיתים למשמרת וחוזר לביתו, כי הוא מבקש לעבוד בקווים קצרים, כי הוא מבקש לא לעבוד בסופי שבוע, וכי חל שינוי באופן תפקודו יחסית לזה שהיה לפני התאונה ויחסית לנהגים אחרים להם מאפשרת חברת "דן" לבצע שעות נוספות. הנתבעת טוענת כי בהתאם לתקנות התעבורה מספר השעות אותן רשאי התובע לעבוד הוא מוגבל, כי בכל מקרה התובע אינו מורשה לעבוד מעל 286 שעות לערך בחודש  וכי חברת "דן" החלה להקפיד על עמידה בהוראות התקנות רק בשנים האחרונות. בעניין זה  יש לציין כי נראה שחישוב הנתבעת אינו מדויק שהרי חישוב של חלוקת 30.5 ימים ל - 7 מביא ל - 4.357 שבועות והכפלת מספר זה   ב - 68 שעות מביא ל - 296 שעות ולא ל - 286, כנטען על ידי הנתבעת. בכל מקרה, לצורך תמיכה בטענותיה היה על הנתבעת להציג ראיות מטעם מבוטחתה, חברת "דן", על מכסת השעות המאושרת לנהגים, על מדיניותה באשר להקפדה על מכסת השעות ועל שינוי במדיניותה זו במהלך השנים, אם חל.

10.   לאחר שקילת כלל נסיבות העניין כמפורט לעיל ולאור הירידה המוכחת בשכרו של התובע ובהיקף שעות עבודתו, אך גם בשים לב לכך שלא הוצגו מלוא  הנתונים הרלוונטיים על ידי התובע, החלטתי להעמיד את סכום ההפסד החודשי בהתאם לנכות הרפואית שנקבעה לתובע, דהיינו, הפסד של 5% משכר נטו של 8612 ¤, 430 ¤ לחודש. ההפסד לעבר, מהיום בו סיים את תקופת שלילת הרישיון וחזר לעבודתו כנהג, 2.6.04 ועד היום, 42 חודשים, סכום של 18,060 ¤ ובתוספת ריבית מאמצע תקופה - 19,693 ¤. לעתיד, עד גיל 67, בהוון, סכום של   111,730 ¤ במעוגל.

11.   בגין כאב וסבל אני מעמידה את סכום הפיצוי על 10,000 ¤ נכון להיום, כולל ריבית.

12.   התובע עותר לפיצוי בגין עזרת צד שלישי. לא נלקחה עזרה בשכר עד היום ולא הוצגו קבלות על הוצאות כלשהן. לאור טיב הפגיעה, אני פוסקת לתובע בגין הוצאות עזרת צד שלישי, לעבר ולעתיד, סכום של 1500 ¤ נכון להיום. התובע בתצהירו וגם ב"כ התובע בסיכומיו לא עותרים לפיצוי כלשהו בגין ראשי נזק נוספים.

13.   התובע, אם כן, זכאי לסכומים המפורטים בסעיפים 7, 10, 11, 12 לפסק הדין.

14.   מסכום הפיצויים ינוכו תגמולי המוסד לביטוח לאומי, דמי פגיעה ומענק נכות, כמפורט בסיכומי הנתבעת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, סה"כ  29,935 ¤.

15.   ליתרת סכום הפיצויים יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ ואגרה. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין אצל ב"כ הנתבעת ולאחר מועד זה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. 

ניתן היום, כ"ד בכסלו, תשס"ט (21 בדצמבר 2008), בהעדר הצדדים.

המזכירות תעביר עותק פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.