בתי הדין לעבודה  

פסק דין

1.         לפנינו ערעור לפי סעיף 47 (ב) לחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה), התשס"ד -200 4 – שילוב מקבלי גמלאות בעבודה (להלן: "החוק"), על החלטת ועדת הערר מיום 3/2/08 , אשר שללה מאת המערערת הזכות לקבלת גמלת הבטחת הכנסה לחודשים ספטמבר- נובמבר 2006, מחמת היעדרויות מתוכניתה האישית שהוכנה על ידי מתכננת היעדים התעסוקתית שלה (להלן:"מת"י").

העובדות והשתלשלות העניינים:

2.         המערערת, בת 59 ,מתגוררת באשקלון באיזור שילוב ולכן חלה עליה תוכנית מהל"ב.

3.         המערערת עבדה בשלושה מקומות עבודה שונים (בחברת "עמיגור" , בחב' "ערכים יזמות בע"מ ובעירית אשקלון) בהיקף של 7 שעות שבועיות.

4.         המערערת גם התנדבה בתקופה הרלוונטית במכון ללימודי יהדות

5.         למערערת נבנתה תוכנית אישית משלימה בהיקף של 28 ש"ש עד ליום 21/9/06.

            ומ-22/9/06 ועד ליום 31/11/07 , נבנתה תוכנית אישית בהיקף של 27 ש"ש. תוכניות המערערת נבנו בהתאם לשעות עבודתה ולהיקף משרתה בעת הרלוונטית.

6.         בחודש ספטמבר 2006 נעדרה המערערת מתוכניתה האישית 12 ימים.

7.         בחודש אוקטובר 2006 נרשמו למערערת 17 היעדרויות ובחודש נובמבר 2006 נרשמו לה 15 היעדרויות.

8.         בחודש דצמבר 2006 הוצאה המערערת מן התוכנית ועניינה הועבר לטיפול המוסד לביטוח לאומי.

9.         בעקבות היעדרויות המערערת נשלחו לה הודעות בכתב, מידי חודש בתקופה הרלוונטית בדבר העברת דיווחים שוללי גמלה למל"ל. במסגרת ההודעות צוין כי יש באפשרותה של המערערת להגיש ערר לוועדה תוך 10 ימים. (נספחים לתשובת המשיבה)

10.        ביום 8/1/07 הגישה המערערת ערר לוועדת הערר בגין שלילת הגמלאות בחודשים ספטמבר עד דצמבר 2006.

11.        המערערת מסרה למת"י מסמך רפואי מיום 17/1/07 הקובע כי בשל מצבה הנפשי (נכון למועד כתיבתו) נדרש מן המערערת המשך טיפול במרפאות ונקבע כי היא אינה מסוגלת לעבוד בשוק החופשי.

12.        בעקבות זאת הופנתה המערערת לועדת אבחון מקצועי.

13.        ביום 8/2/07 קבעה ועדת אבחון מקצועי כי היקף תוכניתה האישית של המבקשת יצומצם ויעמוד על 20 ש"ש.

14.        ביום 22/4/07 דנה ועדת הערר בערר שהגישה המערערת ביום 8/1/07 והחליטה לדחותו על הסף מן הטעם שהוגש באיחור.

15.        ביום 22/10/07 הגישה המערערת ערעור על החלטת וועדת הערר לבית דין זה.

16.        בית הדין, בפסק הדין, קבע כי יש לקבל הערעור באופן בו התיק יוחזר לדיון בפני ועדת הערר בעניין היעדרויות המערערת בחודשים ספטמבר עד נובמבר 2006 בלבד, בכדי שתבחן הערעור לגופו, תוך התייחסות לגילה של המערערת ולמצבה הרפואי הכולל ביחס להיקף התוכנית שנקבעה לה (פסק הדין מיום 18/12/07, כב' הנשיא השופט מ. שפיצר).

17.        ביום 3/2/08 דנה הוועדה בעניינה של המערערת והחליטה לדחות את הערר מן הטעם שהמערערת היתה כשירה לעבוד באופן מלא בכפוף למגבלות מסוימות בהתאם למצבה הרפואי ולגילה וכי היעדרויות המערערת מתוכניתה האישית היו בלתי מוצדקות ולא נתמכו באישורים רלוונטיים. עוד הוחלט כי לא ניתן להכיר בהיעדרויותיה בשל התנדבותה במכון ללימודי יהדות כחלק מן התוכנית האישית ולפיכך הן אינן מוצדקות.

18.        ביום 8/4/08 הגישה המערערת לבית הדין ערעור על החלטת ועד הערר מיום 3/2/08. הערעור תויק בתיק זה. בתגובה ניתנה החלטה לפיה המשיבה תגיש תגובתה עד ליום 11/5/08. לאחר הגשת תגובת המשיבה, נקבע מועד לדיון.

19.        במעמד הדיון השלימה המערערת טיעוניה בע"פ באמצעות מתורגמנית וכן הגישה מסמך מיום 12/11/08 , בו פירטה טיעוניה בכתב.

20.        ביום 27/11/08 הגישה המשיבה תגובתה בגין השלמת טיעוני המערערת.

21.        נדגיש כי פסק הדין הנוכחי ניתן על פי טענות הצדדים בכתב ובע"פ בכל הקשור להחלטת ועדת הערר מיום 3/2/08.

עיקר טענות המערערת:

22.        המערערת טענה כי מילאה אחר תוכניתה האישית וכי היעדרויותיה היו מוצדקות. לטענתה, היא עבדה בשכר במכון ללימודי יהדות עד לחודש 6/06, אולם נדרשה להמשיך וללוות את משתתפי הגיור בתהליך הגיור , גם לאחר מכן ולפיכך המשיכה להתנדב במכון גם בחודשים ספטמבר עד נובמבר 2006 . לפיכך טענה כי יש לראות בהתנדבותה במכון ללימודי יהדות כעילה המצדיקה היעדרות מביצוע תוכניתה האישית על פי תוכנית מהל"ב .

עיקר טענות המשיבה:

23.        בכתב התשובה מיום 17/6/08 טענה המשיבה טענה מקדמית לפיה יש לדחות את הערעור הנוכחי, שכן המערערת לא הגישה כתב ערעור כדין על החלטת ועדת הערר החדשה מיום 3/2/08.

24.        ולגוף הערעור נטען כי החלטת הועדה בדין יסודה, שכן המערערת נעדרה מתוכניתה האישית ללא סיבה ומבלי שהמציאה אסמכתאות שיש בהם לתמוך בהיעדרויותיה.

25.        התוכנית האישית של המערערת הותאמה למצבה הרפואי של המערערת וביחס לגילה.

26.        נטען כי המסמך הרפואי מיום 17/1/07 התייחס למצבה הרפואי באותה העת וניתן לאחר התקופה הרלוונטית לערעור.

27.        עוד נטען כי אין להחלטת הוועדה לאבחון מיום 8/2/07 תחולה רטרואקטיבית.

28.        המשיבה הוסיפה וטענה כי באותה העת נקבעה למערערת תוכנית אישית המורכבת מסדנת מחשבים וחיפוש עבודה עצמאי והיא לא הופנתה לשירות בקהילה או בעבודה ולפיכך אם היתה כשירה להתנדב במכון ללימודי יהדות כפי שטענה, הרי שהיתה גם כשירה להשתתף בסדנת המחשבים.

29.        המשיבה טענה כי בתקופה הרלוונטית המערערת היתה מחויבת בתוכנית מלאה גם ביחס לגילה ,שכן רק החל מחודש 7/07 ואילך נקבעה למשתתפים בני 45+ תוכנית אישית בהיקף של שעה בשבוע והחל מחודש 10/07 הם עברו ללשכת התעסוקה. יתרה מכך, נטען כי גם לאחר שהמערערת היתה יכולה לעבור ללשכת התעסוקה , היא בחרה להמשיך ולהשתתף בתוכנית.

30.        לבסוף נטען כי החלטת הועדה לפיה אין להכיר בהתנדבות המערערת במכון ללימודי יהדות כעילה מוצדקת להיעדרותה, סבירה עובדתית ומכאן שיש לדחות הערעור.

דיון והכרעה:

31.        סעיף 46 (א) לחוק קובע כי על כל ההחלטות של מתכנן היעדים התעסוקתי ניתן להגיש ערר בפני ועדת ערר. ועדת הערר יושבת כבית דין מנהלי וחל עליה, בין היתר, חוק בתי הדין המנהלים, תשנ"ב-1992. ועדת הערר נתונה לביקורת של בית הדין מכוח העילות במשפט המנהלי – אי חוקיות, חוסר סבירות, אפליה, שיקולים זרים וכיו"ב.

32.        נדגיש כי בית הדין אינו ממיר את שיקול דעתו בשיקול דעתה של ועדת הערר, כל עוד הועדה פועלת במסגרת סמכותה ושוקלת את ההחלטה באופן ענייני, בסבירות ובתום לב.

33.        נקדים ונציין כי לאחר שבחנו את השתלשלות האירועים, כפי שפורטו לעיל , אנו סבורים כי לא נפל פגם בהחלטת ועדת הערר מיום 3/2/08 , המצדיק את התערבותנו.

34.        הועדה בחנה את היקף תוכניתה האישית של המערערת ביחס לגילה ומצבה הרפואי באותה העת וקבעה כי זו היתה סבירה בתקופה הרלוונטית , זאת אף בשים לב למהות ולאופי התוכנית שהותאמה למערערת. לא מצאנו כל פגם בבחינת הוועדה ,כפי שפירטה בנימוקיה. נציין כי המסמך הרפואי שהמערערת צרפה נמסר רק בחודש 1/07 ולאחר התקופה הרלוונטית בגינה נשללה גמלת המערערת. עוד נציין כי אין לראות בגילה של המערערת כעילה לצמצום התוכנית שכן במועד הרלוונטי היא היתה מחויבת לבצע התוכנית האישית בהיקף המלא שנקבע לה, שכן ההקלות למשתתפים בני 45+ ניתנו רק לאחר 7/07.

35.        אף החלטת הועדה כי אין לראות בהתנדבות המערערת במכון ללימודי יהדות כמקום ביצוע שירות בקהילה , שכן הוא אינו עונה על הגדרה זו כקבוע בחוק - סבירה, ומקובלת עלינו מסקנתה כי אין להכיר בהיעדרויותיה בגין התנדבותה במכון כעילה להיעדרויות מוצדקות.

36.        מן החומר הראייתי שהונח בפנינו, עולה כי המערערת נעדרה מתוכניתה האישית מידי חודש בחודשו, ימים רבים וחרף ההודעות והשיחות שנערכו עימה היא בחרה שלא לשתף פעולה עם מתכננת היעדים התעסוקתית שלה ונעדרה מן התוכנית.

37.        לפיכך ולאור כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

38.        אין צו להוצאות.

39.        המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום 18 בדצמבר, 2008 (כ"א בכסלו תשס"ט) בהעדר הצדדים.

                                                                                                ­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­___________________

                                                                                                י. גלטנר-הופמן, שופטת

                                                                                                        סגנית נשיא

קלדנית: רות רחמים.