ביאדסה מנאל נ. בטוח לאומי-משרד
המערערת |
ביאדסה מנאל |
|
|
המשיב |
המוסד לביטוח לאומי |
לפני: הנשיא סטיב אדלר, השופטת ורדה וירט-ליבנה, השופטת רונית רוזנפלד נציג עובדים מר אליהו בן גרא, נציג מעבידים מר דוד רג'ואן
בשם המערערת - עו"ד ראמי עתאמנה בשם המשיב - עו"ד עדה לייבוביץ |
פסק דין
השופטת רונית רוזנפלד
1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת מהא סמיר-עמאר ונציגי הציבור גב' שושנה הורן ומר יוסף פנקובסקי; בל 5036/05), שקבע כי המערערת אינה זכאית לתשלום דמי לידה, שכן לא הוכחה טענתה כי הייתה "עובדת" אצל גיסה, מר עוואד ביאדסה (להלן: הגיס).
הערעור שלפנינו הינו כנגד קביעת בית הדין האזורי לפיה לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין המערערת לבין גיסה.
2. העובדות הרלבנטיות כפי שהן עולות מפסק דינו של בית הדין האזורי ומכלל החומר שבתיק הן כדלקמן:
"א. התובעת, ילידת 1978, ילדה את בנה ביום 27/6/03. ביום 10/8/03 הגישה התובעת את תביעתה לדמי לידה לנתבע.
ב. ביום 15/3/04 נשלח מכתבו של מר שמואל וגנר, מנהל מחלקת מעבידים בסניף חדרה של הנתבע, אל מחלקת דמי לידה בו צויין כי מעיון בתביעת התובעת ועל פי ממצאי החקירה, ועפ"י בדיקה "הרצף" נראה שהתובעת אכן הועסקה בעסק השייך לקרוב משפחתה בשנים 2002 ו-2003. והוסיף לפיכך בהמשך "החלטתי לראות כי: התקיימו יחסי עובד מעביד" ...
ג. ביום 17/3/04 הוציאה מחלקת דמי לידה למר וגנר מזכר, לו צורף תיק החקירה של התובע לעיון מחדש שלו ...
ד. בעקבות כך נדרשה התובעת, ביום 24/3/04 במכתב מטעם מר וגנר וכחלק מהטיפול בתביעתה, לשלוח למחלקת דמי לידה העתק מההמחאות לאחר פרעון ששולמו לה כמשכורת בחודשים 8/02 עד 3/03 ... באותו יום ובמקביל לכך נשלח מכתב ע"י מר וגנר גם למחלקת אמהות בו הורה הוא שלא לשלם לתובעת את דמי הלידה עד לקבלת החלטה חדשה בעניינה על סמך החומר שהיא תציג ...
ה. בעקבות חומר שהמציאה התובעת, נשלח מכתב נוסף מהנתבע ביום 26/4/04 ... ובו נמסר לה כי העתקי ההמחאות אינם על פי בקשת הנתבע וכי עליה לשלוח צ'קים לאחר פרעון. במקביל ובאותו יום נשלח מכתבו של מר וגנר אל מחלקת אמהות ... ובו נכתב כי עד לקבלת החומר לא ניתן לקבוע את מעמדה של התובעת. בהמשך לכך וביום 29/4/04 נשלח מכתב נוסף לתובעת ובו היא נתבקשה להמציא העתק דף חשבון בנק המראה הפקדות השכר שלה לחודשים 3/02 עד 4/03 ... במקביל נשלח מכתב למחלקת אמהות ובו נמסר כי עד לקבלת החומר המבוקש לא ניתן לקבוע את מעמדה של התובעת ..."
ההליך בבית הדין האזורי ופסק הדין של בית הדין האזורי
3. המערערת ביקשה מבית הדין האזורי להכיר בה כמי שהייתה "עובדת" אצל גיסה החל מחודש אפריל 2002 ועד לסוף חודש אפריל 2003. בתביעתה טענה המערערת כי מכתבו של מר וגנר מיום 15.3.04 מעיד כי התקיימו יחסי עבודה בינה לבין גיסה. מנגד טען המשיב (להלן: המוסד לביטוח לאומי או המוסד) כי המערערת לא המציאה אליו את המסמכים שהתבקשה להמציא להוכחת טענתה כי עבדה, ועל כן תביעתה נדחתה כדין.
4. בית הדין האזורי דחה את גרסתה של המערערת בדבר קיום יחסי עבודה בינה לבין גיסה בתקופה הנטענת. בית הדין קבע כי נפלו סתירות רבות בין הגרסאות השונות שמסרה המערערת, וכן בין גרסאותיה לבין הגרסאות שמסר הגיס, בכל הנוגע לתקופת העבודה, מסגרת העבודה, שעות העבודה, גובה השכר ששולם, אופן התשלום ומהות התפקיד שביצעה המערערת.
כך למשל, לעניין היקף עבודתה של המערערת, הפנה בית הדין לכך שבטופס התביעה צוין כי המערערת עבדה 6 ימים בשבוע, בעוד שבהודעתה לחוקר המוסד מסרה המערערת כי עבדה רק 5 ימים בשבוע, ואילו הגיס מסר בהודעתו לחוקר המוסד כי מסגרת עבודתה של המערערת לא הייתה סדירה, אך היא עבדה בדרך כלל 5 ימים בשבוע.
גם לעניין שעות העבודה מצא בית הדין סתירות בין גרסת המערערת, שציינה שככלל עבדה בין השעות 08:00 ו-13:00, לבין גרסת הגיס, לפיה עבדה המערערת עד השעה 14:00 ולעיתים גם עד 15:00.
כן הצביע בית הדין האזורי על סתירות בגרסאות לעניין תקופות עבודתה של המערערת. בית הדין הפנה לכך שהמערערת העידה כי עבדה החל מחודש אפריל 2002 ועד לחודש אפריל 2003, בעוד הגיס ציין בהודעתו לחוקר המוסד מועדים אחרים לעניין תקופת עבודתה. עוד עמד בית הדין על הסתירה בין גרסת המערערת, לפיה הפסיקה את עבודתה למשך חודשיים במהלך תקופת העבודה בשל בעיות הקשורות בהריונה, לבין הגרסה שמסר הגיס לחוקר המוסד, לפיה הפסקת העבודה למשך חודשיים נבעה מהיעדר עבודה במשרד באותה עת. בהקשר לכך ציין בית הדין כי המערערת לא הגישה כל מסמך רפואי לתמיכה בטענתה.
בית הדין גם הצביע על סתירות בין הגרסאות השונות שמסרה המערערת לעניין שיעור שכרה בהודעתה לחוקר טענה המערערת כי שכרה עמד על 3,200 ¤, ואילו בתביעה ציינה כי שכרה נע בין 1,910 ¤ לבין 2,639 ¤. הגיס לעומת זאת מסר גרסאות שונות וסותרות לעניין שיעור שכרה, ואף טען כי שכרה שולם ביחד עם שכרו של בעלה אשר עבד אצל הגיס באותה עת. עוד קבע בית הדין, כי המערערת לא הציגה כל ראיה שיש בה כדי לתמוך בטענתה כי שולם לה שכר בגין עבודתה, חרף טענתה כי שכרה, או לפחות חלקו, שולם לה בהמחאות. בית הדין מצא כי האישור שהציגה המערערת על הפקדת המחאה לחשבון בעלה, אינו מעיד על תשלום שכר למערערת.
5. בית הדין הוסיף עוד כי לפני תקופת עבודתה של המערערת, תפקידה לא אויש על ידי עובד אחר, וגם לאחר עזיבתה לא אויש תפקידה והעסק נסגר. עוד ציין בית הדין, כי מטופס התביעה ומתלושי השכר של המערערת עולה כי ארבעה חודשים לפני הלידה חלה עלייה חדה בשכרה, וכי המערערת התקשתה לתת הסבר מניח את הדעת לכך. בהקשר זה הפנה בית הדין גם לעדותו של הגיס, לפיה השכר ששולם למערערת היה תלוי במספר ימי העבודה ובהתבסס על רישום שעות העבודה, אולם לא הוצג בפני בית הדין כל רישום בדבר שעות העבודה.
6. באשר למכתבו של מר וגנר מיום 15.3.04, קיבל בית הדין האזורי את הסברו של מר וגנר לפיו הוא היה רשאי לשקול שוב את החלטתו הראשונה, לאחר שמחלקת אמהות במוסד לביטוח לאומי הסבה את תשומת ליבו לסתירות העולות מתיק החקירה. וזאת בשים לב לכך שלא הוצאה הודעה למערערת על סמך מכתבו של מר וגנר מיום 15.3.04.
7. על סמך כל האמור לא השתכנע בית הדין כי התקיימו יחסי עובד מעביד בין המערערת לבין גיסה. משכך, דחה את תביעתה של המערערת לדמי לידה.
הערעור
8. במסגרת דיון "קדם ערעור" שקוים בתיק הודיעו הצדדים על בקשתם כי טיעוניהם כפי שפורטו בדיון, כמו גם נימוקי הערעור, ישמשו כסיכומים בכתב בתיק, וכי הערעור יועבר אל המותב למתן פסק דין על יסוד הסיכומים בכתב וכלל החומר שבתיק.
9. המערערת טענה בפנינו, כי גרסתה בבית הדין האזורי הייתה אחידה מבחינה מהותית, ועולה ממנה כי היא עבדה; קיבלה שכר; שולמו בעדה דמי ביטוח למוסד לביטוח לאומי, ולא ניתן להגדיר את עבודתה כ"עזרה טבעית או יחסים וולונטריים התנדבותיים". לטענתה, בית הדין שגה עת ייחס משקל רב לסתירות בעדויות, למרות שמדובר בסתירות טכניות או סתירות פנימיות ושוליות, שהן פועל יוצא של חלוף הזמן. לטענת המערערת, בית הדין שגה בקביעתו כי עבודת המערערת לא הייתה סדירה, וממילא אין בכך כדי להצביע על אי קיום יחסי עבודה. עוד טענה המערערת, כי לא היה מקום לייחס משקל לכך שהיא לא הגישה יומני רישום שעות עבודה ובדיקות הריון, שכן היא לא צפתה שבבוא היום תצטרך לתמוך טענותיה במסמכים. לטענתה, הוכח כי שכרה שולם ביחד עם שכרו של בעלה. כן טענה המערערת, כי בית הדין לא ייחס משקל ראוי למכתבו של מר וגנר מיום 15.3.04 המהווה לטענתה הודאה מטעם המוסד בדבר קיומם של יחסי עבודה בינה לבין גיסה, בשים לב לכך שלאחר כתיבת מכתב זה לא התגלו עובדות או נתונים חדשים המצדיקים את שינוי ההחלטה הראשונה. בנוסף טענה המערערת, כי אין רלוונטיות להגדרת "עובד" שבסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן: החוק).
10. ב"כ המוסד טען מנגד כי דין הערעור להידחות. לטענתו, הסתירות שנפלו בגרסאות המערערת הן מהותיות. כן טען, כי מכתבו של מר וגנר לא היווה הודאה של המוסד בקיומם של יחסי עבודה בין המערערת לבין גיסה, אלא דובר בשלב הבדיקה של התיק מבלי שנמסרה הודעה על כך למערערת, והמערערת אינה רשאית לטעון כנגד הליכים פנימיים של המוסד.
דיון והכרעה
11. נקדים ונאמר כי לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור ולטענות הצדדים כפי שנרשמו מפי באי כוחם בדיון ה"קדם ערעור", הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס היטב בממצאיו העובדתיים ובמסקנותיו המשפטיות, ולא נמצא טעם משפטי המצדיק את התערבותנו בו. אי לכך הרינו מאשרים את פסק דינו של בית הדין האזורי בהתאם לתקנה 108 ב' לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. על האמור נוסיף עוד הערות אחדות כמפורט להלן.
12. ראשית, באשר לטענת המערערת הנסמכת על קביעותיו של מר וגנר במכתבו מיום 15.3.04- במכתב זה אין כדי להקנות כל זכות למערערת. אכן, במכתב זה קבע מר וגנר כי "נראה כי התובעת אכן הועסקה בעסק השייך לקרוב משפחה בשנת 2002 ו- 2003", וכי התקיימו יחסי עובד מעביד בין המערערת לבין גיסה. אולם, מדובר במסמך פנימי אשר מוען למחלקה אחרת במוסד לביטוח לאומי (מחלקת "דמי לידה"), וכלל לא נשלח אל המערערת. לאחר מכן, נשלחו אל המערערת מכתביו של מר וגנר מהתאריכים 24.3.04, 26.4.04 ו-29.4.04, בהם התבקשה המערערת להמציא למוסד מסמכים שונים להוכחת טענתה כי עבדה. בנסיבות אלה, אין לראות במכתב מיום 15.3.04 החלטה המעניקה למערערת זכות כלשהי. הקביעה שבמכתב איננה אלא שלב ביניים בבחינת זכאותה של המערערת לדמי לידה. לאור האמור, צדק בית הדין האזורי במסקנתו כי המסמך מיום 15.3.04 אינו מהווה הודאת בעל דין של המוסד בדבר קיום יחסי עבודה בין המערערת לבין הגיס.
ולגופם של דברים
13. לפי סעיף 40 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה- 1995 (להלן- החוק), מבוטחת לדמי לידה הינה עובדת או עובדת עצמאית. במקרה שלפנינו מתעוררת שאלה בדבר היותה של המערערת "עובדת".
נציין כי בהליך זה לא עומדת לבחינה שאלת מעמדה של המערערת כאילו היא "בת משפחה" לפי ההגדרה המרחיבה שבס' 1 לחוק למונח "עובד", שכן גיס אינו בגדר "בן משפחה" כהגדרתו בס' 1 לחוק. נציין כי בית הדין האזורי אמנם הזכיר סעיף זה בפסק דינו, אולם לא הסתמך עליו במסקנותיו.
14. יוצא איפוא כי על מעמדה של המערערת להבחן כרגיל לפי מבחני משפט העבודה, בשים לב לקרבה המשפחתית בינה לבין גיסה. לעניין זה נקבע כי יש להבחין בין מי שמסייע לקרוב משפחה במסגרת יחסים וולונטריים התנדבותיים, לבין מי שעושה כן במסגרת קשר מחייב של יחסי עובד מעביד. הלכה פסוקה היא כי קרבה משפחתית כשלעצמה אינה מונעת היווצרות יחסי עובד מעביד, ואולם, יש מקום לבחון בקפידת יתר את טיב היחסים שנוצרו בין קרוב המשפחה לבין מעסיקו, תוך שימת לב לסימני ההיכר השונים, כגון, מסגרת שעות עבודה, שכר ריאלי או סימלי וכד' (עב"ל אורלי יהלום - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 603, 616; דב"ע לג/108-0 המוסד לביטוח לאומי כץ, פד"ע ה 31).
15. בית הדין האזורי עמד בפסק דינו על סתירות שנפלו בגרסאות המערערת וגיסה, בנושאים מרכזיים ומהותיים כגון - תקופת העבודה, מסגרת העבודה, שעות העבודה, גובה השכר ששולם, אופן תשלום השכר ומהות התפקיד שביצעה המערערת. סתירות אלה אכן מטילות ספק בנכונות גרסתה של המערערת, ומעמידות סימני שאלה בנוגע למהימנותה.
ויתרה מכך, המערערת נמנעה מלהציג מסמכים שנתבקשה להמציא למוסד. בהקשר זה נדגיש כי בשני מכתבים שנשלחו למערערת, היא התבקשה להמציא העתק של ההמחאות ששולמו לה בגין שכר עבודה לאחר פירעון, ובמכתב נוסף התבקשה להמציא דף חשבון המעיד על הפקדות שכר בתקופה הרלוונטית. אולם, כל שהציגה המערערת בפני המוסד היה המחאות לפני פירעון. במסגרת ההליך בבית הדין האזורי הציגה המערערת המחאה של חברה קבלנית לבניין "ר' וקסלמן ושות'" שהופקדה בחשבון בעלה. לגבי אותה המחאה קבע בית הדין האזורי כי מדובר ב"המחאה שהעבירה חב' קבלנות לגיס בגין תשלום מע"מ ונושאת תאריך 31/12/02, וזו הופקדה למשמרת/בטחון בלבד בחשבון בעלה של התובעת ביום 2/1/03. מכאן לא ברור הקשר בינה לבין תשלום השכר לתובעת ולבעלה" (ההדגשה במקור). נכונה בעינינו מסקנת בית הדין האזורי, כי בנסיבות אלה לא הוכיחה המערערת כי אכן שולם לה שכר בגין עבודתה. נוסיף כי גם לו הייתה מתקבלת טענת המערערת כי שכרה שולם לה ביחד עם שכרו של בעלה, הרי שלא הובא הסבר לכך שהמערערת לא המציאה אסמכתאות בעניין הפקדת המחאות נוספות לחשבון בעלה, בשים לב לטענתה כי שכרה שולם לפחות בחלקו בהמחאות, ולא ניתן הסבר לכך שההמחאה היחידה שהוצגה היא המחאה למשמרת/בטחון.
16. בנוסף לכך, בית הדין האזורי מצא כי תפקידה של המערערת לא אויש על ידי עובד אחר לפניה. כמו כן, בית הדין הצביע על כך שמתלושי השכר עולה כי חלה עליה בשכרה של המערערת בארבעת חודשי העבודה האחרונים, וזאת מבלי שניתן לכך הסבר המניח את הדעת. נסיבות אלה מוסיפות ומעלות ספק באשר למהימנות גרסתה של המערערת בדבר היותה עובדת של גיסה.
17. הנה כי כן, לאור כל האמור לא נותר אלא לקבוע כי צדק בית הדין האזורי בקובעו כי המערערת לא הייתה "עובדת", וכי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בינה לבין גיסה בתקופה הנטענת על ידה, מחודש אפריל 2002 ועד לחודש אפריל 2003. משהמערערת לא הייתה עובדת בתקופה האמורה, צדק בית הדין האזורי בקובעו, כי המערערת אינה זכאית לתשלום דמי לידה.
18. סוף דבר הערעור נדחה.
אין צו להוצאות.
ניתן היום כ"א בכסלו תשס"ט (18 בדצמבר 2008) בהעדר הצדדים.
השופטת רונית רוזנפלד |
|
השופטת ורדה וירט ליבנה |
|
הנשיא סטיב אדלר |
נציג מעבידים מר דוד רגו'אן |
|
נציג עובדים מר אליהו בן גרא |