בתי המשפט

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31

 

 

 

פסק דין

 

1.         לפניי תביעה לפיצויים מכח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") בגין נזקי גוף שלטענת התובע נגרמו לו בתאונה שאירעה ביום 1/8/02.

 

2.         בהחלטת כבי השופטת נצר מיום 11/3/05, הוכרעה סוגיית החבות ונקבע כי התאונה נשוא התביעה הינה תאונת דרכים בהתאם לחוק הפיצויים.

 

3.         הנתבעת, בהגינות, אינה חולקת על קיום רישיון נהיגה ופוליסת ביטוח בתוקף.

 

4.         לפיכך, המחלוקת בה יש להכריע היא שאלת גובה הנזק.

 

א. נכות התובע:

 

5.         התובע, יליד 1956, היה נהג משאית בעת התאונה.

 

6.         עפ"י המסמכים שצורפו מיום התאונה ועד ליום 1/11/02, היינו, במשך 3 חודשים, התובע היה מצוי באי כושר מלא.

 

7.         מיום 1/11/02 ועד ליום 30/4/03, היינו לתקופה של חמישה חודשים, נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור של 10% על-ידי הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח הלאומי (להלן: "המל"ל).

 

8.         בנוסף, קבעה הוועדה של המל"ל כי לתובע נכות זמנית בשיעור של 10% מיום 1/5/03 ועד ליום 30/9/03.

 

9.         עפ"י החלטת המל"ל מיום 1/10/03 נקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% בהתאם לתקנה 47(2)(א) לתקנות המל"ל בגין חיבור גרוע של הטיביה.

 

ב. הנזק:

 

כאב וסבל:

 

10.       הצדדים אינם חלוקים כי הפיצוי בגין ראש נזק זה הינו בהתאם לקבוע בחוק והתקנות. לפיכך, הפיצוי של התובע יעמוד על סך של  20,723 ¤,  נכון למועד מתן פסה"ד וזאת לאור אחוזי נכותו הרפואית של התובע, גילו ותקופת אשפוזו בגין התאונה.

 

הפסדי שכר - עבר:

 

11.       לטענת התובע, כתוצאה מהתאונה, נאלץ למכור את המשאית בה נהג ולהחליפה למשאית מנוף יקרה יותר וזאת על מנת להקל בעבודתו כנהג משאית, המחייבת, לטענתו, כשירות מלאה של שתי הרגליים לצורך הפעלת הרכב.

 

עוד טוען התובע כי נאלץ לשכור עובד שיחליפו ויעבוד במקומו על המשאית, אך העובד גרם לו לנזקים. על כן, בחודש מאי 2005 נאלץ להפסיק לנהוג במשאית ובחודש יוני 2005 מכר את המשאית ופתח עסק לפחחות וצבע אשר בבעלותו עד היום.

 

בנוסף, טוען התובע כי מרגע התאונה היה באי כושר זמני אשר מנע ממנו לשוב לעיסוקו כנהג משאית. לפיכך, לשיטתו, בגין הפסדיו בשנים 2002 – 2004 יש לפסוק לו הפסדי שכר מלאים בפועל.

 

13.       לטענת הנתבעת, נטישת ענף ההובלות ופתיחת העסק לפחחות וצבע, אינן קשורות לתאונה. לטענתה, למעט התקופה הסמוכה לתאונה בה היה התובע באי כושר, לא נותרו לתובע מוגבלויות כלשהן בעלות משמעות תפקודית ולפיכך התובע יכול היה לשוב לעיסוקו כנהג משאית.

 

לפיכך, לשיטתה, התובע זכאי לפיצוי בגין 5 חודשים שלאחר התאונה. לאחר תקופה זו, לטענתה, לא ניתן לייחס ירידה ברווחים ככל שקיימת, לתאונה מאחר והתובע שב לעבודתו מלאה.

 

14.       לעניין בסיס החישוב של הנזקים, טוען התובע כי בהיותו עצמאי יש להתחשב בהכנסותיו על פני מספר שנים עובר לתאונה. לשיטתו, שכרו הממוצע בשנים 1999-2001 עמד על הממוצע של 127,500 ¤ וזהו הסכום שאמור לעמוד בבסיס החישוב בגין ראש נזק זה.

 

15.       לטענת הנתבעת, התאונה אירעה בחודש אוגוסט שנת 2002. לפיכך, בעריכת חישוב הפסדיו יש להתחשב בהכנסותיו במהלך שנה שקדמה לתאונה.

 

16.       באשר להכנסותיו מעסקו החדש, טוענתה הנתבעת כי התובע לא צירף את השומה בגין שנת 2007 ומכל מקום, לא נגרמו לתובע הפסדי שכר שמקורם בתאונה אלא במיתון במשק.

 

בחישוביה מבקשת הנתבעת להתבסס על השומות ולא על דוחות רווח והפסד שערך התובע מאחר ולטענתה, יש להם משקל פחות מזה של הדו"חות שאושרו על-ידי רשויות המס.

 

17.       כאמור, התאונה בה נפגע התובע אירעה ביום 1/8/02. עפ"י המסמכים שהוגשו לתיק, התובע היה מצוי באי כושר מלא עד לחודש נובמבר 2002, היינו במשך 3 חודשים. בנוסף, החל מיום 1/11/02 ועד ליום 30/4/03 נקבעה לתובע, עפ"י ועדת המל"ל נכות זמנית בשיעור של 50%.

 

18.       לעניין בסיס השכר, טענת התובע כי אין להסתפק בבדיקת הכנסותיו של התובע משך שנה שקדמה לתאונה אלא יש להתייחס בחישוב הפסדיו בגין ראש נזק זה על הכנסתו הממוצע כפי שהייתה שלש שנים שקדמו לתאונה מקובלת על בית המשפט. טענת הנתבעת לעניין בסיס החישוב, לפיה יש להתבסס על נתוני שכר כפי שמופיעים בדו"חות שומה ולא בדו"חות רווח והפסד, מקובלת אף היא על בית המשפט, שכן מדובר בדו"חות כפי שהוגשו בפועל לרשויות המס ולא בדו"חות ביניים הנערכים מטעם התובע.

 

על כן, יש לחשב את הפסדיו של התובע בגין ראש נזק זה לפי ממוצע הכנסותיו כפי שמופיע בדו"חות שומה שהוגשו בגין שלש שנים שקדמו לתאונה.

 

19.       עפ"י דו"חות שומה שהוגשו, שכרו החודשי הממוצע של התובע בשלוש שנים שקדמו לתאונה היה כ-10,600 ¤. אין מחלוקת בין הצדדים כי בתקופה של אי כושר שבסמוך לתאונה, היינו במשך שלשה חודשים, זכאי התובע למלוא נזקיו, היינו, פיצויו לתקופה שמיום התאונה ועד ליום 1/11/02 עומד ע"ס 31,800 ¤ ובשערוך להיום ע"ס 44,980 ¤.

 

20.       לעניין התקופה של חמישה חודשים נוספים, לגביה נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור של 50%, הרי שבהתחשב בעיסוקו של התובע ובאופי הפגיעה, מבחינת נהג משאית שנפגע ברגלו, 50% נכות הם בבחינת 100% אי כושר. לפיכך, בגין התקופה בה נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור של 50%, היינו למשך 5 חודשים נוספים, זכאי התובע לפיצוי בסך 53,000 ¤, המשוערך להיום בסך 73,794 ¤.

 

21.       באשר לתקופה שבין 1/5/03 ועד ליום 30/9/03 בה הופחתה נכותו הזמנית של התובע לשיעור של 10%, טענת התובע כי זכאי להפסדיו המלאים בגין חודשים אלו אינה מקובלת על בית המשפט. עפ"י דו"ח שומה שצורף לתיק, הכנסתו החודשית של התובע בשנת 2003 הייתה כ-7,800 ¤. מקובל על בית המשפט כי התובע זכאי להפסדיו בפועל למשך כחודשיים נוספים מתוך התקופה הזו, שכן מדובר בתקופת המעבר במהלכה שב בהדרגה לעיסוקו. על כן, בגין חודשיים נוספים יש לפצות את התובע בגין הפסדיו בפועל בסך 5,600 ¤ ובתוספת הפרשי ריבית והצמדה, נכון להיום בסך של 7,650 ¤.

 

22.       מעבר לתקופה זו, מקובלת על בית המשפט טענת הנתבעת כי חלה על התובע החובה להקטין את נזקיו במסגרתה יכול היה להעסיק עובד שינהג במשאית ובכך היה מקטין את הפסדיו או מונעת אותם. התובע העיד כי תקופה מסוימת אכן העסיק עובד שעבד על המשאית אך עובד זה גרם לו לנזקים, כטענתו, ועל כן פוטר. בחקירתו לא פירט התובע אילו נזקים נגרמו לו על-די אותו העובד ומדוע אל שכר עובד אחר תחתיו.

 

לפיכך, מעבר לתקופה של 11 חודשים שלאחר התאונה, אין לייחס לתאונה את הפסדיו של התובע, ככל שהיו.

 

על כן פיצויו של התובע, המשוערך להיום בגין ראש נזק זה עומד היום ע"ס 128,774 ¤.

 

הפסדי שכר - עתיד:

 

23.       לשיטת התובע, יש להעריך את נכותו התפקודית בשיעור של 15% ולערוך חישוב אקטוארי עד גיל 70.

 

24.       לטענת הנתבעת, התובע שב לעבודה ללא כל מגבלה, הוא מפעיל עסק, עובד בו ועוסק בפעילות ספורטיבית. לפיכך, לשיטתה, יש לפצותו בגין ראש נזק זה בסכום גלובלי שלא יעלה על 25,000 ¤.

 

25.       ההלכה היא כי חזרתו של הנפגע למעגל העבודה לאחר הפגיעה אינה בהכרח מהווה סיבה לשלול ממנו את הפיצוי בשל הפסד כושר ההשתכרות "... שכן היתה גישה כזאת בגדר תמריץ שלילי לנפגעים המבקשים לשוב לעבודה".

 

ראו ד' קציר פיצויים בשל נזקי גוף, בעמ' 207 וכן תא (חיפה) 961/92 יפידוף נ' חברה ליצור משקאות קלים שם קבע בית המשפט כי:

 

"עובד שנפגע בתאונה ומצליח לחזור לעבודה ולהשתקם למרות נכותו ומגבלותיו כשהוא עושה זאת, חרף הסבל הרב שעובר עליו, ראוי להערכה. מאמצים אלה אינם צריכים להפוך לו לרועץ בבואו לקבל פיצוי בגין פגיעתו עד כדי שלילת הפיצוי כולו".

 

26.       התובע העיד בחקירתו כי הוא עובד בעסקו החדש, אינו "עושה הנחות" לעצמו ואינו נכנע לכאב. בהקלטות שהוצגו מטעם הנתבעת נראה התובע עובד בעסקו כאחרון העובדים כשעבודתו אינה מצטמצמת לעבודה ניהולית בלבד.

 

עם זאת, העיד התובע כי התנהלותו זו מצריכה ממנו מאמץ ולעתים רגלו כואבת וזקוקה למנוחה לאחר יום העבודה.

 

27.       הפסיקה הכירה בזכותו של הנפגע לפיצוי גם במצבים בהם לא נפגעה הכנסתו עם שובו לעבודה אך נאלץ להשקיע מאמץ נוסף כדי לשמור על רמת הכנסתו.

 

לעניין זה ראו את ספרו של קציר בעמ' 208 וכן תא (ת"א) 222/91 יהודה נ' אלון שם קיבלה התובעת פיצוי עבור תוספת המאמץ שהיה עליה להשקיע שהתבטא בשעות נוספות.

 

28.       לאור האמור, טענת הנתבעת כי אין לפצות את התובע בגין ראש נזק זה או לחילופין, יש לפצות בסכום זניח של 25,000 ¤ אינה מקובלת על בית המשפט.

 

29.       חישוב אקטוארי של סכומי ההפסד עומד ע"ס כ-180,000 ¤. נראה כי סכום של 75,000 ¤ ישקף נכונה את הפסדיו של התובע בגין ראש נזק זה.

 

עזרת צד ג' - עבר:

 

30.       לטענת התובע, בתקופה של אי כושר, נזקק לעזרת זולת, שכן רגלו גובסה והוא רותק למיטת חולין ונזקק לסיוע צמוד בפעולות יומיומיות בסיסיות.

 

31.       התובע הצהיר בתצהיר שהוגש לעניין הנזק כי בחודש הראשון לא היה מסוגל להוריד את רגלו ונזקק לעזרה בהיקף של בין ארבע לשש שעות ביום במצטבר.

 

עוד הצהיר התובע כי במשך חודשיים וחצי הנוספים נזקק לעזרה בפעולות בסיסיות.

 

התובע מעריך את שווי העזרה שקיבל מבני משפחתו בסך של 25,000 ¤.

 

32.       לטענת הנתבעת, התובע לא הוכיח כי נזקק לעזרת בני המשפחה מעבר לעזרה רגילה ואף לא שילם בגין העזרה הזו בפועל. עוד היא טוענת כי מעבר לתקופה הסמוכה לתאונה, התובע לא היה מוגבל בפעולותיו היומיומיות ועל כן יש להעמיד פיצוי בגין ראש נזק זה בסכום גלובלי של 3,000 ¤.

 

33.       אכן נזק מיוחד דורש, ככלל, הוכחה פוזיטיבית. אין מחלוקת כי התובע לא הביא לעדות את בני משפחתו, מהם קיבל, לטענתו, עזרה זו ואף לא טען כי הוצאות אלו הוצאו בפועל.

 

34.       עם זאת, לאחר עיון בחומר שצורף, לרבות אישורי אי כושר לתקופה ארוכה ובהתחשב באופי הפגיעה, יש להניח כי פציעתו הקשה של התובע, הצריכה תקופת החלמה ארוכה במהלכה התקשה בביצוע פעולות הכי פשוטות ונזקק לעזרה החורגת מזו המושטת על-ידי בני משפחה זה לזה במסגרת יחסי משפחה רגילים.

 

לפיכך, סך של 20,000 ¤ ישקף נכונה את שווי העזרה שקיבל התובע מבני משפחתו ויש להעמיד את פיצויו בגין ראש נזק זה על סכום זה.

 

עזרת צד ג' / הוצאות רפואיות / הוצאות נסיעה – עתיד:

 

35.       לגבי העתיד, טוען התובע כי אומנם היום אינו נזקק לעזרה , אך הוא צפוי להזדקק לעזרת זולת שכן פעולות יומיומיות מסוימות גובות ממנו מאמץ יתר וככל שיעברו השנים, יתקשה יותר ויותר בביצוען.

 

לשיטתו, יש להעמיד את פיצויו בגין ראש נזק זה, בתוספת הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעתיד על סכום כולל של 75,000 ¤.

 

36.       לטענת הנתבעת, התובע לא יזדקק לעזרת זולת בעתיד ולפיכך, אין לפצותו בגין ראש נזק זה. אף לעניין הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות לעתיד טוענת הנתבעת כי התובע לא צפוי להוציא הוצאות בגין ראשי נזק אלו ועל כן אין לפצותו בגינם.

 

37.       התובע העיד בחקירתו כי הוא עוסק בפעילות ספורטיבית ומשחק כדורגל בליגת הוותיקים. בהקלטות שהוצגו מטעם הנתבעת, נראה התובע עובד בעסקו כאחרון העובדים. התובע אף העיד כי אינו נזקק היום לעזרת צד ג' ומצליח, אם כי במאמץ מסוים, להתנהל בחיי היומיום. אין בסיס להניח כי מצב זה ישתנה באופן משמעותי בעתיד, אם כי, ומבלי להביע עמדה בשאלה שברפואה, אופי הפגיע מעיד על כך כי יהיו ותובע תקופות החמרה במהלכן יזדקק לסיוע יותר מהרגיל.

 

38.       הדבר נכון גם לגבי שני מרכיבים נוספים של הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, שכן בתקופות ה"רעות" עלול התובע להזדקק למשככי כאבים ויתקשה לנהוג ברכבו.

 

39.       לפיכך, מוחלט כי סך של 10,000 ¤ כפיצוי גלובאלי בגין שלשת המרכיבים לעיל ישקף נכונה את ההוצאות אותן צפוי התובע להוציא בגין שלשת המרכיבים של ראש נזק זה וזה הסכום שיש לפסוק לו.

 

ג. לסיכום:

 

40.       לאור האמור, נזקיו של התובע הינם כדלקמן:

 

כאב וסבל -                                                                  20,723 ¤

הפסד השתכרות – עבר -                                             128,774 ¤

עזרת צד ג' – עבר -                                                      20,000 ¤

הפסד השתכרות עתיד -                                              75,000 ¤

עזרת צד ג' + הוצאות רפואיות + הוצאות נסיעה – עתיד   10,000 ¤

 

סה"כ -                                                                        254,497 ¤

 

41.       מסכום זה יש לנכות את תגמולי המל "ל ששולמו לתובע , בתוספת הפרשי ריבית והצמדה בסך 223,053 ¤.

 

42.       לפיכך,  לאחר הניכוי: התובע זכאי לפיצוי בסך 31,444 ¤.

 

43.       לסכום זה יש להוסיף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בתוספת מע"מ כחוק.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.

 

ניתן היום כ"ד בכסלו, תשס"ט (21 בדצמבר 2008) בהעדר הצדדים

ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי

                                             

000939/05א  140 יהודית מנצור