בתי הדין לעבודה

פסק דין

ערעור זה עניינו – החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 24.7.08, שדנה בעניינו של המערער אשר הוחזר לוועדה בעקבות פסק דין מיום 29.5.08 (תיק ב"ל 3265/07, ולהלן: "פסק הדין").

רקע עובדתי

1.         המערער נפצע בתאונה אשר התרחשה ביום 5.4.99, בה נפגע בכתף ימין, תאונה זו הוכרה ע"י המשיב כ"תאונת עבודה".

2.         ביום 31.10.07, קבעה הוועדה הרפואית לעררים, כי למערער 19% נכות, כתוצאה מתאונת העבודה.

3.         המערער הגיש ערעור לבית הדין על קביעה זו (תיק בל 3265/07), ובפסק דין שניתן ביום 29.5.08, התקבל הערעור כך שעניינו של המערער הוחזר לוועדה הרפואית לעררים, על מנת שתעיין ותתייחס לבדיקת האולטרסאונד, כתף ימין מיום 31.10.06, הוועדה נדרשה להזמין את המערער ובאת כוחו לדיון בפניה, ולאפשר להם להשמיע טענותיהם בעניין זה. עוד נדרשה הועדה לפרט ולנמק את החלטתה.

4.         הוועדה הרפואית לעררים התכנסה בעקבות פסק הדין ביום 24.7.08, והשאירה על כנה את החלטתה ולפיה למערער נכות בשיעור 19% לפי סעיף 41(4)(ב)(ג) מותאם.

5.         על החלטה זו, נסוב הערעור שבפני.

טענות המערער

6.         הוועדה לא קיימה את הוראות פסק הדין, הועדה חרגה מהוראות פסק הדין ונכנסה לסיוגיות שלא נדרשה כלל להתייחס אליהן.

7.         הוועדה כלל לא טרחה לבדוק את המערער, על אף בקשת באת כוחו.

8.         למרות שהוצגו לוועדה מסמכים נוספים שיש בהם כדי להעיד על מגבלה ניכרת ביותר בתנועות הסיבוביות, וביקשה במיוחד לבדוק את המערער על מנת שזכותו לא תיפגם ולא ייגרם לו נזק, ובפרט לאחר שמאמצע שנת 2007 המתין המערער לוועדה חוזרת בעניינו ועמד בפני הוועדה רק ביום 24.7.08.

9.         הוועדה זלזלה במערער בכך שלא בדקה אותו מבחינה קלינית, יש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר.

טענות המשיב

10.        ב"כ המשיב טענה, כי הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין, ולא עולה כל טעות משפטית בהחלטתה ולכן דין הערעור – להידחות.

הכרעה

11.        משהוחזר עניינו של המערער ע"י בית הדין לוועדה לעררים, בצירוף הוראות, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (דב"ע נא/29-0 מנחם פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד' 160).

            בהתאם – שומה על בית הדין בהליך זה לבחון האם קיימה הוועדה המתחייב מפסק הדין.

12.        לאחר עיון בטענות הצדדים ובכל החומר אשר בתיק, לרבות דו"ח הוועדה נשוא הערעור, מסקנתי היא, כי הוועדה מלאה אחר הוראות פסק הדין וכי דין הערעור להידחות.

            א.         המערער לא הצביע על פגם משפטי כלשהו בהחלטת הוועדה.

ב.         טענות המערער מתמקדות בנושאים רפואיים, כאשר על פי ההלכה הפסוקה ריבונית הוועדה לקבוע את אופן בדיקתו של המבוטח ובית הדין אינו מעביר תחת שבט ביקורתו את הדרך בה בחרה הוועדה.

13.        מעיון בפרוטוקולי הועדה עולה, כי הועדה התייחסה להנחיות פסק הדין ופעלה על פיו.

14.        בעקבות פסק הדין, התכנסה הועדה בעניינו של המערער, וזאת ביום 24.7.08. הוועדה שמעה ורשמה את טענות ב"כ המערער, אשר הגישה לוועדה בדיקת אולטרסאונד מיום 19.6.08, הוועדה שמעה ורשמה גם את תלונות המערער, עיינה בבדיקת האולטרסאונד מיום 31.10.06, בה הודגם קרע של S.S. כתף ימין בעובי שלם לאורך 14 מ"מ. כמו כן הוועדה עיינה גם באולטרסאונד כתף ימין מיום 19.6.08, בו הודגם קרע שלם של S.S. לאורך 17 מ"מ.

            הוועדה סיכמה את מסקנותיה תוך שציינה שלפי בדיקות האולטרסאונד מיום 31.10.06ומיום 19.6.08, מצבו של המערער מתאים להפעלת סעיף 42(1)(ד)I בשיעור 10%, עקב פגיעה בשריר S.S. בצורה בינונית, אולם על פי הבדיקה הקלינית, מצבו של המערער תואם הפעלת סעיף מותאם 41(4)(ב)(ג) בשיעור 19%.  הוועדה הדגישה כי לא ניתן לקבוע נכויות כפולות בגין אותו איבר. עקב כך, הוועדה החליטה להפעיל את הסעיף הגבוה מבין שניהם וקבעה למערער נכות בשיעור 19% לפי סעיף 41(4)(ב)(ג). לעניין תקנה 15, החליטה הוועדה כי אין מקום להפעלת התקנה על פי הוראות התקנה, וזאת לאור גובה אחוזי הנכות.

15.        מכל האמור עולה, כי הוועדה עיינה והתייחסה לבדיקת אולטרסאונד – כתף ימין מיום 31.10.06, בצורה עניינית ומנומקת, ואין להתערב בהחלטתה מחמת טעות משפטית.

            מדובר בהחלטה רפואית מנומקת. החלטות רפואיות אינן מדע מדויק, אלא הסקת מסקנות מתוך ממצאים רפואיים. במקרה הנדון, הועדה מלאה כאמור אחר הוראות פסק הדין ונימקה מסקנותיה. החלטתה המנומקת תואמת את מבחני הפסיקה שצוטטו לעיל ובנסיבות אלה, לא מצאתי כל טעות משפטית בהחלטתה.

16.        מעיון בהוראות פסק הדין, לא נדרשה הוועדה לבצע בדיקה קלינית פעם נוספת, ולכן אין לקבל את טענת באת כוח המערער בעניין זה, המהווה חריגה מהוראות פסק הדין.

17.        סעיף 41(4)(ב)(ג) עניינו – הגבלת התנועות בפרק הכתף.

18.        תקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי {קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה}, התשט"ז-1956, עניינה – דרגת נכות.

            התקנה הרלבנטית לענייננו, היא תקנה 11(ד) לתקנות, שזו לשונה:

"בקביעת דרגת נכות של נפגע שנפגם בקשיון או בהגבלת תנועה של פרק – לא יבוא בחשבון נזק שנגרם לשרירים הפועלים באותו פרק."

19.        במקרה דנן, הוענקו למערער אחוזי נכות בשיעור של 19% בגין ההגבלה בתנועות כתף ימין, בהתאם לממצאים הקליניים שמצאה הוועדה (בישיבתה הקודמת מיום 31.10.07), על אף שהוועדה מציינת שלפי בדיקות האולטרסאונד מיום 31.10.06 ומיום 19.6.08 מצבו של המערער תואם הפעלת  סעיף  42(1)(ד)I בשיעור 10% בלבד.

20.        קביעת הוועדה הנ"ל, נכונה ותואמת את הקבוע בתקנה 11(ד), אשר מסבירה, כי לא ניתן להעניק בגין אותה פגיעה הן אחוזי נכות בגין הגבלת התנועה של הכתף והן אחוזי נכות בגין נזק שנגרם לכל אחד מהשרירים הפועלים באותו פרק.            

21.        לעניין תקנה 15 – שעה שדרגת נכותו של המערער היא 19%, אין מקום לבחון את זכאותו של הנפגע להפעלת תקנה 15, מאחר ולשון התקנה אינה מאפשרת הגדלת הנכות מכוח תקנה זו, מעבר ל-19% (דב"ע נב/2-01, שמעון מנדלאו נ' המל"ל).

22.        אשר על כן, משלא מצאתי כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה, דין הערעור להידחות.

23.        בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

24.        ערעור על פסק דין זה הוא ברשות, בקשת רשות ערעור, יש להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין .

25.        המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום כ"ד בכסלו, תשס"ט (21 בדצמבר 2008) בהעדר הצדדים.