בתי הדין לעבודה

פ ס ק – ד י ן

1.         בפני ערעור על החלטת ועדת הערר שליד מועצת לשכת תעסוקה פתח תקווה, מיום 19/2/08, אשר קבעה כי הסירוב אשר נרשם למערער בעקבות הפסקת עבודתו בחברת "סופר גום" אליה הופנה על ידי לשכת התעסוקה, נרשם כדין.

2.         המערער, הסובל ממחלת הפוליו רשום כדורש עבודה בשירות התעסוקה החל מחודש 8/02.

            הועדה הרפואית של שירות התעסוקה קבעה ביום 25/6/07 כי ניתן להפנות את המערער לעבודה ללא עמידה ממושכת, עקב מגבלתו הרפואית.

            ביום 8/11/07 הופנה המערער לחברת "סופרגום בע"מ" (להלן: "סופרגום"), לעבודה בחידוש וריענון ערכות מגן.

            עבודתו של המערער בסופרגום הופסקה ימים ספורים לאחר שהתקבל לעבודה.

3.         לטענת המערער העבודה אליה הוצב לאחר שנקלט בחברת סופרגום לא התאימה למגבלותיו הרפואיות, והיתה כרוכה בעמידה ממושכת והרמת משאות כבדים.

4.         לטענת ב"כ המשיב עם קליטתו לחברת סופרגום צוות המערער למחלקת האריזה בחברה, לעבודה בישיבה התואמת את מגבלתו הרפואית. המערער טען בפני המעסיק כי העבודה אינה מתאימה לו מבחינה רפואית ועזב את העבודה לאחר יומיים.

5.         סע' 3א לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א – 1980 קובע:

            "(א) מי שזכאותו לגמלה מותנית בקיום האמור בפסקה (2)(א) של סעיף 2(א), ולשכת שירות התעסוקה הציעה לו עבודה מתאימה והוא סירב לקבלה, לא יהיה זכאי לגמלה בעד החודש הקלנדרי שבו חל הסירוב האמור ובעד החודש שלאחריו."

            הלכה פסוקה היא כי "סירוב" לקבל עבודה מתאימה יכול ויבוא לידי ביטוי בסירוב מפורש, כמו גם בהתנהגות שפירושה כסירוב (דב"ע מא/9-91 יחיאל נדף נ' שירות התעסוקה, פד"ע יג, 107).

            כן נפסק:

            "הפניית אדם לעבודה על ידי לשכת שירות התעסוקה מחייבת אותו להתייצב במקום העבודה ולעשות מאמץ סביר בתום לב לעבוד" (ר' דב"ע (ארצי) נג/3-91 אבו גאמע - שירות התעסוקה, פד"ע כה 297, 299 (1993)) "הסבירות של המאמץ תלויה, בין השאר, בסוג העבודה, בענף העבודה, במקום העבודה ובמצב של המופנה לעבודה" (דב"ע נז/7-91 משייב נ' שירות התעסוקה, פד"ע ל 361).

6.         בענייננו על פי אישור המעסיק שהציג ב"כ המשיב, העבודה אליה הוצב המערער היא עבודה בישיבה במחלקת האריזה. לעניין זה עדיפה בעיניי הגירסה העולה מאישור המעסיק שהוצג לתיק על פני גירסתו של המערער, לפיה נדרש לעבוד בעמידה ובהרמת משאים כבדים, כאשר המערער אישר כי במקום העבודה אליו הופנה היו צוותים שעבדו בישיבה. גירסה זו מתיישבת אף עם עדותו של מר אורי גרין, רכז המעסיקים מטעם המשיב, ממנה עולה כי מגבלתו הרפואית של המערער הובאה לידיעתו של המעסיק, וכי המערער הוצב לעבודה בפס יצור בישיבה (עמ' 3 לפרוטוקול).

7.         טענת המערער כי עובד אחר בחברת סופרגום נהג כלפיו באלימות לא הוכחה כלל. המערער אף לא הוכיח כי עשה מאמץ סביר להמשיך לעבוד במקום העבודה בו הוצב.

8.         גירסת המשיב לפיה המערער הודיע למעסיק כי העבודה אינה מתאימה לו עקב מגבלתו הרפואית ועזב את מקום העבודה לאחר יומיים, לא הופרכה על ידי המערער. התנהגותו של המערער עולה כדי סירוב לקבל את העבודה שהוצעה לו, על אף התאמתה למגבלותיו הרפואיות.

9.         בנסיבות העניין רישום "הסירוב" למערער נעשה כדין.

10.       הערעור נדחה ללא צו להוצאות.

ניתן היום כ"א בכסלו, תשס"ט (18 בדצמבר 2008) בהעדר הצדדים.