בתי המשפט

פסק דין

1.         לפני תביעה ותביעה שכנגד הנובעים מתאונת דרכים אשר ארעה בין היציאה הצפונית מערבית של קרית גת לבין צומת פלוגות. זאת, בין מכוניתם של התובעים, שהייתה נהוגה על ידי התובעת לבין האופנוע של הנתבע, עליו נהג בעצמו.

2.         לדברי התובעת, היא נסעה בנתיב השמאלי מבין שני הנתיבים המאפשרים פנייה שמאלה ביציאה מקרית גת, ונוכח עומס התנועה, בשעות הערב - לעת צאת עובדי ההיי טק מן המפעלים, לא יכלה לשוב לנתיב הימני.

3.         לדבריה חשה במכה בחלק האחורי של רכבה וראתה את הנתבע מתגלגל בצד רכבה השמאלי. היא סטתה ימינה, ככל שניתן היה נוכח התנועה, על מנת להימנע מדריסתו ו"ברחה קדימה" כאשר ניתן היה, לפני שייפול בין גלגליה.

4.         הנתבע לעומתה מספר כי התובעת הייתה בנתיב הימני, הוא עצמו נסע בנתיב השמאלי. לדבריו, התובעת סטתה אל הנתיב השמאלי על מנת לעקוף, דבר שחייב אותו לסטות אל השולים השמאליים, אולם, התובעת סטתה עוד, עד אשר פגעה בו, כאשר הוא היה מעבר לקו הלבן השמאלי, והמגע ביניהם היה באזור הקו.

התובעת הביאה עד. יש לציין כי מדבריה השתמע כי התובע והיא אינם מכירים אותו כלל, אלא הוא סייע לנתבע שהיה פצוע לאחר התאונה. אולם, מדברי העד השתמע כי יש היכרות "בפנים" בין השניים, שכן הם גרים במושבים סמוכים. אם כי, העד ציין כי אינו בקשר עמם ולא יודע את כתובתם.

6.         העד ציין כי הוא עצמו היה בנתיב הימני כל הזמן. הוא העיד, חד משמעית, כי התובעת הייתה בעת היציאה מן הצומת בנתיב השמאלי, נסעה בדרך מעט מאחוריו, וההתנגשות ארעה כאשר הייתה בערך מקבילה אליו. הוא עצמו לא ראה את האופנוע עד רגע התאונה. הוא שמע את המגע בין שני כלי הרכב והסתכל. הוא הצליח לראות את האופנוע, למרות שהאופנוע היה בצד הרחוק ממנו.

7.         ב"כ הנתבעת טען כי נוכח עוצמת הפגיעה בכנף השמאלית של ההונדה, פגיעה אשר חייבה את החלפת הכנף, ונוכח הנזק החמור ביותר שנגרם לאופנוע, נראה שהמגע בין שני כלי הרכב היה בעוצמה רבה. מכאן מבקש הוא לראות ראייה תומכת בגרסת הנתבע. שכן עוצמת ההתנגשות מתאימה יותר להתנגשות של מלוא אימפקט מהירות המנוע כנגד הצד, ולא תאונה של שני כלי רכב הנוסעים במקביל.

8.         לא אוכל לקבל טענה זו במלואה, משתי סיבות. ראשית, הנזק לאופנוע אינה ראייה, האופנוע התגלגל הלאה אף לאחר נפילת הרוכב ממנו. לפיכך, ייתכן בהחלט שהנזק החמור נגרם שלא בעת ההתנגשות דווקא. לעניין הנזק לכנף – לא מצאתי ראייה כי הנזק אכן היה כה חמור, הרי לא נגרם נזק שלדי למכונית, אך אם אופיו חייב החלפת הכנף. מכאן שקיימת אפשרות שהנזק נגרם בעת מגע האופנוע בצד הרכב, בעת הנסיעה במקביל. מכל מקום, אין הדבר בידיעה שיפוטית כי תוצאה זו אינה אפשרית, ולא ניתן לקבוע זאת ללא עזרת מומחה.

9.         לעניין העדויות, התובעת הביאה עד תומך. כמובן שייתכן שיש איזה אינטרס לעד לשקר לבית המשפט, אך אין כל אינדיקציה לכך בחומר שלפני. לפיכך, יש לראות בגרסתו סיוע של ממש לגרסת התובעת. הנתבע היה פצוע, נלקח לבית החולים, ולא תוחקר בשטח, אולם גרסת התובעת דווקא נמסרה כבר בשטח בעיקרה, ואף בכך יש כדי לחזקה מעט (בדו"ח הפעולה שסומן נ/1). לפיכך, יש לקבוע כי גרסת התובעת עדיפה על גרסת הנתבע.

10.       התוצאה היא שיש לקבוע כי האופנוע עקף את הרכב הפרטי, שלא כראוי, על ידי נסיעה בשוליים השמאליים, ובמהלך תנועה זו, שהייתה במהירות גבוהה, פגע בטעות בצד השמאלי האחורי של מכונית התובעת.

11.       אחריות הנתבע, נהג האופנוע, היא, אם כן, המכריעה. אולם, ישנה גם אחריות לתובעת, בבחינת אשם תורם, אשר לא ראתה את האופנוע מתקרב. נפסק לא אחת שעל נהג לצפות להתנהגות לא אחראית של זולתו ולהיערך לה. יש לשער כי לו הייתה התובעת רואה את נהג האופנוע מתקרב על מנת לעקוף משמאל, הייתה נצמדת מעט לימין, וכך אולי מונעת את התאונה.

12.       התוצאה היא, אפוא, שלמרות שהנטל העיקרי לאחריות היא על הנתבע, התובעת תשא גם כן  באחריות חלקית, בהיקף של 10%.

13.       נזקה של התובעת, הכולל נזק לרכב, ירידת ערך ושכר טרחת שמאי, עומד על 10775 ¤. על הנתבעים לשאת ב – 90% מנזק זה, היינו בסך 9697.5 ¤.

14.       נזקו של הנתבע באירוע זה, רבות הנזק לקסדה ולבגדים כפי שטען, עומד על 24,377 ¤. על התובעת לשאת ב- 10 % מנזק זה היינו בסך 2437.8 ¤.

15.       לאחר קיזוז סכומים אלה, אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעים סך של 7260 ¤. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 7.7.08 וישולם תוך 30 יום. כמו כן אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד לשלם לתובעים סך של 400 ¤ הוצאות משפט. אף סכום זה ישולם תוך 30 יום, ולאחר מכן ישא הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד ליום0 התשלום המלא בפועל.    

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן לבקש רשות ערעור בבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום בלשכתי, כ"ד בכסלו, תשס"ט (21 בדצמבר 2008) בהעדר הצדדים