בתי המשפט

פסק דין

תביעה זו הוגשה בסדר דין מהיר. על כן, כמצוות תקנה 214טז(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

רקע וטענות הצדדים

התביעה שלפני מתייחסת לתאונה שארעה ביום 30.1.07 בכביש בגין בירושלים.

לטענת התובעת, הנהגת ברכב שבוטח על ידי התובעת, הגב' טלי פרנקל (להלן - הנהגת) נסעה דרומה בכביש בגין, בנתיב הימני מתוך שלושה נתיבים. הנהג ברכב הנתבעת, מר מיכאל בלקין, נהג במשאית וסטה ימינה, ואגב כך - פגע בחלק האחורי שמאלי של רכב התובעת. כתוצאה מכך, הסתחרר רכב התובעת ונפגע בשנית, בדלתות בצד שמאל.

לטענת הנתבעת, מר מיכאל בלקין (להלן - הנהג) נסע בכביש בגין ורכב התובעת, אשר הגיע מנתיב התמזגות בצד ימין, סטה לנתיב הנסיעה של המשאית ופגע במשאית בצד ימין. זאת, מאחר שהנהגת לא נתנה זכות קדימה למשאית שנסעה בכביש.

העדויות

בדיון שלפני העידו גב' טלי פרנקל (הנהגת), מר אסף הוכמן - בעלה של הנהגת, שהגיע למקום לאחר התאונה, ומר מיכאל בלקין (הנהג).

הנהגת העידה כי לא ראתה את המשאית לפני האירוע. היא התכוונה לנסוע ישר והתאונה קרתה כ-300 מטר לאחר המקום שבו השתלבה מימין, לנתיב הנסיעה העיקרי בכביש בגין. הנהגת העידה כי בעודה נוסעת ישר, חשה מכה בפינה השמאלית אחורית ובכנף השמאלית של הרכב, ודבר זה גרם להטיה שמאלה של רכבה, ולסיבוב מלא של רכב התובעת, ואז נפגעה המכונית פעם נוספת, בדופן שמאל באיזור דלת הנהג. בשלב זה ראתה הנהגת את המשאית לראשונה. רכב התובעת נעצר בצד שמאל של הכביש, על מעקה הבטיחות, כשהוא מאונך לכביש. הנהגת ישבה זמן מה ברכב, ולאחר מכן יצאה מהרכב והתיישבה על מעקה המתכת שנמצא בצד הכביש. נהג המשאית ניגש אליה והם החליפו פרטים.

בעלה של הנהגת, מר הוכמן, העיד כי הגיע למקום לאחר התאונה. התאונה התרחשה כ-300-400 מטר לאחר ההשתלבות עם כביש בגין. שם ראה את אשתו יושבת על גדר מתכת, ואת הרכב ראה חונה ליד הגדר בעליה בכביש בגין.

הנהג העיד כי לא נגרם כל נזק למשאית שבה נהג, אלא ירד קצת צבע בפינה הימנית קדמית, ובטמבון הקדמי. לטענתו, הוא נסע בכביש לכיוון עטרות ולכיוון כביש מס' 1. לדבריו, את המכה קיבל סמוך למקום ההשתלבות של הנתיב הימני, ממנו הגיעה הנהגת, עם כביש בגין - בו נסע נהג המשאית. הנתבע צילם תמונות של המקום, אשר סומנו במ/1 ו-במ/2 ועליהן סימן את מקום ההתנגשות. על פי סימונו, ההתנגשות ארעה ממש לאחר סיום אי התנועה שמפריד בין נתיב ההשתלבות ממנו הגיעה הנהגת, לבין הנתיבים המגיעים ישר, בהם נסע נהג המשאית. גם הוא סיפר כי לא ראה את הנהגת לפני התאונה. הוא קיבל מכה בפינה הימנית קדמית של המשאית מהדופן של רכב התובעת, רכב התובעת עף שמאלה, במאונך לכביש, וקיבל מכה מהגדר. הוא הכחיש את גרסת הנהגת לפיה התאונה ארעה כ-300 מטר לאחר ההשתלבות. הנתבע צילם במצלמת וידאו את המקום, סמוך לאחר ההתרחשות, אך הצדדים לא הצליחו לצפות בסרט, ועל כן לא ידוע מה מצולם בו.

דיון והכרעה

עיקר מאמצי התובעת הופנו לסתירת טענת הנתבעת, כי התאונה התרחשה בגלל שהנהגת סטתה שמאלה בשעת השתלבותה לכביש בגין. התובעת שמה יהבה על כך שהתאונה התרחשה במעלה הכביש, כ-300 מטר לאחר ההשתלבות, ולכן אין הגיון בגרסת נהג המשאית, לפיה הנהגת התנגשה במשאית תוך כדי סטיה שמאלה, בשל כך שהשתלבה. ואולם גם אם אקבל את עמדתה, שהתאונה לא ארעה בנקודת ההשתלבות, עדיין אין בכך הוכחה לכך שהסטיה לא היתה של הנהגת, אלא דווקא של הנהג.

לטענת התובעת, גם מוקדי הנזק ברכב התובעת (בחלק האחורי שמאלי ובדופן) מטים את הכף לכיוון גרסת התובעת, שכן כאשר סמי טריילר פוגע בפרייבט בפינה האחורית שמאלית, שעה שהסמי טריילר בסטיה ימינה, רק אז יכולה להיגרם תנועת הסיבוב שמאלה, כפי שנגרם ברכב התובעת. אילו נפגע רכב התובעת מלכתחילה בדלתות - היה נהדף ימינה ולא מסתבסב שמאלה.

לטענת הנתבעת, הנהגת ניסתה להסתיר את העובדה שהגיעה מנתיב השתלבות, שכן בהודעה שנמסרה לתובעת (ת/2), לא נמסרה עובדה זו, ורק בבית המשפט עלה הדבר מצד הנהגת, לראשונה. לכך, טוענת הנתבעת, יש לייחס משמעות, שכן מדובר בסתירה בגרסאות הנהגת. עוד מפנה הנתבעת לכך שהנהגת העידה כי לא ראתה כלל את המשאית לפני האירוע, ולכן אינה יכולה להעיד שהמשאית סטתה לנתיב הנהגת. הנתבעת מבקשת לייחס חשיבות מועטה לעדות בעלה של הנהגת, אשר לא ראה את התאונה. הוא בא להעיד רק על מיקום התאונה, כאשר נושא מיקום התאונה לא קיבל כל התיחסות, מלכתחילה, בגרסת התביעה, ורק בבית המשפט הפך העניין לנושא המרכזי.

לאחר ששמעתי את עדי התביעה ועד ההגנה, ועיינתי בכל חומר הראיות שלפני, הגעתי למסקנות הבאות: התובעת אכן שמה דגש על מיקום התאונה, ובכך ביקשה לסתור את טענת הנתבעת, כי התאונה התרחשה בשל סטית הנהגת שמאלה, אגב השתלבות.

ראשית, אם סברה התובעת כי מקום התאונה הוא לב העניין, היה עליה לצלם את המקום. דווקא הנתבעת היא שהביאה צילומים של המקום במ/1-2 (וזאת - בהתעלם מכך שכנראה קיים גם סרט שצולם על ידי נהג הנתבעת, אך לא ניתן לצפות בו).

שנית, אפילו אקבל את טענת התובעת שהתאונה לא התרחשה בנקודת ההשתלבות, אלא כאשר הכביש כבר היה אחיד, הרי עדיין אין בכך כדי ללמד איזה מכלי הרכב סטה לעבר האחר.

שני הנהגים העידו כי לא ראו זה את זה לפני האירוע. אינני מקבלת את טענת התובעת, לפיה מיקומי הפגיעות מלמדים על סטיה של המשאית ימינה, ואחרת לא ניתן להסביר את הפגיעה ברכב התובעת. זוהי טענה שנטענה בעלמא, ללא תמיכה בעדות מומחה, והרי מדובר בשאלה שבמומחיות.

התוצאה היא, כי לעניין השאלה איזה כלי רכב סטה לעבר האחר - לפני גרסה מול גרסה, ואינני יכולה להעדיף גרסה אחת על פני השניה. אמנם, עדות הנהגת היתה הרהוטה מבין עדויות הנהגים, אך העברית אינה שגורה בפיו של הנתבע, ועל כן אינני מיחסת משמעות לרהיטות. לא אוכל לומר כי אחד משני העדים לא היה אמין (שוב - התעלמתי, כמובן, מקשיי שפה). העד הנוסף מטעם התביעה היה רלוונטי רק למיקום התאונה, וכפי שציינתי - המיקום עדין לא מלמד איזה רכב סטה לעבר האחר, אף אם נסתרת גרסת ההגנה כי סיבת הסטיה היתה השתלבות מצד ימין של הנהגת.

לאור כל האמור, התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת התביעה, ודין התביעה להידחות. בנסיבות העניין - אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו הוא.

ניתן היום, כ"ד בכסלו, תשס"ט (21 בדצמבר 2008), במעמד הצדדים הנ"ל.

____________________

מיכל  ברק??נבו,  שופטת