בתי-המשפט

פסק דין

מבוא

1.                   התובעת, ילידת 30.6.1948, טוענת כי נפגעה בתאונת דרכים שאירעה ביום 14.10.04 בעת שירדה ממכונית מס' 7014009 ונפלה. הנתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע"), בעלה של התובעת, נהג ברכב בעת התאונה והנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") היא מבטחת הרכב.

2.                   הנתבעת חולקת על כך שהתאונה אירעה וטוענת כי התובעת לא נפגעה באופן המתואר על ידה.

3.                   הצדדים חלוקים גם באשר להערכת נזקי התובעת. לבקשת התובעת מונה ד"ר עמוס פייזר מומחה רפואי בתחום האורטופדיה. הוא  קבע לתובעת נכות צמיתה של 5% ונכות זמנית למשך חודשיים וחצי. בעוד שהתובעת רואה הנכות כנכות הגורעת מכושר ההשתכרות סבורה הנתבעת כי אין לנכות משמעות.

4.                   במהלך ניהול ההליכים הייתה בין הצדדים מחלוקת נוספת שהתייחסה לתקופת אי הכושר. התובעת טענה בכתב התביעה כי הייתה לה תקופת אי כושר למשך 443 ימים בהסתמך על תעודת אי כושר שניתנה לה. אף שהמומחה שלל זאת עמדה התובעת על טענתה. לימים התייצב הרופא שנתן את תעודת אי הכושר בבית המשפט והסביר כי מקור התעודה הוא טעות וכי התובעת ידעה זאת. בסיכומים לא עמדה התובעת על טענה זו אך כפי שאפרט להלן להתנהלות זו, המתווספת לעניינים אחרים, יש משקל בין השיקולים להביאו למסקנה אליה הגעתי – לפיה יש לדחות את התביעה.

נסיבות אירוע התאונה

5.                   בכתב התביעה תיארה כאמור התובעת כי בעת שיצאה מהרכב נפלה.

6.                   בדברים שנמסרו למומחה, ד"ר פייזר, המפורטים בחוות דעתו נכתב כי ביום 14.10.04 הייתה התובעת מעורבת בתאונת דרכים. בעת שיצאה מן המכונית ושתי שקיות בידיה, רגלה נתפסה בחגורת הבטיחות והיא נפלה. למחרת, כך נכתב, פנתה התובעת לקופת חולים בעקבות כאבים בברך ובקרסול שמאל. בוצעו צילומי רנטגן וזוהה שבר.

7.                   בתצהיר העדות הראשית שהגישה התובעת היא מתארת כי ביום 14.10.04 נסעו היא ובעלה במכוניתם מהסופרמרקט לביתם. כאשר הגיעו, רצתה לרדת מהמכונית, החזיקה שקיות סופרמרקט בידיים וכאשר התחילה לצאת, רגל שמאל נתפסה בחגורת הבטיחות, רגל ימין הייתה בחוץ והיא נפלה וקיבלה מכה חזקה בברך ימין וקרסול שמאל נשבר. היא מוסיפה שהדבר היה בערב, היא לא חשבה שהרגל נשברה אלא התעקמה ובעלה הניח קרח. למחרת לאחר שהרגל התנפחה וכאבה פנתה לקופת חולים עם בעלה וקיבלה טיפול רפואי.

8.                   בחקירה הנגדית היא נשאלה מדוע לא הודיעה לחברת הביטוח על התאונה וזאת כאשר היא עובדת בסוכנות לביטוח. לדבריה התקשרה למעסיקה טרלצקי וסיפרה לו (עמ' 8, ש' 25-28). היא לא ידעה להסביר מדוע לא נמסרה הודעה לנתבעת (עמ' 8, ש' 29). בהמשך החקירה הנגדית נשאלה התובעת על ידי בית המשפט לעניין הפנייה המאוחרת לחברת הביטוח. התובעת השיבה שלא ידעה 'שצריך ללכת לביטוח ואחרי אולי חצי שנה מישהו אמר לי את קיבלת כסף מביטוח הרכב משהו, אני אמרתי מה אני יכולה לקבל, אמרו לי בטח זאת תאונת דרכים למה את לא קיבלת, אמרו לי לכי לעו"ד זה כל הסיפור (עמ' 10, ש' 19-22). כאשר עומתה שוב עם דבר עבודתה במשרדו של סוכן ביטוח היא אמרה שמי שאמר לה שהיא יכולה לקבל כסף מביטוח הרכב היה המעסיק טרלצקי (עמ' 11, ש' 1-2).

9.                   באשר לאירוע התאונה אמרה התובעת כי זו הייתה 'משהו משש עד שמונה' (עמ' 12, ש' 10). בהמשך אמרה כי התאונה אירעה בשעת ערב וכי היה חשוך (עמ' 12, ש' 18-21). כאשר נאמר לה שבאישור המשטרה כתוב שהתאונה הייתה בשעה 16:00 היא השיבה 'אני לא זוכרת, אני יודעת שלא היה אור, לא היה שחור שחור אבל לא היה אור' (עמ' 12, ש' 24). בהמשך היא אמרה 'עבר כל כך הרבה זמן ואולי אני לא זוכרת טוב ואולי לא היה חושך, ארבע שנים לפני אני לא זוכרת מה היה ב- 14 לאוקטובר' (עמ' 13,ש' 3-4). עוד היא אמרה כי אולי האירוע היה בשעה מוקדמת יותר ואולי באותו יום עבד בעלה של התובעת עד השעה שתיים ולא כרגיל (עמ' 13, ש' 6-7).

10.               התובעת נשאלה לגבי הביקור אצל הרופאה, ד"ר מרינה קוסקין. באותו ביקור נרשמה סיבת הביקור כמחלה ולא כתאונת דרכים. בתשובה לשאלה בעניין זה אמרה התובעת כי סיפרה לרופאה שנפלה מהאוטו (עמ' 14, ש' 6-7). מייד לאחר מכן היא שינתה את תשובתה ואמרה 'אני לא זוכרת מה אמרתי לרופא. אולי לא אמרתי אוטו' (עמ' 14, ש' 9). בהמשך החקירה אמרה התובעת כי לד"ר דוד כהן, האורטופד שבדק אותה, היא סיפרה שנפלה מהאוטו (עמ' 14, ש' 22) וכי סיפרה לו כל מה שקרה בעת שעשה לה גבס (עמ' 15, ש' 29). התובעת תיארה כי קופת החולים שלחה אותה למשטרה בגלל שמדובר בתאונת דרכים. מייד לאחר מכן כאשר נמסר לה כי הלכה למשטרה זמן רב לאחר התאונה ולא 'ישר' כפי שאמרה (עמ' 15, ש' 3-4) היא השיבה כי אינה זוכרת מתי הלכה למשטרה (עמ' 15, ש' 9). כאשר עומתה התובעת עם הרישום שערך ד"ר כהן שלא כולל ציון כי מדובר בתאונת דרכים היא השיבה כי הדבר לא יכול להיות (עמ' 15, ש' 25) ובהמשך הוסיפה כי אינה יודעת מדוע הדבר לא נרשם. היא שבה ואמרה 'אני סיפרתי לו את כל הסיפור ביום שהוא עשה לי גבס (עמ' 16, ש' 24).

11.               העד הנוסף לאירוע, הנתבע, שהוא בעלה של התובעת, לא מסר תצהיר עדות ראשית. בחקירתו בבית המשפט הוא  תיאר שכאשר הגיעו הביתה לאחר סיום הקניות, הסלים היו בתא המטען וחלק – שתי שקיות מתחת לרגליים של התובעת. הוא יצא והלך להוציא את סלי הקניות מתא המטען ולפתע שמע שאשתו קוראת לו. הוא הגיע וראה ש'הרגל שלה בתוך האוטו והחגורה קשרה על הרגל ושקית אחת בחוץ, שקית שנייה בתוך האוטו והברך שלה על הרצפה' (עמ' 28, ש' 24-29). לדבריו, הוא עזר לאשתו לצאת מהאוטו ולהגיע הביתה. בלילה החלה לסבול מכאבים חזקים ולמחרת הלכו לטפול רפואי.

12.               העד נשאל מדוע לא הודיע לנתבעת על המקרה והשיב כי לא חשב שמדובר בתאונת דרכים כי לא נהג באותו הרגע (עמ' 32, ש' 10) אך הסכים שביום המחרת כבר ידע שצריך להודיע למשטרה (עמ' 32, ש' 17).  באשר לשעת התאונה אמר העד כי 'בסביבות חמש, חמש וחצי אולי בארבע וחצי אני לא זוכר' (עמ' 33, ש' 14). הוא ציין כי היה עוד אור אבל פחות. כאשר נשאל מדוע אשתו אמרה שזה היה בחושך הוא השיב 'אולי מהכאבים  האלה חושך זה באמצע שמש אבל אני זוכר שזה היה בסביבות חמש וחצי' (עמ' 33, ש' 22). העד הוסיף כי באותו יום עבד עד השעה 16:00 או אולי עד 15:00 ולאחר ששב הביתה טייל עם הכלב משך 20 דקות חצי שעה. בהתחשב בכך הוא נשאל האם התאונה לא הייתה צריכה להתרחש בשעה 17:30 בעוד שאשתו אמרה שהייתה בשעה 16:00 והוא השיב כי אינו זוכר בדיוק (עמ' 35, ש' 9).

13.               עניין תיאור הנסיבות נדון גם בחקירתם של שני הרופאים שטיפלו בתובעת בסמוך לאחר המקרה, ד"ר קוסקין וד"ר כהן. ד"ר כהן העיד כי הוא מקפיד לרשום את סיבת הפנייה (עמ' 48, ש' 21-22) ומתעניין במעורבות של רכב ואף מתעד אותה (עמ' 48, ש' 29-30). באשר למה שאירע באותו ביקור ביום 15.10.04 הוא ציין כי התובעת הייתה נזעקת ולא ניתן היה לשוחח עמה (עמ' 49, ש' 31).  עדות דומה ניתנה על ידי ד"ר קוסקין שהעידה כי היא מקפידה לרשום מעורבות של רכב בפגיעה (עמ' 53, ש' 9-10) והסבירה כי כאשר רשמה בסיבת הפניה מחלה – הסיבה הייתה לכך שלא שמעה מהחולה שהפגיעה קרתה כתוצאה מתאונת דרכים וכי אם הייתה שומעת על מעורבות רכב,  הייתה רושמת זאת (עמ' 53, ש' 25-28).

14.               עניין נוסף שעלה בחקירת ד"ר כהן היה ההערכה מתי אירעה החבלה. ד"ר כהן, אורטופד, ציין כי הפגיעה של התובעת אירעה בסמוך לביקור שלה בקופת החולים וכי 'היא נפצעה ומייד באה אליו' (עמ' 49, ש' 16-17). הוא התקשה להאמין כי החבלה אירעה יום קודם, כפי שעולה מגרסת התובעת (עמ' 49, ש' 20-21). לדבריו הפציעה נראתה כאילו נגרמה 'עכשיו'. בעוד שלגרסת התובעת מסרה לו על נסיבות אירוע התאונה באותו ביקור עדותו של ד"ר כהן הייתה כי התובעת הייתה הסטרית ואי אפשר היה לדבר איתה (עמ' 50, ש' 1-2). בתשובה לשאלה האם יתכן כי התאונה אירעה בערב שלפני כן והתובעת הגיעה אליו ביום המחרת השיב הרופא כי 'לא נראה ככה' (עמ' 51, ש' 12).

עניין אי הכושר

15.               אף כי שאלת אי הכושר אינה קשורה באופן ישיר להערכת הראיות ומהימנות גרסת התובעת אלא עניינה שומת הפיצויים מצאתי להידרש לשאלה זו כבר בשלב הנוכחי משום שלטעמי, כפי שאפרט להלן, יש בה כדי להשליך גם על ממצאי המהימנות.

16.               ד"ר פייזר בדק את התובעת כמומחה מטעם בית המשפט והוא מתאר כי נגרם לה שבר בקצה הדיסטלי של הפיבולה משמאל והיא טופלה בגבס קצר שהוסר לאחר ששה שבועות. לאחר מכן טופלה בפיזותרפיה. עוד מציין המומחה כי התובעת הייתה בחופשת מחלה מיום האירוע הנטען, 14.10.04 ועד ליום 30.12.04.

17.               התובעת העבירה למומחה שאלות הבהרה ובין היתר הציגה בפניו אישור מחלה שערוך על ידי ד"ר דוד כהן למשך 443 ימים וביקשה שהמומחה ייאשר את נכונותו של האישור. עוד התבקש המומחה להתייחס לשאלת המשמעות התפקודית של הנכות.

18.               המומחה השיב כי נראה לו תמוה שניתן אי כושר לעבודה ל- 443 ימים וכי לדעתו לאור היקף הפציעה אי הכושר היה עד ליום 30.12.04 וככל הנראה מדובר בטעות הקלדה.  עוד הוא הוסיף כי לא התרשם מקושי בתפקוד יום יומי אלא רק ממגבלה בקרסול שמאל. המומחה פירט את הנכויות הזמניות: מיום התאונה עד 30.12.04 – 100%  ומיום 31.12.04 עד 31.3.05 -  20%.

19.               לימים הגיע ד"ר כהן, שעל סמך האישור שנתן הועלתה טענת אי הכושר למשך 443 ימים, לבית המשפט והבהיר כי מדובר באישור שניתן בטעות לתובעת לאחר שהוקלדו בו מועדים שגויים וכי הדברים נאמרו לתובעת עוד בעת שפנתה אליו לזמנו לעדות. חרף הדברים האלה הוסיפה התובעת וטענה עד למועד עדותו של ד"ר כהן לקיומו של אי כושר ממושך בהסתמך על אישור שלדברי הרופא אמר לה שאינו נכון.

הערכת הראיות

20.               כמפורט לעיל, התביעה נשענת על עדותם של שני עדים, התובעת ובעלה, לגבי התרחשותו של האירוע. בעוד שהתובעת מבקשת לקבל את גרסתם סבורה הנתבעת כי מדובר בגרסה שקרית וכי התובעת לא נפגעה באופן הנטען על ידה.

21.               במחלוקת בין הצדדים הגעתי למסקנה כי לא ניתן לראות בתובעת כמי שעמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי נפגעה בתאונת דרכים שנגרמה עקב השימוש ברכב. מסקנה זו נשענת על התרשמותי מעדות התובעת שהייתה בעייתית באופן שמקשה להתבסס עליה או על עדות בעלה כעדויות יחידות לאירוע.

22.               בנוסף לרושם הכללי שנותר מעדות זו – עלה כי גם במספר היבטים התעוררו תהיות באשר לגרסאות התובעת ובעלה באופן שתומך במסקנה כי לא ניתן לראות את התובעת כמי שעמדה בנטל המוטל עליה להראות כי נפגעה בתאונת הדרכים.

פער הזמנים שבין החבלה לבין הביקור בקופת החולים

23.               התובעת פנתה לטיפול רפואי רק ביום המחרת. המועד שבו התקבלה בקופת חולים היה ביום ששי, 15.10.04 בשעה 10:55 בעוד שהתאונה אירעה בשעות אחר הצהריים או הערב ביום שלפני כן. לפי עדותו של ד"ר כהן סביר שהתאונה אירעה בסמוך לשעה שנבדקה על ידו והוא הגדיר את האפשרות כי התאונה אירעה יום קודם, כפי שהתובעת טוענת, כלא סבירה.

24.               זאת ועוד, התובעת ובעלה תיארו כאבים עזים במהלך הלילה. תיאור זה אינו מתיישב עם הגעה לקופת החולים רק בשעה 10:55 ביום המחרת ולא פנייה מוקדמת יותר לטיפול רפואי.

25.               לא מצאתי ממש בטענות התובעת כי לא ניתן לסמוך על רישומי ד"ר כהן. התרשמותי מעדותו הייתה שונה וכי הטעויות שאותן טעה כביכול הרופא ברישומים שונים אינם מצביעים על חוסר מהימנות גרסתו או על חוסר אמינותו של הרישום.

תיאור התאונה בפני הרופאים

26.               מתוך עדותם של ד"ר קוסקין וד"ר כהן עלה כי לא נמסר להם דבר על כך שהתובעת נחבלה באירוע שבו מעורב רכב וכך נרשם בתיאור האירוע כי מדובר ב'מחלה'. הרופאים אף מסרו בעדותם כי ככל שהיו יודעים על מעורבותו של רכב היו מציינים עובדה זו. עדותה של התובעת בנושא זה, כפי שסקרתי לעיל, הייתה רחוקה מלהניח את הדעת. מכל מקום, גם אם נקבל את גרסתה, הרי שהתובעת העידה מפורשות ומספר פעמים כי לד"ר כהן נתנה תיאור מדויק איך אירעה התאונה. תיאור זה אינו מתיישב עם היעדרו של רישום מתאים ועם עדותו של ד"ר כהן כי התובעת הייתה במצב כזה שלא הייתה יכולה למסור שום מידע.

27.               התובעת טענה בהקשר זה כי אינה צריכה להיות מודעת לדקויות של הגדרת תאונת דרכים ואולם איני סבור כי די בכך כדי להסביר את הסתירות שנפלו בעניין זה. התובעת העידה פוזיטיבית באופן שהתרשמתי כי הבינה במדויק מה היא נשאלת כי סיפרה לד"ר כהן מה אירע. עוד עלה מעדות הרופאים כי בכל מקרה שבו מעורב רכב, במידה כזו או אחרת, בתאונה הדבר נרשם. היעדרו של רישום שולל את גרסת התובעת.

השעה שבה אירעה התאונה

28.               מתוך תיאור הראיות שלעיל עלה כי גרסאות התובעת ובעלה לגבי שעת האירוע היו שונות. התובעת תיארה כי התאונה הייתה בערב (סעיף 3 לתצהיר); בהמשך הזכירה שהתאונה הייתה בין השעות 18:00 ל- 20:00 ולאחר מכן כי היה חשוך. בעלה העיד על שעה מוקדמת יותר ולדבריו היה 'עוד אור אבל פחות' (עמ' 33, ש' 18). בהמשך הוא עומת עם הקושי ואז השיב כי אולי אשתו סברה שחושך בשל הכאבים. הסבר זה, אין צורך להרחיב, אינו מתיישב עם הפנייה מאוחרת לטיפול. השוואת גרסאות אלה לגרסה שנמסרה באישור המשטרה  כי התאונה אירעה בשעה 16:00 תומכת במסקנה לעניין חוסר מהימנות גרסאות התובעת ובעלה.

אי הכושר

29.               זאת ועוד, גם האירועים המתייחסים לתקופת אי הכושר מעמידים בספק את שאלת מהימנותה של התובעת. הניסיון להשתמש באישור מחלה מוטעה בו נרשמה בדיעבד תקופת אי כושר של 443 ימים שעה שמעדות הרופא היה ברור כי מדובר בטעות וכי בשלב כזה או אחר הדבר נאמר לתובעת - אף היא אינה מניחה את הדעת.

אי מסירת הודעה לחברת הביטוח

30.               אין חולק כי התובעת או בעלה לא מסרו הודעה לנתבעת על אירוע המקרה עד להגשת כתב התביעה. בהתחשב בגרסאות שניתנו לפיהן הופנתה תשומת לבם ביום שלאחר האירוע כי מדובר בתאונת דרכים (עמ' 32, ש' 18) ובכך שהתובעת עבדה במשרדו של סוכן ביטוח קשה לקבל את הגרסה כי התובעת ובעלה לא חשבו שכך צריך לעשות.

הערכת הראיות - סיכום

31.               כמפורט לעיל, הגם שבחלק מהנושאים מדובר בסתירות או תהיות בנושאים שאינם מרכזיים, כאשר מדובר בתאונה שהעדים לה הם אשה ובעלה, הנפגעת והמבוטח, ללא ראיות חיצוניות התומכות בגירסתם, יש לנקוט משנה זהירות. לעניין זה יפים הדברים שנכתבו על ידי כב' השופטת נתניהו:

"קל הדבר ביותר להציג גרסה כללית. אך אמינותה של גרסה כללית נבחנת בפרטיה. כאן חשיבותה של החקירה הנגדית, החודרת פנימה לפרטי הדברים. כשאלה מופרכים נופלת הגרסה הכללית. "

ע"א 463/89 - האפוטרופוס על נכסי נפקדים נ' חסנה עלי סארי שדידה, פ"ד מה(5), 857 , 864-865 (1991).

סיכום

32.               התביעה נדחית.

33.               התובעת תשלם לנתבעת שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט (שניהם ביחד) בסכום של 7,500 ¤ בתוספת מס ערך מוסף.

ניתן היום כ"ד בכסלו, תשס"ט (21 בדצמבר 2008) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תעביר את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.