בתי הדין לעבודה

פסק דין

תביעה זו עניינה תשלום פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי מחלה וכספי תגמולים צבורים.

רקע עובדתי

1.         התובע עבד בשירות הנתבעת מיום 1.6.99 ועד ליום 30.5.05 כפועל במחלקת ייצור.

2.         הנתבעת הינה חברה העוסקת בייצור בקבוקים ומיכלים מפלסטיק.

3.         התובע התפטר מעבודתו.

4.         הנתבעת העבירה לידי התובע סך של 16,094 ¤ כפיצויי פיטורים. לטענתה, כמחווה של רצון טוב ולפנים משורת הדין. לדבריה, מסרה בידי התובע כתב לשחרור כספי התגמולים.

5.         הצדדים חלקו בעניין היקף עבודתו של התובע אצל הנתבעת ובעניין נסיבות סיום עבודתו, אם מקימות לו זכאות לפיצויי פיטורים, אם לאו. תביעות התובע להפרשי פיצויי פיטורים, הפרשי פדיון חופשה והפרשי דמי מחלה נובעות מהמחלוקת בעניין היקף המשרה.

סיום העבודה

6.         התובע טען, כי עבד כפועל במחלקת היצור במפעל ונאלץ להתפטר בשל מצבו הבריאותי. לדבריו, הוא סובל מדלקות במפרקים הגדולים, נפיחות וכאבים במפרקים הקטנים, סכרת, יתר לחץ דם והשמנת יתר. לטענתו, בשל מצבו הרפואי לא יכול היה להמשיך בעבודתו וגם כאשר הוצעה לו עבודה בישיבה, ניסה לעבוד בישיבה אך לא יכול היה לעשות כן.

            עוד טען התובע, כי ועדה רפואית לקביעת זכאות לגימלת נכות מהמוסד לביטוח לאומי העמידה את נכותו על שיעור של 75%.

7.         הוראות סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963 קובעות -

"התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן משפחתו, ולאור הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין היתה סיבה מספקת להתפטרות - רואים לעניין פיצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים".

8.         הנתבעת טענה, כי התובע לא המציא תעודה רפואית של רופא תעסוקתי המעידה על כך שאין הוא מסוגל להמשיך ולעבוד בשירותה. הנתבעת גם הכחישה כי עבודתו של התובע היתה עבודה פיזית קשה.

            עוד טענה הנתבעת, כי הציעה לו עבודה בישיבה אך התובע סירב לה.

9.         התובע הודה, כי לא המציא מסמך מרופא תעסוקתי ואולם בפני הוצגו מסמכים מהם עולה, כי התובע סבל מכאבים במפרקים ומבעיות רפואיות נוספות אשר מנעו ממנו לעבוד  וזאת במשך תקופה ארוכה אשר בגינה אף שילמה לו הנתבעת דמי מחלה.

            עוד עולה מן המסמכים שהוצגו בפני, כי ממועד סיום עבודתו ולמשך תקופה של 10 חודשים, נקבעה לתובע על ידי המוסד לביטוח לאומי דרגת אי כושר בשיעור של 75%.

            מעדות התובע, עולה, כי ניסה לעבוד בישיבה אצל הנתבעת, אולם לא היה מסוגל לעשות כן.

10.        הלכה פסוקה היא, כי במקרים בהם עצם מחלת העובד או השפעת מחלתו על כושר עבודתו אינם שנויים במחלוקת, אין בהכרח חובה להמציא תעודה רפואית.

            בענייננו, קביעת המוסד לביטוח לאומי כי דרגת אי הכושר של התובע במועד סיום עבודתו הועמדה על שיעור של 75%, מעידה על כך כי במועד זה לא היה התובע יכול להמשיך בעבודתו מסיבות רפואיות (ראה בעניין זה - דב"ע לב/28-3  תבורי בע"מ - משה תורג'מן פד"ע ד' 64, 67).

            בנסיבות אלה, אין בעובדה שהתובע לא המציא אישור רופא תעסוקתי כדי לפגום בטענתו כי התפטר בשל כך שלא יכול היה להמשיך לעבוד, ואין בה כדי לפגוע בזכאותו לפיצויי פיטורים בגין כך. בנסיבות אלה, המסקנה היא, כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים.

היקף עבודתו של התובע

11.        לטענת התובע, עבד בהיקף של 100% משרה וזאת במשך 5 ימים בשבוע - 8 שעות ביום. התובע תמך טענתו באישור מעסיק למוסד לביטוח לאומי, שם ציינה הנתבעת כי התובע עבד בהיקף משרה מלאה.

            לטענת הנתבעת, עבד התובע בהיקף של 6 שעות ביום בלבד.

12.        מעדותו של מנהל הנתבעת עולה כי באישור מעסיק למוסד לביטוח לאומי אישר שהתובע עובד בהיקף של 100% משרה. כן אישר שהתובע עבד 5 או 6 ימים בשבוע כאשר המפעל עובד בשתי משמרות יום או לילה.

            גירסה זו עולה לכאורה בקנה אחד עם טענת התובע לפיה עבד 8 שעות ביום ושעות נוספות עד כי לעיתים עבד 11.5 שעות ביום. לטענת התובע נהג לחתום בכרטיס מגנטי.

13.        הנתבעת לא הציגה כרטיס נוכחות בעבודה. עובדה זו והרישום שהעבירה הנתבעת למוסד לביטוח לאומי המעיד על עבודה במשרה מלאה, יכולים להביא למסקנה הלכאורית כי דין טענת התובע בעניין זה - להתקבל.

אלא שעיון במסמך "אישור מעסיק לביטוח הלאומי" מעלה כי הדיווח מתאים לחודש מרץ 2003. בעוד שעיון בריכוז תלושי השכר (נספח א' לתצהיר הנתבע) מעלה, כי היקף העסקתו החודשי הממוצע של התובע בשנת 2004, עמד על 149 שעות היינו, 80% משרה. תחשיב זה מבוסס על שכרו החודשי של התובע (בצירוף תשלומים בגין חופשה וחג) ועל העובדה שאין לגביה חולק, כי שכרו של התובע עמד על שכר המינימום (17.93 ¤ לשעה).

14.        הצדדים לא הביאו בפני את היקף העסקתו של התובע בכל תקופת עבודתו ולמעט שנת 2004 אין בפני נתונים מדוייקים. לאור האמור, זכאי התובע לתשלום פיצויי פיטורים על פי הנתונים שהובאו בפני, בסך של 16,029.42 ¤. התשלום ששילמה הנתבעת עולה במעט על שיעור זה ודין תביעת התובע ברכיב זה - להידחות.

15.        באשר להפרשי פדיון חופשה - התובע עבד אצל הנתבעת במשך 6 שנים. בגין משרה מלאה היה זכאי התובע לתשלום 64 ימי חופשה. משעבד התובע בהיקף של 80% משרה, זכאי הוא לתשלום בעבור 54.4 ימים. התובע העמיד תביעתו על 12 ימי חופשה בלבד ואילו מהמסמך שהמציאה הנתבעת עולה כי שילמה שוויים של 20 ימי חופשה (על פי 80% היקף משרה, סך של 2,274). משכך, משעל פניו זכאי התובע לסכומים העולים על הסכום הנתבע על ידו מחד (שכן הנתבעת לא הציגה מסמכים המצביעים על תשלומים נוספים), ומשהעמיד תביעתו על סך של 2,040 ¤ בלבד, זכאי הוא לסכום זה במלואו.

16.        באשר לדמי המחלה - התובע טען כי הוא זכאי לתשלום בגין 69 ימי מחלה. לדבריו, קיבל תשלום בעבור 48 ימים. הנתבעת טענה כי יש לקחת בחשבון יומיים נוספים שבגינם אין לשלם בשל היותם היום הראשון למחלה (פעמיים). הנתבעת טענה כי על פי היקף משרה של 75% זכאי התובע לתשלום בעבור 50 ימים בלבד (כולל הימים הראשונים).

משנקבע לעיל כי היקף משרתו של התובע עומד על שיעור של 80%, זכאי הוא לתשלום בעבור 55.2 ימי מחלה (בהיקף של 8 שעות). היינו להפרש בגין 5.2 ימים. לפיכך, זכאי התובע לסך של - 5.2 ימים * 8 * 17.93 ¤ * 75% (שיעור תשלום ימי המחלה) =559.4 ¤.

אחרית דבר

17.        לאור כל האמור, תביעת התובע להפרשי פיצויי פיטורין - נדחית.

הנתבעת תשלם לתובע כדלקמן -

א.         הפרשי פדיון חופשה בסך של  2,040 ¤,

ב.         הפרשי דמי מחלה בסך של 559.4 ¤.

סכומים אלה ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.5.05 ועד לתשלום המלא בפועל.

כמו כן תמסור הנתבעת בידי התובע מכתב לשחרור כספי התגמולים וזאת תוך 7 ימים.

בנסיבות העניין ומשיוצג התובע על ידי הלשכה לסיוע משפטי - יישא כל צד בהוצאותיו.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום.

ניתן היום כ"ד בכסלו, תשס"ט (21 בדצמבר 2008) בהעדר הצדדים.