בתי הדין לעבודה  

פסק דין

1.         בפני תביעתה של גב' לאה מגר (להלן – "התובעת")  להכרה באירוע מיום 26/6/06 כ"תאונת עבודה" ובכאבי הצוואר מהם סובלת התובעת כ"מחלת מקצוע" או על פי תורת המיקרוטראומה.

2.         הנתבע דחה את תביעת התובעת בטענה, כי לא הוכח אירוע תאונתי ביום 26/6/06 או בכל תאריך סמוך לו, הקשור לעבודת התובעת ואשר גרם לה לפגיעה הנטענת בעמוד השידרה הצווארי.

3.         כן טוען הנתבע כי כאבי הצוואר מהם סובלת התובעת אינם בבחינת פגיעה על פי הלכת המיקרוטראומה, מאחר ועבודת התובעת כאחות סיעודית היתה עבודה מגוונת ולא היו כרוכות בה תנועות חוזרות ונשנות.

4.         בדיון שהתקיים בפני ביום 6/10/8, ולאחר שהתובעת העידה בפני, קיבל ב"כ התובעת את המלצת בית הדין והעמיד את התביעה רק על עילה של מיקרוטראומה, והצדדים התבקשו להגיש סיכומיהם בשאלה זו.

5.         סיכומי התובעת התובעת התקבלו ביום 4/11/08 וסיכומי הנתבע ביום 27/11/08.

6.         התובעת טוענת בסיכומיה כי הצליחה להוכיח שהיא מבצעת פעולות פיזיות קשות ויומיומיות בתנוחות קשות, וזאת לאורך 13 שנים.

התובעת טוענת כי ביצעה פעולות גוף הזהות במהותן, והחוזרות על עצמן ובכך עומדת היא בדרישות הפסיקה, הן מבחינת המאמץ, המשקל והתנועה עצמה, ועל כן יש למנות מומחה רפואי מטעם בית הדין שיבחן את הקשר הסיבתי הרפואי בעניינה.

7.         לביסוס טענותיה מפנה התובעת לחוות דעתו של ד"ר רובינסון, מומחה אורטופד מטעמה שבדק אותה וחיווה דעתו כי קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתה לבעיות הרפואיות מהן היא סובלת כיום.

8.         הנתבע בסיכומיו דוחה את גרסת התובעת. לטעמו לא הוכחו תנועות חוזרות ונשנות בעבודת התובעת המבססות את הלכת המיקרוטראומה בעניינה, והמחלות מהן היא סובלת התפתחו על רקע מצבה הבריאותי הבסיסי ללא קשר לעבודתה.

הכרעה

9.         הלכה פסוקה היא, כי על מנת להכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה בדרך של בעילה של מיקרוטראומה, יש להוכיח קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. הפגיעות הזעירות הינן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות. התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא 'זהות במהותן' כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות להיות חוזרות ונשנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודתה של התובעת. (עב"ל  313/97 המוסד לביטוח לאומי נ' אשר יניב, פד"ע ל"ה, 529, בעמ' 533).

10.       יתר על כן, יש לאבחן בין רצף של תנועות זהות או דומות, לבין תנועות שונות ומגוונות, חסרות רצף  עב"ל 175/03 סויסה נ' המוסד לביטוח לאומי, טרם פורסם, ניתן ביום 26.10.04 וכן עב"ל 1012/00 שבח נ' המוסד לביטוח לאומי, טרם פורסם, ניתן ביום 28.7.02)

11.        כפי שניתן לראות בפסיקה, בית הדין הארצי איבחן בין סדרה של פעולות זהות או דומות במהותן לבית פעולות שונות ומגוונות -  פעולות שונות ומגוונות אינן יכולות להילקח בחשבון כמובילות לביסוס הלכת המיקרוטראומה. ( ראה פס"ד סויסה לעיל).

12.       כעת נבחן עתה את הפעולות שביצעה התובעת במסגרת עבודתה והאם עומדות הן בדרישות הפסיקה לעניין מיקרוטראומה.

במהלך עדותה בפני, בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 6/10/08, תיארה התובעת את עבודתה כדלקמן:

"...העבודה כוללת הרמת מטופלים, הורדה מהמיטה, רחצה, האכלה, הרמת מזרונים. זו עבודה פיזית קשה יום יומית, העבודה היא 9 שעות ביממה.

זה מצריך טיפול רצוף ועבודה פיזית קשה.

יש חולים שהם לא קשישים, אבל יש לנו יחידת מונשמים.  כל שעתיים יש להרים את החולה, לשנות את התנוחה.

המחלקה מורכבת מ- 60 מטופלים, במשמרת בוקר יש צוות יותר גדול – 4 אחיות, ובמשמרת לילה יש 3 אחיות.

ישנה גם חלוקת תרופות. יש מטופלים מסויימים שיש להרימם מעט על מנת לתת להם את התרופה.

בכל מצב יש צורך בהרמה ובזוויות שונות.

אני רוב הזמן נמצאת בפעילות, ואני נמצאת בתחנת אחות פחות משעה במשמרת.

רוב הזמן יש צלצולים של לחצני המטופלים."

            כפי שניתן לראות מדובר בעבודה המחייבת ביצוע מטלות מגוונות ושונות הן מבחינת המאמץ, הן מבחינת התנועה עצמה והן מבחינת המשקל.

13.        עבודתה של התובעת אמנם דרשה מאמצים פיזיים מרובים לרבות הרמת משקל כבד- הרמה והורדת חולים מהמיטה, רחיצתם, הרמת מזרנים, האכלת חולים, כל הפעולות הללו הצריכו התכופפויות,הפעלת מאמץ וכוח פיזי. אך, הפעולות הללו לא היו זהות במהותן ולא פעלו בזו אחר זו כפעולה מזיקה על מקום מוגדר בגוף, עד שבסוף נוצר נזק מצטבר.

14.        יפה לעניין זה קביעתו של בית הדין הארצי כי "השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים' לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים...". (מזרחי אליעזר - המוסד לביטוח לאומי פד"ע י"ט 538).

15.        לכך מתווספת פסיקתו של בית הדין הארצי כי כאשר מדובר בפגיעות גב, נדרשת רמת הוכחה מחמירה יותר (ראו דב"ע נד/111-0 בן משה נ' המוסד לביטוח לאומי):

"ידיעת דיינים היא, כי אחוז גדול של האוכלוסייה בגיל העבודה סובל מכאבי גב. יש לדרוש אפוא שהמבוטח יביא הוכחה ברורה לכך, שכאבי הגב קשורים לאירוע שקרה בעבודה. אחד מן היסודות להוכחה כזאת הוא, הודעה מיידית לרופא, כי המבוטח סובל מכאבי גב והם הופיעו בעת בצוע פעולה בעבודה."

16.        מהמקובץ עולה, כי התובעת לא הניחה תשתית עובדתית המצדיקה מינוי מומחה על פי תורת המיקרוטראומה, ומכאן שהתביעה נדחית.

17.        אין צו להוצאות.

ניתן היום כ"א בכסלו, תשס"ט (18 בדצמבר 2008) בהעדר הצדדים

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

001911/08בל 734 מתי אזולאי