מיכאל קדרון                                                                                      המערער

-

1. שמירה וביטחון בע"מ

2. תדיראן מערכות אלקטרוניות בע"מ                                           המשיבים                                         

בפני: הנשיא סטיב אדלר, השופט עמירם רבינוביץ, השופטת רונית רוזנפלד

          נציג עובדים מר יהודה בן הרוש, נציג מעבידים מר אורן צבי שחור

בשם המערער: עו"ד אלכסנדר ספינרד

בשם המשיבה 1: עו"ד עמיר לוי

בשם המשיבה 2: עו"ד גליה קלינמן

פסק דין

1.   לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל- אביב (השופטת דינה אפרתי; עב 7806/02) אשר דחה את תביעת המערער. בית הדין האזורי הגיע למסקנה, כי מעסיקתו הבלעדית של המערער, בכל הזמנים הרלוונטיים לתובענה זו, הייתה המשיבה 1 (להלן: "חברת השמירה"). בשל כך, ומשהמערער לא היה עובד המשיבה 2 (להלן: "תדיראן") הפסקת שיבוצו של המערער בתדיראן איננה בגדר "פיטורים". עוד קבע בית הדין, כי המערער לא פוטר מעבודתו בחברת השמירה, אלא נטש את עבודתו בחברה, וכי במשך תקופה ארוכה ניתק עמה כל מגע, על אף שזו הייתה נכונה לשבץ אותו במקום אחר. בית הדין הוסיף עוד ודחה את טענת המערער לפיה פיטוריו נעשו בניגוד להוראות חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל תקין), התשנ"ז – 1997.

בית הדין האזורי לא מצא מקום לדון בטענותיו של המערער, כי קיים קשר כלשהו בין הפסקת שיבוצו כשומר בתדיראן לבין מצבו הרפואי והנפשי הנטען של המערער, שאף הוא לא הוכח בפני בית הדין האזורי. על סמך כל האמור, נדחתה תביעתו של המערער על כל רכיביה. המערער חויב בשכר טרחת עו"ד של כל אחת מהמשיבות בסך של 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

2.   לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור, ולטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. פסק דינו רחב היריעה של בית הדין האזורי הינו פסק דין מבוסס היטב בממצאיו העובדתיים ובמסקנותיו המשפטיות. אי לכך, הרינו מאשרים את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב –1991. על האמור בפסק הדין נוסיף מספר הערות משלנו.

3. עיקר ערעורו של המערער מכוון נגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי. הלכה פסוקה היא, כי הערכאה הדיונית היא זו ששמעה את העדים והתרשמה מהם ומחומר הראיות שהובא לפניה, ובהעדר טעם משפטי המצדיק זאת, לא יתערב בית דין של ערעור בקביעותיו העובדתיות של בית הדין קמא (ע"ע 239/03 מרים אסמר - עירית חיפה, (לא פורסם, 26.9.04).

4.  אין מחלוקת, כי המערער אכן חשף עבירות משמעת שנעברו בתדיראן. עם זאת, טענת המערער, כי קיים קשר בין הודעת תדיראן שאיננה מעוניינת בהמשך שיבוצו של המערער אצלה לבין חשיפת עבירות המשמעת, נדחתה על ידי בית הדין האזורי. בית הדין האזורי קבע בפסק דינו, כי מקובלת עליו גרסת קב"ט תדיראן, כי המערער לא ביצע עבודתו כנדרש ובשל כך נדרשה החלפתו בשומר אחר. זאת, לאחר שבמספר ביקורות שערך סגן הקב"ט למערער, המערער לא נכח בעמדה בה אמור היה לשמור. אי לכך מדובר בקביעה עובדתית שאין לנו כל יסוד או עילה להתערב בה.

5.   באשר לטענת המערער, כי הוא פוטר מעבודתו בחברת השמירה נציין כי בית הדין האזורי קבע, כי המערער לא פוטר ממקום עבודתו אלא נטש אותה ובמשך תקופה של מספר שבועות אף ניתק עמה כל קשר. בית הדין קבע ואף המערער לא חלק על כך, כי חברת השמירה הציעה למערער להשתבץ כשומר במתקן ניסוי בפלמ"חים, אלא שהמערער סרב לעבוד במתקן מאחר שלטענתו אסור לו להיחשף לשמש מטעמים בריאותיים. המערער לא הביא לפני בית הדין האזורי כל תעודה רפואית שהיה בה כדי לבסס טענתו. משכך לא טעה בית הדין האזורי בקובעו, כי חברת השמירה הייתה מעוניינת בהמשך העסקתו של המערער והיה זה המערער שהחליט מטעמיו שלא להמשיך ולהיות מועסק בחברה. נכונה על כן, מסקנת בית הדין האזורי, כי המערער התפטר מעבודתו בחברת השמירה ולא פוטר ממנה כטענתו.

6.   עוד טוען המערער, כי פיטוריו מהווים גרם הפרת חוזה. טענתו זו נעדרת כל תשתית עובדתית באשר נקבע כאמור, כי המערער לא פוטר מעבודתו, כי אם התפטר וכי לא הייתה כל הפרה של חוזה העבודה עמו.

7.  סוף דבר – לאור כל האמור לעיל אנו מחליטים לדחות את הערעור.

בתוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין ישלם המערער לכל אחת מן המשיבות הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 1,500 ש"ח (ובסך הכל 3,000 ש"ח) בצירוף מע"מ.

ניתן בהעדר הצדדים, היום ד' בטבת תשס"ט (31.12.2008) ותשלח לצדדים.