בתי המשפט

פסק דין

עתירה זו הוגשה כנגד צו הרחקה שהוצא כנגד העותרת, במסגרתה גם ביקשה

העותרת להאריך את תוקף אשרת העבודה אשר ניתן לה בעבר בתחום הסיעוד.

העובדות:

1.         העותרת היא אזרחית נפאל אשר נכנסה לישראל, לראשונה, ביום 17.3.04

באשרת עבודה מסוג ב/1 בענף הסיעוד.

2.         ביום 25.4.04 יצאה העותרת מן הארץ, לטענתה, בעקבות פטירת אמה.

3.         לטענת העותרת היא החליטה לחזור לישראל במאי 2004 ופנתה לשגרירות ישראל בנפאל להעניק לה אשרה.

            לטענתה, נאמר לה, כי לא תוכל לחזור לישראל והיה עליה לבקש "אשרת חוזר" ממשרד הפנים בטרם עזבה את ישראל.

            העותרת מוסיפה (בסעיף 2 לעתירה), כי "לקח לה כמעט שנתיים" עד שיכלה לחזור לישראל.

            כעובדה, נכנסה לישראל בשנית ביום 19.1.06.

4.         מאז החליפה העותרת שלושה מעסיקים, אצלם הועסקה כדין, וביום 4.6.07 עוכבה ע"י יחידת האכיפה בירושלים בשל שהייה בלתי חוקית החל מפברואר 2007.

            ביום 24.6.07 ניתנה לעותרת אשרת סיעוד עבור מעסיק והעותרת שוב הועסקה אצל שני מעסיקים נוספים.

5.         בספטמבר 2008 פנתה העותרת למשרד הפנים בבקשה להסדיר את מעמדה אצל מעסיק נוסף, מר גלברט הארי .

            ביום 7.9.08 סורבה בקשתה בגין מיצוי תקופת העסקה המקסימלית הקצובה לעובדים זרים בענף הסיעוד היינו, 51 חודשים, והיא נדרשה לצאת מן הארץ עד יום 21.9.08.

6.         ביום 22.9.08 נעצרה העותרת, הוצאו נגדה צוי הרחקה ומשמורת ומשום כך הוגשה העתירה הנוכחית.

7.         העותרת טוענת כי שילמה פעמיים דמי תיווך בעת שהגיעה פעמיים לישראל בסכום כולל של 13,000 ¤, היא נמצאת בישראל פחות משלוש שנים, היא עזבה את ישראל בעקבות מות אמה ועזבה את ישראל לראשונה לאחר שהות של חודש ימים.

            העותרת מוסיפה וטוענת כי ילדתה הקטנה סובלת ממחלה קשה והיא הגיעה לישראל לצורך הצלת חייה של בתם הקטנה.

            אי לכך, מבקשת העותרת לאפשר לה לשהות בישראל 63 חודשים ממועד כנסיתה הראשון לישראל וכי יש להתחשב בנימוקים ההומניטריים שהעלתה.

8.         המשיב מתנגד לעתירה וטוען כי העותרת איננה עומדת ב"נוהל מעבר  ממעסיק למעסיק" ומשום כך דין העתירה להידחות.

9.         ביהמ"ש המנהלי איננו בא במקום הרשות, איננו ממיר את שיקול דעת הרשות ותפקידו לבחון אם החלטת הרשות היא סבירה ואם נפל בה פגם.

            לאחר עיון בעתירה ובתגובה ובטיעוני הצדדים בפני, לא מצאתי כל פגם בהחלטת המשיב ולא מצאתי כל נימוק להתערב בהחלטה זו.

10.       את אורך התקופה יש למנות ממועד הגעתה הראשון של העותרת לישראל, היינו, 25.4.04.

            על פי "נוהל מעבר ממעסיק למעסיק" לא תינתן אשרה לעובד הזר אם חלפו 51 חודשים מאז כניסתו הראשונה לישראל.

            העותרת פנתה להסדיר את מעמדה בספטמבר 2008, היינו, 52 חודשים לאחר הגעתה לישראל לראשונה, ומשום כך אין היא עומדת בנוהל זה והחלטת המשיב לסרב לבקשתה היא סבירה.

11.       צודקת ב"כ המשיב הטוענת כי היתה לעותרת שהות לפנות למשיב להסדיר את מעמדה עוד לפני חלוף התקופה של 51 חודשים ממועד הגעתה לישראל, ואם היא לא עשתה כן, אין לה אלא להלין על עצמה.

12.       העותרת הגיעה לישראל ועזבה את ישראל ושהתה שנתיים בנפאל עד אשר הגיעה לישראל בפעם השניה.

            העותרת התייחסה לכך בעתירתה וטענה כי "עד שיכלה לחזור לישראל לקח לה כמעט שנתיים" (ר' סעיף 2 לעתירה).

            בסעיף 4.ב טוענת העותרת כי "השגרירות הישראלית בנפאל מנעה ממנה לחזור לישראל."

            טיעון זה הובא כטיעון בעלמא. לא הוכח, ולו לכאורה, כי השגרירות הישראלית מנעה מהעותרת לחזור לישראל וכל שנטען הוא כי השגרירות מסרה לה כי היה עליה לעזוב את ישראל כשבידה "אשרת חוזר".

            עוד יש להוסיף כי כל טענותיה העובדתיות של העותרת לעניין מות אמה, מחלת ילדתה ודמי התיווך ששילמה, לא הוכחו באופן אובייקטיבי למעט תצהירה של העותרת אשר איננו מרים את נטל ההוכחה המוטל על העותרת.

13.       לא מצאתי כל נימוק שיש בו להצדיק חריגה מהחוק ומהנוהל.

            העותרת איננה עומדת בתנאי החוק והנוהל ומשום כך החלטת המשיב להורות על הרחקתה היא סבירה.

14.       סוף דבר, העתירה נדחית.

15.       המזכירות תשלח העתק מפס"ד זה לצדדים.

ניתן היום כ"ח בכסלו, תשס"ט (25 בדצמבר 2008) בהעדר הצדדים.