בתי הדין לעבודה

פסק דין

1.         בפני תביעתו של מר יהודה סויסה (להלן : "התובע") להכיר באירוע מיום 28/8/06 כ"פגיעה בעבודה".

2.         הנתבע דחה את תביעת התובע בטענה כי לא הוכח שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו של התובע אשר גרם לו לנזק פיזיולוגי.

3.         בדיון שהתקיים בפני ביום 14/4/08, הסכימו הצדדים על מינוי מומחה רפואי בתחום העיניים, והצדדים גיבשו רשימת עובדות מוסכמות לצורך המינוי.

4.         בהחלטה מאותו היום, מיניתי את ד"ר גבריאל כרמון כמומחה מטעם בית הדין.

5.         העובדות המוסכמות כפי שהועברו למומחה :-

א.         התובע יליד 1948 ועובד כסוואר בנמל אשדוד החל משנת 1970.

ב.         ביום 28/8/06 במהלך עבודתו של התובע, חדר לעינו אשלגן.

ג.          התובע פנה מיד למרפאת נמל אשדוד לקבלת טיפול ועבר שטיפת עין.

ד.         מצבו של התובע כעולה מהחומר הרפואי המצורף בתיק.

ה.         התובע עיוור בעין ימין.

6.         השאלות עליהן התבקש המומחה להשיב :-

א.         האם יש קשר סיבתי בין האירוע המתואר לעיל לבין הפגיעה בעינו הימנית של התובע, וזאת להבדיל מהעיוורון ממנו סובל התובע באותה עין?

ב.         המומחה מתבקש להתייחס לתעודת אי-הכושר, ולמועד אליו הוא מתייחס בזיקה ל מועד האירוע.

7.         ביום 27/5/08 התקבלה בקשת הנתבע לתיקון ההחלטה על מינוי, ולפיה בסעיף 4ב. לעובדות צריך להיות כתוב "גרגיר אשלג" ולא כפי שנכתב "אשלגן".

8.         התובע בתגובתו התנגד לבקשה, בטענה כי לא ניתן לדעת אם נכנס גרגיר אחד או יותר לעינו של התובע.

9.         בהחלטה מיום 19/6/08 דחיתי את הבקשה, בעיקר לאור העובדה כי מדובר היה ברשימת עובדות מוסכמות אליה הגיעו הצדדים במשותף.

10.        ביום 23/6/08 התקבלה בקשה נוספת מטעם הנתבע לתיקון טעות סופר בסעיף 4ב לעובדות, כך שיהיה כתוב כי לעינו של התובע חדר החומר אשלג ולא אשלגן כפי שנכתב בהחלטה, ובהחלטתי מיום 24/6/08 התרתי את תיקון הטעות, וכן הוריתי למזכירות להודיע לד"ר גבריאל כרמון על התיקון.

11.        חוות דעתו של המומחה התקבלה ביום 30/6/08, ולפיה :-

"מדובר בעין עוורת שסבלה ממצב כרוני של יובש וכן לחץ תוך עיני גבוה שלא אוזן. כן היתה בעבר חבלה בעין זו שגרמה לאבדן חמור של חדות הראייה. לפי תעודות רפואיות קודמות חתומות על ידי ד"ר שמואל כהן, הומלץ למר סויסה לעבוד בשעות הבוקר בלבד ללא חשיפה לאבק וכימיקלים. לא ראיתי שום חומר המתאר את אשר ארע באותו יום. יחד עם זאת, כניסת אשלגן לעין אפילו בריאה גורמת לגירוי מיידי של העין ויש צורך לבצע שטיפות יסודיות וחוזרות של העין.

עברו חודשיים בין האירוע לבין הופעת התסנין בעין ימין. קשה להניח אם האשלגן נשאר בעין שמר סויסה לא היה פונה לקבלת עזרה רפואית על ידי רופא העיניים שלו או בחדר המיון.

עיון בחומר מלמד כי נעשו פניות רבות לחדר המיון בגין תלונות שונות הקשורות לעיניו גם בחודשים שלפני האירוע הנדון. הופעת זיהום על ידי וירוס ההרפס אינה נדירה, ובעיניים עם מצבים כרוניים של יובש בעיקר ופגיעה באספקת החמצן לקרנית כפי שהתרחש במקרה שלנו, הופעת זיהום על ידי וירוס ההרפס אינו מפתיע.

וירוס זה יושב בתוך הגוף של מרבית האנשים והוא פורץ ומופיע על פני הקרנית במצבים של ירידת תנגודת – כללית של הגוף או מקומית של העין.

לאור האמור קודם לדעתי לא ניתן לקשור בין האירוע מחודש 8/06 לבין התסנין שאובחן בעין ימין בסוף חודש 9/06".

12.        התובע הגיש בקשה למשלוח שאלות ההבהרה הבאות למומחה :-

                        "א.       האם יכול להיות שלאחר שטיפת העין, נותר אשלג בעינו של התובע?

ב.                  האם הופעת וירוס ההרפס בעין, עשויה להגרם לאחר חדירת חומר

כימי לעין ככלל ואשלג בפרט?

ג.                   האם ירידת תנגודת של העין לזיהומים, עשויה להגרם לאחר חדירת

חומר כימי לעין ככלל ואשלג בפרט?

ד.         האם שינויים אטרופיים בעין עשויים לנבוע מחדירת אשלג לעין?

ה.         האם נכון כי התסנין הדלקתי הופיע רק לאחר קרות התאונה?

ו.          האם נכון כי לאור מצב עינו הקודם של התובע, היה התובע חשוף יותר מאנשים אחרים לפגיעות אבק וכימיקלים?"

13.        הנתבע בתגובתו לא התנגד לבקשה, ובהחלטה מיום 3/8/08 התרתי את משלוח שאלות ההבהרה למומחה, וזאת בין היתר על רקע הסכמת הנתבע.

14.        תשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה התקבלו ביום 8/9/08, ולפיהן סבר הוא כי :-

"א.       בהחלט ייתכן שלאחר שטיפה נשאר אשלג בעין התובע. מסיבה זאת ציינתי בחוות דעתי המקורית כי לא ראיתי חומר המתאר את מצב העין לאחר האירוע ובימים הבאים. עין עם חומר כימי שגורם לכוויה סובלת וזקוקה לטיפול רופא עיניים. אדם אם אשלג בעין חייב לפנות לקבלת עזרה מרופא.

ב.         חדירת החומר הכימי כולל אשלג כשלעצמו אינו גורם ישירות להופעת וירוס ההרפס במנגון ישיר אלא במסגרת ההשפעה הסיסטמית על הבריאות הגוף.

ג.          בהמשך לתשובתי לשאלה הקודמת אם בעקבות חדירת חומר כימי יש הופעת חולשה או מחלת חום או שיבוש סיסטמי ממשי, אזי יתכן הופעת וירוס ההרפס. יש לזכור גם כי באדם ללא מחלה סיסטמית קשה כגון מחלת סרטן או מחלה הפוגעת במנגנון האימונולוגי הכללי, העמידות של הגוף טובה משמעותית והסיכוי להופעת וירוס ההרפס מכל אירוע מינורי בחיי היום יום קטן.

ד.         אינני מבין מה פירוש המילה "שינויים אטרופיים בעין", לאיזה חלק של העין הכוונה. אם נבין מזה שהכוונה היתה לשינויים אטרופיים של הקרנית, אזי חדירת האשלג החד פעמית לעין איננה גורמת לאותם שינויים. החומר הכוה גורם לכוויה בזמן המידי וללא טיפול נאות בהמשך ייתכן הופעת צלקת והרס המבנה הרגיל השקוף של הקרנית. אך כאמור במקרה שלנו הקרנית של התובע סבלה משינויים קשים קודמים על רקע היובש כפי שהסברתי בחוות דעתי המקורית.

ה.         התסנין הדלקתי אובחן בעין הנדונה חודש ימים לאחר חדירת האשלג. מה קרה במשך הזמן הזה? לא היה כלום ופתאום כעבור חודש ימים האשלג החל משפיע? אולי קרו עוד אירועים בזמן הזה?

ו.          ללא ספק כי עקב מצבה הקשה של עין התובע הוא היה חשוף יותר לפגיעות מאבק וכימיקלים והיה זקוק לאמצעי הגנה על עיניו".

15.        לאחר הדברים האלה, הגישו הצדדים סיכומיהם בכתב.

16.        לטענת התובע, יש לקבל את התביעה, שכן לדבריו :-

"מתשובות המומחה הרפואי לשאלות ההבהרה עולה באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי לא ניתן לשלול קשר סיבתי בין קרות האירוע נשוא הערעור, לבין קרות הנזק לעינו של המערער, וכי בשל מצבו, היה המערער חשוף יותר לנזקים דוגמת הנזק נשוא ערעור זה, מאשר אנשים אחרים".

17.        הנתבע מנגד סבור כי יש לדחות את התביעה, שכן לטעמו חוות הדעת של ד"ר כרמון שוללת קיומו של קשר סיבתי, וכי יש לאמצה ולדחות את התביעה.

הכרעה

18.        הלכה פסוקה היא כי :

"לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה.

מטעמים מובנים, במחלוקת בין מומחה מטעם אחד הצדדים למומחה מטעם בית הדין יעדיף בית הדין את המומחה מטעמו על פני מומחה מטעם הצדדים.

אפשר שבשאלה מסויימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה  הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות דעת המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין" (עב"ל 1035/04 דינה ביקל נ. המל"ל - מפי כב' הש' רבינוביץ). 

19.        לאחר שבחנתי את החומר שבתיק ואת טענות הצדדים, מסקנתי כי דין התביעה להדחות.

20.        בחוות דעתו המקורית של ד"ר כרמון נשלל הקשר הסיבתי בין האירוע לבין התסנין שאובחן בעין ימין של התובע, ותשובותיו לשאלות ההבהרה מחדדות את מסקנתו, שבמרכז מסקנותיו קביעתו כי "התסנין הדלקתי אובחן בעין הנדונה חודש ימים לאחר חדרית האשלג" .

21.        אין ספק כי עצם הפגיעה, אינו שנוי במחלוקת, והמומחה הרפואי אף קבע מפורשות כי אדם שאשלג חודר לעינו זקוק לטיפול רפואי מיידי, אלא שבכך אין התובע שונה מכל נפגע עבודה אחר, הנופל במהלך עבודתו ופונה לקבלת טיפול רפואי, ובדיעבד נקבע כי אין קשר בין האירוע לבין המצב הרפואי ממנו הוא סובל.

22.        במקרה שבפני יש לזכור כי מדובר בתובע שלמרבה הצער נפגע בעין עוורת, שהמומחה מציין כי " מדובר בעין עוורת שסבלה ממצב כרוני של יובש וכן לחץ תוך עיני גבוה שלא אוזן. כן היתה בעבר חבלה בעין זו שגרמה לאבדן חמור של חדות הראייה".

            המומחה כאמור היה ער לדברים, בחן אותם , ולאחר ששקל את כל הנתונים, נותרה מסקנתו כי אין קשר סיבתי בין האירוע למצב העין – בעינה.

23.        מכאן, שאין מנוס מדחיית התביעה.

24.        אין צו להוצאות.

ניתן היום כ"ד בכסלו, תשס"ט (21 בדצמבר 2008) בהעדר הצדדים.                                                                                                                                                           

001130/08בל 734 שירה אלון