בתי המשפט

פסק דין

1.         התובע ומשפחתו הזמינו נופש בן שלשה ימים, כולל יום העצמאות וסוף שבוע, באמצעות הנתבעת 1, חברת נסיעות, במלון שהוא הנתבעת 2, המבוטחת על ידי הנתבע 3. הנתבעת 1 אף הגישה הודעת צד ג כלפי הנתבעת 2.

2.         התובע הזמין את החדר במלון במסגרת הזמנה של כל המשפחה המורחבת, אשר יחד הזמינו 7 חדרים. עם התובע בחדר שהו גם אשתו ושני ילדיו. הם שילמו בגין חופשה זו סך של 4025 ¤.

3.         אין מחלוקת כי בחדרו של התובע הייתה בעיה של נזילת מים בחדר השירותים. הבעיה הייתה תחילה חמורה למדי, והציפה את כל החדר. לא ניתן היה לתקן את הטעון תיקון באופן מלא, שכן היה חסר חלק שלא ניתן היה לקנותו בשל יום העצמאות והשבת שבאה אחריה. לא ניתן היה להעביר את התובע לחדר אחר, שכן התפוסה בבית המלון הייתה מלאה.

4.         לאחר מספר שעות, ביום הראשון לחופשה, בוצע תיקון זמני, אשר לא מנע לגמרי את הטפטוף וחייב השארת כלי לקליטת המים המטפטפים וריקונו מידי פעם  במשך כל תקופת החופשה. לדברי התובע, אף פתרון זה לא סייע, וצריך היה לנגב מידי שעה את רצפת חדר האמבטיה. לדבריו אף הייתה הפסקת חשמל במלון, עקב קצר בחדר משעה 23:00 ועד שעה 01:00 ביום הראשון לשהייה במלון.

5.         התובע הוסיף וציין כי משפחתו הגיעה לבית המלון עם מלאי עסקי של אשתו, שהיא סוחרת תכשיטים (בערך של כ- 150,000 ¤). לפיכך, לא ניתן היה לעזוב את החדר, שכן בכל עת נכנסו ויצאו אנשי תחזקו מן החדר, ובכל עת שהה אחד מבני הזוג בחדר.

6.         התובע אף קובל על כך שהבטחות לפגוש את מנהל בית המלון לא מומשו, למרות שבכל עת אמרו שיכול להיפגש עמו כל כמה שעות. עוד קובל התובע על כך שהוצעו לו פיצויים של מה – בכך, כגון ארטיקים חינם לילדים, או ארוחה נוספת, במקום לפתור את הבעיה באופן אמיתי.

7.         התובע תובע החזר מלא בגין התשלום לחופשה, פיצויים בגין עוגמת נפש, וכן "דמי שמירה" בגין שהיית אחד מבני הזוג בחדר בכל עת. 

8.         הנתבעת 1 טוענת כי אין כל קשר בינה, כמתווכת לבין הטענות של התובע כלפי בית המלון. הנתבעת 2 רואה את התביעה הזו כחלק מהתופעה הרחבה של תביעות לאחר חופשה בגין אירועים של מה בכך, על מנת לנסות לקבל חופשות חינם על חשבון הנתבעים.  תופעה שהיא רואה כ"מכת מדינה".

9.         הנתבעת 2 טוענת בכתב ההגנה כי עשתה את המירב לתקן את התקלה כאשר נתגלתה, וכי עשתה ככל יכולתה למזער את אי הנוחות שנגרמה לתובע. לשיטתה, אין התובע יכול "לבוא בטענות" על מאומה.

10.       לעניין התכשיטים ציינה הנתבעת 2 כי בכל מקרה, אנשי צוות מלון נכנסים ויוצאים מחדרים לא פעם, בלי ידיעת אנשי החדר, וזאת לצרכי ניקיון מתן שירותים שונים וטיפול בתקלות. לא ייתכן שהמלון ישא באחריות להחלטה של התובע לשאת עמו מלאי עסקי בלתי מבוטח.

דיון

11.       לא מצאתי עילת תביעה נגד הנתבעת 1. זו הייתה מתווכת, אין טענה כי טעתה בתיווך, התרשלה בתיאומים או הטעתה את התובע לגבי טיב המלון. התקלה קרתה במלון, ללא כל קשר לנתבעת 1. לפיכך התביעה נגד הנתבעת 1 נדחית.

12.       לעניין הנתבעת 2, לא אוכל לקבל את טענתה כי די בכך שהיא עשתה מאמץ להקל על עוגמת הנפש של התובע. התובע שילם על חופשה, שמהותה מנוחה, מרגוע והנאה מן המתקנים במלון. הנתבעת לא הצליחה לספק את השירות. אין לומר כי במקרה זה מדובר בחלק מאותה תופעה מכוערת, המוכרת היטב לצערי, של תביעות סרק של נופשים. זוהי תביעה אמיתית ומוצדקת של נופש שלא קיבל את השירות שהובטח לו.

13.       יודגש, אין מדובר בשאלה של אשמה. מוכן אני לקבל כי בית המלון אכן עשה מאמץ מקסימאלי, במסגרת יכולתו, לתקן את הדבר. אולם, לא ניתן לומר למי ששוהה בחדר מלון, אשר ההנאה ממנו פגומה באופן משמעותי, ואינו נותן מנוחה ראויה לשוהה בו "נסתחפה שדהו" (בבלי כתובות ב.). השדה שנסתחפה בנזילה הייתה השדה של בית המלון, אשר קיבל תשלום עברו חדר תקין, ולא סיפק חדר תקין.

14.       מצד שני, יש ממש בטענת בית המלון כי החדר עצמו אינו השירות היחיד שסופק. היו ארוחות, הייתה בריכה, וכל יתר שירותי המלון. הילדים נהנו, מן הסתם מהשהייה ליד הבריכה ובחדר האוכל עם קרובי המשפחה. ואף אם ההורים היו מוטרדים, מן המצב בחדר, גם הם זכו ליהנות מחלק מההנאות שסיפק המלון. לפיכך, אף שיש מקום להשיב סכום נכבד מהסכום ששולם בגין החדר הקלוקל, הרי שיש בהשבה זו, של מרבית הסכום, כדי לפצות על עוגמת הנפש. לא ניתן לומר שלא הייתה כל הנאה בחופשה אלא סבל בלבד. לפיכך, בודאי שאין לפצות מעבר לסכום ששולם, ואף לא בגין מלוא הסכום הזה.

 15.      טענה אחת של התובע אני חייב לדחות מכל וכול. ההחלטה של התובע ואשתו להביא עמם מלאי עסקי של תכשיטים, אינו יכול להיות באחריות בית המלון. בית המלון, כאשר הוא נערך לסיכונים בגין כשלון בסיפוק ההנאות של אורחיו, אינו צריך לקחת בחשבון סיכונים ממין זה, אם לא הוזהרו על כך מראש, ולקחו זאת על עצמם, בתמורה ראויה. התובע ואשתו החליטו להימנע מהפקדת התכשיטים בכספת מתאימה והוצאת ביטוח הולם, הסיכון שנטלו, שדבר זה יפגום בהנאתם מהחופשה, הוא סיכון שלהם, ושלהם בלבד.

16.              סיכומו של דבר,התביעה נגד הנתבעת 1 נדחית.

17.              התביעה נגד נתבעת 2, וממילא נגד המבטחת נתבעת 3, מתקבלת בחלקה בלבד. הנתבעות 2 ו- 3 ישלמו לתובע, יחד ולחוד, סך של 3000 ¤ כאשר סכום זה נושא ריבית והצמדה מיום הגשת התובענה ועד ליום התשלום המלא בפועל, וישולם תוך 30 יום. 

18.              לעניין הוצאות, יש לקחת בחשבון כי התביעה נגד בית המלון התקבלה בחלקה בלבד, התביעה נגד חברת הנסיעות נדחתה לגמרי, ולא הייתה מוצדקת כלל. נתונים אלה יילקחו בחשבון לעניין גובה הוצאות שייפסקו. התובע ישלם לנתבעת 1, 500 ¤ הוצאות משפט. הנתבעות 2 ו- 3 ישלמו לתובע 300 ¤ הוצאות משפט. שני סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום ולאחר מכן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.  

ניתן לבקש רשות ערעור בבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום כ"ד בכסלו, תשס"ט (21 בדצמבר 2008) בהעדר הצדדים

המזכירות תמציא העתקים לצדדים

00410/08תק 340 שרה+אינפלד