בתי המשפט

פ ס ק  -  ד י ן

רקע

מונחת בפני תביעה כספית בסך 48,629 ¤.

תביעה זו נסובה סביב דמי הפרמיה אשר לא שולמו למרות ביטוחו של מבנה שהתבקש על ידי הנתבעת, שלהגנתה טענה כי הפוליסה שהונפקה הייתה ממילא חסרת תוקף וזאת עקב העדר עמידה בתנאים מקדמיים. 

הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת") ביטחה חלק ממבנה תעשייתי ברחוב החופר 34 חולון. זאת, בעקבות פנייתו של מר שמואל פילי, מנהל חברת רד-יוס ניהול מבנים בע"מ (להלן: "הנתבעת").

במהלך חודש דצמבר לשנת 2001, הנתבעת פנתה לתובעת באמצעות סוכן ביטוח בשם מרקוס (להלן: "מרקוס") בכדי לבטח בפוליסות ביטוח אש וצד ג' שני שלבים (שלב א' ושלב ב') מתוך המבנה התעשייתי ברחוב החופר.

בתאריך ה-25/12/01 הועבר לתובעת באמצעות מרקוס הבקשה לביטוח.

בתאריך ה-26/12/01 הונפק לנתבעת כתב כיסוי זמני (להלן: "כתב הכיסוי") לשלב א' בלבד. כתב זה היה כפוף לאישור תקף מטעם רשות הכבאות ואישור תקינות מערכת המתזים (ספרינקלרים) (להלן: "המערכת").

בתאריך ה-27/12/01 העבירה הנתבעת לתובעת את אישור מכון התקנים וכן אישור תקינות המערכת. 

בתאריך ה-31/12/01 הנפיקה התובעת עבור הנתבעת כתב כיסוי זמני נוסף עבור שני השלבים יחדיו.

עם זאת, לטענת התובעת, הנתבעת הסכימה כי יישלח סוקר שיבצע בדיקה של המבנים וכי ביצוע המלצותיו יהיה חלק מתנאי הפוליסה.

בתאריך ה-27/01/02 ביקר סוקר מטעם התובעת בנכס וקבע מספר המלצות לשיפור ההגנות הקיימות במבנה. המלצות אלו פורטו בדו"ח הסוקר שהוצא בתאריך ה-24/02/02. דא עקא, כי בזמן שהצדדים נפגשו לדון בדו"ח הסוקר הודיעו הנתבעים כי אין בכוונתם לעמוד בהמלצות הסוקר ומשכך הפוליסות בוטלו בתאריך ה-16/03/02.

טענה התובעת, כי הנתבעת נותרה חייבת את דמי הפוליסה בזמן שכתבי הכיסוי היו בתוקף, קרי, מה-15/12/01 ועד ליום הביטול בסך העומד בגובה סכום התביעה. למרות שהתובעת התריעה בפני הנתבעת לשלם את הסך הנ"ל, דרישותיה לא נענו ומשכך לא הייתה לתובעת ברירה אלא מלהגיש תביעה זו.

מנגד, הנתבעת העלתה גרסה שונה. לטענתה, העניין התחיל בשנת 2001 לאחר שהתברר שכל בעל עסק ערך ביטוח פרטי בשמו ונוצרו סיטואציות אבסורדיות שבהן קיר משותף היה מבוטח על ידי שלוש פוליסות שונות. משכך ובהמלצת משרד יועצים לניהול סיכונים הוצע לנתבעת כי תבטח את המבנה כולו בפוליסת ביטוח קולקטיבית.

לאחר מספר פניות לסוכנויות ביטוח שונות נבחרה סוכנות הביטוח של מרקוס. טענה הנתבעת כי רק בתאריך ה-14/01/02 העביר מרקוס לנתבעת את הצעות המחיר עבור פוליסות הביטוח וללא כל תנאים או הגבלות כלשהן בנוגע לכיסוי הביטוחי.

כמו כן, נאמר לנתבעת על ידי מרקוס כי הפוליסה לא תונפק אלא לאחר בדיקתו של סוקר וכי הפוליסה תהיה כפופה לתנאים שיוצבו בדו"ח שיונפק. משכך, הדיירים במבנה המשיכו להחזיק ולשלם מכספם עבור פוליסות ביטוח פרטיות.

בתאריך ה- 24/02/02 הוצאה חוו"ד הסוקר בה נקבעה המלצה לפיה נדרשה הנתבעת להתקין בשלב א' של המבנה מתזים תוך 90 יום בלבד מיום זה. עוד באותו הרגע ידעה הנתבעת כי לא תוכל לעמוד בלוח זמנים זה. הן מבחינת מימון ההתקנה והן מבחינת הצורך לשתק את הפעילות בשטחים שכבר מאוכלסים במבנה ושוקקי חיים.

מנהל הנתבעת פנה למרקוס בכדי לקבל אורכה לביצוע העבודה, בכדי שתוכל להיעשות בשלבים ומבלי לפגוע יתר על המידה בחיי המסחר במבנה. לאחר שמרקוס לא הצליח להשיג את האורכה המבוקשת נקבעה פגישה בין הצדדים בתאריך ה-03/03/02. בפגישה דנן הוסבר לחתמת התובעת מדוע זקוקים הם לאורכה בכדי ליישם את המלצת הסוקר אולם הנתבעת נתקלה בסירוב מוחלט, זאת למרות שניתנה הסכמה דומה ממכבי האש.

טענת הנתבעת הינה, כי פוליסת הביטוח שהוצעה כללה תנאים שהנתבעת לא עמדה בהם ולא יכלה לעמוד בהם. בנוסף, עקב הסיבה דנן, לא הוצאה כל פוליסה לשטחים העיקריים והדיירים המשיכו להיות המבטחים של המבנה באופן פרטי בחברות ביטוח שונות. משכך אין הנתבעת חייבת דבר.

תביעה זו נדונה בהליך של סדר דין מהיר ומשכך פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות לפי תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.

דיון

לדידי, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועברתי על המסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט והמחלוקת צומצמה לתקופת הכיסוי הזמני, מצאתי לנכון לקבל את התביעה והכל כפי שיפורט להלן.

מכלול המסמכים שהוצגו בפני, מלמדים כי הנתבעת ידעה על קיום הביטוח אשר התבקש על ידה וכי רק עקב אי יכולתה לעמוד בדרישת התובעת להתקין את המערכת כפי שדרשה התובעת ביקשה את ביטול הפוליסה.

הנספחים המאשרים את גרסת התובעת 

נספח ב' לכתב התביעה הינו מכתב ממנהל הנתבעת מר פילי שמואל (להלן: "שמואל") למרקוס שהועבר לתובעת ובו כתוב כך –

"אבקשך לפעול מיידית להכנסת הביטוח לתוקפו כמוסכם. שלב א' ו-ב'."

מכתב זה נושא את התאריך ה-25/12/01. נספח ד' לכתב התביעה הינו המכתב שמאשר את הכיסוי הביטוחי אשר נושא את התאריך ה-26/12/01. ההתנאה הרשומה בו קובעת כך –

"הכיסוי כפוף לקיום אישור תקף מטעם רשות הכבאות ולתקינות הספרינקלרים"

יום למחרת, ה-27/12/01 הועבר לתובעת דרך מרקוס תעודה ממכון התקנים הישראלי (נספח ה') וכן אישור תקינות למערכת (נספח ו'). מסמכים אלו הגיעו למרקוס דרך מכשיר הפקס של הנתבעת.

בעקבות קבלת מסמכים אלו הוציאה התובעת מכתב המאשר את הכיסוי הביטוחי לשני השלבים במבנה בסך כולל של 24,800,000 $.

מסמכים אלו מבססים ומחזקים את טענות התובעת החל מרגע הגשת הבקשה לקבלת כיסוי ביטוחי ועד לאישורו על ידי התובעת. סבורני, כי הנתבעת לא הצליחה לסתור אותם למרות טענותיה על ביטוחים עצמאיים של הדיירים שלא הוצגו בפני למעט 2 פוליסות אשר לא מלמדות דבר לעניין תקפותו או אי תקפותו של הביטוח נשוא התביעה דנן.

תנאים לתקפות הביטוח, תנאי מתנה או תנאי מפסיק?

טענתה העיקרית של הנתבעת הינה כי הפוליסה ממילא לא הייתה בתוקף עקב אי עמידה בתנאים, אך לא עלה בידי הנתבעת לסתור את טענת התובעת כי כיסוי ביטוחי היה בתוקף באותם חודשים שכן מדובר בהסכמה שאינה רטרואקטיבית. כמו כן, הנתבעת לא הראתה כי קיים כיסוי ביטוחי כלשהו חליף לביטוח של התובעת.

הסוקר ביקר במבנה והוציא דו"ח בחודש פברואר 2002 (נספח ח' לכתב התביעה). מאמין אני כי עד לאותו יום התובעת קיבלה את המצב בנכס כמו שהוא. ואולם, לאחר שהמבנה נבדק נראה היה כי הסיכון הינו גבוה ומשכך היה צורך ליישם את המלצות הסוקר. בעמוד 4' לדו"ח נכתב כדלקמן –

"יש להתקין בכל שטח המבנה מערכת מתזי מים בהתאם לדרישות התקן הישראלי 1596 חלק 1 – (NFPA 13). יש להמציא אישור תקינות ממכון התקנים. פרק הזמן הדרוש להתקנה הינו 3-4 חודשים."

מבט פשטני על פיסקה זו כבר גודעת את הטענה של הנתבעת כי התנאים לא קויימו מלכתחילה ומשכך אין כל תוקף לכיסוי הביטוחי הנטען. זאת משום שהדו"ח הונפק שלושה חודשים לאחר שהחל הכיסוי הביטוחי (כאמור, בדצמבר 2001). אין כל היגיון לרשום בדו"ח את פרק הזמן לביצוע הנדרש ובד בבד להכיר בו רטרואקטיבית כך שלמעשה, לשיטת הנתבעת כל שנותר לה הוא חודש אחד ליישום ההמלצות אולם אפילו היא לא טענה כך בכתב הגנתה. הנתבעת הכירה בעצמה בכך כי דובר על שלושה חודשים מיום הגשת דו"ח הסוקר.

ניתוח טענת ההגנה מעלה את שאלת תוקפו של הביטוח לפי התנאים שהוצגו בנספח ד' ונספח ז' לכתב התביעה. טענת הנתבעת הייתה כי התנאים מעולם לא מומשו ומשכך לביטוח לא היה כל תוקף מלכתחילה. מאידך גיסא, טענה התובעת בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי הנתבעת הייתה מבוטחת באותם ימים וכי אי העמידה בתנאי מבטלת את החוזה. רוצה לומר כי מחד גיסא, הנתבעת טוענת שהתקיים חוזה על תנאי ומשום שהתנאי של התקנת המערכת לא בוצע מעולם הרי שגם החוזה לא נכנס לתוקף ומאידך גיסא טוענת התובעת כי החוזה התקיים אך אי עמידה בתנאי של יישום המלצות הסוקר תפסיק את החוזה.

לדידי, הרי שמדובר באפשרות השנייה ולא הראשונה. התובעת הדגישה בסיכומיה כי אם היה מתרחש מקרה ביטוחי בתקופה שבין מתן הכיסוי הראשוני לבין תום שלושת החודשים שקבע הסוקר ליישום המלצתו הרי שהתובעת הייתה נאלצת לשפות את הנתבעת. התובעת אינה מתנערת מאחריותה. נהפוך הוא, התובעת מקבלת כי לקחה על עצמה סיכון מושכל בו קבעה כי הינה מסכימה לבטח את המבנה מחודש דצמבר ואילך אולם בכדי שהסיכון לא יהיה גבוה באופן נצחי הרי שיש לשלוח לאתר סוקר שייתן דין וחשבון ולפי המלצותיו שני הצדדים יכלכלו צעדיהם.

במקרה דנן ניתן להבחין כי התובעת הסכימה להמשיך ולבטח את הנתבעת אולם הנתבעת הייתה זו שצעדה לאחור וניתקה את הקשר. נראה, כי המדובר ב"טעות בכדאיות העסקה" מצד הנתבעת ותו לאו.  עת הנתבעת ראתה כי מוטל עליה תנאי שלא ציפתה לו (אך ידעה כי המלצות הסוקר יכולות להיות שכאלה) ולא יכלה לעמוד בו הרי שלדידי ידעה הנתבעת כי התנאי המפסיק עומד להתקיים ובכדי לשמור על כיסה בחרה לסיים את הקשר עוד לפני שיסתיימו להם שלושת החודשים שהוקצבו להם על ידי התובעת.

לעניין זה עולה נקודה נוספת הינה הטענה כי רשות הכבאות אישרה את עיכוב התקנת המערכת באותה שנה (ולמעשה גם בשנים שלאחר מכן). הנתבעת הראתה הסכמה זו כראייה לכך כי דרישות התובעת אינן סבירות. עם זאת, ולמרות חשיבות קבלת האישורים המתאימים מרשות זו, הרי שלא מדובר בגוף מסחרי שעתיד להחשף לסיכון כלכלי גבוה כפי שלקחה על עצמה התובעת. משכך, גם אם מכבי האש אישרו השהיית התקנת המערכת, הרי שזוהי זכותה המלאה של התובעת לדרוש את התקנתה תוך תקופת זמן ידועה מראש.

עדויות הצדדים

בתאריך ה- 25/09/06 התקיים בפני דיון מקדמי בתיק זה. בתאריך ה- 09/01/07 התנהלו בפני חקירות המצהירים מטעם שני הצדדים.

עדותה של נציגת התובעת, הגב' זיוה רותם – אגיב הייתה אמינה לטעמי ולא נראה היה שקיימים אי אלו רצונות נסתרים  לעדות העדה כפי שרמז לכך ב"כ הנתבעת בסיכומיו. העדה, בתור מייצגת של חברה גדולה הובאה לעדות עקב הכרותה עם הנתבעת ומנהלה וכן עקב העובדה כי לקחה חלק מאותה פגישה בו נתבקשה להאריך את זמן יישום המלצות הסוקר לשנה. עקב כך, לא מצאתי כל דופי מהותי בעדותה.

מר שמואל  פילי העיד בפני באותו מעמד, ולדידי, עדותו לא עלתה כמקשה אחת עם טענות ההגנה. כאשר נשאל האם ידוע לו אם הפוליסות הפרטיות שצורפו לכתב ההגנה שולמו ענה "אני קיבלתי תיק ורציתי לדעת שיש ביטוח". בהמשך נשאל האם הפוליסות שצורפו מתייחסות לשטחים ציבוריים ענה "מתייחסים לכל השטחים" למרות שידוע כי מדובר בפוליסות פרטיות של שני חנויות בלבד.

כך גם לעניין הביטוח עד פברואר, התאריך בו הוצא דו"ח הסוקר. בעוד הכיסוי הראשוני ציין עוד בדצמבר כי יש להראות אישור על תקינות המתזים, אשר כאמור נשלח על ידי הנתבעת לתובעת, לכשנשאל האם עד פברואר לא היו שום תנאים, ענה שמואל "לא".

אי הבאת מרקוס לעדות

הנתבעת התנגדה להצגתם של המסמכים המצויינים כנספח ת/15 לתצהיר עדותה של הגב' זיוה. זאת שכן מדובר במכתבים המתיימרים להיות מכתבי התראה על חובה של הנתבעת. הנתבעת גם התכחשה למסמכים נוספים בטענה כי מעולם לא הגיעו לידיה לרבות הפוליסות.

הסיבה העיקרית לכך הינה כי לטענתה מרקוס לא העביר את הנספחים אליה. מנגד טענה כי העובדה כי התובעת לא זימנה את מרקוס לעדות עומדת לשיטתה לרועץ. לפי הסיכומים שהגישו הרי שמרקוס ידע על העדרותם של מתזים מהמבנה נשוא התובענה. כך גם לטענתם העובדה כי מרקוס נשלט על ידי התובעת והיא הייתה צריכה להיות זו שתביא אותו לעדות.

יצויין כי דעתי אינה כדעת הנתבעת. הנתבעת העלתה מספר טענות בעלמא כאשר אם מרקוס היה מעיד אז הטענה הייתה מוכחת. לדידי, אם כך הדבר הרי שהיה על הנתבעת לדרוש את התייצבותו ברגע שראתה כי איננו נותן תצהיר לתמיכת תביעת התובעת. שואל אני, אם עדותו כל כך חשובה ומהותית לגרסת הנתבעת מדוע לא הובא  על ידה להעיד בפני? אינני מוצא תשובה לכך. לעניין זה יפים דבריו של יעקב קדמי, דיני ראיות, חלק שלישי, תשנ"ט בעמ' 1391 שם נכתב כדלקמן:

"יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית-המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, כאילו היתה זו ראיה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית: לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד...התנהגות כזו, בהעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה; באשר על פניה, מתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובאה הראיה, או הושמע העד...היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב.

הימנעות מהבאת ראיה - במשמעות הרחבה של המושג כמוסבר לעיל - מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו, ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה."

בסוף דברי אבקש להתייחס לבקשה שהגישה ב"כ התובעת המלומדת לאחר שהוגשו הסיכומים מטעם הצדדים בו התבקש בית המשפט למחוק מספר חלקים מסיכומי הנתבעת.

לטענת התובעת החלק שהתבקש מחיקתו היה לדעתה כניסיון להטעות את בית המשפט כאשר ציין ב"כ הנתבעת כי כלל לא היו מתזים במבנה כאשר כן היו מתזים (לפחות בחלקו ) במבנה. ב"כ הנתבעת טען כי לפי קריאת דו"ח הסוקר בכללותו אין להגיע למסקנה אחת פשוטה. היו מקומות שהיו בהם מתזים אך ללא כל התייחסות לתביעה זו. במקומות אחרים לא היו מתזים עקב בנייתם של גלריות ומשכך לדעתו אין כל דופי במה שנכתב בסיכומים.

בקשה נוספת של התובעת הייתה מחיקתם של שתי שורות אשר מייחסות ידע אישי של מרקוס למרות שלא הובא לעדות. ב"כ הנתבעת טען שמדובר בחזקה וכי סוכן ביטוח שביטח מספר שנים את הנתבעת, חזקה עליו שיידע מה מצב המתזים במבנה.

לדידי, אני מסכים עם טענות הנתבעת לעניין הבקשה הראשונה ומסכים עם טענת התובעת בבקשה השניה. דו"ח הסוקר אכן כולל משפטים שמעלים כי בדיקת הסוקר לא הייתה מדוקדקת בכל פינה ופינה בבניין. למרות שאמרתו כי אין מתזים כלל איננה נכונה מבחינה לשונית. הרי שמבחינה משפטית ניתן היה להעלות טיעון שכזה. מאידך, כל עוד אין חזקה בחוק ואין חזקה בהלכת בית המשפט העליון (ולא הובאה בפני כל הלכה שכזו) לא היה זה מקומו של ב"כ הנתבעת לקבוע "חזקה" על ידיעותיו של הסוכן מרקוס.

יחד עם זאת, וכפי שפירטתי לעיל, המשפטים אליה הכווינה ב"כ התובעת לא השפיעו עלי עת נכתב פסק הדין ומשכך לא מצאתי לנכון להתייחס לבקשתה אלא בגוף פסק הדין, משכך לא מצאתי מקום לחייב בהוצאות בעניין זה.

סוף דבר

התביעה מתקבלת.

הנתבעת תישא בהוצאות המשפט וכן תשלם לתובעת סך של 3,600 ¤ + מע"מ בעבור שכ"ט עו"ד.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום

ניתנה היום ח' באב, תשס"ז (23 ביולי 2007) בהעדר הצדדים.

קלדנית:  שלומית שלום + ליאת א.