בתי המשפט

פסק - דין

התובעת הינה חברה פרטית העוסקת בייצור מכירה ושיווק של מוצרי בשר.

הנתבעת 1 הנה הלקוחה של התובעת והנתבע 2 היה נמנה על בעליה וערב בערבות מתמדת לכל חובותיה.

לטענת התובעת במהלך 2003 רכשו הנתבעים מן התובעת  מוצרי מזון ובשר שונים ונותרו חייבים סך של 12,201 ש"ח.

הנתבע בהגנתו טען כי לא חתם על כתב ערבות וכתב הערבות אינו נושא את חתימתו.

עוד טוען הנתבע כי ברשותו קלטת  ומחילופי הדברים בה ניתן להבין באופן חד משמעי כי הוא לא חתם מעולם על כתב ערבות כלשהו.

הנתבע מאשר כי רכש מוצר מזון ובשר בהיותו נמנה עם בעליה של הנתבעת 1 אולם החוב נשוא התביעה לא חל  על הנתבע 2 שכן עזב את החברה ב 30/12/02 ואילו החוב מתייחס לתקופה שבין 2-4/2003.

 התביעה נוהלה בהליך של "סדר דין מהיר" ועל כן יהיה פסק דין זה מנומק, בתמצית כהוראת תקנה 214 טז' (2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984, לרבות התיאור המובא לעיל.

דיון

כבר בראשית דברי אציין שדין התביעה להדחות שכן מסקנתי היא כי החתימה על שטר הערבות אינה חתימתו של הנתבע.

עיון בכתב הערבות  נ/ 1 אשר צורף לכתב התביעה מעלה כי הספרה האחרונה של הח.פ תוקנה לספרה 9 כמו כן  נקודת הסיום של החתימה אשר נטען כי הינה חתימתו של הנתבע 2 הינה  ליד המילה המודפסת "חתימה".

ואילו בכתב הערבות  שהוגש לבית המשפט ,נ/2, עולה כי מדובר בצילום של כתב הערבות נ/ 1  אך הספרה האחרונה של הח.פ הינה 6.כמו כן  נקודת הסיום של החתימה אשר נטען כי הינה חתימתו של הנתבע 2 הינה  אותה חתימה שנמצאת על נ/ 1 אך הוסף לה קו מהנקודה התחתונה ואשר "מאריך" את  החתימה כך שנקודת הסיום שלה החתימה הינה כסנטימטר מעל המילה המודפסת "חתימה". 

בדיון מיום 28/1/04 הוריתי על צירוף כתב הערבות המקורי שכן ביקשתי להתרשם מהכיתוב עליו. משצורף כתב הערבות ושסומן ת/ 1  אכן כפי שסברתי , עיון בכתב הערבות המקורי מעלה כי הצילום שהוגש לכתב התביעה ושסומן נ/ 1 הינו "מקצה שיפורים"  של כתב הערבות המקורי.

בדיון מיום 28/1/04 נשאל מר אלון כץ איך בדק את תעודת הזהות של הנתבע ת. "ישבתי במשרדו ורשמתי את כל הפרטים שלו וסימנתי. אלו הפרטים שהוא מסר לי"- עדותו זו אינה אמינה עלי שכן עיון בכתב הערבות המקורי מעלה כי הכיתוב עליו נעשה בשלושה עטים שונים.

ביום 12/12/04 אפשרתי  השלמת חקירה ראשית לנתבע שכן במועד זה הוגש כתב הערבות המקורי

הנתבע נשאל ע"י ב"כ המלומדת:

"האם זה נכון שזה לא הכתב יד שלך, כתב הערבות המקורית? ת. " המסמך הזה הוא מסמך חדש לגמרי ולדעתי זה מפוברק. אני זוכר שמר אלון ביקש ממני ח.פ. הוא הגיש לי מסמך שאחתום עליו אמרתי לו קח את מספר הח.פ וממנו תוכל להוציא פרטים לכן הבאתי ונתתי לו חותמת. לאחר מכן ניסה להחתים אותי על ערבויות אמרתי לו שאני לא חותם על כלום.."

מאמין אני לגרסתו זו של הנתבע שכן מסתדרת היא עם המסמכים שהוצגו בפני ומהם עולה כי החתימה על כתב הערבות ומספר הח.פ שונים מהצילום שהוגש לבית המשפט וכי מדובר בצילום שעבר מקצה שיפורים.

בעניין זה אציין כי קשה בעיני גירסת התביעה לפיה אותו מסמך ערבות מקורי (ת/1) שימש כמקור לצילומים שונים כולל נ/1, נ/2. טענה זו לא יכולה להתקבל לאור העובדה שנ/1 מראה בבירור כי מס' ח.פ מסתיים בספרה 9 ולא 6 כפי שמופיע בת/1. אך ברור הוא שבאחד "הגלגולים" של נ/1 נעשה ניסיון "לשפצו" ואת המסמך המקורי ממנו צולם נ/1 לא הוצג בפני.

שמעתי את הקלטת אשר נמסרה לבית המשפט ולא מצאתי בקלטת זו דבר אשר יתמוך בגרסת מי מבין הצדדים שכן עיון בכתב הערבות המקורית והצילומים שהוגשו לבית המשפט מעלה באופן ברור כי היה נסיון להטיל אחריות על הנתבע שלא היה מוכן להיות ערב לחובות הנתבעת 1 ועל כן סרב לחתום.

יתרה מזו, לא מובנת כלל הטענה של התובעת לפיה הנתבע נדרש לחתום על "ערבות חדשה" על פי דרישות "עורך הדין החדש" של החברה. לא הוצגה בפני דוגמת אותה "ערבות חדשה" ולא הובהר במה היא "עדיפה" על הערבות הישנה ולא הונחה תשתית עובדתית לטענה כי הגם שהנתבע לא חתום על אותה "ערבות חדשה", עדיין חייב הוא את חובותיו כלפי התובעת לפי "הערבות הישנה".

משכך ולאור על האמור לעיל אני דוחה את התביעה כנגד הנתבע 2 ומחייב את התובעת בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין בסך של  3,000 ש"ח + מ.ע.מ.

המזכירות תשלח  פסק דין זה  בדואר רשום לצדדים

ניתן היום י"א ב אדר א, תשס"ה (20 בפברואר 2005) בהעדר הצדדים.

קלדנית: דפנה ענוה