בתי הדין לעבודה

פסק דין

1.         הוגשה תביעה להכיר  בפגיעה מיום 23.10.05, כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק.

2.         כך נאמר בתצהיר התובע:

א.    אני יליד 1960 עובד כעצמאי כ-17 שנים במוסך המרינה ברחוב הגלגל 5 הרצלייה . אני עובד כמכונאי רכב יותר מ-30 שנה. 

ב.       ביום 1.6.05 בעת עבודתי, בזמן הרכבת תיבת הילוכים, החליק הגיר מידי וכתוצאה מכך ועקב משקלו הכבד של הגיר נפלתי לאחור  וקיבלתי מכה חזקה מאוד מעמוד הליפט בכל חלק גופי ובייחוד בגב התחתון.

ג.        באותו יום לא התפניתי לקבלת טיפול רפואי ולא המשכתי עוד לעבוד. סיפרתי לשותף שלי הרצל צח מה קרה והוא ראה שאני גורר רגל.

ד.       בחלוף שבועיים מיום האירוע ביום 15.6.2005 ומשנוכחתי לדעת שהכאבים לא חולפים ואני מוגבל ביותר בעבודתי, פניתי לרופא אורטופד בקופת חולים אשר הפנה אותי לבדיקת ct....

3.         בחקירה נגדית צורף תיעוד על פניה של התובע  לטיפול רפואי ביום  15.6.05 וביום 21.9.05 (נ/1).

מתיעוד זה עולה שהתובע לא דיווח לרופא על התאונה שקרתה לו בעבודה.

כאשר נשאל מדוע לא סיפר על כך  לרופא השיב:

".. אני לא מבין בעניינים האלה, אני לא מתוחכם , זה בכלל לא היה בתוך המוח שלי לתבוע" .

ובהמשך טען:

"הרופאים לא שאלו אותי ולכן לא סיפרתי להם שזה קרה בעבודה" (פרוטו' עמ' 3 שור' 8).

כאשר נשאל מדוע בביקורו  אצל הרופא ביום 15.6.05 לא דיווח על כך שהוא  הוא סובל מכאבים מזה כשבועיים, השיב:

"....אם הוא היה שואל אותי הייתי אומר לו" (פרוטו' עמ' 3 שור' 16-17 ). 

4.         עוד נשאל התובע בחקירתו על  תאונת העבודה אשר ארעה לו בשנת 94, שבגינה קיבל תעודה ראשונה לנפגע בעבודה עוד באותו יום (נ/2).

התובע השיב שהמקרה אינו  זכור לו.

5.         מטעם התובע העיד שותפו מר הרצל צח. 

העד אישר שלא ראה את האירוע.

לטענתו, ביום האירוע בשעות אחר הצהריים, ניגש אליו התובע וסיפר לו שהוא צולע ושהוא חטף מכה כהוגן.

העד טען שהתובע נח קצת והם הלכו הביתה כרגיל.

6.         הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

לאחר עיון בחומר הראיות ובטענות הצדדים, להלן פסק הדין.

7.         התובע העיד על  האירוע שקרה לו ביום 1.6.05

אין עדים למקרה.

9.         התובע לא פנה  לטיפול רפואי ביום האירוע או בסמוך לו 

כשפנה לראשונה ביום 16.6.05, התלונן על כאבים בגב ולא ציין דבר על אירוע כלשהוא בעבודה.

10.       תעודה ראשונה לנפגע בעבודה יצאה ביום 21/5/06, שנה לאחר הארוע הנטען.

התובע לא נתן הסבר מניח את הדעת מדוע במשך שנה לאחר הפגיעה לא מוזכר האירוע בשום מסמך רפואי.

11.       יש ליתן משקל רב להיעדר הרישום במסמכים הרפואיים, בבוא בית הדין להכריע, האם התקיים אירוע בעבודתו של התובע.

            במיוחד שעה שבעבר, כאשר ארעה לתובע פגיעה בעבודה, הוצאה על כך תעודה ראשונה לנפגע בעבודה, ביום הפגיעה.

12.       מהתעודות הרפואיות עולה שהתובע סבל מכאבי גב עובר לאירוע מיום 1.6.05.

כך, הגיע לחדר מיון בחודש נובמבר 2004 עם תלונה על כאבי גב .

13.       נוכח האמור, התובע לא הוכיח כי ביום 1/6/05 ארע אירוע חריג בעבודתו .

15.       התביעה נדחית.

ניתן היום י"ט באייר, תשס"ט (13 במאי 2009) בהעדר הצדדים