בתי הדין לעבודה

פסק דין

1.         לפני ערעור על החלטת הועדה לעררים לילד נכה מיום 29/7/2008.

2.         הועדה התכנסה מכוחו של פסק דין מיום 7/8/2008.

            לפיו:

"לפיכך יוחזר עניינו של המערער לועדה על מנת שתנמק באופן מפורט מדוע, על פי תוצאות בדיקת שדה הראיה, אין המערער עונה להגדרת  "ילד נכה" על פי התקנה, (נוכח התוצאה שהיא לכאורה פחות מ-200), והאם יש ביתר ממצאי הבדיקה כדי להשפיע על ההחלטה בעניין זה".

3.         החלטת הועדה הינה:

"בבדיקת חדות ראיה הקריטריון למתן גמלה הוא ראיה ירודה מחדות של 3/60 עם תיקון בכל עיין. לפי המסמכים שבתיק (ראה מכתב מ-12/6/2005 של הר) חדות ראיה עם תיקון 2/25 בכל עין לכן אינו זכאי לפי קריטריון של חדות ראיה.

 2. קריטריון נוסף הוא צמצום שדה ראיה מתחת ל-20 מעלות. בדיקות שדות ראיה שנערכה לילד ב-31/10/2005 אין צמצום כזה וכך מציין גם ד"ר אלמוג במכתבו מ-1/11/2005.

אי לכך קבעה הועדה שאין הילד זכאי לגמלה בגין הקריטוריונים הקבועים בתקנות לליקויי ראיה. הועדה שבה ודוחה את הערר".

4.         טענות המערער –

א.         ממסמך ד"ר אלמוג לא ניתן להבין דבר שהדיוט יכול למצוא בו, כי אכן אין צמצום כזה.

פסק הדין מתייחס לטענת אבי המערער כי כתוצאה מניסטגמוס קשה לא ניתן לבדוק את שדה הראיה. אין גם במסמך הסבר לכך שחדות הראיה הינה 2/25 עם תיקון.

ב.         אין הסבר מדוע על פי תוצאות בדיקת שדה הראיה, אין המערער עונה על הגדרת "ילד נכה" שכן התוצאה לכאורה פחותה מ-200.

5.         טענות המשיב –

א.         הועדה הבהירה כי קריטריון צמצום שדה הראיה למתן גמלה מחייב צמצום מתחת ל-20 מעלות. על פי הבדיקה מיום 31/10/2005  לא קיים צמצום כזה.

ב.         הועדה מילאה אחר הוראות פסק-הדין.

6.         דיון והכרעה –

על פי חלק ב' סעיף (3) לתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (דמי מחיה, עזרה ללימודים וסידורים לילד נכה) התשנ"ח-1998, "ליקוי מיוחד" לענין פגיעה בראיה היא:

"ילד שחדות הראיה בכל אחת מעיניו פחותה מ-3/60 או ששדה הראיה בכל אחת מעיניו הוא פחות מ-200, והכל עם תיקון".

על פי בדיקת שדה ראיה ממוחשבת מיום 31/10/2005 שדות הראיה של המערער 2-24.

פסק הדין הורה לועדה לנמק מדוע הגם שלכאורה מדובר בתוצאה הנמוכה מ-200 אין בכך כדי להכניס את המערער להגדרת "ילד עם ליקוי מיוחד".

משהוחזר עניינו של המערער לועדה על פי פסק דין על הועדה למלא את הוראות פסק הדין ולפיכך אין מקום לטענות נוספות בקשר עם חדות ראיה או עם הקושי בבדיקת שדה הראיה.

באשר לתוצאת שדה הראיה, קובעת הועדה כי הקריטריון הוא צמצום מתחת ל-20 מעלות, ממצא אשר לא קיים במערער.

אלא שמלשון התקנה עולה כי הדרישה הינה לצמצום שדה ראיה באופן שיפחת מ-200.

אמנם על פניו נראה כי מדובר בטעות דפוס והדבר נלמד גם מתוך סעיף 52(2)(1) למבחני הנכות שבתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956 אלא שעל הועדה להסביר זאת, ולהבהיר מדוע למרות שהקריטריון הוא של שדה ראיה פחות מ-200 קבעה הועדה כי הקריטריון הוא שדה ראיה פחות מ-20 מעלות.

התוצאה איפוא כי הערער מתקבל כאמור לעיל.

אין צו להוצאות.

ניתן היום ד' בסיון, תשס"ט (27 במאי 2009) בהעדר הצדדים.

קלדנית: תורתי אסתר