בתי המשפט

פסק דין

תביעת עורך דין לקבלת שכר טרחה בגין שירות משפטי שהעניק לנתבע. לטענת התובע, הנתבע שכר את שירותיו בקשר להליכי גירושין מאשתו וכל הכרוך בהם. בהסכם שנחתם בין הצדדים ביום 26.02.08 התחייב הנתבע לשלם לתובע סך של 10,000$ בצירוף מע"מ בגין הטיפול בתיק (להלן: "ההסכם"). הנתבע שילם מקדמה בסך 4,000 ¤ (כולל מע"מ) והתובע החל לעבוד עבורו. הוא ייצג אותו במספר דיונים בבית המשפט בעניין צווי הרחקה שהגישה אשת הנתבע, השתתף בדיונים בעניין מזונות בנו הקטין של הנתבע, הגיש בשם הנתבע בקשות שונות להוצל"פ והשתתף בדיונים שהתקיימו בקשר לבקשות אלו, הגיש עבורו ערעור על החלטת בית הדין הרבני בעניין מזונות האישה שנפסקו כנגדו, והגיש עבורו סיכומים לבית הדין הרבני בשאלת חלוקת הרכוש בין בני הזוג. ברם, לטענת התובע, לאחר שמרבית העבודה נעשתה למופת, ביקש ממנו הנתבע לחדול מייצוגו. התובע ביקש לצלם את התיק כדי להעבירו לעורך דין אחר, והם פנו יחדיו לחנות צילום, שם לקח הנתבע את התיק שלא בידיעת התובע. התובע התלונן במשטרה אודות הגניבה. לבסוף הוא הגיש את תביעתו זו כנגד הנתבע בגין אי תשלום יתרת שכר טרחתו והעמידה על סך של 43,778 ¤, נכון ליום הגשתה.

הנתבע מצדו לא הכחיש כי חתם על ההסכם, אך טען כי סוכם בין הצדדים כי שכר טרחתו של התובע ישולם בעיקרו מהתביעה אשר התחייב התובע להגיש כנגד עו"ד ציפורה פיק, זו שייצגה אותו לפני התובע וגבתה ממנו מראש סך של 35,000$. ברם, התובע לא נקט בשום פעולה בנושא השבת שכר הטרחה ששולם לעו"ד פיק. בנוסף טען כי התובע התרשל בטיפול בענייניו בכל הקשור להליכי הגירושין. כך למשל הוא ציין כי התובע לא הגיב בזמן לצו הרחקה שהוצא כנגד הנתבע. כך, התייצב התובע בבית המשפט לענייני משפחה מבלי שקרא כלל את התיק וכל שעשה היה לבקש ארכה להגשת תגובה לבקשת האשה למתן צו הרחקה, ודבר זה התפרש על ידי בית המשפט לענייני משפחה כהודאה בידיעה על קיום צו הרחקה, דבר שגרם לנתבע לנזק רב והוצאות משפטיות. גם בערעור שהוגש לבית הדין הרבני הגדול ושנכתב על ידי עובדת ממשרדו של התובע, התובע לא היה מוכן כיאות לתיק, דבר שגרם לחיוב הנתבע במזונות גבוהים מן הראוי וגרר אחריו צווי מאסר ועיקולים. הוא הוסיף וטען כי בניגוד למוסכם, לא פעל התובע בתיקי ההוצל"פ שנפתחו כנגדו על ידי אשתו, גם כשנעצר בצו מאסר בגין אי תשלום. בשל כך הועבר הטיפול בתיקי ההוצל"פ לעורך דין אחר אשר גבה מהנתבע עד היום סך של 20,000 ¤ והדיון בתיקים אלו טרם הסתיים. שאר העניינים שנוהלו על ידי התובע הועברו לעו"ד מאיר שכטר אשר גם הוא גבה ממנו שכר טרחה עבור עבודתו. לטענתו, הוא לא ביקש מהתובע להפסיק לייצגו אלא שלא נותרה בידו ברירה לאור התרשלותו של התובע ומחדליו והוא נאלץ לקחת את התיק הכולל את כל החומר השייך לו ושהובא לתובע על ידו ולהעבירו לעורך דין שכטר, כאמור. משכך טען הנתבע כי לאור התנהלותו של התובע, לא זו בלבד שהוא לא זכאי לשכר טרחה כלשהו אלא שהוא פועל בימים אלו להגשת תביעה כנגד התובע בשל הנזקים שנגרמו לו.     

התביעה הוגשה בסדר דין מהיר ובישיבה המקדמית הוסכם בין הצדדים כי כל החומר שניתן לתובע על ידי הנתבע לפני שקיבל על עצמו את ייצוג הנתבע, וכל החומר אשר התובע טיפל בו עד לשלב בו העביר הנתבע את התיק לעורכי דין אחרים, יועבר לעיונו של בית המשפט, ובית המשפט יתן את פסקו לאחר שהצדדים יסכמו את טיעוניהם בעל פה. להלן אפוא, נימוקי פסק הדין בתמצית כמצוות תקנה 214ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

מצד אחד נדמה כי התובע נתפס בגוזמא בעלמא שעה שטען בעל פה כי עורכת הדין ממשרדו עבדה "מאות שעות" בהכנת סיכומים לבית הדין הרבני. מאידך גיסא, הטענות שטען הנתבע כלפי איכות עבודתו של התובע אינן משקפות את הערכתו כלפיו בזמן אמת. עובדה היא כי הנתבע טען כי היה זה התובע אשר ביקש להפסיק את ייצוגו, ובלית ברירה הנתבע לקח את התיק לעורך דין אחר. ללמדך, כי אף לשיטתו של הנתבע, עבודתו של התובע לא הייתה כה גרועה כפי שהוא מצייר אותה היום, שאם לא כן, הוא עצמו היה יוזם את הפסקת ייצוגו על ידי התובע. הנתבע גם הודה בהגינותו כי ההישג שהשיג התובע עבורו בתביעת הרכוש שהתנהלה בבית הדין הרבני האזורי היה מרשים, אם כי התובע לא השכיל לנצל את ההצלחה שבפסק דין זה כיאה לו. 

הקושי לדעתי הוא בקביעת שכר טרחתו הראוי של התובע במקרה כזה של הפסקת הייצוג עוד לפני תום הטיפול בתיק. הרי לפי טענתו של התובע עצמו, ייצוג לקוח בתיק מעמד אישי, הכולל ייצוג בבית המשפט לענייני משפחה, ייצוג בבית הדין הרבני, ייצוג בלשכת ההוצל"פ, כולל כל ערכאות הערעור על ערכאות אלו, הוא מבחינתו של עורך הדין המטפל, בור ללא תחתית. אני גם מניח כי כל עורך דין המטפל בתיקים מסוג זה גם יודע כי הוא צפוי להיתקל לעתים לא רחוקות בבעלי דין שעמדותיהם לא תמיד ענייניות מפאת המשקעים הנפשיים שנוטלים עמהם בעלי הדין מחיי הנישואין שלהם שעלו על שרטון. לכן אין משקל של ממש לטענת התובע שהנתבע לא שילם את דמי המזונות שהוטלו עליו "בדווקא", או כי הביא לדיונים בערכאות את פילגשו רק כדי להכעיס (בהיגוי מלעיל). על עורך הדין המטפל בעניינים כגון אלו, שעה שהוא קובע את שכר טרחתו, לקחת בחשבון מראש שמלאכתו לא תהייה תמיד קלה.

אם כך, אפוא, קשה עד בלתי אפשרי לאמוד את החלק היחסי שהתובע בפועל ייצג את הנתבע מתוך הטיפול הכולל כפי שהצדדים צפו אותו מראש בזמן כריתת ההסכם ביניהם. לכן, גם אם אצא מנקודת ההנחה שהתובע עבד "מאות שעות", הרי מי יתקע לנו כף שלו? היה ממשיך לייצג את התובע עד תום, הוא לא היה משקיע "מאות שעות" רבות נוספות, עבור אותו שכר טרחה שנקבע מראש, כאמור.

שאלה נוספת היא, איזה משקל יש לתת בהערכת שכר הטרחה הראוי המגיע לעורך הדין במקרה של הפסקת הייצוג כשהוא עודנו באיבו, לעובדה שהלקוח ייאלץ לשלם לעורך דין אחר אשר יקבל על עצמו את ייצוגו, שכר טרחה נוסף, מעבר למה שסוכם עם עורך הדין הראשון.

עיון בתיקים שהוגשו לעיוני מגלה כי התובע אכן השקיע בעבודתו, אך מאז הפסקת הייצוג על ידו בוצעו בעניינו של הנתבע פעולות רבות נוספות. כמו כן, אם נלמד מהעבר, ניתן להסיק כי הטיפול בתיק רחוק מלהסתיים. אני נוטה לחשוב שעיקר מרצו של התובע הושקע, גם על פי גרסתו שלו והדגשתו בטיעוניו, בהגשת הסיכומים בבית הדין הרבני. כמו כן, התובע הודה כי לא טיפל כלל בהשבת שכר הטרחה ששילם הנתבע לעורכת הדין הראשונה שלו. משכך, אני מעריך כי התובע זכאי לשליש משכר טרחתו המוסכם, היינו לסך של 3,333$ בתוספת מע"מ, היינו סך של 16,000 ¤ (במעוגל). מתוך סכום זה יש לנכות את מה ששילם התובע בסך של 4,000 ¤, כך שעל הנתבע לשלם לתובע סך של 12,000 ¤. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 26.2.08 ועד התשלום המלא בפועל. 

ובשולי הדברים אציין כי לשון ההסכם אינו תומך בגרסתו של הנתבע לפיה התובע היה צריך לגבות את שכר טרחתו מתוך מה שיגבה מעורכת הדין שייצגה את הנתבע לפניו. אכן צויין בהסכם כי התובע קיבל על עצמו ללא תוספת שכר טרחה לתבוע את אותה עורכת דין עבור השבת שכר הטרחה ששילם לה התובע. אך לא נאמר בשום מקום בהסכם כי התובע יגבה את שכר טרחתו שלו מתוך הכספים שייגבה מאותה עורכת דין.

נוכח התוצאה, אין צו להוצאות.

ניתן היום י"א בסיון, תשס"ט (3 ביוני 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.