בן בטחון )1989(בע"מ נ. חביב מי


 

 

בתי הדין לעבודה

דמ 008795/08

בית דין א.לעבודה ת"א

 

07/06/2009

 

כב' השופטת טרכטינגוט חנה

נ.צ. מר יוסי קזדו

בפני:

 




 

בן בטחון (1989)בע"מ

בעניין:

התובעת

עו"ד איינס ליהי

ע"י ב"כ

 


 

נ  ג  ד

 


 

1 . חביב מיטל

2 . לב דניאל

3 . עשרי ענת

4 . שמואל אפרת

 

הנתבעות

עו"ד לוי יואב

ע"י ב"כ

 

פסק דין

 

1.         לפנינו  תביעתה של בן בטחון (1989) בע"מ (להלן: המעסיקה או החברה) כנגד 4 נתבעות (להלן גם: העובדות או התובעות שכנגד) אשר לטענתה נטשו את עבודתן כמוקדניות במוקד ראש העין בפתאומיות ללא הודעה מוקדמת וגרמו לחברה נזקים המפורטים בכתב התביעה, ותביעה שכנגד של העובדות לתשלום הפרשי שכר, דמי נסיעות, דמי חופשה, פקדון בגין ביגוד ופיצויי הלנה.

 

2.         העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת:

א.         המעסיקה הינה חברה העוסקת במתן שירות שמירה ואבטחה למוסדות ואתרים שונים בכל רחבי הארץ.

ב.         העובדות הועסקו על ידי החברה כמוקדניות במוקד ראש העין מיום 1/9/2008 ועד ליום 10/11/2008.

ג.          העובדות התפטרו.

ד.         העובדות הועסקו כמוקדניות במוקד ראש העין לפני יום 1/9/2008, כאשר המעסיקה הקודמת היתה חברת "תום אבטחה בע"מ" אשר הפסידה במכרז.

ה.         ביום 1/9/2008 החלה החברה לתת שירותי אבטחה ושמירה לעיר ראש העין.

ו.          העובדות נקלטו כעובדות החברה החל ממועד זה.

ז.          הצדדים חלוקים בקשר עם תנאי העבודה עליהם הסכימו הצדדים וכפועל יוצא מכך הם חלוקים גם בקשר עם נסיבות הפסקת העבודה.

 

3.         טענות החברה -

א.         בחדש ספטמבר עת החלו העובדות לעבוד בחברה סוכם עמן על שכר של 20.70 ¤ לשעה.

ב.         כעבור שבועיים פנתה נתבעת 3 בשם העובדות ומסרה כי אם שכר העובדות לא יעלה ל-22 ¤ תעזובנה העובדות "כאיש אחד".

ג.          החברה באמצעות סמנכ"ל תפעול מר אלון בולדו הסכימה לשלם לעובדות 22 ¤ לשעה בצירוף דמי נסיעות, על אף העובדה שהנתבעות הוסעו לעבודתן על ידי סיירים של החברה.

ד.         לאחר מכן דרשו העובדות כי שכרן יעלה ל-22 ¤ לשעה רטרואקטיבית מיום תחילת העבודה ובתוספת דמי נסיעה. החברה לא הסכימה.

ה.         ביום 10/11/2008 בשעה ששוחח  מר בולדו עם נתבעת 2, כאשר שמעה כי החברה מסרבת לשלם את העלאת השכר רטרואקטיבית, קמה נתבעת 2 ונטשה את המוקד באמצע המשמרת.

            לאחר מכן הודיעו כל העובדות כי ברגע זה הן מפסיקות להגיע לעבודה.

ו.          יום 10/11/2008 היה ערב הבחירות המוניציפליות וחדר המוקד בו עבדו העובדות אמור היה להיות ליבת הפעילות. החברה איבטחה עשרות קלפיות בעיר והמוקד היה אמור לתת מענה לקריאות 24 שעות.

ז.          כתוצאה מנטישתן הפתאומית של העובדות נאלצה החברה לשלוח את מנכ"ל החברה וסמנכ"ל התפעול אשר תפעלו את האירוע וכן שלחה מוקדנים מהעיר נתניה ונאלצה לשלם להם בונוס והוצאות עבור הנסיעה.

            כמו כן נגרם לחברה נזק תדמיתי מכך שלא סיפקה מענה רציף במוקד לדרישות שהועלו ע"י נציגי העיריה.

ח.         החברה טוענת כי עזיבתם הפתאומית של העובדות ערב יום בחירות מהווה הפרת           אמונים וחוסר תום לב.

ט.         החברה תובעת מכל אחת מהעובדות את הסכומים הבאים:

            1,000 ¤ בגין אי מתן הודעה מוקדמת ותוספת שעות עבודה לממלאות מקום; 500 ¤ תוספת נסיעות לממלאות מקום; 2,500 ¤ נזק למוניטין וטרחה במציאת חלופות לתפעול המוקד; 250 ¤ פיצוי אובדן זמן ונסיעות מנכ"ל וסמנכ"ל;

            כמו כן תובעת החברה השבה של סכומים אשר שולמו לעובדות בגין חופשה, נסיעות והבראה כמפורט בכתב התביעה.

 

4.         טענות העובדות  –

א.         שכרן של העובדות אצל תום אבטחה בע"מ היה 21 ¤ לשעה.

            העובדות לא הסתפקו בשכר זה עוד כשעבדו אצל תום אבטחה בע"מ וניהלו מו"מ להעלאת שכרן עם נציגי תום אבטחה בע"מ ועם מנכלי"ת העיר.

ב.         טרם כניסת החברה לתפקיד, לבקשת העובדות, התקיימה פגישה בין העובדות, מפקח עבודה מטעם החברה, מר ליאור, ומנהלת המוקד מטעם עירית ראש העין. בפגישה זו דרשו העובדות שכר של 24 ¤ לשעה בצירוף נסיעות ושאר תנאים סוציאלים.

            מפקח העבודה ביקש לבדוק הדרישות, לאחר מכן ועוד טרם 1/9/2008 סוכם בין העובדות לחברה באמצעות מר אלון בולדו על שכר של 22 ¤ לשעה בצירוף נסיעות.

ג.          ביום 10/10/2008 קיבלו התובעות תלוש שכר וגילו כי שכרם הוא 20.70 ¤ לשעה. העובדות פנו מיד למפקח שהשיב כי זו טעות וסביר שתתוקן לפני קבלת המשכורת הבאה. במקביל פנו גם למנהלת המוקד.

ד.         ביום 18/10/2008 הודיעו העובדות למנהלת המוקד כי אם עד ליום 10/11/2008 לא יקבלו את השכר שסוכם לרבות ההפרשים יעזבו. העובדות ביקשו ממנהלת המוקד להעביר החלטתם לחברה. וכך היא עשתה.

ה.         ביום 10/11/2008 כאשר קיבלו את תלושי השכר ראו שלא קיבלו הפרש בגין חודש ספטמבר ואף נוכה משכרם פקדון בגין ביגוד שלא קיבלו.

            לפיכך עזבו העובדות את המוקד בהשאירן מוקדן אחד לשמירה שישב במוקד ללא שהוא עושה דבר.

            העובדות תובעות הפרשי שכר בגין חודש ספטמבר, הלנת שכר חודש נובמבר אשר שולם באחור, הפרש דמי נסיעות, פדיון דמי חופשה, החזר הניכוי בגין ביגוד.

 

5.         מטעם החברה העיד מר אלון בולדו סמנכ"ל תפעול בחברה ומטעם העובדות העידה נתבעת 3 גב' ענת עושרי.

 

6.         דיון והכרעה –

            מה היו תנאי השכר שסוכמו טרם תחילת העבודה?

            כאמור לטענת החברה סוכם על שכר של 20.70 ¤ ואילו לטענת העובדות סוכם על שכר של 22 ¤.

            אנו מעדיפים את גירסת העובדות בענין זה.

            הוכח כי בין העובדות  לבין החברה התנהל מו"מ טרם תחילת עבודתן. מו"מ זה מוצא את ביטויו במכתב העובדות למנכלי"ת העיר מיום 4/8/2008 המבקש את עזרתה ומדווח לה על מו"מ בין העובדות לחברה ועל דרישתן לשכר של 23 ¤ ועל עמדת החברה המסכימה לשלם שכר של 21 ¤ לשעה.

            לפיכך לא מתקבלת גירסת החברה לפיה הסכימו העובדות לקבל שכר של 20.70 ¤ ורק כעבור שבועיים דרשו העלאה.

            זאת ועוד, על פי מכתב העובדות מיום 4/8/2008 הסכימה החברה לשלם 21 ¤ לשעה, הסכמה זו אינה עולה מהשכר הנקוב בתלוש חודש ספטמבר 20.70 ¤.

            לא סביר כי העובדות שפנו למנכל"ית העיריה ב-4/8/2008 כחודש טרם תחילת עבודתן בבקשה לעזרה יטענו כי החברה הסכימה לשלם שכר גבוה מזה שהוסכם.

            המסקנה איפוא כי בין הצדדים סוכם על שכר של 22 ¤ לשעה.

כשקיבלו העובדות את תלוש השכר לחודש ספטמבר ב-10/10/2008 גילו כי החברה לא עמדה בהסכם ושילמה את שכרם על בסיס תחשיב של 20.70 ¤ לשעה.

            העובדות פנו למפקח העבודה אשר טען כי הענין יוסדר ואכן במשכורת חודש אוקטובר שולם לתובעות שכר על בסיס 22 ¤ לשעה.

 

7.         העובדות טוענות כי ביום 18/11/2008 פנו אל מנהל המוקד ועדכנו אותה כי אם עד ליום 10/11/2008 לא יקבלו את השכר אשר הובטח להם לרבות הפרשים בגין החודש הקודם, אזי אין בדעתם להמשיך לעבוד.

            משראו העובדות ביום 10/11/2008 כי השכר עודכן ל-22 ¤ לשעה רק בגין חודש אוקטובר ולא רטרואקטיבית וכי בוצעו ניכויים עבור ביגוד שלא קיבלו, נטשו, והכל בהתאם להתראה שנתנו.

 

8.         לטעמנו לא הוכיחו העובדות כי נתנו הודעה מוקדמת להתפטרות כנדרש על פי חוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות התשס"א-2001 (להלן: חוק הודעה מוקדמת) ויתירה מכך, בבחרן את יום 10/11/2008 כהפסקת העבודה פעלו בחוסר תום לב.

            וננמק:

            אכן החברה הפרה את הסכם העבודה עם העובדות. יתירה מכך מדובר בהפרת הסכם הנוגעת לגובה השכר שהוא בין התנאים היסודיות והעיקרים שביחסי העבודה. אין ספק כי לעובדות קמה הזכות להתפטר בין אם היתה הפרת הסכם עבודה ובין אם לאו, אלא שבמקרה זה הגם שהיתה הפרה יסודית של הסכם העבודה השתמשו העובדות בזכותן להפסקת העבודה בחוסר תום לב תוך שבמודע בחרו לעזוב את העבודה ערב יום הבחירות המוניציפליות מבלי ליתן לחברה הודעה מוקדמת.

            הגם שמדובר בהפרה יסודית נכחו העובדות כי היא תוקנה בחלקה שכן החל מחודש אוקטובר שולם השכר לפי 22 ¤ לשעה.

            העובדות טוענות כי בטרם ראו את תלוש שכר חודש אוקטובר ב-10/11/2008 הודיעו ביום 18/10/2008 כי אם לא ישולמו כל ההפרשים לחודש ספטמבר לרבות דמי נסיעות לחודשים ספטמבר אוקטובר יעזבו ב-10/11/2008.

            העובדות טוענות כי הודיעו על כך למנהלת המוקד אשר אין ספק כי אינה עובדת החברה.

            אין בהודעה זו כדי להוות הודעה מוקדמת.

            העובדות פנו בעבר אל המפקח ואל סמנכ"ל החברה בקשר עם גובה שכרן, ולפיכך ככל שרצו להודיע על התפטרותן היה עליה ליתן את ההודעה לעובד מוסמך של החברה. העובדות גם לא הוכיחו כי הודעה נמסרה ממנהלת המוקד לחברה.

            כמו כן התרשמנו כי העובדה כי הבחירות נועדו להתקיים ביום 10/11/2008 היתה ידועה לעובדות לפחות מתחילת עבודתן ותאריך 10/11/2008 לא נבחר באקראי כיום קבלת המשכורת.

            העובדות עזבו ביום זה בלי ליתן הודעה מוקדמת ותוך שהם בוחרות ביום קריטי זה בחוסר תום לב.

            טענת העובדות כי לא נטשו אלא כי הושאר במוקד מוקדן אחד שישב במוקד ללא שעשה דבר אין בה כדי לאיין את עזיבתן ללא הודעה מוקדמת אלא להיפך כדי לחזקה.

 

9.         סעיף (7ב) לחוק הודעה מוקדמת קובע:

            "עובד שחדל לעבוד ולא נתן למעבידו הודעה מוקדמת להתפטרות כאמור בחוק זה, ישלם למעבידו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה הודעה מוקדמת".

            שכרן הרגיל של העובדות הוא 22 ¤ לשעה. מאחר ותקופת העבודה הינה 2.33 חודשים ומאחר ולפי סעיף 4 לחוק הודעה מוקדמת במהלך שנת העבודה הראשונה יש ליתן הודעה מוקדמת של יום אחד בשל כל חודש עבודה, חייבות העובדות לפצות את החברה בסכום השווה לשכרן הרגיל בעד כל יום עבודה.

            חישוב  שכר עבודה הרגיל יעשה לפי חישוב החברה בכתב ההגנה שכנגד, ודהיינו 172 ¤ ליום עבודה ולפיכך תשלמנה כל אחת מהעובדות לחברה פיצוי בסך של 395 ¤.

            יתר רכיבי התביעה נדחים.

            תוספת הוצאות נסיעה ושעות נוספות לממלאות מקום לא הוכחו, מה גם שנזק זה "נבלע" בפיצוי שנקבע בסעיף 7(ב) לחוק ואין להטיל על העובד אשר לא נתן הודעה מוקדמת נזקים נוספים בגין תשלום לממלא מקום.

            אשר לפגיעה במוניטין גם רכיב זה לא הוכח ויתירה מכך התביעה לפיצוי בגין פגיעה במוניטין הינה עילה מתחום דיני הנזיקין, וספק אם היא מצויה בתחום סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה.

            אשר להחזר תשלומים ששולמו ביתר הרי שהדבר לא הוכח, כפי שיפורט לגבי תביעת העובדות.

 

10.  תביעת העובדות –

אשר לתביעת העובדות משקבענו כי על פי הסכם העבודה זכאיות היו התובעות לשכר של 22 ¤ לשעה, הרי שהן זכאיות להפרשי שכר לחודש ספטמבר שבו שולם להן שכר על בסיס 20.70 ¤.

            החברה אינה מכחישה את חישוב הפרשי השכר אלא רק את עצם הזכאות ולפיכך תשלם החברה לעובדות את הסכומים הבאים, על יסוד כתב התביעה:

            לתובעת שכנגד 1 סך של 108.6 ¤.

            לתובעת שכנגד 2 סך של 227.90 ¤.

            לתובעת שכנגד 3 סך של 197.7 ¤.

            לתובעת שכנגד 4 סך של 182.8 ¤.

 

            נסיעות -

            העובדות תובעות דמי נסיעה עבור חודש נובמבר.

            החברה טוענת כי העובדות קיבלו שירותי הסעה מהסיירים ולפיכך לא מוטלת עליה חובה לשלם דמי נסיעות ואף דמי הנסיעות אשר שולמו בגין חודשים ספטמבר ואוקטובר שולמו ביתר.

            טענת החברה לא הוכחה ומשכך בדין שולמו לעובדות דמי הנסיעות עבור חודשים ספטמבר ואוקטובר.

            משתחשיבי דמי הנסיעות לחודש נובמבר לא הוכחש תשלם החברה לעובדות דמי נסיעות על סמך תחשיבי העובדות.

            לתובעת שכנגד 1 סך של 27.6 ¤.

            לתובעת שכנגד 2 סך של 64.6 ¤.

            לתובעת שכנגד 3 סך של 50.6 ¤.

            לתובעת שכנגד 4 סך של 32.2 ¤.

 

            שעות נוספות -

            תובעת שכנגד 1 טוענת כי עבדה שעות נוספות 3 ימים: ביום 6/10/2008 עבדה 11 שעות וביום 28/10/2008 עבדה 14 שעות, וזאת      על פי דו"ח שעות נוכחות שצורף לכתב התביעה . כמו כן לטענתה עבדה שעות נוספות ביום 4/11/2008.

            החברה טוענת כי הדו"ח אינו מאושר על ידה אולם לא הציגה כל דו"ח אחר.

            כבר נפסק כי –

 "בהעדר רישומים בקשר לעבודתו של עובד יעבור נטל ההוכחה למעסיק" [ע"ע ימית א. בטחון (1988) בע"מ נ' אלי אפרים]  .

החברה לא עמדה בנטל.

            אמנם כיום נכנס לתוקפו תיקון 24 לחוק הגנת השכר התשי"ח 1958, לפיו בהתקיים תנאים מסויימים יעבור נטל ההוכחה למעסיק ועליו יהיה להוכיח כי העובד לא עמד לרשות העבודה בשעות העבודה הנוספות השנויות במחלקות, אלא שתיקון זה לא חל על המקרה שלפנינו.

            לפיכך בהעדר הוכחה מטעם החברה  תשלם החברה לתובעת שכנגד 1 שעות נוספות בסך של 165 ¤.

 

            פדיון חופשה -

            החברה לא כפרה בחישוב העובדות אלא טענה כי הסכום קוזז כנגד אי מתן הודעה מוקדמת.

            לפיכך יערך החישוב בהתאם לחישובי העובדות הגם שערים אנו לכך כי קיימים הפרשים בחישוב  שווי ימי העבודה בין העובדות לחברה.

            לפיכך תשלם החברה לעובדות פדיון חופשה כדלקמן:

            לתובעת שכנגד 1 סך של 232 ¤.

            לתובעת שכנגד 2 סך של 312 ¤.

            לתובעת שכנגד 3 סך של 197.7 ¤.

            לתובעת שכנגד 4 סך של 232.5 ¤.

 

            ביגוד -

            העובדות טוענות כי החברה ניכתה משכרם 90 ¤ בגין פיקדון שלא קיבלו ו-62 ¤ בגין חולצות שקבלו וימסרו לחברה על פי דרישה.

            החברה טוענת כי כל אחת מהעובדות קיבלה מעיל בעלות של 60 ¤ מכנס בעלות של 30 ¤ ו-2 חולצות בעלות של 62 ¤. הפקדון יוחזר כנגד החזרת הציוד.

            התובעת שכנגד מס' 3 אשר העידה, הודתה כי הורד לה רק בגין חולצה שקיבלה והחזירה למנהלת המוקד ולא לחברה. לעומת זאת בכתב התביעה טענה כי החברה נכתה ממנה סכום של 152 ¤ כפקדון בעד בגדים שלא קיבלה.

            משגירסת העובדות בענין זה לא הוכחה - נדחית תביעתם בגין רכיב זה.

            ככל שהעובדות תחזרנה את הביגוד למשרדה הרשום של החברה יוחזר הפקדון תוך 30 יום מיום שיוחזרו הביגוד.

 

            פיצויי הלנת שכר חודש נובמבר -

            העובדות טוענות כי השכר שולם להן ב-21/1/2009 לעומת זאת טוענת החברה, כי השיקים נשלחו ביום 25/12/2008, לאחר שהוחזרו למשרד.

            התובעת שכנגד מס' 3 אשר העידה בשם התובעות לא התקשרה עם המפקח לברר כיצד תקבל את שכרה ומשטענה כי דניאל דיברה עם המפקח שהפנה אותה הלאה לא ידעה להעיד אם משהו פנה למר בולדו בענין השכר, וזאת למרות שהוכח כי בעבר היו פניות אליו באשר לגובה השכר.

            קיבלנו את הסברו של מר בולדו כי השכר  לא שולם במועד עקב נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה.

            משהשכר לא נדרש ולא נעשתה כל פניה מצד העובדות נשלח בדואר ביום 25/12/2008.

            בנסיבות אלו יש מקום לבטל את פיצויי הלנת השכר וכך אנו מורים.

 

11.  לאחר קיזוז בין הסכומים המפורטים תשלם החברה לעובדות את הסכומים הבאים:

לתובעת שכנגד 1 – 138.2 ¤.

לתובעת שכנגד 2 – 209.5 ¤.

לתובעת שכנגד 3 – 51 ¤.

לתובעת שכנגד 4 52.5 ¤.

על אף התוצאה , ובשל התנהגותן חסרת תום הלב של העובדות  תשלמנה העובדות ביחד ולחוד את הוצאות החברה בתובענה בסך של 500 ¤.

            לא מצאנו מקום לפסוק הוצאות לטובת העובדות, על אף שזכו בחלק מרכיבי התביעה שכנגד.

 

ניתן היום ח' בסיון, תשס"ט (31 במאי 2009) בהעדר הצדדים.

 



חנה טרכטינגוט, שופטת


 

נ.צ. מר יוסי קזדו

 

קלדנית: אסתר תורתי

 


 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/4CBC79545B5042DB422575CE00563D4E/$FILE/B931C5720251EEBA422575C100205FD3.html
תאריך: 
07/06/09
Case ID: 
8795_8
Case type: 
דמ
סיווגים
שופטים : חנה טרכטינגוט
חנה טרכטינגוט
עורכי דין : איינס ליהי לוי יואב
איינס ליהי
לוי יואב
Powered by Drupal, an open source content management system