בתי המשפט

פסק - דין

1.         בפני ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתעבורה תל-אביב (כב' השופט ויטלסון) בתיק ת"ד 10800/07 מתאריך 7.7.08, לפיו הורשע המערער, לאחר שמיעת ראיות, בכך שנהג בחוסר זהירות וסטה שמאלה שלא בביטחה בדרך שנסע, חסם את דרכו של נהג קטנוע (להלן: "רוכב הקטנוע") וגרם לתאונה – עבירות בניגוד לתקנות 21(ג) ו- 41 לתקנות התעבורה התשכ"א-1961, בקשר עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961

2.         על המערער הוטלו העונשים הבאים:

א.         פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה בת 3 חודשים.

ב.         פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה בת 3 חודשים למשך שנתיים.

ג.          קנס בסך 1,500 ש"ח או 15 ימי מאסר תמורתם.

טיעוני ב"כ המערער

3.         לטענת ב"כ המערער, שגה בית משפט קמא בכך שקבע כי מרשו אחראי  לקרות התאונה והרשיעו באישומים המיוחסים לו, בעוד שמרשו עשה כל שהיה לאל ידו כדי לחצות בבטחה את הדרך, תוך שהוא מוודא שהכביש פנוי.

4.         עוד לטענת ב"כ המערער, עסקינן בתאונת דרכים בלתי נמנעת, וזאת נוכח מהירות נסיעתו המופרזת של רוכב הקטנוע. בעניין דנא מפנה ב"כ המערער לעדות מרשו בה טען כי לא הבחין ברוכב הקטנוע בטרם פנה, ולדבריו של עד ההגנה שגיב פקר (להלן: "שגיב") שטען כי לא הבחין ברוכב הקטנוע אלא בסמוך לפגיעה, וכי רוכב הקטנוע נהג "במהירות מסחררת".

5.         כמו כן, טען ב"כ המערער כי המזכר ת/4 משקף נכונה את גרסתו הראשונה של רוכב הקטנוע, לפיה הוא לא נסע בנתיב הנגדי לכיוון נסיעת המערער אלא נסע בכיוון נסיעת המערער וביצע פניית פרסה בטרם אירעה התאונה. לפיכך, טען ב"כ המערער לא יכול היה המערער להבחין ברוכב הקטנוע בטרם פנה שמאלה. 

6.         עוד הלין ב"כ המערער על כך שבימ"ש קמא נמנע מלקבוע ממצאי חוסר מהימנות בנוגע לעדותו של רוכב הקטנוע, על אף השינוי בגירסתו של רוכב הקטנוע בין ת/4 ועדותו בבית משפט קמא.

כמו כן, טען ב"כ המערער, כי רוכב הקטנוע מסר בעדותו בבית המשפט לראשונה, כי הוא ניסה להתחמק מפגיעה ברכב המערער ע"י הטיית קטנועו.

7.         ב"כ המערער הוסיף וציין, כי התאונה ארעה בשעת בין ערביים, במקום מוצל, כאשר רוכב הקטנוע לובש שחורים ורוכב על גבי קטנוע שחור. על כן, טען כי יתכן שנוצרה "אילוזיה אופטית" שהכביש פנוי לחצייה.

8.         באשר לתרשים התאונה שנערך ע"י בוחן התנועה (ת/3), ציין ב"כ המערער כי התרשים נערך בחלוף ארבעה חודשים ממועד קרות התאונה, והשחזור נערך בצהרי היום, בעוד התאונה ארעה בשעה 17:00 או בסמוך לכך.

אשר על כן, עתר ב"כ המערער לבית המשפט לבטל את פסק דינו של בימ"ש קמא, ולזכות את מרשו מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

9.         לחילופין, עתר ב"כ המערער לבית המשפט להקל בעונש שהוטל על מרשו, שכן הוא עובד כמוביל של מוצרי קוסמטיקה, וזקוק לרשיון הנהיגה לצרכי פרנסתו, כמו-כן, עברו התעבורתי אינו מכביד, והוא כולל עבירה אחת מסוג ברירת קנס.

עוד ציין ב"כ המערער, כי מרשו תומך בזוג הוריו המבוגרים, ועובד, כאמור, במקביל ללימודיו לקראת תואר הנדסאי. 

טיעוני ב"כ המשיבה

10.        ב"כ המשיבה מתנגדת להתערבות ערכאת הערעור בפסק דינה של הערכאה הדיונית, באשר הינו מנומק כדבעי, והוא קובע, כי אין ראיות המצביעות על כך שרוכב הקטנוע נהג במהירות מופרזת, וכן בימ"ש קמא דחה את עדותו של שגיב בעניין מהירות נסיעתו של רוכב הקטנוע עובר לתאונה, באשר הלה טען כי לא הבחין ברוכב הקטנוע אלא כששמע את חריקת בלמים בסמוך למועד התאונה.

11.        עוד לטענת ב"כ המשיבה, רוכב הקטנוע לא ביצע פניית פרסה כטענת המערער, והשוטר -עורך המזכר ת/4, הבין בצורה שגויה את אשר נאמר לו.

זאת ועוד; עדותו של עד ההגנה שגיב, והנזקים שנגרמו לרכבו של המערער מעידים, לשיטתה של המשיבה, כי לא בוצעה פניית פרסה ע"י רוכב הקטנוע עובר לתאונה.

12.        זאת ועוד, דברי רוכב הקטנוע כי היטה את קטנועו על מנת להתחמק מהתאונה, אינם מהווים שינוי גירסה ומדובר בזוטי דברים ולא בסתירה מהותית שיש בה כדי לקעקע את גירסתו העקבית של רוכב הקטנוע.

פסק דינו של בית משפט קמא

13.        בית משפט קמא הרשיע כאמור את המערער בעבירות המיוחסות לו בקובעו כי לא נמצאה כל ראייה שנהג הקטנוע התרשל בנהיגתו עובר לתאונה.

14.        בימ"ש קמא דן בטענתו של ב"כ המערער לפיה יש להכיר בגירסה המובאת בת/4 כגירסת רוכב הקטנוע, כך שביצע פניית פרסה ולא נסע בנתיב הנגדי לכיוון נסיעת המערער, וקבע כי "לפי מצב הנזקים ברכב הנאשם, לפי עדות הנאשם עצמו ועדות עד ההגנה, שאמר כי הקטנוע הגיע מכיוון קרציני (צ"ל קריניצי – י.א.) להרצל (מכיוון מערב למזרח). ברור כשמש כי השוטר לא הבין את שנאמר לו על ידי הרוכב, ואני דוחה הצעת הסניגור כאילו הרוכב ביצע במקום פניית פרסה".

15.        עוד קבע בימ"ש קמא, כי עפ"י עדותו של המערער, מרגע הפניה ועד למועד קרות התאונה חלפו מספר שניות בלבד – דבר המצביע על קשר ישיר בין פניית המערער לפגיעת הקטנוע. 

דיון

16.        אין מחלוקת, כי בתאריך 16.6.07 בשעה 17:00 או סמוך לכך, נהג המערער ברכב משא ברח' הרוא"ה ברמת גן מכיוון מערב למזרח. בהתקרבו לבית מס' 15 ברח' הרוא"ה, חצה את נתיב הנסיעה הנגדי לנתיב בו נסע, על מנת להחנות את רכבו ליד בית מס' 15, ובעת חצייתו, חסם דרכו של רוכב קטנוע שנסע מול כיוון נסיעת המערער, מכיוון מזרח לכיוון מערב. שני כלי הרכב התנגשו וניזוקו. רוכב הקטנוע נחבל חבלה של ממש בפיקת רגלו השמאלית.

17.        מעדות רוכב הקטנוע עולה, כי הוא נסע כהרגלו ברח' הרוא"ה מכיוון רח' קריניצי לרח' הרצל, כאשר לפתע פנה המערער באופן פתאומי לנתיב בו נסע. לדבריו, הוא לא הספיק לבלום את קטנועו, ופגע ברכבו של המערער.

לטענת רוכב הקטנוע, הוא נסע במהירות של כ- 50-40 קמ"ש, ועל מנת למנוע את התאונה, הוא ניסה להתחמק מפגיעה ברכב  המערער ע"י הטיית הקטנוע, אך נסיונו למנוע התאונה - לא צלח.

נהג הקטנוע הסביר מדוע מסר לראשונה בעדותו בבית המשפט אודות ניסיונו להטות את הקטנוע, כלשונו:

"השוטר בא לי אלי שבוע אחרי, זה עדיין בטראומה של המכה שחטפתי במהלך הזמן אתה חושב איך דווקא רגל שמאל נפגעת ושום דבר אחר לא נפגע, אז מן הסתם הגעתי למסקנה שאני זוכר שהטיתי את ההגה שמאלה ואז הרגל נפגעה".

(עמ' 4 שורות 23-25 לפרוטוקול).

באשר למזכר ת/4, שנרשם ע"י השוטר שהגיע למקום התאונה ושוחח עם רוכב הקטנוע בעודו מטופל באמבולנס, הבהיר הלה כי הוא מסר לשוטר שהמערער נסע ברח' הרוא"ה מכיוון רח' הרצל, ואז ביצע פניית פרסה (עמ' 5 שורות 6-7 לפרוטוקול), ולא הוא עצמו ביצע פניית פרסה. הדבר מתיישב עם מיקום הפגיעה ברכב המערער (צד ימין קדמי).

18.        פסק דינו של בית משפט קמא מפורט ומבוסס על ממצאים עובדתיים שנקבעו לאחר שהעדיף את גירסת נהג הקטנוע – לה האמין, ודחה את גירסת המערער ועד ההגנה מטעמו.

עוד יוער, כי ניתן לקבוע מהימנותו של עד, גם אם קיימים אי-דיוקים זניחים בעדותו, שכן אין לצפות מאדם כי יזכור פרטי אירוע כאילו תיעד אותם בזמן אמת.

"טיבו של המין האנושי שבן-תמותה אינו מכשיר דיוק אוטומטי" ע"פ 100/53 מאיר נ' מ"י, פ"ד ט(2), 1218), וכן נקבע, כי עדות שיש בה אי דיוקים וסתירות, עשויה להיות עדות אמינה, ועל בית-המשפט "לבור בה את הבר מן התבן" (ע"פ 5612/92 מ"י נ' בארי ואח', פ"ד  מ"ח(1) 302, בעמ' 332).

19.        זאת ועוד; לא כל סתירה בעדותו של עד יש בה כדי לאיין את העדות כולה, ואף לא בגין כל פירכה, נשמט הבסיס עליו נשענת העדות. סתירות שאינן יורדות לשורשם של דברים, ואשר ניתן להסבירן כנובעות מחולשת אנוש, מותירות את העדות הנבחנת על כנה, ככל שסימני האמת שנתגלו בה, גוברים על פגמים אלה.

20.        עדותו של רוכב הקטנוע, כפי שעולה מפרוטוקול הדיון בפני בית משפט קמא, תואמת את הדברים שמסר במשטרה. רוכב הקטנוע הוסיף אמנם בחקירתו פרט שטרם מסר עד לשלב דנא, לפיו הוא היטה את הקטנוע בנסיון, שלא צלח, למנוע את התאונה. דא עקא שאין באמירה זו כדי לסתור את עדותו, מה גם שהוא נתן הסבר מדוע נאמר פרט זה רק בחקירתו בבית המשפט.

21.        באשר לטענה כי רוכב הקטנוע נהג במהירות מופרזת, ציין בימ"ש קמא:

"... לא מצאתי כל ראייה ולפיה ניתן לקבוע כי הרוכב התרשל באופן נהיגתו טרם התאונה".

המערער ועד ההגנה העידו כי לא הבחינו ברוכב הקטנוע אלא בסמוך למועד הפגיעה, ועל כן לא ניתן ללמוד מדבריהם אודות המהירות בה נהג רוכב הקטנוע עובר לתאונה.

22.        טענת ב"כ המערער, לפיה לא ניתן היה להבחין ברוכב הקטנוע משום שלבש שחורים ובמקום נטועים עצים המטילים צל על הכביש – לא נתמכה בעדות כלשהי, ואף אינה מתיישבת עם השכל הישר, שכן התאונה ארעה בחודש יוני, ובשעה 17:00 עדיין שורר אור יום.

לאור כל המקובץ לעיל, הערעור על הכרעת הדין – נדחה.

23.        לחילופין, עתר ב"כ המערער להקל בעונשו של מרשו.  

ככלל, בית משפט של ערכאת הערעור איננו שוקל מהו העונש שהוא עצמו היה מטיל בנסיבות המקרה דנן, אלא אם הענישה סבירה, ואיננה חורגת מענישה במקרים אחרים.

24.        במקרה דנן נחבל נהג הקטנוע חבלה של ממש: נשברה פיקת רגלו ונפגעו רצועות הברך כמפורט בתעודה הרפואית ת/2.

עוד יוסף, כי המערער לא נטל אחריות למעשיו, ולא הביע חרטה, אלא הטיל את האשמה על רוכב הקטנוע.

25.        עונש הפסילה בפועל העומד על 3 חודשים אינו חורג ממתחם הענישה הסבירה המוטלת במקרים דומים, וניתן לומר שיש בו מן ההקלה, שכן למהות הפגיעה בנהג הקטנוע, יש חשיבות מרובה בקביעת העונש, כמפורט להלן:

בע"פ (נצרת) 1229/07 אלעד מגורי נ' מ"י, תק-מח 2008(1) 5544, חסם נהג רכב פרטי דרכו של אופנוע אשר התנגש בו, וכתוצאה מכך נגרם שבר לרגלו של נהג האופנוע. בימ"ש קמא קבע שהיתה תרומת רשלנות ניכרת של נהג האופנוע, ועל כן הטיל על נהג הרכב עונש פסילה בפועל רק לתקופה בת 6 חודשים, וכן פסילה על תנאי לתקופה זהה, וקנס בסך 1,500 ש"ח.

בע"פ (מחוזי ת"א) 70820/06 ויקטור בוטביקו נ' מ"י (לא פורסם) הוטל על נהג שהורשע עפ"י הודאתו בפגיעה בהולך רגל וגרם לו לשבר בברך ימינו, לעונש של פסילה בפועל לתקופה בת 6 חודשים, פסילה על תנאי לתקופה בת 3 חודשים, וקנס בסך 1,000 ש"ח.

בב"ש (מחוזי ת"א) 70956/06 ליאור מודן נ' מ"י (לא פורסם) נהג שהורשע עפ"י הודאתו בביצוע עבירה של פניית פרסה וגרימת חבלה לרוכב אופנוע שנתקל בו, נדון לפסילה בפועל בת 6 חודשים, פסילה על תנאי לתקופה זהה, וקנס בסך 2,000 ש"ח.

בעפ"ג 07-12-4088 (של בימ"ש מחוזי מרכז), שיינקמן נ' מ"י (לא פורסם – ניתן בתאריך 13.4.08), נהג רכב שחסם דרכו של אופנוע, ועקב התאונה נגרם לרוכב האופנוע שבר בעצם השוק. נהג הרכב נדון ע"י בימ"ש קמא לפסילה בפועל לתקופה בת שנה, וכן הפעלת פסילה על תנאי באופן מצטבר לשלושה חודשים נוספים, 6 חודשי פסילה על תנאי וקנס בסך 5,000 ש"ח.

ביהמ"ש לערעורים התחשב בותק של הנהג בן 34 שנים, ועברו התעבורתי הבלתי מכביד והעמיד עונש הפסילה בפועל על 3 חודשים, אך הפעיל הפסילה על תנאי באופן מצטבר לשלושה חודשים נוספים.

בתיק ת.ד. 10558/03 של בימ"ש לתעבורה ת"א (כב' השופט ויטלסון) מ"י נ' אביעד גבע (לא פורסם), נהג שגרם לרוכב קטנוע עקב תאונה לשבר באמה, נדון ל- 6 חודשי פסילה בפועל, 4 חודשי פסילה על תנאי וקנס בסך 1,000 ש"ח.

בע"פ (ת"א) 70270/08 יצחק מוריה נ' מ"י (לא פורסם – ניתן בתאריך 7.7.08), נהג רכב משא עם מנוף שלא הבחין באופנוע שנסע מימינו, חסם את דרכו, וגרם לנהג האופנוע חבלות שהצריכו ניתוחים, נדון על ידי מותב זה לפסילה בפועל לתקופה בת 9 חודשים, וכן פסילה על תנאי וקנס כספי.

26.        לאור כל המקובץ לעיל, אף הערעור על גזר הדין – נדחה.  

פטרתי באי כח הצדדים מהתייצבות לשימוע פסק הדין, והמזכירות תשלח להם עותק פסק-הדין.

ניתנה היום י"ח בסיון, תשס"ט (10 ביוני 2009) בהעדר הצדדים.