בתי-המשפט

פסק דין

פסק דין זה ניתן לאחר הגשת סיכומים בכתב בתביעה שטרית שהגישה התובעת נגד הנתבע בגין שיק שמספרו 10074, מיום 28/9/05, על סך של 82,000 ¤.

הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השיק. להלן עיקרי טענותיו בתצהירו אשר צורף להתנגדות:

1)       התובעת והנתבע ניהלו מערכת יחסים זוגית במשך למעלה משנתיים, שבמהלכה התגוררו יחד בדירה ששכרה התובעת וחלקו בהוצאות.

2)       בשל האמון המלא שהיה בין הצדדים, נהג הנתבע להפקיד בידי התובעת שיקים פתוחים שלו והיא השתמשה בהם לתשלום עבור הוצאות.

3)       בדיעבד נודע לנתבע כי נותרו בדירת התובעת שני שיקים פתוחים שנמסרו לתובעת בעבר כשהם ריקים וחתומים על-ידי הנתבע, על מנת לשלם את הוצאות המכולת.

4)       פקידת העו"ש בבנק שבו התנהל חשבונו של הנתבע הודיעה לו כי התובעת ביקשה למשוך מהחשבון את השיק נשוא תיק ההוצל"פ ושיק נוסף מה- 10/10/05 על סך 100,000 ¤.

5)       הנתבע מעולם לא התכוון למשוך לטובת התובעת שיקים בסכום הנ"ל. התובעת פעלה בניגוד להרשאה שנתן לה הנתבע להשתמש בשיקים שלו לצורך כיסוי הוצאות המכולת, ותחת זאת מילאה סכום גבוה בהרבה ממה שהתיר לה הנתבע עוד בתקופה שהיו בין השניים יחסי זוגיות.

6)       מייד לאחר שנודע לנתבע על ניסיונה של התובעת להוציא ממנו כספים, הגיש תלונה למשטרה על גניבת שיקים.

7)       התובעת גזלה מהנתבע כספים נוספים שלא כדין. בין היתר הציגה לפירעון 12 שיקים של הנתבע בסך כולל של 15,000 ¤ - שיקים שהכין הנתבע על-מנת למסור לתובעת לפני שנפרד ממנה, וזאת לשם פירעון הלוואה שהתובעת אמורה הייתה ליטול עבור הנתבע  אך לא נלקחה מעולם. בנוסף לכך, התובעת סירבה לחתום על אישור להסרת שמו של הנתבע כבעלים נוסף של הטלפון הנייד שלה, ובעקבות זאת נדרש הנתבע לפרוע חוב בסך של 4,000 ¤ בגין שיחות במכשיר.

8)       בשל התנהגותה של התובעת לאחר הפרידה נמנע הנתבע מלקחת חפצים שלו שנשארו בדירה, וביניהם מקרר ותנור (בשווי 14,000 ¤), מחשב אישי (בשווי 7,500 ¤), בגדים אישיים ומסמכים.

בית המשפט נתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה תינתן לנתבע רשות להתגונן, והתצהיר שהוגש בתמיכה לכתב ההתנגדות ישמש כתב הגנה בתיק. במהלך קדם המשפט הציג ב"כ התובעת מסמך שבו לדבריו אישר הנתבע כי קיבל מהתובעת הלוואות בסך של 200,000 ¤. בתום הליכי קדם המשפט התקבלה החלטה בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית ונקבע דיון הוכחות בפני הח"מ.

הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית שבו חזר על טענותיו בתצהיר שהוגש בתמיכה לכתב ההתנגדות. הנתבע הצהיר בין היתר כי התובעת הפעילה עליו לחצים לספק את צרכיה הכלכליים ושכנעה אותו ליטול הלוואות לשם כך. כמו-כן הדגיש הנתבע בתצהירו כי התובעת מילאה את הסכומים בשיקים לאחר פרידתם, בחוסר תום-לב, במעשה תרמית ובניגוד להרשאתו. הנתבע הכחיש מכל וכל את המסמך שהוצג על-ידי ב"כ התובעת כהסכם הלוואה על סך של 200,000 ¤, והצהיר כי מסמך זה לא נכתב ולא נחתם על-ידו.

להלן עיקרי טענותיה של התובעת בתצהיר עדותה הראשית:

1)       בעלי הדין ניהלו מערכת יחסים זוגית שבמהלכה עבר הנתבע להתגורר בדירתה של התובעת לאחר שגורש מבית הוריו.

2)       הנתבע סיפר לתובעת שמצבו הכלכלי קשה מאוד, וכי הוא חייב כסף להמון אנשים. באותה תקופה משכורתו של הנתבע עמדה על סך של 4,500 ¤ לחודש, והיו תקופות שבהן לא עבד כלל.

3)       הנתבע לווה מהתובעת כספים רבים, ותמיד הבטיח שיחזיר לה הכול בנוסף להשתתפות בהוצאות הבית. הנתבע אמר לתובעת שיחזיר לה כספים בין היתר גם באמצעות מכירה של ג'יפ שהיה ברשותו.

4)       כל חודש הייתה התובעת מעבירה סכומים מסוימים ממשכורתה לידי הנתבע לצורך כיסוי חובותיו ולכל מיני צרכים אישיים שלו. כמו-כן הייתה התובעת מפקידה כספים במזומן ישירות לחשבונו של הנתבע.

5)       תקופה קצרה לאחר פרידתם של בני הזוג, גילתה התובעת כי הנתבע נהג להכות את בנה, ובנסיבות אלה לא יכולה הייתה להמשיך את מערכת היחסים עם הנתבע.

6)       במועד הפרידה ישבו התובעת והנתבע וסיכמו ברוח טובה שהנתבע ישיב לתובעת את כל הכספים שהוא חייב לה, כאשר הצדדים העריכו יחד בהסכמה את חובו של הנתבע לתובעת בסך של 200,000 ¤. לשם הבטחת החזר החוב מסר הנתבע לידי התובעת באופן אישי שיקים בסך כולל של 200,000 ¤ כדלקמן: שיק אחד בסך 100,000 ¤, שיק נוסף בסך 82,000 ¤ ועוד 12 שיקים בסך 1,500 ¤ כל אחד.

7)       הצדדים ניסחו יחד את סיכום הדברים ביניהם שנכתב על דף והנתבע חתם עליו.

8)       השיקים לא כובדו והתובעת נאלצה לפעול משפטית כדי לבצעם.

9)       הנתבע אף הותיר את התובעת עם חובות נוספים, וביניהם חוב בגין שיחותיו של הנתבע בטלפון סלולארי שהיה רשום על שמו, ובהמשך גם על שם התובעת כמנויה נוספת.

10)   מאז שפעלה התובעת למימוש השיקים היא חשופה להטרדות חוזרות ונשנות של הנתבע, לרבות באמצעות הטלפון.

במועד שנקבע לניהול דיון ההוכחות בתיק נדונה בקשתו של ב"כ התובעת למינוי מומחה אשר הוגשה בכתב ימים ספורים קודם לכן. במהלך הדיון חזר ב"כ התובעת על בקשתו למנות מומחה לכתבי יד מטעם בית המשפט, ולחילופין ביקש להגיש חוות דעת מטעם התובעת, וזאת על-מנת להפריך את טענת הזיוף שהעלה הנתבע לגבי נספח ו' לתצהיר התובעת. ב"כ הנתבע התנגד לבקשה, וזאת בין היתר על רקע החלטות קודמות של כב' השופט יפרח במהלך קדם המשפט. עוד טען ב"כ הנתבע כי באם סבר ב"כ התובעת שיש צורך במומחה מטעם מרשתו, היה עליו לצרף את חוות דעת המומחה לתצהירי העדות הראשית. בהחלטה שניתנה במהלך הדיון התיר בית המשפט לתובעת להגיש חוות דעת של מומחה לכתבי יד מטעמה, וזאת כנגד חיוב התובעת בתשלום הוצאות לנתבע. עוד נקבע בהחלטה כי התובעת תשא במלוא ההוצאות בגין הכנת חוות הדעת. בהתאם לכך, הוחלט גם על דחיית מועד דיון ההוכחות.

בסמוך למועד הדיון הגישה התובעת חוות דעת מומחה מטעמה, וכן "הודעה לבית המשפט" שאליה צורף תצהיר קצר נוסף של התובעת. תצהיר זה מתקן למעשה טענה עובדתית בתצהיר העדות הראשית של התובעת. על-פי התצהיר המתוקן, רק לאחר שהשיק בסך של 82,000 ¤ חזר וחולל על-ידי הבנק בשל אכ"מ, נפגשו הצדדים וניסחו יחד את סיכום הדברים שנכתב על דף והנתבע חתם עליו (נספח ו' לתצהיר התובעת).

במהלך הדיון התנגד ב"כ הנתבע להגשת התצהיר הנוסף של התובעת. בית המשפט התיר את הגשת התצהיר, אך קבע כי לנוכח הצורה והעיתוי שבהם הוגשה הבקשה לתיקון תצהיר העדות הראשית, נזקפת "יתרת זכות" במאזן ההוצאות לטובת הנתבע אשר תבוא לידי ביטוי בהמשך הדיון בתובענה. המומחה מטעם התובעת נחקר בחקירה נגדית, ובדיון ההמשך נחקרו הצדדים עצמם על תצהיריהם, ולאחר מכן הוגשו סיכומים בכתב.

דיון

בפני תביעה שטרית לביצוע שיק בסך של 82,000 ¤. הנתבע הודה כי חתם על השיק וכן על שיק נוסף שנמצא כיום בידי התובעת בסך של 100,000 ¤. לטענת הנתבע, השיקים נמסרו לתובעת על החלק לצורך "תשלום הוצאות המכולת", אך התובעת פעלה בניגוד להרשאה שניתנה לה ומילאה בהם סכומים גבוהים בהרבה ממה שהתיר לה הנתבע עוד בתקופה שהיו בין השניים יחסי זוגיות. התובעת טוענת כי מילאה את פרטי השיקים בנוכחות הנתבע ובהסכמתו, וזאת לשם כיסוי חובות של הנתבע בגין הלוואות שקיבל ממנה.

הואיל ומדובר בתביעה שטרית, ומשהודה הנתבע כי חתם על השיק נשוא התביעה, הרי שעל-פי סעיפים 19 ו- 29 לפקודת השטרות חזקה כי התובעת הייתה רשאית להשלים את הפרטים החסרים בשיק, וכי היא אוחזת בו בתום-לב ובעד ערך. מכאן שהנטל להוכיח כי הסכום מולא בתרמית, בחוסר תום-לב ובניגוד להרשאה וכי לא התקבלה תמורה בעד השיק מוטלת על הנתבע.

הנתבע טען כאמור כי הסכומים שמולאו בשני השיקים, לרבות השיק נשוא התביעה דנן, היו גבוהים בהרבה ממה שהתיר לתובעת. ואולם, הנתבע לא טרח לפרט בתצהיריו מהם הסכומים שהתיר לתובעת למלא לטענתו, ורק במהלך חקירתו החוזרת העיד לראשונה כי חשב שהתובעת תמלא סכומים של 3,500 – 4,000 ¤ לכל שיק (עמוד 83 לפרוטוקול בשורות 8-12). טענה זו הינה בבחינת הרחבת חזית אסורה ואין לקבל אותה. בנוסף לכך וכפי שיפורט להלן, הנתבע לא הרים את הנטל המוטל עליו על-מנת להוכיח כי השיקים ניתנו לצורך כיסוי "הוצאות המכולת" בלבד וכי לא קיבל כל תמורה בגין השיקים, כאשר מנגד, התובעת הציגה גרסה נגדית מפורטת הנתמכת באסמכתאות והינה סבירה יותר בעיני בית המשפט.

הנתבע צירף לתצהירו העתק של תרשומת בכתב יד הנושאת את הכותרת "שיקים למכולת שחר", ובה פירוט של שיקים אשר נמסרו לכאורה לבעל המכולת, ושלטענת הנתבע, חלקם בוטלו מחמת העדר כיסוי ותמורתם שולמה במזומן. הנתבע לא ציין בתצהירו מי ערך את התרשומת הנ"ל ומתי, ומשכך אין לקבלה כראיה לאמיתות תוכנה. בנוסף לכך, מהעתקי השיקים שצורפו לתצהיר עולה כי הם נמשכו לפקודת מוטבים שונים, ולא הוצגה ראיה לכך שאותם שיקים אכן הועברו לבעל המכולת בפועל. בחקירתו הנגדית טען הנתבע לראשונה כי בעל המכולת אמר לו שהוא העביר את השיקים לאנשים אחרים (עמוד 78 לפרוטוקול בשורות 13-14), אך טענה זו לא הוזכרה בתצהיריו של הנתבע וממילא לא הוכחה כנדרש. גם הנתבע עצמו הודה בחקירתו כי "אי אפשר ללמוד מהשיקים האלה למי הם ניתנו. אולי ניתנו לצרכים אחרים שלי" (עמוד 63 לפרוטוקול, בשורות 1-2). כמו-כן לא הוצגו בפני בית המשפט קבלות או אסמכתאות אחרות המלמדות על כך שבעל המכולת אכן קיבל את השיקים או לחילופין כסף מזומן כנגד אותם שיקים שבוטלו. עוד יצוין כי הנתבע בחר שלא להגיש תצהיר ולא לזמן לעדות את בעל המכולת על-מנת לתמוך בגרסתו, ואף לא טרח לפרט בתצהירו מהו שמו המלא של הבעלים ומה כתובתה של המכולת.

מעבר לכך שלא הובאו אסמכתאות שיש בהן כדי לבסס את גרסתו של הנתבע, הרי שגרסה זו איננה סבירה לכשעצמה, והיא אף עורערה במדיה ניכרת במהלך חקירתו הנגדית.

הנתבע הצהיר כי נהג להפקיד בידי התובעת שיקים פתוחים שלו לצורך מימון חלק מהוצאות משק הבית (סעיף 2 לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע). לעומת זאת, בחקירתו הנגדית שינה גרסתו והעיד כי מעולם לא נתן לתובעת שיקים פתוחים אלא מילא את כל השיקים מראש, למעט השיק נשוא התובענה והשיק הנוסף שמולא על-ידי התובעת בסך של 100,000 ¤ (עמוד 78 לפרוטוקול בשורות 21-23). גרסתו של הנתבע אם כן איננה עקבית ואף איננה סבירה, שכן לא ברור מדוע בתקופה שבה ניהל מערכת יחסים זוגית ומשק בית משותף עם התובעת הקפיד למלא מראש את סכומי השיקים, ודווקא לאחר הפרידה מסר לתובעת שיקים חתומים על החלק.

זאת ועוד, הנתבע הצהיר כי מייד לאחר שגילה על ניסיון התובעת להוציא ממנו כספים שלא כדין, הגיש תלונה למשטרה על גניבת שיקים (סעיף 16 לתצהיר). כמו-כן הצהיר כי לאחר קבלת האזהרה על פתיחת תיק ההוצל"פ פנה שוב למשטרה בעניין התלונה שהגיש בפעם הקודמת, ואז נפתחה תלונה באופן רשמי (סעיף 17 לתצהיר). הנתבע צירף להתנגדות לביצוע השיק אישור על הגשת תלונה אחת בלבד למשטרה ביום 28/6/06. ואכן, במהלך חקירתו הנגדית הבהיר הנתבע כי הגיש תלונה פעם אחת בלבד, אחרי פתיחת תיק ההוצל"פ (עמוד 72 לפרוטוקול בשורות 24-25 ועמוד 73 בשורות 13-14). יחד עם זאת, הנתבע העיד כי פנה למשטרה גם לפני כן, לאחר שחזר השיק השני בסך של 100,000 ¤, אך נאמר לו שעליו לפעול בדרכים אזרחיות ולכן התלונה לא נרשמה (עמוד 73 בשורות 15-17 ו- 24-25). גרסה זו של הנתבע אינה מוזכרת בתצהיריו ואינה נתמכת בראיות כשלהן. יתר על כן, אף אילו הייתה מתקבלת גרסתו זו של הנתבע בחקירתו, אין בפני בית המשפט כל הסבר לכך שהנתבע לא עשה דבר כאשר גילה לדבריו ימים ספורים לאחר הפרידה מהתובעת כי 12 שיקים שלו בסך כולל של 15,000 ¤ נעלמו (עמוד 74 משורה 3, ובפרט בשורות 21-24). כמו-כן לא הציג הנתבע הסבר מתקבל על הדעת לכך שלא עשה דבר מייד לאחר שנודע לו על הפקדתו והחזרתו של השיק הראשון בסך של 82,000 ¤ (עמוד 64, בשורות 11-12), אלא פנה למשטרה לטענתו רק לאחר החזרת השיק השני בסך של 100,000 ¤.

גרסתו של הנתבע אף לוקה באי בהירות ובסתירות נוספות. כך למשל, הנתבע הצהיר כי לאחר הפרידה מהתובעת זכה למסכת של הטרדות מצידה (סעיף 8 לתצהיר), אולם בחקירתו הנגדית העיד כי הפרידה נעשתה ברוח טובה (עמוד 63 לפרוטוקול בשורות 18-21). עוד הצהיר הנתבע כי הוא זה שיזם את הפרידה (סעיף 8 לתצהיר ועמוד 63 לפרוטוקול בשורות 20-21), אך מנגד, לא הכחיש את טענתה של התובעת כי החליטה להיפרד ממנו לאחר שנודע לה שנהג להכות את בנה (עמוד 81 בשורות 1-6). טענה נוספת של הנתבע בתצהירו הינה כי התובעת הפעילה עליו לחצים לספק את צרכיה הכלכליים ושכנעה אותו ליטול הלוואות לשם כך (סעיף 4 לתצהיר), בעוד בחקירתו העיד הנתבע כי גם התובעת נתנה לו כספים (עמוד 69 בשורות 6-9), ושני הצדדים לקחו הלוואות זה עבור זה מבלי לערוך רישום (עמוד 77 בשורות 17-22). בנוסף טען הנתבע בחקירתו הנגדית כי בסמוך לפני פרידתו מהתובעת רשם לפקודתה 12 שיקים מעותדים על-מנת לכסות הלוואה שהתובעת עתידה הייתה ליטול עבורו (עמוד 74 בשורות 8-13). גרסה זו מעוררת תמיהות שלא ניתן עליהן מענה, שכן לא ברור כיצד תכנן הנתבע שהתובעת תיטול הלוואה עבורו כנגד שיקים מעותדים ימים ספורים לפני הפרידה שהוא עצמו יזם.

אל מול זאת, גרסתה של התובעת אשר נתמכת באסמכתאות שצורפו לתצהירה, לא נסתרה במהלך חקירתה הנגדית ואף חוזקה בחקירתו של הנתבע עצמו, כפי שיפורט להלן. התובעת  הצהירה כי נטלה הלוואות על-מנת להעביר את הכספים לידי הנתבע (סעיף 12 לתצהיר התובעת), ולראיה צירפה דפי חשבון המעידים על נטילת הלוואות (נספח ג' לתצהיר). כמו-כן הצהירה התובעת כי נהגה להלוות לנתבע כספים במהלך תקופת הקשר הזוגי ביניהם, וזאת בכסף מזומן שנתנה לנתבע וכן באמצעות הפקדת כספים מתוך המשכורת שלה ולעיתים אף הפקדת המשכורת בשלמותה ישירות לחשבונו של הנתבע. לראייה צירפה התובעת בין היתר דפי חשבון של הנתבע שבהם מופיעות הפקדות של כספים (נספח ב' לתצהיר התובעת). במהלך חקירתה הנגדית חזרה התובעת על גרסתה כי נטלה הלוואות במהלך הקשר הזוגי שלה עם הנתבע לשם תשלום הוצאותיו (עמוד 31 לפרוטוקול בשורות 19-20 ועמוד 32 בשורות 5-6), וכי העבירה כספים במזומן לידי הנתבע וכן ישירות לחשבון שלו (עמודים 38-39 לפרוטוקול).

הנתבע העיד בחקירתו כי ההכנסות היחידות שהיו לו בתקופה שבה ניהל את מערכת היחסים עם התובעת היו ממשכורות אשר שולמו לו בהעברה בנקאית לחשבון או בשיקים (עמוד 58 לפרוטוקול ועמוד 70 בשורות 9-11), ובתחילה כלל לא התייחס הנתבע להפקדות אחרות של כספים בחשבון. בשלב מסוים בחקירתו העיד הנתבע לראשונה כי נהג למשוך כספים במזומן מהחשבון שלו ולתת אותם לתובעת לצורך תשלום הוצאות, כאשר את היתרה הפקידה התובעת עצמה בחזרה לחשבון של הנתבע (עמוד 68 לפרוטוקול בשורות 7-11). גרסה חלופית נוספת שהעלה הנתבע לראשונה בחקירתו היא כי נטל הלוואות והחזיר אותם ימים ספורים לאחר מכן בהפקדת כסף מזומן לחשבון (עמוד 70 בשורות 16-21). גרסאות אלה אינן מוזכרת בתצהירי הנתבע ואינן נתמכות באסמכתאות כנדרש. בנוסף לכך, גם לגופו של עניין כאשר הופנה הנתבע להפקדות של אלפי ¤ במזומן לחשבונו, כפי שעולה מדפי החשבון, לא עלה בידיו להסביר את מקורן של ההפקדות אלה, והוא הרבה להשיב תשובות כגון "לא יודע" ו- "לא זוכר" (עמודים 71-72 לפרוטוקול). הנתבע אף העיד לשאלת בית המשפט כי "יכול להיות" שהתובעת הפקידה בחשבונו אלפי שקלים (עמוד 69 בשורות 21-22). עוד יצוין כי הנתבע העיד בתחילה במפורש שהמשכורות של התובעת אף פעם לא נכנסו לחשבון הבנק שלו (עמוד 69 בשורות 17-18), אך בהמשך כאשר עומת מול הנתונים הרלוונטיים בדפי החשבון הודה כי משכורתה של התובעת אכן הופקדה ישירות לחשבונו (עמוד 72 בשורות 1-3). הנתבע ניסה לטעון כי גם הוא הפקיד אף הוא כספים לחשבונה של התובעת, אך הודה כי אין בידיו ראיות כלשהן לביסוס גרסתו (עמוד 77 בשורה 25 ועמוד 78 בשורה 1).

בנוסף לאמור לעיל, התובעת צירפה בנספח ו' לתצהירה מסמך שנחזה כחתום על-ידי הנתבע, שלפיו הנתבע מאשר כי לווה ממנה כספים בסך של כולל של כ- 200,000 ¤ והתחייב להשיב לה כספים אלה. כמו-כן נקבע באותו מסמך כי החוב ישולם בשיקים על סך של 82,000 ¤, 100,000 ¤ וכן 12 שיקים על סך של 1,500 ¤ כל אחד. הנתבע הכחיש כי חתם על המסמך וטען כי חתימתו זויפה, אולם התובעת הגישה חוות דעת מומחה מטעמה, ד"ר מרדכי ורדי, אשר כתב כי הגיע למסקנה בדרגת סבירות גבוהה ביותר שהנתבע הוא זה שחתום על המסמך. במהלך חקירתו הנגדית של ד"ר ורדי, ניסה ב"כ הנתבע לערער על מומחיותו, ולצורך כך הציג בפניו ובפני בית המשפט שורה של פסקי דין והחלטות שבהם נדחו הממצאים שבחוות דעת קודמות שערך. חלק מהחלטות ופסקי דין אלה ניתנו לפני למעלה מ- 15 שנה. מנגד, הוצגו לבית המשפט במהלך חקירתו של ד"ר ורדי ובסיכומי התובעת החלטות ופסקי דין אחרים שבהם התקבלה חוות דעתו של ד"ר ורדי ולעיתים אף הועדפה על פני מומחה של הצד שכנגד. מחקירתו של ד"ר ורדי עולה כי גישתו אכן שונה מהמקובל אצל מומחים רבים אחרים בתחום השוואת כתבי יד, אלא שבמקרה שבפנינו לא הצליח ב"כ הנתבע להצביע על פגמים מהותיים ומשמעותיים בבדיקות שערך המומחה אשר מאיינים את קביעותיו בחוות הדעת. אמנם ד"ר ורדי הודה למעשה בחקירתו כי ישנם הבדלים בין החתימה המופיעה על גבי נספח ו' לבין חלק מחתימותיו של הנתבע שהובאו בפניו לצורכי השוואה, אך הסביר כי הדבר נובע מהגיוון הרב באופן שבו נוהג הנתבע לחתום את שמו, כפי שניתן להיווכח מדוגמאות החתימה המצורפות לחוות הדעת. בנוסף לכך, ד"ר ורדי הצליח להצביע גם על מספר מאפיינים ייחודיים שמופיעים הן בחתימותיו של הנתבע אשר אינן שנויות במחלוקת והן בחתימות אשר נטען כי הינן מזויפות. כמו-כן ציין המומחה בסעיף 2 לחוות דעתו כי "החתימות השנויות במחלוקת נרשמו בשטף וביטחון ללא היסוס או רעידות שהיו יכולים להצביע על ניסיון לחקות את צורת החתימה". לפיכך, ובהעדר חוות דעת נגדית מטעם הנתבע, הנני קובע כי חוות דעתו של המומחה מטעם התובעת לא נסתרה.

ב"כ הנתבע הצביע על כך שנספח ו' לתצהיר התובעת מנוסח באופן מבולבל ולא ברור, וכי ישנו קטע במסמך אשר נראה כי נכתב בשלב מאוחר יותר. כמו-כן הצביע על כך שהתאריך שבו על-פי המסמך הוחזר השיק נשוא התביעה על סך 82,000 ¤ הינו שגוי. התובעת הודתה בטעות שבתאריך ובכך שהמסמך אינו כתוב בצורה מסודרת, אך הסבירה כי בעת כתיבת המסמך "הסיטואציה הייתה מאוד רגשית, ומאוד לא טובה ומאוד דואגת" (עמוד 51 בשורות 16-17), וכן העידה כי כתבה את המסמך על-פי הנוסח שהכתיב לה הנתבע (עמוד 52 לפרוטוקול בשורות 2-5). עוד יצוין כי אף אם נתעלם מהקטע שנטען כי נכתב בעט שונה, ובו מפורטים סכומי השיקים, אזי עדיין אפשר להבין מהמסמך בבירור כי במועד הפרידה הודה הנתבע בחוב של כ- 200,000 ¤ כלפי התובעת, ולא נטען או הוכח כי חוב זה נפרע.

זאת ועוד, גרסתה של התובעת בעניין נסיבות מסירת השיקים, כפי שהיא משתקפת גם בנספח ו' לתצהירה, הינה סבירה יותר מגרסתו של הנתבע. הנתבע כאמור לא הצליח לסתור את גרסתה של התובעת הנתמכת באסמכתאות לפיה נהגה להלוות לנתבע כספים אשר הבטיח להחזירם. ב"כ התובעת הצביע בסיכומיו על הפקדות בסך של 82,000 ¤ לחשבונו של הנתבע המופיעות בתדפיסי החשבון. הנתבע לא הצליח לסתור כי מקורן של הפקדות אלה בכספי התובעת, ואף הודה כי חלק מההפקדות בוצעו על-ידי התובעת במזומן וחלקן נעשו באמצעות העברת מלוא משכורתה של התובעת ישירות לחשבון שלו. טענתה של התובעת כי הלוותה לנתבע בנוסף להפקדות אלה גם כספים רבים במזומן, אף היא לא נסתרה. לעומת זאת, וכפי שנקבע בהרחבה בדיון לעיל, גרסתו הנגדית של הנתבע אינה סבירה ואינה נתמכת בראיות כלשהן. כך למשל, הנתבע טען כי גילה בדיעבד שהשאיר אצל התובעת שני שיקים חתומים על החלק לתשלום הוצאות המכולת, אך העיד בחקירתו כי מעולם לא נתן לתובעת שיקים פתוחים לפני כן, גם כשהיו בקשר זוגי. כמו-כן תמוהה ביותר גרסת הנתבע כי הכין בסמוך לפני הפרידה מהתובעת שהוא עצמו יזם, 12 שיקים מעותדים בסך של 1,500 ¤ כל אחד לפקודת התובעת, וזאת לשם פירעון הלוואה שאמורה הייתה התובעת לקחת עבורו לאחר הפרידה.

לאור כל האמור לעיל, הנני קובע כי הנתבע לא הרים את הנטל המוטל עליו על-מנת להוכיח כי התובעת מילאה את סכום השיק בתרמית, בחוסר תום-לב ובניגוד להרשאה שניתנה לה, וכן לא הוכיח כי לא ניתנה כל תמורה בעד השיק.

לבסוף יצוין כי ככל שיש בתצהיריו של הנתבע משום טענות קיזוז (כגון השארת ציוד של הנתבע אצל התובעת, תשלום חוב בגין שימוש של התובעת בטלפון סלולארי והעברת כספים לידי התובעת במהלך הקשר הזוגי), הרי שטענות אלה לא נטענו במפורש כטענות קיזוז, אינן מפורטות כנדרש ולא הובאו אסמכתאות מספיקות על-מנת לבססן. 

אשר על כן, הנני מקבל את התביעה במלואה ומורה על המשך ההליכים בתיק הוצל"פ שמספרו 01-46894-06-0.

בהתאם לכך, ובהתחשב בין היתר ביתרת הזכות במאזן ההוצאות שנפסקה לטובת הנתבע, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 2,000 ¤ בגין הוצאות משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 7,500 ¤ + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ד סיוון תשס"ט  (16 ביוני 2009), בהעדר הצדדים.

                                                                                                        ________________

                                                                                                                       מיכאל תמיר, שופט