אבוטבול נ. מדינת ישראל - משרד


 

   

בתי המשפט

 





א  216517/02

בית משפט השלום תל אביב-יפו


 

23/06/2009


 

כבוד השופטת דורית קוברסקי

בפני:

 

 

 














 

אבוטבול שירן


 

התובעת

עו"ד שוויצר

  ב"כ התובעת


 


 

נ  ג  ד


 


 

1 . מדינת ישראל - משרד החינוך

2 . עירית ראשון לציון


 

הנתבעים

עו"ד גלס

עו"ד דויטש

 ב"כ הנתבעת 1

ב"כ הנתבעת 2


 


 


 

פסק דין

 

            עובדות

1.         התובעת ילידת 1989, תלמידת כיתה ו' בבית ספר "כרמים" בראשון לציון. הנתבעת 1 היתה האחראית על הפעלת בית הספר והמעסיקה של המורים (להלן: "משרד החינוך"). הנתבעת 2, רשות מקומית, בעלים ומחזיקה של חצר בית הספר (להלן: "העיריה").

על פי האמור בתביעה המתוקנת (מיום 22.5.06), בהיות התובעת בת 10, עת  ירדה ממדרגות בבית הספר, נכנסה רגלה בתוך חריץ במדרגות וכתוצאה מכך נפלה (להלן: "המפגע"). 

 

2.         התובעת לא פרטה בכתב התביעה מה רשלנותה של כל אחת מהנתבעות, אלא טענה באופן כוללני כי הנתבעות התרשלו כלפיה בכך שבנו מדרגות כשהמשטח רצוף שקעים, לא תיכננו מדרגות בגובה בטוח, בנו מדרגות במרחק רב ממדרגה למדרגה ובניגוד לדין, לא תיחזקו את המדרגות, לא התקינו מעקות מסודרים ולא הציבו שמירה בחצר בית הספר כדי למנוע את הנפילה.

 

3.         בתמיכה לתביעה הוגשה חוות דעתו של ד"ר הוט דן, מומחה בתחום האורטופדי, אשר העריך את נכותה המשוקללת הצמיתה של התובעת בשיעור 14.5%.  5% בגין חיבור גרוע של האולנה ביד לא דומיננטית לפי סעיף 40.10 לתקנות המל"ל ו-10% בגין קרע TFCC על פי סעיף 35.1 לתקנות המל"ל.

 

4.         משרד החינוך כפר באחריותו לארוע וטען בכתב ההגנה כי התביעה מנוסחת באופן כוללני, אך מן האמור בה משתמע כי אם קיימת אחריות לקרות הארוע, היא רובצת לפיתחה של העיריה האחראית על אחזקת המבנה.

 

5.         בכתב ההגנה שהוגש מטעם העיריה, הוכחשה אחריותה באופן גורף. העיריה הגישה את חוות דעתו של ד"ר מיכה רינות, מומחה בתחום האורטופדי, לפיה לתובעת לא נותרה נכות לצמיתות.

 

6.         נוכח הפער בין חוות הדעת מונה ד"ר ז'לטני כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה") אשר קבע כי צורת שורש כף היד תקינה, התנועות תקינות, יציבות המפרק תקינה, אגרוף היד תקין, התפיסה העדינה תקינה. נשארה לתובעת הגבלה קלה ביותר בתנועות שורש כף היד ורגישות קלה בפרק בין עצם הרדיוס לעצם האולנה בזמן הנעת המפרק. המומחה העריך את נכותה הצמיתה של התובעת בשיעור 5% לפי סעיף 41(10)ה לתקנות המל"ל, אך ציין כי הנכות נקבעה כדי ליתן לתובעת ליהנות מן הספק.

הצדדים ויתרו על חקירת המומחה.

 

            אחריותה של העיריה

7.         על נסיבות נפילתה העידה התובעת בתצהיר עדותה הראשית (ת/1). על פי עדותה, בחצר בית הספר בסמוך לכניסה האחורית ישנן שש מדרגות גדולות המובילות לכניסה, עליהן היו נוהגים תלמידי בית הספר לשבת, ומטבע הדברים, לעלות ולרדת. ביום 27.6.99, בזמן ההפסקה הגדולה כאשר ירדה מהמדרגה העליונה, נכנסה רגלה בתוך שקע שבסמוך למדרגה, נתקעה בבטון, איבדה שיווי משקל והתגלגלה.

מחקירתה הנגדית למדנו כי התובעת לא נפלה מהמדרגות אלא מהרמפה המכוסה דשא. וכדבריה: 

"אני נפלתי מהרמפה שאני מסמנת בתמונה, כולנו היינו על הרמפה, שיחקנו על הרמפות ואז נפלתי... ירדתי מהרמפה העליונה לתחתונה כרגיל. על הרמפה יש דשא אני בעצם יורדת מהרמפה למשטח של הדשא שנמצא בין הרמפות, אני לא זוכרת מה רוחב המשטח... כשבאתי לרדת מהמדרגה העליונה לזו שמתחתיה, בגלל שהן גבוהות, התקרבתי לקצה, אז נתקלתי בחריץ שנמצא בין הדשא לקצה הבטון... הרגל שלי נתפסה ונתקעה בחריץ ונפלתי".  

           

8.         אין חולק כי אביה של התובעת, יעקב אבוטבול, לא ראה את הארוע אלא רק בשלב מאוחר יותר צילם את המקום. בחקירתו הנגדית נשאל:

            "ש. האם שאלת את שירן שתראה לך איפה החריץ.

ת. שאלתי אותה והיא היתה ילדה בת 10 ולא יכלה לדעת אם זה חריץ זה או אחר... כל הילדים יושבים על הרמפות האלה בקבוצות גדולות. בחלק יש דשא ובחלק אין. יש הבדלים ורואים את גובה השקע לבין הרמפה מסביב יש שקע כאשר בקצוות של הרמפה אין דשא הגובה נמוך יותר ושם היא נתקעה. היא נפלה בגלל שהיו הפרשי גובה...".

 

9.         מטעם הנתבעות העידה יפה בן עמי, מנהלת בית הספר (להלן: "בן עמי"). על פי תצהירה, אזור המדרגות נמצא באחריות הבלעדית של העיריה ועל פי ידיעתה  האישית  לא  היה בהם כל מפגע (נ/1).

בחקירתה הנגדית הוסיפה כי הרמפות שימשו לישיבה בארועים, המדרגות שימשו לעליה וירידה. לאחר הארוע המקום נבדק ולא נמצא בו כל מפגע, ולפני תחילת שנת הלימודים נעשית ביקורת בטיחות, לאחריה מוצא דו"ח. 

 

10.       אין חולק כי העיריה כמחזיקת המקרקעין בשטחו יושב בית הספר חבה חובת זהירות מושגית כלפי תלמידי בית הספר באשר לתקינות המתקנים לרבות המדרגות והרמפה. השאלה אם התובעת הוכיחה כי בנסיבות דנן הפרה העיריה את חובתה הקונקרטית. 

 

11.       עדותה של התובעת היא עדות יחידה של בעל דין. אמנם על פי סעיף 54(2) לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א-1971, יכול בית המשפט לפסוק על סמך עדות יחידה של בעל דין ובלבד שיפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו. פסיקת בית המשפט העליון פרשה את האזהרה העצמית שחייב בית המשפט בזו הלשון:

"בשקילת עדות יחידה חייב השופט בזהירות כפולה ומכופלת... אין השופט יכול לצאת ידי חובתו בהצהרה סתמית כי הזהיר את עצמו... וזה אשר הניעו להסתפק בעדות היחידה – אלא כאן דרוש טעם אמיתי – טעם שבהכרעת העדות היכול להיות נעוץ בהגיון הדברים או טעם מיוחד אשר יש להעלותו על הכתב" (ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק ואח', כז(1) 768, 771).

 

לפיכך, נדרשות נסיבות מיוחדות, המקנות לעדות היחידה משקל מיוחד ועצם מהימנותה של העדות אינו מגיע לעולם לכדי נסיבה מיוחדת שכזו.

 

12.       ההלכה גם קובעת כי הימנעות מהבאת ראיה או הבאת עדים פועלת כנגד בעל דין אשר נמנע מלהביאם (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, מה(4) 651, 659).  

13.       אינני יכולה להסתפק בעדותה היחידה של התובעת. ראשית אומר כי רק בחקירה הנגדית הסתבר כי הנפילה ארעה בנסיבות שונות מאלה המתוארות בכתב התביעה ובתצהיר עדותה הראשית. התובעת לא נפלה מהמדרגות אלא מהרמפה העליונה. על פי עדות אביה, התובעת גם לא יכלה להצביע בדיוק היכן נפלה. בנסיבות דנן, אין להסתפק בעדותה בחקירתה הנגדית. על פי עדות התובעת, היו ילדים נוספים שראו את נפילתה והימנעותה מזימונם צריכה אף היא להיזקף לחובתה.

 

14.       אביה של התובעת צילם את מקום הנפילה והתובעת סימנה אותו במסגרת חקירתה הנגדית. דא עקא, שלא ניבט מהתמונות מפגע כלשהו אשר יכול להוות מכשול (תמונות צבעוניות צורפו לחוות הדעת של ויצמן חקירות).

 

15.       לא הוגשה גם חוות דעת מומחה בטיחות לענין הפרשי הגובה ברמפות או בנייתן בניגוד לדין, לא הוכח גם שהמשטח היה רצוף שקעים אשר היוו מפגע כלשהו. התובעת זנחה טענתה באשר למעקה הבטיחות. 

 

16.       לא מצאתי ליתן משקל לטענה כי אחותה של התובעת נפלה באותו מקום. התובעת יכלה לזמן את אחותה, אך אפילו זאת לא עשתה. בן עמי בחקירתה הנגדית הכחישה כי אחותה של התובעת נפלה באותו מקום.

 

17.       גם בדוח התאונה אשר נרשם בבית הספר, אין כדי לסייע לתובעת שכן כל שנאמר בו:

"בהפסקה נפלה ונחבלה בקרסול רגל שמאל. ישבה על מעקה בטון, נפלה ממנו והתגלגלה במדרגות".

 

18.       מנגד העידה בן עמי כי במקום לא היה מפגע וכי הנוהל הוא כי מדי שנה נערך סיור בטיחות מטעם העיריה, ורק לאחר מכן ניתן אישור לפתיחת בית הספר. 

19.       חצר בית הספר הוא מקום אשר נועד לשמש ילדים בהפסקות ומטבע הדברים ילדים נוטים להשתובבות מבלי לקחת בחשבון את תוצאות מעשיהם. התובעת קפצה כפי הנראה מהרמפה, כדרכם של ילדים, ויתכן שכתוצאה מכך נפלה והתגלגלה אך בכך אין כדי לקבוע שהעיריה התרשלה כלפיה.

            נוכח האמור לעיל, אני דוחה את התביעה כלפי העיריה.

 

            אחריות משרד החינוך

20.       אין מחלוקת כי מורים בבית ספר חבים חובת זהירות מושגית כלפי תלמידי בית הספר וזאת גם בשעה שהילדים נמצאים בהפסקה בין השיעורים (ע"א 310/89 אליהו כהן נ' לנטוש מאיר ואח' מו(1) 402). מידת הפיקוח הדרושה היא פועל יוצא של הנתונים כגון גיל הילדים, תנאי השטח, אופי העיסוק והסיכון הנובע ממנו. בעת ההפסקה בהם נוטים ילדים להשתובב מתחייב בדרך כלל פיקוח כללי המחייב נוכחות בקרבת מקום על מנת שיוכלו להתערב בפעולה מסוכנת או כדי שניתן יהיה להזעיקם על אתר. 

בעדותה הראשית מייחסת התובעת רשלנות למשרד החינוך בכך שלא התריע על קיומו של מפגע. משקבעתי שמפגע לא היה, ממילא גם יש לדחות טענה זו. אך מעבר לכך, התובעת גם לא הוכיחה כי בזמן ההפסקה לא היה בקרבת מקום מורה וכי אילו היה, נפילתה היתה נמנעת.

 

21.       מנגד בן עמי התייחסה בהרחבה במסגרת חקירתה הנגדית לתורנויות המורים בהפסקות. כעדותה תורנות המורים זה דבר קבוע ויומיומי, לכל מורה יש יום קבוע. בחצר בית הספר תמיד היו חמש מורות ואף באותו יום היתה מורה תורנית.

 

22.       נוכח האמור לעיל, אני דוחה גם את התביעה כלפי משרד החינוך.

 

23.       משדחיתי את התביעה, מתייתר הצורך לדון בשאלת גובה הנזק.

 

            סוף דבר

24.       אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעת לשלם לכל אחת מהנתבעות הוצאות לרבות שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ¤ בצירוף מע"מ. 

 

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

 

ניתן היום, א' בתמוז, תשס"ט (23 ביוני 2009) בהעדר ב"כ הצדדים.

                                                                               

 

דורית קוברסקי, שופטת

 

 

 

קלדנית: איילה ש.

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/6C8CAB45597E1BB8422575DE0055C38C/$FILE/705FF284D50159FB422575D70028C2D2.html
תאריך: 
23/06/09
Case ID: 
216517_2
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : דורית קוברסקי
דורית קוברסקי
עורכי דין : גלס דויטש שוויצר
גלס
דויטש
שוויצר
Powered by Drupal, an open source content management system