בתי-המשפט

פסק דין

זוהי תביעה כספית לתשלום שכר טרחה בסך 228,092 ¤, אשר הוגשה על ידי התובע, עו"ד במקצועו, נגד הנתבעים, בעלי מניות של חברת נכסי בוטנים (1960) בע"מ (להלן: "החברה").

לאחר הגשת התביעה, נמחקו נתבעים 5=7

תמצית טענות התובע

בחודש ינואר 2002 הנתבעים, כרוכשי המניות בחברה, ביקשו מהתובע שייצגם במכירת מניות החברה ללא תמורה.

בעת פניית הנתבעים אל התובע, בעלי המניות, (להלן: "המנוחות"), בחברה בחלקים שווים (50% לכל אחת), היו גב' פנינה זיסלמן ז"ל – אימן של נתבעות 2,5 וסבתן של נתבעים 1,3,4,6,7, וגב' בתיה שינבוים ז"ל אימו של נתבע 8. המנוחות, בעלות ומוכרות המניות לא פנו אל התובע.

הנתבעים ביקשו מהתובע לפעול לחתימת הסכם בין הנתבעים למנוחות, לפיו, גב' זיסלמן ז"ל תעביר את המניות בחברה לבנותיה – נתבעות 2,5,  וגב' שינבוים ז"ל תעביר את המניות לבנה – נתבע 8 במתנה והעברת המניות תהיה במתנה וללא תמורה.

פניית הנתבעים אל התובע נבעה מהחשש כי בתקופה הרלוונטית (שנת 2002) משרד  האוצר יטיל מיסי ירושה וכן כדי להבטיח שהמניות יעברו אל הנתבעים והוריהם כדי שלא יועברו בירושה לאחרים.

התובע טוען, כי השקיע שעות עבודה רבות וביקור בבית האבות בו התגוררו המנוחות, כדי לשכנען לביצוע העסקה, לא לאחר שהביעו חשש וחשדנות. עבודתו כללה העברת המיניות בשני שלבים, כפי שיתואר בהמשך, כדי לנצל הנחה במס רכישה, הכנת ההסכם וחתימת הצדדים, פרוטוקולים של החברה, תצהירים להעברת המניות, דיווח לרשם החברות ולמס שבח, השגה למס שבח על הודעות השומה בדבר מס רכישה, ישיבות עם הנתבעים, נציגיהם ורואי חשבון מטעמם.

כל הפעולות הפורמאליות בוצעו בבית האבות ולבסוף בוצע מכר ללא תמורה במניות החברה כך שמניותיה של זיסלמן ז"ל הועברו לנתבעות 2,5, . העברת מניות נתבעת 2 לילדיה – נתבעים 1,3,4. העברת מניות נתבעת 5 לילדיה – נתבעים 6,7, ומניותיה של שינבוים ז"ל הועברו לנתבע 8.

הנתבעים התחייבו לשלם את שכר טרחתו של התובע כדלקמן:

נתבע 1              5,762 ¤    (4% משכר הטרחה)

נתבעת 2            31,690 ¤   (22% משכר הטרחה)

נתבעת 3            5,762 ¤     (4% משכר הטרחה)

נתבעת 4            5,762 ¤     (4% משכר הטרחה)

נתבעת 5            25,928 ¤   (18% משכר הטרחה)

נתבעת 6            5,762 ¤     (4% משכר הטרחה)

נתבע 7              5,762 ¤     (4% משכר הטרחה)  

נתבע 8              57,618 ¤    (40% משכר הטרחה)

לכל הסכומים יש להוסיף מע"מ.

לאחר הגשת כתב התביעה שילמו נתבעים 5,6,7, את חובם לתובע והם נמחקו מהתביעה ביום 6.9.07

תמצית טענות ההגנה של נתבעים 1,2,3,4,8

התובע יעץ לנתבעים לחסוך את מס העיזבון הצפוי על ידי העברת המניות ללא תמורה מהמנוחות לילדיהן ונכדיהן, עסקה שתהיה כרוכה במס רכישה מופחת והנתבעים האמינו, כי הם עשויים להידרש לשלם מס בגין העסקה בשיעור 1.7% - 3.4% במקום 10%.

בפועל לא היה מדובר בהעברת זכויות במקרקעין שלגביה קיים מס רכישה מופחת, אלא בהעברה של זכויות באיגוד מקרקעין, שעליה לא חל מס בשיעור מופחת. לכן, נדרשו הנתבעים לשלם כפל מס רכישה מלא, כיוון שבוצעו שתי העברות מהמנוחות לבנותיהן ומבנותיהן לילדי הבנות.

השגה שהוגשה על ידי התובע לגבי דרישת המס – נדחתה. בנוסף, השגת התובע לא כללה השגה על הערכת שווי המקרקעין, אשר הוערכו לצרכי מס בשיעור גבוה ב- 25% משווים האמיתי.

לתיקון התקלה שנגרמה, לטענת הנתבעים, על ידי התובע, הם שכרו את שירותיו של עו"ד שפטניצקי, אשר הגיש ערר על דחיית ההשגה והצליח להגיע להסכם עם שלטונות המס, שמעמד הנתבעים יושווה למעמדה של עידה רוגובין, אשר הגישה ערעור לבית המשפט העליון, לאחר שהשגתה בעניין דומה נדחתה, שבעקבותיו ובמסגרת הסדר כולל בינה לבין רשויות המס, נקבע כי בגין רכישת מניות באיגוד ללא תמורה, יחושב מס רכישה על פי השיעור המופחת.

כך לטענתם, זכו הנתבעים כי מס הרכישה שעליהם לשלם יוקטן לסכום מופחת וההפרש הושב לנתבעים. הנתבעים שילמו לעו"ד שפניצקי את שכר טרחתו בגין עבודתו זו.

לטענת הנתבעים התובע לא אמר להם כי קיים סיכוי שיהיה עליהם לנקוט בהליכים משפטיים יקרים, כדי להגיע לתוצאה של מס רכישה מופחת  ואילו ידעו זאת, היו נמנעים מביצוע העסקה.

התובע גם לא אמר לנתבעים, כי יהיה עליהם לשלם שכר טרחה בשיעור 2% משווי המקרקעין. ולדעתם התובע זכאי לשכר טרחה ראוי ושווי כל העבודה הינו 750$.

דיון

לאחר מחיקת נתבעים 5,6,7 נותרה התביעה על סך 106,594 ¤ בצירוף מע"מ והמחלוקת בין הצדדים הינה האם זהו השכר הראוי המגיע לתובע בגין עבודתו.

בין הצדדים לא נערך הסכם שכר טרחה בכתב.

התובע מפרט בתצהירו, כי בהתאם לחוות דעת השמאי המצורפת לתצהירו, שווי המקרקעין שהיה בבעלות החברה במועד הרלוונטי, היה 9,000,000 ¤ וכי עיקר התנהלותו בעסקה נשוא תביעה זו, הייתה מול נתבע 1 אשר שימש כנציג כל הנתבעים.

עיקר עבודתו התמקדה בשכנוע המנוחות להסכים לעסקת המכר לנתבעים, הבאתם להסכם המכר ללא תמורה וכל הקשור בביצוע העסקה.

העסקאות על שני השלבים שבוצעו, היו פטורות ממס שבח, אך במס הרכישה חויבו העסקאות בהתאם לשומה שהוצאה על ידי שלטונות המיסוי בשיעור 5% בגין העברות המניות בחברה במקום ב- 1/3 ממס הרכישה הרגיל.

לבקשת נתבע 1 התקיימה פגישה במשרד רו"ח אלישבע ישרים ממשרד רו"ח אורליצקי בה השתתפו רו"ח ישרים, רו"ח גלבלום, התובע ונתבעים 1, ו- 8.

באותה ישיבה, טען התובע כי החיוב ב- 5% נעשה שלא כדין ויש להגיש השגה. כן אמר למשתתפים, שבאותו מועד (המנוחות עדיין היו בחיים), ניתן לבטל את העסקה ללא חיוב במס.

נתבע 1, אשר ייצג את כל הנתבעים, ונתבע 8 החליטו להמשיך בעסקה, גם אם יהיה עליהם לשלם מס רכישה בשיעור 5%. באישורו של נתבע 1 הוגשה השגה על החיוב במס רכישה בשיעור 5% וההשגה נדחתה.

באותו שלב, הנושא של גב' רוגובין היה תלוי ועומד בערעור בבית המשפט העליון והיה ברור שתוצאות הערעור יחולו על כלל הנישומים. אף סוכם בין התובע ומפקח מס שבח, כי כל החלטה שתתקבל בבית המשפט העליון, תחול גם על העסקה נשוא תביעה זו.

בשלב זה, ועקב מחלוקת אחרת בין התובע לנתבע 1, ניתק האחרון את הקשר ופנה לעו"ד שפיטניצקי, אשר לא ידע כי התובע הגיע לסיכומים עם המפקח והחל בברורים משלו.

בסופו של יום התקבלה עמדת התובע והעסקאות חויבו במס רכישה בשיעור 1/3 מהמס הרגיל.

בחקירתו השיב התובע, כי שכר טרחתו נקבע ל- 2% בצירוף מע"מ מערך החוזה, כיוון שהוא "יצר את כל החוזה", הוא אפשר את העסקה ואלמלא הוא, לא הייתה מתגבשת העסקה.

לדבריו, כאשר צדדים מגיעים אליו לערוך חוזה, לאחר שכל התנאים הושגו ביניהם התעריף הינו 1% בצירוף מע"מ.

התובע השיב, כי נתבעים 5-7 נמחקו מהתביעה לאחר ששילמו את חלקן וקיבלו ממנו הנחה.

נתבע 1 הצהיר, כי מי שהגיע להסדר עם שלטונות המס להפחתת מס רכישה היה עו"ד שפטניצקי והתובע אף הסכים לכך. לגרסתו עו"ד שפטניצקי התכתב עם שלטונות המיסוי במכתבים המפורטים בתצהירו ואף קיים עמם פגישה. לטענתו, עו"ד שפטניצקי הוא שהגיע להסדר אישי עם שלטונות המיסוי, לפיו, הנתבעים יהיו זכאים להחזר הכספים ששולמו על ידם ביתר בהתאם להכרעה במקרה רוגובין.

הנתבעים לגרסתו, שילמו לעו"ד שפיטניצקי שכר טרחה עבור עבודתו.

מהראיות והעדויות אשר הובאו בפני עולה, כי הנתבעים אינם חולקים על העבודה המשפטית שביצע התובע, שכללה, פגישות עם המנוחות ושכנוען לבצע את העברת המניות לבנותיהן בחייהן, עריכת הסכמים, ערכית תצהירים, העברות המניות בחברה בשני שלבים, דיווח לשלטונות המס ורשם החברות, הגשת השגה, קיום ישיבות ועריכת מסמכים הקשורים בביצוע והשלמת עסקת העברת המניות בחברה מהמנוחות לבנותיהם ומבנותיהן לילדיהן – הם הנתבעים.

התובע העיד כי לא היה צורך להגיש ערר על דחיית ההשגה, שכן הוא זה שהגיע להסדר עם מפקח מס שבח כי תוצאות הדיון, אשר היה באותו שלב, תלוי ועומד בבית המשפט העליון בשאלת שיעור מס הרכישה, יחולו גם על הנתבעים. לכן הוא כתב את נספח י' לתצהירו – מכתב שהופנה לאגף מס רכישה מיום 24.2.03, בו הוא פונה בשם הנתבעים ומציין כי קיים הליך מקביל במקרה אחר, העוסק באותו נושא, שטרם התברר סופית ומבקש באותו מכתב, לעכב את הליכי הגבייה, עד להחלטה סופית בנושא גובה מס הרכישה החל על העסקה.

התובע הסביר, כי מכתב זה נשלח לאור הסיכום שהושג עם המפקח במס שבח, ולפיו היה עליו לפנות בצורה פורמאלית אל גב' ירום ממס שבח. מכתב, שמחזק את גרסתו לפיה, הוא זה שטיפל מול שלטונות מס שבח בהפחתת השומה.

התובע הסביר, כי בשלב זה קטע נתבע 1 את טיפולו של התובע והעביר את הנושא לעו"ד אחר מבלי ליידע על כך את התובע. כל שנתבע 1 ביקש ממנו הוא, שעו"ד נוסף ייצג את החברה. לכן נכתב מכתבו מיום 21.5.03 (הנושא בטעות תאריך של שנת 2005), (נספח ג' לתצהיר הנתבע), המעיד על כך שהתובע נתבקש והסכים לצירוף עו"ד נוסף לטיפול בתיק, ולא הודע לו כי הוא מפוטר מהטיפול בתיק.

לגרסת התובע, כל מכתביו של עו"ד שפטניצקי, אשר צורפו לתצהיר הנתבע, עוסקים בבקשה להארכת מועד להגשת ערר על ההשגה בחיוב מס רכישה שהוגשה על ידי התובע, וזאת, לאחר שהארכת המועד  כבר ניתנה לנתבעים על ידי מפקח מס שבח שדן בנושא עם התובע.

הנתבעים, אשר טוענים כי עו"ד שפטניצקי הוא שהשיג עבורם את הפחתת המס, לא העידו את עו"ד שפטניצקי כדי שיעיד על עבודתו ובאיזה שלב "נכנס" לתמונה.

כבר נקבע כי "אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד... ככלל,אי העדת עד רלוונטי "יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו...". (ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ פד"י (1) 239 בע"מ 245. ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א. נ' צ'רבוס ניהול, תק-של 2002 (2) 650, עמ' 655.

ככלל, נחה דעתי מגרסת התובע, כי הוא זה שביצע את מרבית העבודה המשפטית בתיק, כפי שתוארה בכתבי הטענות. עו"ד נוסף, ככל שצורף לטיפול, צורף בשלב האחרון של ההסכמה שהייתה על דעת כולם, כי מה שייקבע בהלכת רוגובין, יחול על כלל הנישומים, כולל הנתבעים. מכתבו של התובע מיום 21.5.03 אינו מעביר את התיק לטיפולו של עו"ד אחר. לשון המכתב ברורה, והכוונה לצרוף עו"ד נוסף לטיפול בתיק.

לטענת התובע, אשר לא נסתרה, מאז פניית הנתבעים אליו ועד לסיום תהליך מכר המניות ודיווח לרשויות המס, לא היו לנתבעים כל טענות כלפי התובע.

גם אם לדעת הנתבעים, עו"ד שפטניצקי הוא זה שהשיג את ההישג של הפחתת מס הרכישה, מה שלא הוכח בפני, הרי שמגיע לתובע שכר טרחתו בגין העבודה המשפטית הרבה שביצע. עבודה שתוארה לעיל.

איני מקבלת את טענת הנתבעים בסיכומיהם, כי העובדה שהזכויות באיגוד המקרקעין היו בכל מקרה מגיעות אל הנתבעים מכוח צוואת המנוחות, יתרה את עבודת התובע.

עובדה היא, ועליה אין מחלוקת, כי הנתבעים פנו אל התובע כדי שיבצע את העברת הזכויות בתאגיד בשני שלבים. לטענת התובע, אשר לא נסתרה, פניה זו נעשתה משני טעמים. האחד, כדי להימנע מתשלום מס עיזבון עתידי, אשר היה חשש שמשרד האוצר עומד להטיל, והשני, כדי למנוע חשש שמכל סיבה שהיא, לא יועברו המניות אל הנתבעים.

ביצוע העסקאות מצריך עבודה רבה, והתובע הדגיש, כי בנוסף לעבודה המשפטית, הוטלה עליו המשימה של שכנוע המנוחות לביצוע העסקה בחייהן.

עדות התובע בדבר הצורך בשכנוע המנוחות, החשש שקינן בליבן והמאמץ שהשקיע בשכנוען, לא נסתרה.

העובדה שהתובע הגיע להסדר עם חלק מהנתבעים מחוץ לכותלי בית המשפט, אינה מהווה מניעה לגבות משאר הנתבעים את שכר הטרחה המגיע לו.

גם העובדה שהנתבעים בחרו, בשלב המחלוקת עם שלטונות המס לגבי גובה מס רכישה, לצרף עו"ד נוסף, אינה גורעת מעבודת התובע ומזכותו לשכר טרחה עבורה.

גם אם הנתבעים היו מוכיחים, כי הפסיקו את עבודת התובע בשלב המחלוקת עם שלטונות המס, מה שלא  הוכח בפועל, והנתבעים לא הציגו כל הודעה לתובע על הפסקת הייצוג, הרי שכפי שנקבע בפסה"ד המנחה, ע"א 136/92 ביניש עדיאל נ' דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ, פד"י מ"ז (5), 114, 124 – "בהתקשרות שבין עורך דין ולקוח, ככל שמדובר בשכרו של עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, לפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהיזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העיסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין".

במקרה כזה על הלקוח לשלם לעורך הדין שכר ראוי, כפי שנקבע בע"א 136/92 הנ"ל: "קביעת השכר הראוי בגין טרחת עורך הדין צריך שתיעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. שיעורו של השכר הראוי אינו בגדר ידיעה שיפוטית ואין בית המשפט מוסמך לקבעו על פי שיקול דעתו בלבד, מבלי שקביעותיו תתבססנה על ראיות שהובאו בפניו".

ובע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ ואח' נ' יצחק יחיאל עו"ד, פד"י נ"ח (5) 20, 27 – 28, (להלן: "פסק דין יכין) נקבע,  כי יש לבדוק, האם עורך הדין נתן שירות מקצועי ללקוח, מה היה טיב השירות והיקפו; ומהו שכר-הטרחה המגיע לתובע בגין השירות.

כמו בפס"ד יכין, גם במקרה דנן, יש לקבוע כי התובע העניק לנתבעים שירותים משפטיים, על פי בקשתם. הגם שלא נכרת בין הצדדים הסכם שכר-טרחה, אין מחלוקת לגבי פרט עובדתי זה. שהרי, גם הנתבעים כאן מאשרים שהתובע העניק להם, לפי הזמנתם, שירות מקצועי, אולם הם חולקים על היקפו של השירות.

לכן, יש לבדוק ולקבוע מהו אותו שירות מקצועי. כבר קבעתי, כי התובע טיפל במכלול הנושאים הקשורים בהעברת זכויות המנוחות לנתבעים בשני שלבים, על כל הפעולות הנלוות, שכנוע המנוחות לבצע את העסקה, על פי בקשת הנתבעים, ישיבות רבות, כולל מול רשויות המס ועוד, כפי שתוארו לעיל.

בפס"ד יכין, שבו בין הצדדים לא נערך הסכם שכר-טרחה, ולא הוכח כי נכרת הסכם כזה בעל פה, פנה בית המשפט לסעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, הקובע לאמור: "חיוב לתשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה".ו

בית המשפט קבע בפס"ד יכיו, כי שורשו של סעיף 46 לחוק החוזים, בדיני עשיית עושר ולא במשפט. ביסודו העיקרון, כי אדם זכאי לשכר בגין עמלו, שאם לא כן יימצא מקבל השירות מתעשר שלא כדין וכי  הצורך באומדן השכר הראוי – חלף שכר מוסכם – עשוי להתעורר במקרים שונים, כגון: מקרה שבו כלל לא סוכם שיעור שכר הטרחה, מקום בו הוסכם על השכר אולם השירות נפסק בעודו באיבו ולא סוכם מה יהיה השכר במקרה זה, או מקום בו הסכם שכר הטרחה איננו תקף מסיבה כלשהי.

עוד נקבע בפסק דין זה, כי היעדרו של הסכם שכר-טרחה אין בו משום אות וסימן לכך שהשירות ניתן בחינם ורואים את הצדדים כאילו הסכימו ביניהם שבתמורה לשירות יקבל עורך-הדין את השכר הראוי. בית המשפט בפס"ד יכין הפנה לע"א 180/71 לביא נ' קצין התגמולים, פ"ד כו(2) 501. והוא, כשהנסיבות אינן מצביעות על מסקנה אחרת (ע"א 525/81 גזית ושחם חברה לבנין נ' רוזן, פ"ד לו(2) 337, 342).   

בפס"ד יכין , מתווה בית המשפט את אופן קביעת שיעור השכר הראוי: "כיצד אומדים את השכר הראוי? קביעת השכר הראוי בגין טרחת עורך דין צריך שתיעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. ודוק: דרך קביעתו של השכר הראוי ושיעורו אינם בגדר ידיעה שיפוטית ועל בית המשפט לקבעם על בסיס הראיות המובאות בפניו... בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר, את הזמן שהקדיש עורך הדין לטיפול בעניינו של הלקוח, את מהותו, היקפו ומידת מורכבותו של השירות, את שוויו של העניין נשוא השירות, ואת המוניטין של עורך הדין... כמו כן ניתן להתחשב בשיטה המקובלת לקביעת שכר הטרחה בתחום הנדון – במידה וקיימת שיטה זו ועל הדרכים המקובלות לקביעת שכר טרחתו של עורך דין "

 בפועל, ההכרעה בשאלת השכר הראוי אינה תמיד מן הקלות. כאמור, בית המשפט אינו נסמך, בעניין זה, על "ידיעה שיפוטית", ........ בית המשפט קבע כי השיקולים בקביעת שכר הטרחה הראוי, הם בין השאר: מהות השירות המשפטי שניתן, היקפו ומידת מורכבותו של השירות; שוויו של העניין נושא השירות; והמוניטין של עורך-הדין.

כאמור לעיל התובע הוכיח כי ביצע עבודה משפטית רבה עבור הנתבעים ועל פי בקשתם.

סוף דבר

על הנתבעים לשלם לתובע שכר טרחה ראוי בגין העבודה המשפטית שביצע על פי בקשתם.

מפרוט העבודה כפי שהובא על ידי התובע, עולה, כי שכר הטרחה הראוי הינו בגובה מחצית משכר הטרחה הנטען בכתב התביעה כלפי כל אחד מהנתבעים.

התובע יגיש פסיקתא לחתימתי.

ההוצאות תיפסקנה במעמד החתימה על הפסיקתא.

ניתן היום, ח' בתמוז, תשס"ט (30 ביוני 2009), בהעדר הצדדים.

: