ערעור על פסק דינו של בית-משפט השלום בירושלים בת"א 10480/02, שניתן ביום 29.1.09 על-ידי כב'  השופט כ' מוסק, סגן נשיא

פ ס ק – ד י ן

1.         המשיבה והמערערת שכנגד (להלן: "התובעת") נפגעה בשתי תאונות דרכים בתאריכים 11.12.00 ו-18.3.01. התובעת נפגעה גם בשתי תאונות קודמות (מיום 11.11.98 ו-24.8.99). בגין שתי התאונות המאוחרות הגישה התובעת תביעה לבית-משפט השלום בירושלים לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לה.

2.         בית-משפט השלום קבע בסופו של דבר, כי שיעור הנכות הרפואית שנגרמה לתובעת בתאונות שבהן דן עומד על 12.5%. בקביעה זו התבסס בית המשפט, בעיקרו של דבר, על חוות-דעתו ועל חקירתו בבית המשפט של ד"ר פלבסקי. אכן, במסגרת התובענה מונה קודם לכן ד"ר לאו כמומחה מטעם בית המשפט, אשר קבע כי לא נותרה לתובעת נכות, ובאופן פורמאלי מינויו לא בוטל; אך בית המשפט החליט לבקש חוות-דעת נוספת בעניינה של התובעת (מחמת שסבר שנפל פגם בהתנהלות ד"ר לאו) ועל-כן מינה את ד"ר פלבסקי, שאת חוות דעתו העדיף בסופו של דבר. לעניין זה יצוין עוד, כי לנגד עיני בית המשפט עמדה גם חוות-דעתו של ד"ר לבני, אשר קבע את נכויותיה של התובעת בגין שתי התאונות המוקדמות יותר.

שני הצדדים מעלים טענות בנוגע לקביעת שיעור הנכות הרפואית וביחס למשקלן של חוות הדעת השונות.

שקלנו טענות אלה, אך לא ראינו מקום להתערב במסקנותיו של בית-משפט קמא. כפי שצוין בפסק הדין, וכפי שידוע לכל, אין מדובר בהערכה מתמטית, ובהתחשב בסוג הנכויות בהן מדובר (בעמוד השדרה הצווארי ובעמוד השדרה המותני) קיימת גם אפשרות של שינויים עיתיים במצב הרפואי, כך שבסופו של דבר המסקנה אליה הגיע בית המשפט היא סבירה בנסיבות העניין, שכן בית המשפט נתן ביטוי לשיקולים השונים ולראיות השונות שהיו לפניו, ומכל מקום אין היא בגדר טעות המצדיקה התערבות ערכאת הערעור.

3.         בית המשפט מצא, כי שיעור הנכות התפקודית עומד על 10%. בית המשפט גם ציין, כי יש משקל לכך שהתובעת סבלה מנכויות עוד קודם לכן, בגין שתי התאונות הראשונות, כך שלנכויות הנוספות משמעות שאינה מתבטאת בהכרח רק באחוזי הנכות הרפואית וכי יש לדבר ביטוי בנזק הכרוך בפגיעה בכושר ההשתכרות.

בית המשפט היה ער לכך, כי התובעת, הממלאת תפקיד בכיר כיועצת משפטית של בנק, המשיכה לתפקד במומה ושכרה לא נפגע עד כה, אף כי חלפו כ-8 שנים מאז אירוע התאונות. עם זאת, בית המשפט קבע כי עבודתה מלווה בסבל הנובע מנכויותיה (כפי שהעידה התובעת, אשר עדותה הייתה מקובלת על בית המשפט). בנסיבות אלו ציין, כי אין להתעלם מהאפשרות שהתובעת תיפלט לשוק העבודה וייקשה עליה למצוא עבודה ברמת ההשתכרות הנוכחית, שכן התובעת, על-אף כישוריה, נמצאת במצב של נחיתות לנוכח מומה.

4.         בהסתמך על מכלול השיקולים האמורים פסק בית-משפט השלום פיצויים כמפורט להלן:

            א.         בגין כאב וסבל סך של 35,000 ¤ (מדובר בשתי תאונות);

ב.         בגין פגיעה בכושר ההשתכרות, ובהתחשב בשילוש השכר הממוצע נטו, העומד על 19,241 ¤, נפסק פיצוי של 463,000 ¤ (חישוב אקטוארי לפי 10% הפסד משכר כנ"ל עד גיל 67);

ג.                   בגין עזרה וסיעוד נפסק סכום גלובאלי של 50,000 ¤;

            ד.         בגין הוצאות רפואיות נפסק סכום כולל של 3,000 ¤.

בית המשפט לא מצא לנכון לפסוק פיצוי בגין הפסדי שכר בעבר, מאחר ולא הוכחו הפסדים כאלה.

בסך הכל נפסקו לתובעת פיצויים בסכום של 551,000 ¤ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 72,000 ¤ ובתוספת מע"מ והוצאות משפט שצוינו בפסק הדין.

5.         טענתה המרכזית של המערערת והמשיבה שכנגד (להלן: "המערערת"), לעניין סכומי הפיצוי, נוגעת לאופן חישוב הפיצוי בגין הפגיעה בכושר ההשתכרות. לנוכח העובדה שהתובעת הוסיפה לעבוד באופן מלא מאז מועדי התאונות, במשך כ-8 שנים, ללא כל הפסד, נטען כי לא היה מקום לערוך חישוב אקטוארי מלא. העבר מוכיח, לטענת המערערת, כי התובעת מסוגלת לעבוד במומה, ואף מדובר בעבודה מאומצת לאורך שעות רבות, כך שאין כל סיבה להניח שמעתה ועד תום תוחלת חיי עבודתה ייפגע כושר השתכרותה בשיעור של 10%.

6.         התובעת טוענת, כי היה מקום לפסוק לה סכום גבוה יותר בגין הפגיעה בכושר ההשתכרות, בהתחשב, בין היתר, באפשרות שלא תוכל להוסיף לעבוד במקום עבודתה הנוכחי, ובמצב כזה, לנוכח נכויותיה, היא עלולה להיפגע פגיעה משמעותית ברמת ההשתכרות שלה. בהקשר זה נטען, כי יש להעמיד את שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות על 15%.

התובעת מלינה גם על מיעוט הפיצוי שנפסק לה בגין עזרת הזולת בעתיד ומציינת, כי הסכום שנפסק משקף פיצוי בגין שעת עזרה אחת בשבוע בעלות של 40 ¤ עד תום תוחלת החיים. התובעת מוסיפה וטוענת, כי מן הראוי היה לפסוק לה בגין עזרת צד ג' בעבר בלבד סכום של 50,000 ¤. 

7.         בהינתן מסקנתנו, לפיה אין מקום להתערב בפסק הדין בכל הנוגע לקביעת שיעור הנכות הרפואית, סברנו כי יש ממש בטענת המערערת בדבר הפיצוי בגין הפגיעה בכושר ההשתכרות. לנוכח העובדה שעד כה, במשך תקופה לא קצרה, נמצא כי שכרה של התובעת לא נפגע בפועל, קביעת הפיצוי בראש הנזק האמור על דרך של חישוב אקטוארי מלא, מביאה לתוצאה גבוהה שאינה משקפת את הנזק הצפוי המשוער. אנו ערים לכך, שבית המשפט חישב נזק זה על בסיס של גריעה מכושר ההשתכרות בשיעור של 10% (לעומת שיעור הנכות הרפואית העומד על 12.5%), אך גם בהתחשב בנתון זה, יש מקום להפחית מסכום הפיצוי האמור. מדובר, כידוע, בתחזיות באשר להתרחשויות עתידיות, וממילא לא ניתן לקבוע סכום פיצוי מדויק, אך הנתונים הקיימים מצדיקים התערבות בפסק הדין בנדון.

לעומת זאת, נראה כי פסק הדין מקפח במידת-מה את התובעת באשר לפיצוי בגין עזרת הזולת, והכוונה בעיקרו של דבר לאפשרות שהתובעת תיזקק בעתיד לעזרה מוגברת בגין הנכויות שנגרמו לה בתאונות נשוא התובענה.

8.         בנסיבות המקרה, כאשר, כאמור, מדובר בפיצוי שעיקרו משקף את המשמעויות העתידיות של הנכויות, אין מקום שפסק-דיננו יכלול חישוב מדויק, ועל רקע כל האמור לעיל, אנו מתקנים את פסק-דינו של בית-משפט קמא באופן שמסך כל הפיצוי יופחת סכום של 100,000 ש"ח ליום מתן פסק הדין בבית-משפט השלום, כך שהפיצוי הכולל יעמוד על 451,000 ש"ח. סכום שכ"ט עורך הדין בבית-משפט השלום יעמוד על 13% מסכום הפיצוי הנ"ל, בצירוף מע"מ, במקום מה שנפסק. פרט לכך אין שינוי בצו ההוצאות הכלול בפסק דינו של בית משפט קמא.

לא ראינו לנכון לעשות צו להוצאות במסגרת הערעור.

המזכירות תמציא העתקי פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, י"ג בתמוז תשס"ט (5 ביולי 2009), בהעדר הצדדים.