ג'רג' נ. בט-חב ישיר


 

 

בתי-המשפט

א  030555/06

בית משפט השלום תל אביב-יפו

 

07/07/2009

 תאריך:

כב' השופטת יעל הניג

בפני

 

 

עמנואל ג'רג'י

בעניין:

התובע

עו"ד פרלוב

ע"י ב"כ


 

נ  ג  ד


 

אישי ישיר חברה לביטוח בע"מ

הנתבעת

עו"ד לוי

ע"י ב"כ

פסק דין

 

תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 [להלן – "חוק הפיצויים"]. המחלוקת על הנזק בלבד.

 

רקע ועובדות שאינן במחלוקת

1. התובע, יליד 10.6.46, נפצע ביום 8.9.04 בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים [להלן – "התאונה"].  התובע נפגע בתאונה בראשו, בגבו וברגלו וטופל שמרנית בקופת החולים [10.9.04], אצל אורטופד הקופה וכן במרכז לבריאות הנפש ברמת חן.

 

2. המל"ל דחה את תביעת התובע להכיר בתאונה כתאונת עבודה, שכן מבירור שערך, עולה כי התובע לא הוכיח שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עיסוקו במשלח ידו [מכתב מ – 11.4.06]:  התובע העיד אמנם כי היה בדרכו ללקוח שהמתין לו משעת בוקר מוקדמת בביתו, אך בהודעה לחוקר המל"ל מסר כי היה בדרכו לקרוב משפחה ברמת גן לסידורים אישיים [נ/1]. מכל מקום המל"ל לא הכיר בתאונה ולא שילם לתובע דמי פגיעה או תגמול אחר.

 

3. מומחי בית המשפט לפי חוק הפיצויים, קבעו לתובע נכויות כדלקמן :


 

3.1. ד"ר גרטי, בתחום האורטופדי, מצא דלדול קל בחגורת כתף שמאל אך שלל לא נכות בעמ"ש מתני וצווארי. מהתיעוד הרפואי שעמד לפניו, מצא כי לתובע מצב קודם בכתף שמאל. על כן העמיד את נכותו הצמיתה על 15%, מהם 10% בגין התאונה.

3.2. ד"ר רפפורט, בתחום א.א.ג., התרשם לרעה מאמינות התובע בבדיקתו. אשר לליקוי שמיעה נטען, מצא כי אינו תואם מצב בעקבות חבלת ראש או צליפת שוט ושלל קשר סיבתי בינו לבין התאונה. המומחה מציין כי תוצאות בדיקת שמיעה שנייה – אינן אמינות.  אשר לטנטון, מדובר כידוע בנתונים סובייקטיביים אשר אינם ניתנים לבדיקה אובייקטיבית. נוכח התרשמותו השלילית מהתובע ובהיעדר פירוט אמין, שלל גם כאן נכות. נכותו של התובע אם כך בתחום א.א.ג. – 0%.

 

3.3. ד"ר פישר, בתחום הפסיכיאטרי, מצא כי לתובע תסמונת שלאחר זעזוע מוח, אפיזודה דכאונית בינונית והפרעת דחק פוסט – טראומטית הקשורה סיבתית לתאונה. המומחה העמיד את נכותו הצמיתה של התובע בתחומו על 10% והמליץ על מעקב פסיכיאטרי במסגרת קיימת [מכוסה בסל בריאות, סיכומי התובע מהיום].

 

סך נכותו הרפואית המשוקללת של התובע הנה אם כ- 19%.

 

4. התובע עבד עובר לתאונה בעסקו העצמאי כמתקן מקררים מסחריים. מוסכם כי כתוצאה מהתאונה שהה התובע באי כושר מלא משך  3 חודשים. התובע לא שב לעבוד מאז התאונה ועד היום. בנו של התובע מפעיל את העסק.

 

שאלת הנזק

נזק מיוחד

5. הלכה פסוקה היא כי נזק מיוחד חב הוכחה הן לקיומו והן לשיעורו אך מקום בו לאור אופיו של הנזק קשה להוכיח בדייקנות את מידתו, די לתובע שיביא נתונים אשר ניתן להביאם בסבירות, ואזי בית המשפט יפסוק את מידת הנזק על דרך האומדן [ע"א 444/94, אורות ייצוג אמנים והפקות נ' עטרי, פד"י  נא [5] 241,  255].

 

הפסדי השתכרות לעבר

6. תחילה אל נתוני היסוד. התובע הפעיל כאמור עסק עצמאי של תיקון מקררים מסחריים. הכנסותיו של התובע מעסקו, עובר לתאונה, לא היו מן הגבוהות: לפי שומת 2003, עמד שכרו החודשי הממוצע [לאחר ניכוי מס הכנסה] על כ – 2,523 ¤. לפי שומת 2004, עמד שכרו זה של התובע על כ – 4,383 ¤, כאשר החישוב לפי 9 חודשי עבודה עד התאונה. סכום זה כשהוא צמוד להיום מגיע ל – 4,862 ¤.

 

7. לתקופת אי הכושר - הכנסתו לפי שומת 2004 ואילו הנתבעת ביקשה לחשב לפי השומה המקודמת והנמוכה יחסית של 2003. אני מעדיפה את עמדת התובע, משום שיש ב – 9 חודשים אחרונים עובר לתאונה כדי לשקף ביתר הגינות את הפסדיו ל – 3חודשים אחרונים של השנה. לאור תקופת אי כושר המוסכמת החישוב הינו: 4,862 ¤ X 3 חודשים = 14,586 ¤.

 

8. אשר לתקופה מאז תום תקופת אי הכושר ועד היום – 55 חודשים: התובע בחר שלא לעבוד, להתקיים מדמי הבטחת הכנסה בסך חודשי של 1,832 ¤ ובעצם לא להקטין את נזקו. התובע מבקש לקבוע כי הנכות הרפואית – תפקודית במלואה. הנתבעת לעומתו מבקשת לקבוע  כי רק מחצית הנכות הרפואית הנה תפקודית. מלאכה זו של קביעת הנכות התפקודית אינה קלה, בפרט כשהתובע אינו מספק נתונים על השתכרות במומיו. יחד עם זאת, אני מעדיפה את עמדת התובע ואלו טעמי: הנכות האורטופדית, בעיסוקו כמתקן מקררים, הנה בעלת משמעות תפקודית. גם אם לתובע מצב קודם [של 5%] בגין הכתף, אין ספק כי מצב זה שולש והוחמר כתוצאה מהתאונה. התובע עסק במלאכת כפיים ודווקא בגילו, קיימות אינדיקציות לכך כי נכותו האורטופדית משמעותית. אשר לנכות הנפשית, מחוות דעת ד"ר פישר עולה כי התובע טופל ומטופל בתחנה לבריאות הנפש ונוטל תרופות אנטי – דיכאוניות, ללא הטבה משמעותית. לא נעלם מעיני כי התובע נטה להפריז ולהאדיר את חומרת מצבו, הן בהתנהגותו באולם בית המשפט [כאשר הקפיד לצלוע אל הדוכן, עמ' 7, ואילו נכותו כאן בגין הכתף כזכור] והן בתלונותיו והתנהגותו אצל ד"ר רפפורט. התובע גם לא היסס למסור גרסאות שונות לגבי נסיבות התאונה, לפי נוחותו [עמ' 8  - 9]. יחד עם זאת, אין בכל אלה כדי לגרוע מהמשמעות התפקודית של הנכות הפסיכיאטרית כאשר התובע מטופל ללא הטבה, תקופה ארוכה בתרופות חזקות. 

 

9. לאור כל אלה מצאתי להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על 19%. חישוב ההפסד לתקופה זו : 4,862 ¤ X 55 חודשים X 19% = 50,808 ¤.

 

עזרת הזולת לעבר

10. אחותו של התובע, גב' קאשי, העידה כי סייעה לאחיה לאחר התאונה ובפרט בחצי השנה שלאחריה, בישלה, כיבסה, סייעה לו לנקות את הבית ולקנות צרכים, זאת על שום קושי שלו לצאת מהבית עקב כאביו ומצבו הנפשי. אמנם האחות לא דייקה בלשון המעטה כאשר ציינה כי ברכו של התובע היא זו שנפגעה בתאונה  [עמ' 2 ש' 10]. ואולם לאור תקופת אי הכושר ובפרט לאור המצב הנפשי, אני סבורה כי האחות אכן סייעה לתובע, כפי יכולתה בגילה ואל לו למזיק "להרוויח" על חשבון הטבה כזו ללא תמורה. מצאתי לפסוק לתובע סך של 2,000 ¤.

 

הוצאות רפואיות נסיעה לעבר

11. התובע לא הגיש אסמכתאות להוצאות אלה. כידוע, הוצאות רפואיות מכוסות במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי תשנ"ד – 1994 [ע"א 5557/95, סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פד"י נא [2] 724]. אף בדיון היום הסכים התובע כי הוצאות טיפול נפשי אכן מכוסות במסגרת זו. מצאתי עם זאת לפסוק לתובע סכום על דרך האומדן הנמוך בהינתן צרכיו בתקופת אי הכושר. אני פוסקת לתובע סך של 2,000 ¤. 

 

הפסד השתכרות לעתיד

12. התובע בחר שלא לנסות לעבוד כלל והוא מתקיים כיום כאמור מדמי הבטחת הכנסה. לא מצאתי בנסיבות אלה לקבל את טענתו כי אלמלא התאונה היה עובד עד גיל 70. החישוב אם כך הוא לפי 19% נכות תפקודית X 4,862 ¤ X היוון עד גיל 67 = 37,000 ¤ [במעוגל].

 

הוצאות רפואיות, עזרת זולת  ונסיעה לעתיד

13. לא מצאתי אינדיקציות לצרכים מוגברים אלה בעתיד. אני פוסקת לתובע סך של 5,000 ¤.

 

נזק לא ממוני

12. מוסכם בסיכומי הצדדים היום – 25,640 ¤.

 

סה"כ =  137,034 ¤.

 

שאלת הניכוי

13. אינני מקבלת את עמדת הנתבעת לפיה יש לנכות מהפיצוי תגמולי מל"ל בגין תאונת עבודה. ראשית, המל"ל לא הכיר בתאונה ככזו. על כן לא שילם לתובע סכומים כלשהם והנתבעת מצידה, שאינה מעבידתו של התובע, אינה חשופה לתביעת שיבוב של המל"ל. שנית, התובע עשה כל שביכולתו על מנת שהתאונה תוכר כתאונת עבודה, אך המל"ל, שאינו בשליטתו, דחה את תביעתו. בכך יצא התובע ידי חובתו. מעבר לנדרש, לא היה על התובע למצות מעבר לכך, למשל בערעור לבית הדיון וכדומה.

 

סוף דבר

הנתבעת תשלם לתובע סך של 137,034 ¤ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 17,815 ¤ [13%] + המע"מ החל ובצירוף אגרות המשפט.

 

הסכומים נושאים הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל.

 

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, 07 ביולי, 2009, בהיעדר הצדדים.

                                                                               

יעל הניג, שופטת

בימ"ש השלום ת"א-יפו

 

קלדנית: סלימה חימל

 

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/7D80519943C1487D422575EC0067CA4F/$FILE/3CD941D9813030DF422575EC0039EF09.html
תאריך: 
07/07/09
Case ID: 
30555_6
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : יעל הניג
יעל הניג
עורכי דין : לוי פרלוב
לוי
פרלוב
Powered by Drupal, an open source content management system