בתי המשפט

פסק דין

תובענה חוזית – ביטוחית על סך 98,214 ¤.

רקע

1. התובע ביטח את רכבו מסוג הונדה סיוויק מ.ר. 51 – 365 – 56 בביטוח מקיף אצל הנתבעת והכל על פי פוליסה שאינה במחלוקת [להלן – "הרכב" ו – "הפוליסה"]. שווי הרכב בעת הרלוונטית ועל כך אין חולק – 92,635 ¤.

2. ביום 30.9.04 ניזוק הרכב בתאונה, משם הובא למוסך ב.ד.י. יונדאי [להלן – "התאונה" ו - "המוסך"]. הנתבעת מסרה לתובע רשימת שמאי ביטוח, מתוכם זימן התובע את השמאי ירון יהוד [להלן – "יהוד"] לבדיקת הרכב.  יהוד בדק את הרכב בהיותו במוסך ביום 10.10.04, צילם תמונות וקבע [בחוות דעתו - נ/1] כי הרכב ניזוק בחזית, יש צורך להחליף חלקים, לבצע עבודות שונות ולצבוע. הוא העריך את עלות הנזק הישיר ב – 32,420 ¤. כמו כן העריך ירידת ערך של הרכב בשיעור של 9% משווי הרכב ואין חולק כי מדובר ב – 6,500 ¤.

3. באותו מועד, קרי, 10.10.04, ראה גם שמאי מטעם התובע, ויקטור עידן [להלן – "עידן"] את הרכב במוסך. עידן הגיע למוסך לאחר שכבר פורק הדרוש תיקון, לא בדק ולא צילם אותו. הוא סיכם עם התובע שהרכב יובא אליו לאחר תיקונו. הרכב יצא מהמוסך ב – 24.10.04.

4. ביום 5.5.05 הוציא עידן חוות דעת מטעם התובע ועיקרה – ירידת הערך לרכב [ת/1]. עידן כתב כי "הרכב נבדק במוסך ... בתאריכים 10/10/04 ו –  15/1/05 – 14, הרכב הורם על מתקן הרמה .... [בבית המשפט הסביר היום כי בפועל לא בדק את הרכב ב – 10.10.04 , כי הכל כבר היה מפורק כאשר הגיע, עמ' 6]. עידן העריך ירידת ערך לרכב בשיעור של  24%.

5. ביום 25.5.06, בחלוף כשנה ושבעה חודשים מהתאונה, עבר הרכב טיפול שגרתי במוסך הונדה המרכזי בפתח תקווה [להלן – "המוסך המרכזי"]. אנשי המוסך מצאו כי תושבת תיבת ההילוכים עקומה וכי במקום עגינתה חסר בורג וקיים שבר בתבריג. התובע זימן את יהוד למוסך [נ/2]  והציג לו את עמדתו ולפיה נזקים אלו לתיבת ההילוכים נגרמו אף הם בתאונה. יהוד בדק את הרכב, צילם אותו, השווה צילומים עם צילומיו הקודמים ושלל קשר בין הנזקים הללו לבין התאונה. יהוד מצא בין השאר כי השבר טרי "ללא אותות זמן כגון אבק, שחיקת מקום השבר ולכלכוך מצטבר בגחון הרכב", כי הרכב עבר מאז התאונה טיפולים תקופתיים שלא גילו את השב ועוד כתב כי עם גמר תיקון התאונה באוקטובר 2004, נשלח הרכב למכון פרונטים נבדק ונמצא תקין. זו למעשה הפעם הראשונה בה עלתה המחלוקת העובדתית העיקרית בתביעה שלפני – האם בתאונה נגרמו נזקים לתיבת ההילוכים של הרכב.

6. התובע פנה לעידן בשנית. עידן בדק את הרכב פעמיים נוספות, ב – 25.5.06 וב – 16.11.06, לאחר הרמת רכב על מתקן הרמה ["ליפט"].  ממצאיו של עידן לעניין "גילו" של הנזק לתיבת הילוכים מנוגדים לממצאי יהוד. עידן כתב כי "אובחן שבר בבית תיבת ההילוכים סמוך לתושבת הגיר התחתונה, באזור ההברגה ... תושבת הגיר מעוותת .... לא נמצא סימן לנזק תאונתי חדש, רצפת הרכב נקייה לחלוטין ללא סימן לפגיעה בתחתית הרכב כולל צינור פליטה והמתלה הקדמי". עידן חיווה דעתו כי אומדן הנזק הישיר המחייב החלפת בית תיבת ההילוכים מגיע כדי 14,255 ¤, לפי הצעת מחיר של המוסך המרכזי [ת/2]. 

7. יהוד הגיב בתוספת נוספת לחוות דעתו [נ/3] כי בירר עם המוסך המרכזי, הללו אינם מבצעים החלפת בית תיבת הילוכים, אלא מעבירים זאת למוסך "אוטוגיר" בחולון ו"משה" מאוטוגיר מסר לו, ליהוד, טלפונית עלויות לרבות חלקים ושעות עבודה עד לסכום של 7,958 ¤. יהוד לא צירף הצעה כתובה מאוטוגיר.

8. עד כאן רקע עובדתי. כעת אל הרקע הביטוחי. על פי סעיף 6 לפוליסה, במקרה של אבדן גמור לרכב, תשלם הנתבעת לתובע את מלוא ערכו או תחליפו ברכב דומה. הסעיף מגדיר מספר מצבי "אבדן גמור" לענייננו, רלוונטי אחד [לאחר קביעת שמאי] :

..." 6.1.1. הוא יצא מכלל שימוש והנזק הישיר, שנגרם לו למעט נזק ישיר שנגרם מירידת ערך, הוא 50 אחוזים ומעלה משווי הרכב כולל מסים".

9. הנתבעת כאמור לא פיצתה את התובע לפי "אבדן גמור". התובע המשיך והשתמש ברכב לאחר התאונה, הרכב אף נסע מאז ועד לבדיקת עידן המאוחרת כ – 34,000 ק"מ. לימים מכר התובע את הרכב לצד ג'. התובע ניסה להגיש בסיכומיו את חוזה המכירה, אך לאור התנגדות הנתבעת, לא הוגש החוזה לאחר סיום שמיעת הראיות.  על כן אין ראיה לגבי מועד המכירה ותמורת המכירה.

המחלוקות

10. המחלוקת המרכזית צרה: האם בתאונה נגרם נזק גם לבית תיבת ההילוכים של הרכב.

11. אם יימצא כי אכן אירע נזק כזה, מה שיעורו: האם 14,255 ¤ כפי הצעת המוסך המרכזי או 7,958 ¤ כפי דעתו של יהוד בנ/3. זאת לדעת, אם שיעור הנזק הוא כהצעת המוסך המרכזי, הרי הנזק הישיר [גם בהתחשב בעלות התיקונים שבוצעו לאחר התאונה] כהגדרתו בסעיף 6.1.1. לפוליסה עולה על 50% וקמה חובת הנתבעת לפצות את התובע לפי אבדן גמור. אם שיעור הנזק הוא כדעת יהוד, לא עולה הנזק הישיר כאמור על 50% ולא קמה חובה כזו.

12. אם יימצא כי  קמה חובת הנתבעת לפצות את התובע לפי אבדן גמור, מה שיעור הפיצוי, בהתחשב באי מכירת הרכב על ידי התובע בעבר, בעובדה שמדובר בנזק סמוי שלא נגלה לעין אף בבדיקת עידן נשוא חוות דעתו הראשונה ובכלל נסיבות העניין ובמכירת הרכב במועד ובמחיר לא ידוע.

קיימות כמובן מחלוקות על שיעור הנזקים הנוספים כגון עגמת נפש והוצאות שכ"ט שמאי התובע.

דיון

13. היום העידו התובע ועידן מטעם התובע, מסלק תביעות אצל הנתבעת מר אוחיון ויהוד מטעם הנתבעת. התובע הצהיר כי כבר לאחר התאונה הראשונה, כשיצא הרכב מהמוסך, התלונן בפני עידן על רעידות חזקות שלעיתים אינן מאפשרות המשך נסיעה, או המשך ראוי שלה, תוך תחושת סכנה ממש. עוד הצהיר התובע כי עידן אכן לא מצא בעת חוות הדעת הראשונה נזק לתיבת ההילוכים, אך הוא הגדיל אחת התמונות שצילם יהוד עוד בשנת 2004 [ת/3] ועידן קבע כי היא משקפת נזק לתיבת הילוכים כבר בעת התאונה. לדבריו התחמקה הנתבעת מפגישה עמו ועם עידן ועל כן נאלץ להגיש את תביעתו. עדותו זו נתמכה בעדות עידן, שהוסיף כי בעת חוות הדעת הראשונה והרמת הרכב על ליפט לא הבחין בבעיה בתושבת הגיר כי "זה מאוד צפוף וקשה לראות את זה" [עמ' 6].

14. עדותו של אוחיון מטעם הנתבעת אינה רלוונטית בעיקרה ואינה משליכה על המחלוקת הצרה בתיק. לעומת זאת, יהוד נחקר על חוות דעתו והעיד כי אכן הוא צילם את ת/3 אך הוא אינו רואה בה שבר לתיבת הילוכים. לדבריו סימון בורג בצהוב אינו אלא מעיד על כך שמדובר בבורג שיש לו חיזוק מסוים והבורג נמצא במקומו. לדבריו אין בתמונה "חור שחור"  [עמ' 15].

15. אין ספק כי ת/3 עשויה להיות ראיה חשובה למצב בית תיבת ההילוכים בעת התאונה. ואולם, על מנת לעמוד בנטל המוטל עליו, על התובע להראות לבית המשפט כי ראיית התמונה במשקפי השמאי  מטעמו, מסתברת יותר מראייתה על ידי השמאי מטעם הנתבעת. עיינתי בתמונה פעם אחר פעם. לא שוכנעתי כי מדובר בבורג שיצא ממקומו, כי במקום המיועד לבורג, קיים "חור שחור" ובכל הכבוד, גם לא ראיתי "שבר" כלשהו.

16. בתמונות שצולמו לאחר הבדיקה במוסך המרכזי [ת/5, כשנה ושבעה חודשים לאחר התאונה] מוסכם על שמאי שני הצדדים, כי ניתן לראות שבר בבית תיבת ההילוכים. הם חלוקים בשאלה האם מדובר בשבר "טרי" [יהוד] או בשבר שאינו כזה [עידן]. ואולם, לתמונות אלו אין ערך ראייתי לגבי מצב התיבה לאחר התאונה. אף לו ניתן היה לקבוע כי מדובר בשבר  שאינו טרי [ואינני יכולה  לקבוע כן, בהיעדר עדיפות לחוות דעת שמאי זה או אחר], לא ניתן היה לקבע את מועד היווצרות השבר לתאונה עצמה. לכל אלה מצטרפים נתונים נסיבתיים שונים:

ראשית, התובע, על אף שלדבריו הבחין מיד לאחר התאונה ובכל עת רלוונטית ברעידות חזקות, ואף פנה לשיטתו לעידן בשל כך [סעיף 6 לתצהירו] – לא הביא תלונותיו אלה בפני הנתבעת במהלך כל התקופה אלא לאחר הבדיקה במוסך המרכזי.

שנית, עידן שבדק את הרכב ביסודיות לאחר שחרורו מהמוסך ולאחר התאונה, לא הבחין בשבר או בנזק לבית תיבת ההילוכים. זאת על אף שהרים את הרכב על ליפט. עידן הוא שמאי מקצועי וחזקה עליו כי היה מבחין בנזק, גם אם הוא סמוי לעינו של המתבונן שאינו מקצועי ובפרט אם התובע מתלונן בפניו על רעידות כאמור. עידן ייחד את חוות דעתו הראשונה לשיעור ירידת ערך ולא חלק למעשה על עלות הנזק הישיר. יש בכך כדי לחזק את המסקנה המתגבשת ולפיה הנזק לתיבת ההילוכים לא היה קיים אז. חזקה על עידן כי לו חשד, או הובא בפניו חשד בקשר לתיבת הילוכים, היה הוא עצמו מגדיל את ת/3 בזמן אמת ובודק את הדרוש. כאן אדגיש, כי התובע ועידן לא טענו כי הנתבעת דאגה לתיקון הנזק לתיבת הילוכים ולהסתרתו, אלא כי הנזק לא נגלה לנתבעת וליהוד בזמן אמת. אם כך, מצב התיבה נותר בעינו כאשר נבדק הרכב על ידי עידן במאי 2005. לו היה קיים אז נזק, חזקה על עידן שהיה מבחין בו.

שלישית, יהוד כתב בתוספת לחוות דעתו [נ/2] כי הרכב נבדק במכון פרונטים לאחר תיקונו בתאונה וטרם שחרורו ונמצא תקין. לו היה באותה עת שבר בתיבת ההילוכים, לא היה הרכב עובר בדיקה זו בהצלחה. כך גם באשר למחני הרישוי השנתיים ["טסט"]. על כך לא בא מענה של ממש מפי התובע.

17. מכל האמור לעיל באתי למסקנה כי התובע לא הוכיח  כי בעת התאונה, נגרם נזק לבית תיבת ההילוכים של הרכב. התרשמתי מהתובע כי הוא עצמו משוכנע בצדקת תביעתו, אלא ששכנוע פנימי זה, אינו יכול לשמש תחליף להוכחת התביעה כדין. די באלה על מנת לדחות את התביעה ולא להידרש ליתר המחלוקות.

18. אשר ליתר המחלוקות - עלות הנזק הישיר בגין בית תיבת ההילוכים – לו מצאתי כי אכן נגרם בתאונה נזק לתיבה זו, הייתי מעדיפה את הצעת המחיר של המוסך המרכזי על פני ההצעה המועלית על ידי יהוד: מדובר בהצעה כתובה על ידי גוף העומד מאחוריה. מולה – עומד ציטוט של "משה" מ"אוטוגיר" , המהווה עדות שמועה על ידי יהוד. אף אם מדובר בעדות קבילה, הרי יהוד אינו עומד מאחורי הציטוט, "משה" לא הובא להעיד ואין אינדיקציה אובייקטיבית לסכומים המצוטטים. על כן לו נדרשתי, הייתי קובעת כי הנזק הישיר עולה על 50% כהגדרת הפוליסה ומזכה את התובע באבדן גמור.

19. אשר לחישוב האבדן הגמור, לו נמצא כי על הנתבעת היה לשלם לתובע על הרכב לפי אבדן גמור והרי היא לא עשתה כן, היה מקום לחשב כך: הנתבעת תשלם לתובע אבדן גמור של 86,135 ¤ [לאחר ניכוי ירידת ערך] ומסכום זה ינוכה ערך הרכב שעל התובע להעביר לנתבעת. ומהו ערך זה? ערך זה אינו יכול להיות מבוסס על אמירת התובע כי מכר לצד ג' את הרכב ב – 27,000 ¤ במועד כלשהו. מחיר המכירה, אף אם התקיימה, אינו בהכרח משקף את ערך הרכב לזמן אמת, מסתבר יותר כי הוא משקף ערך שוק למועד המכירה. ניתן גם לטעון, כי התיקון הנדרש [בעלות 14,255 ¤] לא הפחית באופן דרמטי את שווי הרכב [שעמד אז על 92,635 ¤ לפני ירידת ערך]. סוגיה זו לא התבררה עד תומה, לטעמי, הנטל לבסס חישוב זה או אחר של שווי הרכב / שרידיו, מוטל על הנתבעת משום שהיא זו  המעלה טענה זו. מכל מקום, אינני נדרשת לכך שכן, קבעתי כאמור כי התובע לא הוכיח את תביעתו.

20. אשר לנזקים הנטענים בגין עגמת נפש ושכ"ט שמאי התובע אינני נדרשת להם לאור מסקנתי לעיל.

סוף דבר – התביעה נדחית. התובע יישא בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,000 ¤ + המע"מ החל ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, 12 ביולי, 2009, בהיעדר הצדדים.

קלדנית: סלימה חימל