בתי המשפט

פסק דין

זוהי עתירה כנגד החלטת המשיב מיום 29.3.09, שלא להסדיר את מעמדה של העותרת מס' 2 (להלן: "העותרת") מכוח היותה בת זוגו של העותר מס' 1 (להלן: "העותר").

עובדות

1.         העותר הוא אזרח ישראלי, יליד 1927.

העותר עלה לישראל מארה"ב בפברואר 2007, ואין לו משפחה בישראל.

בתו של העותר מתגוררת בניו יורק, ואילו שני בניו נפטרו, האחד מהתקף לב והשני באסון התאומים.

2.         העותרת היא אזרחית הפליפינים, ילידת 1962, צעירה מהעותר ב-35 שנים.

העותרת נשואה בפיליפינים ולה 3 ילדים (ר' שימוע העותר, נספח א' לתגובה).

העותרת נכנסה לישראל לראשונה ביום 22.6.00, באשרת ב/1, ויצאה מישראל ביום  31.7.02.

3.         ביום 4.9.02 נכנסה העותרת לישראל בשנית, באשרת ב/1.

            תוקף אשרת העותרת היה עד ליום 6.1.08.

4.         ביום 26.10.07 נפטרה מעסיקתה החוקית של העותרת.

העותרת לא הסדירה את מעמדה, ומאז פטירת מעסיקתה היא שוהה בישראל באופן בלתי חוקי.

5.         לטענת העותרים, הם הכירו בתחילת שנת 2007, ו"כמה חודשים לאחר שהכירו החליטו לגור ביחד ולנהל משק בית משותף כמו כל בעל ואישה אחרים". לטענתם, התפתח ביניהם קשר רציני, הם חיים במשותף, "הצהירו כי אוהבים אחד את השני והם ככל זוג אחר נשוי, חיים בדירה יוקרתית ואין להם בעיות כלכליות" (סעיפים 1-2 לעתירה).

6.         ביום 20.5.08 הגישו העותרים בקשה להסדרת מעמדה של העותרת כבת זוגו של העותר. 

            ביום 22.6.08 נסגר תיק הבקשה, מאחר והעותרים לא המציאו את המסמכים הנדרשים.

7.         ביום 28.9.08 הגישו העותרים בקשה חדשה להסדרת מעמדה של העותרת כבת זוגו של העותר, במסגרתה המציאו את כל המסמכים הנדרשים.

8.         במסגרת בירור הבקשה נערך לעותרים שימוע ביום 27.11.08 (נספחים א' ו-ב' לתגובה).

בשימוע העיד העותר כי הוא והעותרת נפגשו לפני שנה, וכי באוגוסט האחרון עבר ניתוח והעותרת שהתה לידו (ר' גם נספח ג' לעתירה).

עוד העיד העותר כי "יש לי מספיק כסף ואני נותן לה כ-20 אלף דולר להשכלה של הבנים שלה".

העותרת העידה כי "ההכרות היתה למטרות של עבודה וטיפול באברם" וכי הם מכירים "יותר משנה". לדבריה, היא לא הסתדרה בעבודתה החדשה והעותר הזמין אותה "להצטרף אליו" ו"להישאר איתו". כמו כן, העותר "הציע שיעזור לי כלכלית וגם יתמוך בילדים שלי. וכך קרה שכיום הוא חשוב לי".

עוד העידה העותרת כדלקמן:

"סיפרתי לילדים על אברם והם יודעים שכל הכסף שהם מקבלים מגיע מאברם והם מרוצים...

כיום יש לו רק בת אחת שמבוגרת ממני וככל הנראה לא מתלהבת מהקשר שלנו.

אבל כשהיה חולה העברתי להם דוחות רפואיים והחתן של אברם הוא זה שתיקשר איתי".

לאחר עריכת השימוע, סוכם השימוע כדלקמן:

"התרשמות שמדובר בקשר על רקע של אינטרס הדדי, לישראלי שהוא מבוגר בודד בארץ לאחר טרגדיה בחייו, נמצאה לו בת זוג שנמצאת איתו ודואגת לצרכיו ואילו היא מתוגמלת כלכלית וההסדר נוח לשניהם.

מתרשמת שהזוג חי יחד והקשר הוא אינטרס של שניהם".

            (נספח ג' לתגובה).

9.         הבקשה הועברה להחלטת הועדה הלשכתית ומנהל הלשכה דחה את הבקשה, ביום 22.3.09, כדלקמן: 

                        "הישראלי עולה חדש מארה"ב, בניו נפטרו, בודד בארץ בן 82,

            הזרה בת 49, כ-33 שנים הפרש גילאים. הזרה נשואה בפיליפינים + 3 ילדים.

                        התרשמות שמדובר ביחסי מטופל-מטפלת.

                        לא מאשר פתיחת הליך ע"ס חיים משותפים.

                        על הנ"ל לצאת מן הארץ תוך 14 ימים".

            (נספח ד' לתגובה).

10.       ביום 29.3.09 נשלחה לעותר הודעה על דחיית בקשתו, כדלקמן:

"הבקשה להליך ע"ס חיים משותפים – לא אושרה.

הנדון נשואה + 3 ילדים בפיליפינים – התרשמות כי מדובר ביחסי מטופל ומטפלת" (נספח א' לעתירה).

11.       כנגד החלטה זו הוגשה העתירה נשוא פסק דין זה.

דיון

12.       לטענת העותרים, ההחלטה כפי שנמסרה להם הינה לאקונית, לא מנומקת ואינה מבהירה מהם הקריטריונים בהם העותרים אינם עומדים.

ההחלטה, אכן, אינה מנומקת דיה.

            יחד עם זאת, לתגובת המשיב צורפה החלטה מנומקת יותר (החלטת מנהל הלשכה), וכן ההמלצות אשר נתקבלו טרם קבלת ההחלטה.

            כמו כן צורפו לתגובת המשיב סיכום השימוע ומסקנות המשיב כתוצאה מאותו שימוע.

13.       לתגובת המשיב צורפו, כאמור,  העתקי דו"חות השימוע וכן סיכום השימוע ומסקנות המשיב והחלטותיו.

עיון במסמכים אלה מעיד כי הם כתובים בכתב יד, כמעט בלתי קריא, וחלק מהמסמכים לא ניתנים כלל לקריאה עקב איכות  הצילום.

הגיעה העת כי המשיב יגיש עותקים מודפסים וקריאים של מסמכים הכתובים בכתב יד, והמוגשים כצילומים בלתי קריאים.

14.       לאור האמור לעיל החלטתי, ביום 2.6.09, כי ב"כ המשיב תגיש תוך 7 ימים עותקים מודפסים של כל המסמכים אשר צורפו לתגובה, ואשר הם בכתב יד.

ביום 9.6.09 הגישה ב"כ המשיב עותקים מודפסים וקריאים של אותם מסמכים.

15.       לאחר שהמשיב הגיש מסמכים קריאים הגיש ב"כ המבקשים, ביום 18.6.09, בקשת רשות להוספת טיעון בטרם כתיבת פסק הדין.

בבקשה זו מפנה ב"כ העותרים למסמך ד', אשר בו צויין כי רע"ן אשרות קובעת כדלקמן: "בני זוג ע"ס חיים משותפים. ההתרשמות שאכן חיים יחד מתוך אינטרס משותף. לכן ממליצה לתת ב/1 לשנה ולא לשדרג מעבר לכך."( ההדגשה אינה במקור – ש. ג.).

סיכום והמלצה זו הם מיום 16.2.09.

באותו מסמך מצויינת ההתרשמות של חבר אורח, כשהתרשמות זו נושאת תאריך 27.11.08.

"החבר  האורח" מציין כדלקמן:

"ע"ס חיים משותפים – הפרש גילאים של 35 שנה.

ההתרשמות שמדובר בזוג שחי תחת קורת גג אחת מכח אינטרס הדדי כל אחד לצרכיו. אי לכך ממליצה בשלב זה לשדרג ל-ב/1 ובהמשך לא למהר לשדרג" (ההדגשה אינה במקור ש.ג.).

            לאור האמור לעיל, טוען ב"כ העותרים, כי ההחלטה נשוא העתירה אינה החלטת הועדה המשרדית אלא החלטה של מנהל הלשכה, בניגוד להחלטת גברת ציונה ששון, והחלטתו אינה נכונה.

16.       למרות המלצות אלה של חברי הועדה הלשכתית החליט מנהל הלשכה שלא לאשר פתיחת הליך על סמך חיים משותפים, תוך שהוא מציין כי קיים הפרש גילאים בין העותרים של 33 שנים, העותרת נשואה בפיליפינים ולה שלושה ילדים, וההתרשמות היא כי מדובר ביחסי מטופל-מטופלת.

17.       לאור המלצת חברי הועדה הלשכתית, אשר המליצו על  הענקת אשרה ב/1, היה על מנהל הלשכה לנמק את החלטתו באופן מפורט יותר וגם להסביר מדוע לא קיבל את המלצת חברי הועדה הלשכתית, במיוחד את המלצת רע"ן אשרות, אשר ערכה את השימוע.

18.       גם המשיב לא התייחס, לחלוטין, לנושא זה ואף לא ציין את השוני בין החלטת מנהל הלשכה לבין המלצות חברי הלשכה.

            לטעמי, היה על המדינה "לגלות" נושא זה בתגובתה ולהתייחס אליו, דבר אשר לא נעשה.

19.       התנהלות זו של המשיב, כמפורט לעיל, איננה התנהלות תקינה ונפל בה פגם מהותי המהווה נימוק לביטול החלטת המשיב.

20.       אשר על כן אני מבטלת את החלטת המשיב מיום 29.3.09 ומחזירה את הדיון למשיב.

            המשיב יערוך שימוע נוסף לעותרים ויתן החלטה מנומקת ומפורטת לאחר עריכת השימוע.

            העותרים רשאים להשלים בכתב עובדות ו/או בקשות לפני מתן ההחלטה, והם יעשו זאת לפני עריכת השימוע.

20.       המשיב  ישלם לעותרים את הוצאות העתירה ובנוסף על כך שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח + מע"מ.

21.       המזכירות תשלח העתק מפסק דין זה לצדדים.

ניתן היום כ"ב בתמוז, תשס"ט (14 ביולי 2009) בהעדר הצדדים.