בתי המשפט

פסק - דין

1.         בפני ערעור על גזר דינו של בימ"ש לתעבורה תל-אביב (כב' השופטת פראג) בתיק             ת' 34991/08 מתאריך 8.12.08, לפיו הורשע המערער בהיעדרו בכך שנהג ברכב כשרשיון הרכב פקע למעלה מ- 6 חודשים קודם לכן – עבירה לפי סע' 2 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א-1961.

2.         על המערער הוטלו העונשים הבאים:

א.         פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה בת שנה.

ב.         פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה בת 6 חודשים למשך 3 שנים.

ג.          קנס בסך 2,000 ש"ח.

טיעוני ב"כ המערער

3.         לטענת ב"כ המערער, מרשו לא התייצב למועד הדיון הקבוע לתאריך 8.12.08, וזאת מאחר ובמועד הנ"ל חל "חג הקורבן", שהינו חג לעדה המוסלמית, והמערער נמנה על בני עדה זו.

ב"כ המערער הוסיף וציין, כי מרשו סבר לתומו כי לאור חג הקורבן, לא יתקיים דיון כפי שלא מתקיימים דיונים במהלך חגי ישראל.

4.         לטענת ב"כ המערער, מרשו הינו מכונאי במקצועו, ובמועד בו נעצר ע"י משטרת התנועה – 25.10.08 – הוא היה רשאי לנוע בדרכים עם רכבו לצרכי תיקונים, וזאת עד לתאריך 30.10.08, וכך עשה. המערער איפוא טוען, כי היה לו רשיון זמני מאת רשות הרישוי לנוע בדרכים.

לדבריו, בעת שנעצר, הוא היה בדרכו למוסך ברמלה, שם אמורים היו לבצע את התיקונים ברכבו (סע' 16 ו- 19 לסיכומי המערער).

5.         על אף טענת ב"כ המערער, כי מרשו כופר ומכחיש המיוחס לו בכתב האישום, ולטענתו, הוא מעולם לא ביצע את העבירה המיוחסת לו (ראו סעיפים 24 ו- 25 להודעת הערעור מתאריך 18.1.09), לא התבקשה ערכאת הערעור לבטל את הכרעת דינה של הערכאה הדיונית, אלא כאמור, לבטל את גזר דינה, וב"כ המערער ציין כי היה למערער הצדק סביר לאי התייצבותו לדיון, ואף יגרם לו עיוות דין – אם לא יבוטל גזר הדין.

במהלך הטיעונים לערעור, התבלבלו היוצרות אצל ב"כ המערער, ובחלק מהסעיפים התבקש ביהמ"ש לבטל את פסק הדין, וזאת על אף שבכותרת המסמך התבקש רק ביטולו של גזר הדין.

6.         מותב זה איפשר לב"כ המערער להמציא מסמכים/חשבוניות של המוסך/פנצ'ריה על תיקון שבוצע לרכב נשוא הערעור, וכן נדרש המערער לצורך השוואה להביא חשבוניות של המוסך שקדמו להוצאת החשבונית הספציפית הקשורה למערער, כמו גם חשבוניות שהוצאו לאחר חשבונית זו, וכל זאת כדי לאמת את טענתו לפיה, הרכב תוקן במוסך הנ"ל בתאריך 25.10.08.

7.         מסיכומי ב"כ המערער עלה, כי המערער ציית להוראת ביהמ"ש, והמציא חשבוניות מס' 2014 עד 2020, אם כי לא המציא תצהיר של בעל המוסך/פנצ'ריה בטענה שהלה סירב לחתום על תצהיר על מנת שלא להיות מעורב בהליכים המשפטיים.

טיעוני ב"כ המשיבה

8.         לטענת ב"כ המשיבה, בידי המערער לא היה רשיון תקף לנוע בדרכים, אלא ניתן לו רשיון זמני לנוע בדרכים לצרכי תיקונים בלבד. המערער נתפס ביום שבת 25.10.08 בשעה 17.10 ביהוד. מאחר והמערער מתגורר בטירה והמוסך שלו נמצא בטירה, אזי ברור כי הוא הסתובב באזור יהוד שלא לצרכי תיקון ריכבו, כך לטענת ב"כ המשיבה.

9.         עוד לטענת ב"כ המשיבה, טענת ב"כ המערער בפני מותב זה בתאריך 8.3.09 כי מרשו "היה ברמלה לצורך גלגלי הרכב" (ראו פרוטוקול עמ' 3 שורות 6-5), הינה טענה "כבושה", שכן זו פעם ראשונה שבה הועלתה טענה עובדתית זו, ואף היא נטענה ע"י ב"כ המערער ולא ע"י המערער בתצהיר.

10.        למערער ניתנה הזדמנות להציג חשבוניות של תיקון הרכב, אך מהחשבוניות שהמציא, לא ניתן לדעת אימתי בוצע הטיפול ברכב, ובאיזה רכב בוצע, כמו גם מהו סוג הטיפול שבוצע ברכב.

11.        מתגובתו של המערער לדרישת השוטר שימציא רשיון נהיגה כדין, כך עפ"י חלקו האחורי של הדו"ח נשוא הערעור (ראו נסיבות המקרה), עולה כי המערער נסע בשבת "לצורך העברה של סחורה" (ראו תגובת המערער לדו"ח נשוא התיק דנן).

כמו כן עולה מהדו"ח, כי המערער אמר: "לא ידעתי שאסור לי לנהוג, חשבתי שיש לי אורכה עד יום 30.10.08".

12.        באשר לטענה החלופית המתייחסת לחומרת העונש, ציינה ב"כ המשיבה, כי למערער 82 הרשעות בתחום התעבורה, ובהן 15 הרשעות קודמות המתייחסות לענין נהיגה בעת שרשיון הרכב פקע.

גזר דינו של בימ"ש קמא

13.        בימ"ש קמא קבע כי למערער 81 הרשעות, ועל כן מצא כי הוא "נהג עבריין!", בעל עבר מדהים בחומרתו.

דיון

14.        עסקינן בנהג שנתפס בתאריך 25.10.08 סמוך לשעה 17.10, כשהוא נוהג בכביש 461 לכיוון מערב באזור יהוד, וכאשר המערער התבקש להציג את רשיון רכבו, הסתבר כי בבדיקה טכנית שנעשתה לרכב בתאריך 23.10.08 נמצאו אצלו ליקויים, והותר לו לנוע בדרכים לצורך תיקונים בלבד עד לתאריך 30.10.08.

15.        המערער באמצעות בא כוחו עתר לביהמ"ש לבטל את גזר דינו שניתן בהיעדרו, בהסבירו כי במועד הדיון 8.12.08 חל חג הקורבן בקרב העדה המוסלמית, והוא סבר לתומו שביהמ"ש ידחה את הדיון למועד אחר.

כאן יוער, כי להבדיל מחגי ישראל וחגים נוצריים החלים במועדים קבועים, חג הקורבן המוסלמי אינו חל במועד קבוע והתאריך משתנה משנה לשנה, ועל כן היה על המערער לפנות ולבקש מהערכאה הדיונית לדחות את הדיון, כפי שקורה תדיר כשמדובר בתובעים או נתבעים או נאשמים הנמנים על העדה המוסלמית.

16.        סע' 130(ח) לחסד"פ קובע את אמות המידה המנחות את בית-המשפט בבואו להחליט בבקשה לביטול פסק-דין. הסעיף הנ"ל קובע שני טעמים המצדיקים ביטולו של פסק דין: קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבות הנאשם למשפטו, או גרימת עיוות דין לנאשם כתוצאה מאי ביטול פסק הדין.

התנאים אינם מצטברים. ראו: ב"ש (ת"א) 92097/07 אורי חסון נ' מדינת ישראל, תק-מח 2007(3) 5561; רע"פ  10200/03 דביר שחוח נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(4) 271; ב"ש (ת"א) 93864/05 כהן חגית נ' מדינת ישראל,  תק-מח 2005(4) 8072.

17.        על המערער היה להוכיח איפוא אחד משני הטעמים (שאינם מצטברים), אך לדיאבון הלב, המערער בענייננו כשל בשני אלה.

עפ"י ההלכה הפסוקה, אי התייצבות לדיון, אפילו נעשתה בשוגג ובתום לב, איננה מהווה הצדק סביר.

            ברע"פ 9142/01 סוראייא איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 793, דן בית המשפט העליון בבקשות מערערים שלא התייצבו לדיון לבטל פסקי-דין שניתנו בהיעדרם, ונקבע, כי על המבקש את ביטול פסק-הדין לפרט בכתב את מכלול טענותיו כולל הגשת תצהיר מטעמו התומך בבקשתו. וכן נקבע כי: "שיכחה של מועד הדיון לבדה, אפלו אם אירעה בתום לב, אינה יכולה להצדיק אי-הופעה לדיון. דין דומה יחול לגבי טעות משרדית שלעורך הדין המייצג נאשם או לגבי טעות הנובעת מחוסר תשומת לב של הנאשם עצמו".

ברע"פ 10200/03 דביר שחוח נ' מ"י תק-על 2003(4) 271 נדחתה בקשת המבקש לבטל פסק דין שניתן בהעדרו, כאשר לטענתו אי התייצבותו לדיון ארעה בתום לב מחמת השכחה, וביהמ"ש ציין כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר ובטיעוני המבקש גם לא פורטה גירסתו מדוע יכול להיגרם לו עיוות דין.

            בע"פ 4808/08 מ"י נ' שרון מנחם (טרם פורסם) שניתן ביום 6.1.09, קבע בית המשפט העליון כי ההנחיות שנקבעו בפסק הדין בעניין איטליא, בנוגע לאופן בו יש לברר בקשות לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם לפי סעיף 240 לחסד"פ – עומדות בעינן.

            דומני, כי בעניין זה יפים דבריו של כב' השופט אור כפי שנאמרו ברע"פ 9142/01 (פס"ד סוראייא איטליא):

"בהקשר זה מוכרת התופעה הנפסדת של נאשמים הבוחרים במודע להיעדר ממשפטם כטקטיקה מכוונת אשר תכליתה לאפשר להם לבקש את ביטול פסק הדין באותם מקרים שבהם גזר הדין המושת עליהם אינו נראה להם. אילוצו של בית המשפט לזמן לדיון את כל המבקשים ביטול פסק-הדין, גם כאשר ברור כי פסק הדין בעניינם ניתן כדין, ואין כל הצדקה לבטלו, יפגום באופן משמעותי בתכלית של ייעול הליכים בעבירות קלות ויחזק את התמריץ השלילי של השתמטות מהופעה במשפט ממניעים טקטיים ספקולטיביים".

18.        למערער שלא ביקש לדחות את הדיון ולא התייצב אליו, אלא עתר לביטולו לאחר שקיבל את תוצאותיו שלא מצאו חן בעיניו – לא היה הצדק סביר שלא להתייצב.

19.        נותר איפוא לדון, אם נגרם למערער עיוות דין בשל אי ביטול גזר הדין שניתן בהיעדרו, ואין מנוס להשיב אף על כך בשלילה, שכן, לאחר שניתן גזר הדין בהעדרו של המערער שלא התייצב, הוא הגיש בקשה בהולה לביטול גזר הדין שניתן בהעדרו, וכן לעכב את ביצועו עד להכרעה סופית בבקשה, ונימק זאת בכך, שהוא מכונאי במקצועו ונסע בדרך חזרה מרמלה לכיוון טירה למוסך שבבעלותו לצרכי תיקון, ועבר דרך יהוד, בדרכו כאמור לטירה (ראו בקשה מתאריך 15.12.08 שהוגשה לבימ"ש לתעבורה ת"א).

כתימוכין לבקשה לביטול גזר דין, הגיש תצהיר ובו ציין (בסע' 2), כדלקמן:

"בתאריך 25.10.08 נהגתי ברכב נשוא כתב האישום בדרך חזרה מרמלה דרך יהוד לכיוון טירה למוסך שבבעלותי לצרכי תיקון".

20.        בפני ערכאת הערעור טען המערער, כי הוא ביצע את התיקונים ברמלה במוסך השייך לבני משפחתו, וכשהתבקש להציג את האישור הרלוונטי, הגיש לביהמ"ש חשבונית מס' 2017 מתאריך 25.10.08 שניתנה לכבוד מנופי אלעמברה, כשלא מצויין בה סוג התיקון, אך רשום כאמור התאריך דלעיל, הסכום ששולם (1,500 ש"ח), ולא נמצא פירוט כלשהו אודות התיקונים.

עיון בחשבוניות קודמות של פנצ'ריית רמלה (כחול לבן) בע"מ מגלה שלגבי חלקן נרשמו מספרי הרכב, וכל התרשומות של בחשבוניות השונות – לוקה בחסר, שכן רק במעט מהן נרשם התיקון המבוקש וזהות בעלי הרכב.

תצהיר מטעמו של בעל המוסך לא הוגש לביהמ"ש, ולטענת המערער, נמנע מכך בעל המוסך המבקש שלא להיות מעורב בהליך משפטי.

21.        במהלך טיעוני ב"כ המערער, נטיתי להיעתר לבקשתו לביטול הדו"ח בשל החשש שיגרם למערער עיוות דין, וזאת נוכח טענתו כי המערער היה בדרכו לערוך תיקונים ברכב.

ברם, בשלב ההוא טרם הועבר לערכאת הערעור תיק בימ"ש קמא, ואף לא הוצג בפני ערכאת הערעור חלקו האחורי של הדו"ח נשוא הערעור, ושניים אלה מצביעים על כך שלא יגרם עיוות דין למערער אם לא יבוטל גזר הדין, ומהטעמים הבאים אין לייחס אמון לדברי המערער:

א.         מחלקו האחורי של הדו"ח המפרט את נסיבות המקרה עלה, כי מקבל הדו"ח – המערער, זוהה עפ"י תעודת זהות ע"י השוטר, כשנעצר על ידו לביקורת מסמכים, והתברר כי רשיון הרכב פקע בתאריך 16.3.08, וכי לנהג ניתנה אורכה לנהוג ברכב לצורך תיקונים בלבד, אך בפועל הוא "היה בנסיעה בשבת לצורך העברה של סחורה".

כמו כן נרשמה תגובתו של המערער: "לא ידעתי שאסור לי לנהוג. חשבתי שיש לי אורכה עד יום 30.10.08", משמע, המערער סבר כי הוא רשאי לנהוג עד למועד שציין, והוא כלל לא היה בדרכו לתיקון הרכב.

ב.         בבקשה הדחופה לביטול גזר הדין אליה נלווה תצהירו של המערער, הוא ציין כי הוא היה בדרכו חזרה מרמלה דרך יהוד לכיוון מוסך שבבעלותו בטירה, וזאת לצרכי תיקון.

מהאמור לעיל עולה, כי עפ"י גירסתו "השניה", הוא היה בדרכו לביצוע תיקונים באזור טירה במוסך שבבעלותו.

ג.          בבקשה דחופה לעיון חוזר שהוגשה לבימ"ש קמא, התמקד המערער בקיום הצדק סביר לאי התייצבותו, מבלי שציין כי ביצע את התיקונים ברכב או היה אמור לבצעם.

ד.         המסמכים שהוצגו לביהמ"ש מטעמה של פנצ'ריית רמלה (כחול לבן) בע"מ, אינם מבססים כדבעי את הטענה שבוצעו תיקונים לרכב נשוא הערעור בתאריך 25.10.08, שכן המוטב בחשבונית 2017 הם "מנופי אלעמברה". לא צויינה מהות התיקון, אך נרשם תאריך התיקון – 25.10.08, וזה המועד בו נעצר המערער כאמור, לצורך בדיקה, כאשר עפ"י טענתו בביהמ"ש (להבדיל מטענתו בפני השוטר עורך הדו"ח), הוא היה בדרכו לביצוע תיקונים.

22.        פועל יוצא מכל האמור לעיל, שאני דוחה את הערעור על הכרעת הדין.

23.        באשר לגזר הדין, המערער לא התייצב בפני בימ"ש קמא, ועל כן ביהמ"ש לא נחשף לעובדה שמדובר במכונאי מקצועי הנזקק לרשיונו לצורך פרנסה.

למערער גליון הרשעות מכביד בחומרתו בתחום התעבורה, הכולל 14 עבירות של נהיגה ללא רשיון רכב תקף, כשב- 3 עבירות מהן הרשיון פקע למעלה מ- 6 חודשים קודם לכן, וזאת בנוסף לעבירות של אי ציות לתמרורים, נהיגה במהירות העולה על המותר, נהיגה ברכב שלגביו נאסר השימוש וכיו"ב.

24.        לאחר ששקלתי את הנימוקים לקולא ולחומרא, החלטתי בנסיבות העניין להעמיד את תקופת הפסילה בפועל על 8 חודשים (במקום 12 חודשים).

שאר רכיבי גזר הדין ישארו על כנם.

25.        מתקופת הפסילה בפועל תופחת התקופה בה היה רשיונו של המערער מופקד בבימ"ש קמא: מתאריך 15.12.08 עד 20.1.09.

המערער יפקיד את רשיון הנהיגה שלו במזכירות בימ"ש לתעבורה ת"א עד לתאריך 2.8.09 שעה 12.00.

פטרתי באי כח הצדדים מהתייצבות לשימוע פסק הדין, והמזכירות תשלח להם עותק פסק-הדין.

ניתן היום כ"ז בתמוז, תשס"ט (19 ביולי 2009) בהעדר הצדדים.

קלדנית: גילה