בתי המשפט

פסק דין

בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). התובע, יליד 1952, נהג מלגזה, טוען כי נפגע בתאונת דרכים ביום 17.3.05 בעת שימוש במלגזה המבוטחת בביטוח חובה על ידי הנתבעת. המחלוקת היא הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק. בתיק נשמעו ראיות.

בהתאם לגרסת התובע, ביום הארוע נהג במסגרת עבודתו במפעל גת-גבעת חיים במלגזה מס' 78636, המבוטחת אצל הנתבעת בביטוח חובה. הוא היה צריך לרוקן פח אשפה אל תוך דחסן זבל באמצעות המלגזה. הוא הרים את פח האשפה בעזרת המלגזה, נסע לכוון דחסן הזבל, הגיע לדחסן והרים את פח האשפה באמצעות המלגזה. כדי שיוכל ללחוץ על ידית העצר של הפח המאפשרת ריקונו לתוך הדחסן, יצא מכסא הנהג לעבר החלק הקדמי במלגזה ועמד על גבי מגן המלגזה, הכל כאשר המלגזה עדיין מונעת. הוא סיים את פעולת ריקון הפח, נסה לחזור לכסא הנהג מהמקום בו עמד, על מנת לשבת בכסא, ואז נפל ונחבל:  "אני עברתי בשביל לחזור לשבת, ירדתי כדי לעבור לכסא ולנסוע לעבודה. נפלתי במעבר מהמגן לכסא כשבאתי לשבת בכסא".

לארוע היה עד: מר ברוך תייר, חצרן המפעל בו ארע הארוע והאחראי על הניקיון במפעל. בהתאם לתצהירו: "הבחנתי כי באותה העת היה התובע...עסוק בריקון פח האשפה אשר העמיס בעזרת המלגזה, ולצורך כך קם ממושב הנהג לצורך לחיצה על ידית העצר הממוקמת בקדמת המלגזה - ואכן פח האשפה רוקן כראוי. לאחר פעולתו זו, הבחנתי כי בעוד התובע מנסה לחזור ולעלות אל כסא הנהג (על מנת להמשיך בנסיעתו ובעבודתו ) לפתע נפל ונחבל". בחקירתו חזר על גרסה זו והסביר: "הוא רצה לחזור חזרה ואז הוא נפל...הוא רצה לחזור חזרה לכסא".

הוצגו מספר דיווחים על הארוע. ב"תחקיר על תאונת עבודה" מיום 25.8.05 שנערך על ידי מעבידו של התובע נרשם תאור הארוע על ידי התובע כך: "נסעתי עם המלגזה לכוון הדחסן של הזבל (הישן), הרמתי את הפח לגובה בכדי שאוכל לשפוך את האשפה פנימה. עליתי על המלגזה מקדימה בכדי שאוכל להגיע לידית הפותחת את עצר הפחון שיוכל להישפך פנימה. כאשר לחצתי עם היד על הידית, הפח נשפך. כאשר רציתי לחזור לתוך תא הנהג מעדתי ונפלתי על כתף שמאל על הגב ועל הישבן והרגשתי כאבים. ברוך תייר שהיה במקום ניגש אלי ועזר לי לקום". ב"תעודה ראשונית לנפגע בעבודה" מיום הארוע, חתומה על ידי ד"ר אלתרמן, נרשם: "לדבריו כשפתח את המכסה פח  האשפה החליק ונפגע ביד שמאל ובישבן".  בתעודה רפואית מיום 20.3.05 חתומה על ידי ד"ר דיטור נרשם: "רוקן אשפתון והחליק מהמלגזון" וכן "החליק מהמלגזון כאשר רוקן פח". ב"הודעה על פגיעה בעבודה"  שהוגשה למוסד לביטוח לאומי ביום 20.4.05 נרשם: "לדבריו כשפתח את מכסה של פח אשפה, יחליק ונפגע ביד שמאל + ישבן" (כך במקור). בדו"ח ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי מיום 3.10.06 נרשם מפיו של התובע "כשפתח מכסה של אשפתון החליק ונפל על כתף שמאל". בדו"ח של ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי מיום 7.1.07 נרשם מפיו של התובע: "החליק מהמלגזה בזמן שפיכת אשפתון וסובל בכתף". ב"תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות מעבודה" מיום 14.6.06 נרשם: "החלקה ממלגזה ופגיעה בכתף שמאל". בדווח למשטרה מיום 11.8.05 נרשם: "הובלתי עם המלגזה פח אשפה מלא כדי לרוקן אותו במיכל אשפה גדול. תוך כדי הרמת האשפתון יש צורך לטפס כדי להפעיל ידית לצורך הפיכתו למיכל וריקונו. אז החלקתי ונפלתי על כתף שמאל".

הנתבעת טוענת בסיכומיה כי יש לדחות את גרסת התובע על פיה החליק ונפל  בעודו עושה את דרכו חזרה לכסא המלגזה. הנתבעת טוענת כי התובע נפל "שעה שהוא פתח ידנית את הפחון ולפני שהחל בדרכו חזרה אל המלגזה". הנתבעת מסתמכת על הרישום בתעודה הרפואית על ידי ד"ר אלתרמן, על טופס ההודעה על פגיעה בעבודה  ועל עדותו במשטרה, שם לא נרשם כי נפל בעת המעבר לכסא אלא שעה שעסק  בריקון הפח. מכאן, טוענת הנתבעת, יש ללמוד כי התאונה ארעה בעת פתיחת מיכל האשפה או בדרך לפתיחתו וטרם החל התובע את דרכו חזרה לכסא הנהג. פעולת ריקון הפח, כך לטענת הנתבעת, אינה קשורה לייעודה התחבורתי של המלגזה. המלגזה שימשה את התובע באותה עת כסולם בלבד ואין מדובר בשימוש המהווה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק.

טענות הנתבעת מתבססות אך ורק על דברים שנרשמו  במסמכים שונים, בעלי אופי רפואי בעיקרם, לעניין תיאור הארוע. איני סבורה כי יש להסיק מסקנה כלשהי מכך שלא  נרשם תיאור מדויק ומפורט של הארוע במסמכים שונים של הרופאים המטפלים או במסמכי המוסד לביטוח לאומי וגם לא בהודעה במשטרה. בכל המסמכים נרשם כי התובע נפל ונחבל במהלך בצוע פעילות של ריקון פח אשפה בעזרת מלגזה, בניסוח זה או אחר, ללא פירוט מיוחד. לצורך הטיפול הרפואי בתובע וגם לצורך הטיפול בתביעתו במוסד לביטוח לאומי לא ראו הגורמים שרשמו את הדיווח צורך להתעמק בשאלה כיצד נפל התובע בדיוק ולפרט כל פרט ופרט וכל שלב ושלב בתאור הארוע. הדברים נרשמו באופן תמציתי וקצר, כאשר עיקר הדברים הוא נפילה במהלך עבודה ובמהלך בצוע פעולת ריקון פח בעזרת מלגזה. לעומת זאת, בתחקיר הארוע שנעשה על ידי מחלקת הבטיחות של מעבידתו של התובע, כאשר אז נושא נסיבות הארוע המדויקות היה חשוב לחוקר, נרשם באופן ברור כי התובע נפל עת רצה לחזור לתוך תא הנהג.

עדותו של התובע אמינה בעני, היא מתיישבת גם עם עדותו בפני חוקר המעביד והיא נתמכת באופן מלא על ידי העד ברוך תייר, אותו אני מוצאת כעד אובייקטיבי ואמין, ללא כל מעורבות או עניין בתוצאות הדיון המשפטי בתיק. כאמור, איני סבורה כי יש לייחס משקל כלשהו כנגד גרסת התובע לדברים  שנרשמו בתעודות הרפואיות, בהודעה למשטרה ובדוחות המוסד לביטוח לאומי, דברים שאינם סותרים את עדות התובע אלא  רק חסרים ואינם מפורטים לעומת גרסתו. לא הוצגה כל ראיה בעלת משקל אשר מנוגדת לגרסתו או מעוררת ספק בגרסתו.

אני מקבלת, אם כן, את גרסת התובע לעניין נסיבות הארוע. אני קובעת כי הוא נפל מהמלגזה המבוטחת על ידי הנתבעת ונחבל, זאת בעת שרצה לעבור ממגן המלגזה עליו עמד אל כסא הנהג על מנת להמשיך ולנסוע במלגזה. מדובר בכניסה  או ירידה מרכב למטרות תחבורה, ומתקיימת הגדרת תאונת הדרכים על פי חוק הפיצויים.

ולשאלת הנזק. לתובע נגרם קרע של הסופראספינטוס בכתף שמאל, היד שאינה דומיננטית, והוא נותח ביום 21.3.06. התובע עמד בפני ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי אשר העמידה את נכותו הצמיתה על 10% בגין חבלה בכתף ימין, לפי סעיף 42(1)(3) 1 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956. בנוסף, קבע המוסד לביטוח לאומי לתובע תקופות שונות של נכויות זמניות. בהתאם לאישורי המוסד  לביטוח לאומי שכרו הרבע שנתי של התובע עמד על  25,296 ¤ ברוטו, ממוצע חודשי - 8432 ¤.  משוערך להיום - 9400 ¤. בניכוי מס - 8400 ¤ נטו.

באשר להפסדי השכר בעבר- התובע קיבל שכר מלא בכל תקופת היעדרותו מהמוסד לביטוח לאומי והיתרה - על חשבון ימי מחלה, כך על פי תצהירו. לאחר תקופות אי הכושר חזר לעבודתו הרגילה כנהג מלגזה, עבודתו זה יותר מ - 30 שנים. התובע עותר לפיצוי בגין ניצול ימי המחלה. הנתבעת טוענת כי לא הוצג אישור המעביד באשר לזכאות התובע לפדות ימי מחלה שאינם מנוצלים וכי נגרם לו נזק עקב ניצול הימים. עמדת הנתבעת בעניין זה מקובלת עלי. על מנת לפצות בגין ניצול ימי המחלה יש להוכיח כי אכן התובע היה זכאי לפיצוי בגין ימי מחלה שאינם מנוצלים, מה הייתה יתרת ימי המחלה שלו לפני התאונה ומהו שיעור הפיצוי, אם קיים. אישורי המעביד בהקשר לכך לא הוצגו ובנסיבות אלו התובע אינו זכאי לפיצוי על הפסדי שכר לעבר.

ובאשר להפסדי העתיד- התובע טוען כי הוא מתקשה בעבודתו, שהיא בעלת אופי פיסי, וכי הוא חושש מפיטורין עקב חילופי בעלות במפעל בו הוא עובד. הנתבעת טוענת כי התובע שב לעבודה סדירה ולא נגרם לו כל הפסד שכר. היד הפגועה אינה היד הדומיננטית ובנוסף יש לזכור כי התובע נפגע בתאונה קודמת בגבו.  לאחר שקילת כלל השיקולים, הגעתי למסקנה כי חישוב אקטוארי על פי קביעה חדה של נכות תפקודית אינו מתאים בענייננו. פיצוי על דרך הערכה גלובלית יתאים יותר. אני מעמידה את גובה הפיצוי על סכום של 52,000 ¤ נכון להיום, המהווה כ - 60% מחישוב אקטוארי לפי הנכות הרפואית שנקבעה לתובע.  בגין כאב וסבל זכאי התובע לפיצוי בסך 15,000 ¤ נכון להיום, כולל ריבית.

בגין עזרת הזולת, הוצאות רפואיות ונסיעות, לעבר ולעתיד, בהתחשב בקבלות שהוצגו ובהתחשב בכך שמדובר בתאונת עבודה, יעמוד סכום הפיצוי על  5000 ¤ נכון להיום.

מסכום הפיצויים יש לנכות את מענק הנכות בסך  27,907 ¤ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומו. אין לנכות את תגמולי המוסד לביטוח הלאומי הנוספים, שהרי אלו נלקחו בחשבון לעניין הפסדי השכר בעבר.

ליתרה יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ והוצאות המשפט.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין אצל ב"כ הנתבעת ולאחר מועד זה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום,  dd MMMM yyyy" \h ‏כ"ח תמוז תשס"ט,  dd MMMM yyyy" ‏20 יולי 2009, בהעדר הצדדים.

המזכירות תעביר עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.